לרב האנשים כאן יש בעיות קשב לקרוא מגילות כל כך ארוכות ..

בשביל יותר תגובות מומלץ לצמצם את המלל ל 10 שורות מקסימום

בס"ד

ובעז"ה תמצא את מי שמבינה את זה

אז קודם כל תודה על התמצות.. זה היה ממש הכרחי..

בעיקרון אני מסכימה איתך.. לא חושבת שזאת סיבה לפסילה (תלוי כמובן בסיבה להשתמטות..)

אבל לא הבנתי למה התכוונת "אם זו לא השתמטות מטעמים אנטי ציוניים".. 

אתה מתכוון שהשתמטות מטעמים אנטי ציוניים היא כן סיבה ל"פסילה", ומשאר הטעמים לא?.

אם כן- למה? ואם לא- תקן אותי.. 

הבנתי אותך. מסכימה.

אפילו ניקית שלא מזמן נצבעה בצבע ירוק (מומחית פורום) ובחתימה שלה כתוב ״מדינת הצייונים מתפוררת״

זה עניין של השקפת עולם, זכותה של מישהי להחליט שהיא רוצה בעל שעשה צבא.

יכול להיות שבסדר העדיפויות שלה, היא תעדיף מישהו פחות עמוק שעשה צבא,

ממישהו עמוק שלא עשה צבא. וזה לגיטימי לחלוטין.

אם אתה מאמין בדרך שלך, אתה גם בע"ה תמצא מישהי שגם מאמינה בדרכך.

אם דרכך היא דרך התורה, גם אם אני לא אסכים עם השקפת עולמך, לא תשמע ממני טרוניה ולו קטנה עליך!

לחץ חברתי, תמיד יהיה, ככה הקב"ה ברא אותנו.

וב"ה, שהלחץ החברתי הוא לדברים חיוביים.

ואם אתה תמחק אותם, אז הוא יופנה אוטומטית לכיוונים שליליים.

(מקום שיש בו ואקום, תמיד חומר כלשהו ישאף להיכנס לתוכו)

אתה תחליט באופן אישי, אם אתה רוצה להיות מושפע ממנו או לא.

ואתה צודק לחלוטין שהתרומה לעם, אסור שתיגמר עם השחרור מהצבא/ש"ל!

אני למשל, בשיבוץ למילואים דאגתי שאגיע למקום הכי משמעותי, גם אם זה אומר שיהיה לי יותר מילואים.

ובבחירת מקצוע, בחרתי ללמוד מקצוע משמעותי, שבע"ה איתו אוכל להועיל מאד לעמ"י.

צריך רק לזכור שאם אנחנו מאמינים במדינה, זה בא בעסקת חבילה, ויש לנו חובת גיוס.

(חוץ מהעניין של המצווה שכבר דיברת עליו)

אבל המשפט הזה כן קצת הרגיז אותי (ציטוט):"גם אני חושב לעשות צבא - כי אחרת כל החיים שלי מוגבלים, בעבודה, ובעיקר בזוגיות."

אנחנו לא עושים צבא מהסיבות האלו, אלא כי אנחנו באמת ובתמים מאמינים בזה.

המשפט הזה שכתבת למשל, הוא לא דרך התורה, ולכן אני מתלונן עליו.

טיפ קטן: אם אתה הולך לשירות קרבי, תעשה את זה לפני חתונה (מניסיון של הצמד שלי בצבא).

ואם אתה הולך לתפקיד יותר עורפי, תשאף למצות אותו, לתת לו משמעות ולא להתחבשן!

מה גם, שבצבא, מעבר לתרומה הענקית והמשמעותית למדינה, אתה מאוד נבנה ואתה עובר דברים שבשום ישיבה ובשום מקום אחר לא  תעבור, גם המפגש עם עם ישראל בכל קצוותיו וגווניו... לא חסר סיבות למה בנות רוצות מישהו שעשה צבא, מעבר לאידיאל עצמו.. 

אבל כמו שרוני60 כתב, בסך הכל זאת דרך חיים שאתה בוחר לעצמך וגם אשתך בעז"ה תיהיה בראש שלך עם הדרך שבחרת לעצמך, אין מה לתהות על זה יותר מדיי, כל אחד והדרך שלו...

למה צריך לבחון טוב טוב אחד שלא הולך לצבא!

כי במקרה שלך זה נשמע בעיניי, שזה נובע פשוט מחוסר ערכיות!

