אני עוד לא נשואה, אבל לעניות דעתי... מילואים-אין הרבה התלבטות.. זה כמו התלבטות אם להתגייס או לא..

ברור שיש הבדל אם זה רק כמה ימים בודדים או חודש שלם.. אולי הדאגה והגעגוע יהיו יותר משמעותיים, ומאמינה שזה יהיה יותר קשה [למרות שהעניין עם החופשות באמצע מעודד קצת]

אני אישית חושבת שמילואים זה מבורך, זה חלק מהחובה [וזכות] למדינה, הצבא לא נגמר שמשתחררים, זה קצת יציאה משגרה בעיקר לבעל.. זה קשה במיוחד שלוקחים אותו פתאום באמצע החיים, אבל יש לזה גם יתרונות לפעמים.. לא יודעת אם הייתי רוצה שהוא יוותר על מילואים בשבילי [ברוב המקרים]

ובאופן טבעי ברור שאני כן אדאג לו מן הסתם [לא נראה לי שאפשר להיות אדישה לזה] אבל פה נכנס האידיאל וזה הרבה להכניס לראש שזה חלק מהשליחות, זה זמני ואין ברירה אלא להשלים עם זה ולקוות שיגמר מהר.

וכמובן להתפלל שיחזור בריא ושלם!

ובהצלחה במילואים..!

היחס לצו המילואים- הייתי מבררת איך הוא מרגיש לגבי זה, לפני שהייתי מביעה את דעתי. יש אנשים שרואים בזה דבר משמעותי וחשוב (מבחינה אידאולוגית, או מכל סיבה אחרת).. במקרה כזה- לא הייתי מסרבת. אבל אם הוא חושב שאפשר לוותר על זה- אז כנראה שאפשר לוותר על זה...

במידה והוא הולך- אנסה לשדר חוסן (אגיד לו גם כמה קשה בלעדיו, אבל בלי לנג'ס..). תקופה קשה, אין מה לעשות, מתמודדים.. בסוף עוברים אותה.. 

אם הוא אומר שהוא לא רוצה ללכת כדי להישאר איתי- אני אגיד לו שהוא הבעל הכי מתוק בעולם .. אבל שבכל זאת יחשוב על זה שוב.. אם הוא רוצה ללכת ואין שום סיבה אחרת- אני לא רוצה שיוותר בגללי..

אם התגובה תשתנה בהתאם לאורך השירות- תלוי מאוד.. ברמת העיקרון- לא. אבל אם יש ילדים וקשה להסתדר לבד- כמובן שככל שהשירות קצר יותר אני ארגיש יותר בסדר עם זה..

בכל אופן- שיהיה לך ה-מ-ו-ן בהצלחה!! 

עיניים, אהמ... חוסר הבנה?... אנסה לברר למה. אם בגלל משהו שקרה/ עומד לקרות ויש אישור צבאי נראלי לגיטימי. 

אבל לא הייתי במצב כזה, והכל ע"ס השערה ומה שאני מכירה את עצמי כיום. לא יודעת מה בפועל יהיה.

אשדל אותו ללכת, ברור שיהא קשה.. טלפון וזה...

זה תלוי בהחלטה, (איזו שאלה, יוהו..) מה שיחליט זה מה שיעשה. 

ברור שהתגובה (דרך ההתמודות, במילים אחרות) תשתנה. רגשית, כמובן.

ובקשר לשאלות- אין לי מושג. כשאגיע לגשר...

תודה רבה על איחולי ה"בהצלחה", ראיתי את זה רק עכשיו לאחר השחרור.

היה קשה ומתיש, אבל העיקר הוא שבע"ה זה יעזור לעמ"י ולא"י.

דבר שני, זה מזכיר לי שלפני כשנה קיבלו אצלנו בישיבה כ-30 בחורים צו מילאים לחודש (כ-25 חבר'ה נשואים ו-3 רווקים).

לאחר כמה ימים אחד מהחבר'ה הגיע וסיפר שהוא החליט שהוא לא מגיע למילואים כי אשתו לא רוצה שהוא ילך אליהם, וש"שלום-בית" זה ערך הרבה יותר חשוב ממילואים.

ואז נהיה דומינו-ראלי, עד ש... ליום הראשון של המילואים התייצבו נשוי אחד ושני רווקים.

מה שזה אומר:

א. הצבא תכנן ש-120 חיילים ישמרו על איזור מסויים בארץ, בפועל הגיעו 40 חיילים. (שזה אומר ש..)

ב. אין כמעט חופשות לחיילים שכן הגיעו (15 שעות חופשה לחייל במקום כשבוע חופש)

ג. כל חייל צריך לשמור הרבה יותר שעות, שזה גורם לשחיקה ולשמירה הרבה פחות טובה.

ד. אין אפשרות לעשות כל-מיני משימות, כמו מארבים ומעצרים למחבלים.

ה. היו הרבה השלכות אבנים וזריקות של בקבוקי-תבערה, ואפילו ירי. אבל לצבא לא היה מספיק כח-אדם כדי לטפל בזה.

ו. חילול ה' ענק, מגיעים מפקד-פלוגה, מפקד-מחלקה ושלושה מפקדי-כיתות, והם רואים שכמעט כל הדתיים הבריזו להם.

ז. הטענה שלנו עכשיו לגבי "חוק הגיוס" שאנחנו עושים פחות צבא כי אנחנו נעשה יותר מילואים, מתגלית כצביעות.

למי שהיה בהרצאה של עזרא יכין, זוכר שהוא סיפר שאמא שלו לא רצתה שהוא יהיה במחתרת. והוא ענה שאם כל אחד יחליט שהוא הולך/לא הולך למחתרת עפ"י משאלות הלב של אמא שלו. אז, לא היו כלל מחתרות (כי איזו אמא תרצה שהבן שלה ילך למחתרת), וא"א לדעת אם היינו בכלל נמצאים היום במדינת היהודים.

אותו הדבר גם כאן, אם כ"א יחליט שהוא לא הולך למילואים בגלל "שלום-בית", בסופו של דבר לא ישאר בית כדי לעשות בו שלום.

דרך אגב, אני תמיד אומר על עצמי, שהחודש מילואים שאבא שלי היה עושה פעם בשנה, חינכו אותי הרבה יותר טוב מהחינוך של שאר ימות השנה. כי ראיתי בפועל, שעל אידיאלים לא רק מדברים, אידיאלים זה ממש חלק מעשי מהחיים שלנו, ומקריבים בשביל לעשות אותם.

יש לפחות מעט <ר>

וזה ש"היית חייבת" מעיד על-זה שיש לך הרבה <ר>.

<צ>

מצחיק שדווקא את כותבת את זה לא הייתי מאמין 

(בצחוק, בצחוק...שחלילה לא תיפגעי...פורים וזה... )

את מי זה מעניין מה הבנות מרגישות?

מילואים עושים כי צריך וזהו.

איזה יופי, עכשיו גם כל אחד יביע את דעתו אם בכלל צריך לעשות צבא או לא...

[אה, אופס זה כבר קורה..]

לא מתאים לה- שתתמודד.

גם להרבה בחורים זה לא מתאים להתגייס וללכת למילואם, מישהו שואל אותם? לא!

אז מה, פתאום לאישה מילואים לא בא בטוב, גם להפסיק במשך זמן מילואים לימודים ועבודה לא בא לכולם לטוב.. ועדיין עושים מילואים...

באמת יופי, עכשיו צה"ל גם צריך להתחשב ברגשות הבנות....

מהמילואים

פשוט מגיעים