חוסר בציוניות! וחוסר מוכנות בלרצות לעשות את חוקי המדינה!

ערכיות זה לא רק בתיאוריה, זה גם ובעיקר במעשים!

א) צבא זה לא ערך חיצוני, ואין בכלל מקום, להשוות את זה למראה חיצוני.

וזה בהחלט מעיד על בן-אדם!

ב) נכון שיש חריגים, למשל "חתן מחופתו" עושה במלחמה תפקידים עורפיים.

אתה צריך לבדוק אם אתה כלול באמת ברשימה הזאת..

ג) זו ההוכחה הכי הכי חזקה למה שכתבתי בתחילת תגובה זאת!

נכון שיש אנשים שלא התגייסו, ויש להם ערכיות ברמה שאני מתפלל שגם תהיה לי.

אבל כמו שנשמע מתגובתך, אני רואה את זה אצלך כמשהו בסיסי ומהותי, שלהרבה מאד בנות דת"ל זה ממש לא יתאים.

אני מאחל לך, את מה שאמרתי לך לעיל, שתמצא אחת שהולכת בדרכך!

הצבא, אמנם הוא לא הערך הציוני היחיד.

אבל לרוב רובם של הדת"ל זה חלק אינטגרלי מלהיות ציוני, וזה בא כעסקת חבילה.

(חוץ מלחריגים, שהמדינה פוטרת אותם מבחינה פיזית או נפשית).

אין דבר כזה להגיד שאני ציוני, אבל עושה רק את מה שבא לי מתוך חוקי המדינה.

(כמובן, כל עוד זה לא סותר את דרכה של התורה!)

לדוגמא: אני ציוני, אבל לא משלם מיסים (כי אני מעדיף את הכסף הזה לשלם על חינוך ילדים - למשל)...

שוב פעם אתה משווה בין צבא למראה חיצוני, וזה פשוט מגעיל.

איך אפשר לומר על אדם שמוכן להקריב את חייו למען האידאלים שלו שהוא לא ערכי????

זו הערכיות בהתגלמותה!

אני מסכים איתך, שלא כל מי שעשה צבא זה בהכרח מעיד שהוא ערכי.

בייחוד אם הוא הולך לעשות צבא, מהסיבות שכתבת לעיל, שאתה תלך בגללם לעשות צבא!

אני אצטט שוב את דבריך: "גם אני חושב לעשות צבא - כי אחרת כל החיים שלי מוגבלים, בעבודה, ובעיקר בזוגיות."

ולכן שוב, כמו שחרדי ימצא מן הסתם חרדיה שתתאים לו.

וחילוני בד"כ ימצא חילונית שתתאים לו.

כך, גם אתה תאלץ למצוא מישהי שהיא מתאימה לדרכך!

אם אתה חושב שהתרומה שלך זה רק ללמוד תורה ואתה באמת "עילוי" ויש לך יכולת לזה אז וואלה כל הכבוד לך,מצדיעה לך, אבל אם זה ממקום של "אין לי כוח לצבא למה צריך את זה בכלל עדיף להשאר בישיבה, יותר נוח" אז צבא זה חלק בלתי נפרד מכל זה, צריך להגיע היום שאתה חי ומממש את מה שאתה לומד אם זה לא בצבא זה בחיים, ולא אמורים לעשות צבא בשביל לסמן V ולקבל זכויות.. אם אין לך את הרצון והאידיאל מלכתחילה זאת כבר בעיה בפני עצמה, הצבא זה לא נטל זאת שליחות וזכות גדולה וחבל שאנשים לא מעריכים את זה באמת..

שאלת עד כמה זה משמעותי בזוגיות? בתוך בת, לדעתי צבא זה דבר שלא הייתי מוותרת עליו ,כי זה כן מראה עליו משהו [כמובן שתלוי מאיזה מקום זה מגיע]  כי ראיתי וחייתי את זה מקרוב וזה יותר חיזק לי, שבצבא זה ממש לא כמו להיות מדריך טיולים, אם היית בצבא אולי היית מבין יותר, בשום מסגרת אחרת אף אחד לא מחליט לך מתי לישון, מתי לאכול, לא מתזזים אותך ואתה לא רכוש של אף אחד,במקומות אחרים אתה בוחר את החברים שלך ובצבא אתה מוגבל  בהרבה דברים לזמן מסויים בשביל תרומה  נטו למדינה שלך, והדברים האלה, בונים לך את האישיות וכשאתה רואה בנים לפני צבא ואחרי צבא אתה מבין שזה אנשים אחרים לגמרי, מילדים הם הופכים לגברים וההסתכלות על החיים משתנה, וזה חוויות שבשום מסגרת אזרחית אחרת לא תחווה, בדוק. 

קיצור אני יכולה לחפור לך שעות על כמה זה חשוב ומשמעותי גם למדינה וגם לך אבל לא נעים לי בפורום כי זה יהיה ממש ארוך, ואם לך אין את האידיאל הבסיסי להגיע לזה ממקום אמיתי ומתוך שליחות אז אין מה הרבה מה לדבר, בכל מקרה, אני גם מאחלת לך שתמצא מישהי שתיהיה בראש שלך ותלך בדרךך שלך , יש גם כאלה זה לא כזה נדיר נראה לי, בהצלחה..!

יש עניין לפתח את העצמי על מנת לתרום לעמ"י, א-ב-ל!

דבר ראשון- הסיכה של הסיירת, שכולם רוחשים לה כבוד- לרגע לא אומרת שהאדם עשה מה שעשה בשביל זה. נכון שזה יכול לפתוח לו שערים, ולתת לו זכות קדימה גם אם היא לא מוצדקת, אבל זה לא מאפשר לנו לרגע להוריד מערך מעשיו.

דבר שני- יש מקום כזה שאומר לאדם- קודם אפתח את עצמי ואח"כ אלמד אחרים... אחרי שתרמתי לעצמי אז אוכל לתרום... זה נכון, אבל בגבול. כי פיתוח עצמי לא נגמר לעולם. וכנ"ל התרומה. יש בני 18-19 שעדיין רואים לנכון להעמיק את עצמם ורק אז לתרום, לגיטימי. אבל בגלל זה לתת פחות?...

אדם שלומד תורה ומפתח את עצמו לא צריך הצטדקויות. הוא פשוט צריך ללמוד תורה מאותו מקום שהוא צריך לשבת בשמירה. ואתה צודק, שצריך לדעת לראות את הדברים כמו שצריך. ואז גם קל יותר להכיל מורכבויות הרבה פעמים.

לסיכום- כמו שאמר דודו (שם,שם) "העיקר הכוונה, הכוונה היא העיקר..-" ואם הכוונה נכונה, שני המעשים טובים, ואפילו לימוד התורה רצוי יותר.

שמבין שכל הצדדים יכולים להתקיים בו זמנית

ולאו דווקא סותרים אחד את השני

לא שזה פותר את הכל

אבל הלגיטימציה הזו יכולה להיות תחילת הדרך

במיוחד ששני הצדדים שם כי יש להם מה להגיד.

סתם הגיגים

חג שמח

למשהו טוב צריך לחכות הרבה, להאמין שזה יגיע בזמן המדויק לך..ושזה יגיע זה יהיה הכי טוב.

פירוש יפה ממש

שנוצר לים גבול ומסגרת

שמשה לא באמת הכה פיזית את הים וקרע אותו.

אלא הטה את המטה לכיוונו.

אז אצטט מילים ממך, שאולי יהיו לך לתמך:

"אין ביכולתנו להבין את אשר אין ביכולתנו, אך יש בכוחנו לתקן את אשר יש בכוחנו"

ה' מעביר אותנו בתוך הים, בפרנסה, בזיווג, כמעט לכולם

חלק יחסית מהר יזכו, וחלק פשוט כך - יתעכבו

לכולם נתפלל שתבוא הישועה, ומי שמתפלל על חברו - תחילה נענה

אחד יקר יותר אבל פצצת על. דוד מור, תחפש ברשת. צילם בזמנו את החתונה שלי ומאז הוא עלה ברמה מאד.

הטלפון שלו זה (058) 558-5005

שני זה אחד בשם אסף כהן שלוקח חצי מחיר מדוד מור ובעיני הוא אחלה. ממש איש טוב ונעים סבר לוקח מחיר סביר לגמרי.צילם כמה חתונות סביבי לאחרונה והיה מעולה

הטלפון שלו זה +972 52-594-1112

שלישי בסוף יש לי גם, בשם יהודה פולק, שמעתי עליו המלצות ממש טובות, הוא לדעתי במחיר בין דוד מור לאסף כהן, אפשר לראות עבודות שלו גם ברשתות.

הטלפון שלו 54-968-6862

מזל טוב ובהצלחה!

עושה תמונות מהממות. במיוחד לתמונות זוגיות.

אני מתחרטת שלא לקחתי אותו בעצמי.

+972538233720

0505306873

הומלץ כאן כמה פעמים בעבר -

לא זוכרת כמה עלה לנו - נשואים טריים

אשמח להוסיף בתור אחות של ולא בתור כלה (עוד לא קרה) - לקראת נישואין וזוגיות

א. מאחלים לך את הדייט האמיתי והמתאים ביותר בקרוב בקרוב בקרוב, כמו הבמבוק שלך.

ב. מאוד מעניניות התובנות שלך. נראה שהמגורים לבד עשו לך משהו טוב.

כל טוב שנה טובה והמון אושר.

זה המשל הכי יפה בעולם הבמבוק.. מרגש

ואם במקרה שלך כן מחכה, היא סובלת בזמן שאתה לוקח לעצמך את הזמן.

ומגיע מוכן הרבה יותר, והיא תרוויח הרבה יותר.

ארחיב בפוסט נפרד על התהליך שעברתי ושאני עובר.

אגב אמנם אף אחת לא מחכה לי, אבל תמיד יש בנות פנויות.

אני סקרן אם אין לך צורך לדבר עם אף אחד כשאתה בבית לבד. או שאתה מחליף את זה בשיעור קבוע, חברותא, מועדון ברידג' או משהו כזה...

מתפלל שתפסק הבצורת לכולנו, כל אחד בעניינו

מתפלל

הכל בר תיקון בכל שלב.

חוץ ממה המעורבות בו בעיות נפשיות שלא ניתנות לטיפול.

מה שכן, לפעמים הדרך לתיקון כרוכה בעבודה גדולה, אמיתית, כואבת, מורכבת, מאמצת, דורשת...

השאלה אם יש מספיק אומץ

מתמודדי נפש עם בעיות שלא ניתנות לטיפול נשואים.

אמרתי שהדלת עלולה להיסגר כשהתמודדות נפשית מעיבה על זוגיות בצורה אלימה ורעילה.

לא אמרתי שמתמודדי-נפש לא יכולים לחיות חיי נישואין אוהבים, מיטיבים ונעימין.

ומי שבוחר לחיות חיים על בסיס אמונה בהם,

יוע שהשם כל יכול ושערים דמעה לא ננעלו וכל עוד הנר דולק וכו'...

אם דלת ננעלה

לא משנה אם אתה נעלת או מישהו אחר

תמיד ישארו דלתות נוספות

בכל נושא ובפרט באהבה

עם עבודה נכונה

הדלת הבאה יכולה להוביל למקום טוב יותר

אין יאוש כלל כל עוד השם נמצא. ואני כותבת את זה לאחר כמה שעות

של סערת רגשות ובכייה כזו שזה שהשכנים לא הזמינו הצולה, זה לכשעצמו

נס גדול ....

פעמים רבות אולי אנו, מרוב יאוש, חשש, חוסר בטחון עצמי, ערעורים באמונה ,

נועלים לעצמנו את הדלתות במו ידני... לא אמיצים מספיק...... וחשש גדול יש לי, שלאחר 120, נצטרך לתת דין וחשבון

שלא נתנו לקב"ה מספיק קרדיט.

יש נשים שהחליטו להביא ילד לבד ולממש את האמהות בגיל 30+, 40+ כשננעלה דלת התקווה בצורה מסויימת לחתונה. אהבה וזוגיות תמיד אפשר למצוא גם בגיל מתקדם. אבל כוח ללדת, לגדל ילדים, לקום בלילות, סבלנות לחינוכם, מגיל מסויים היא מתחילה לרדת.

אנשים מוצאים אהבה גם בגיל הזהב.

אולי ביחס להתקדמות הסביבה אפשר להרגיש שמאוחר מדי, אבל זאת השוואה לא פיירית.

התקדמות לא יכולה להימדד רק בנתונים חיצוניים ויעדים שהחברה קבעה, מה גם שנקודת הפתיחה של כל אחד שונה.

אם מתסכלים יותר פנימה וממש מבטלים רעשי רקע (זאת עבודה קשה), מפסיקים למדוד, מפסיקים להשוות, כל אחד והנתונים שהוא קיבל והתמודדויות שלו,

זה לא אחד מול השני, זה כל אחד וההתקדמות שלו מול עצמו,

במצב הזה שאתה זה שמכתיב את הקצב ולא הסביבה, שום דלת לא נסגרת.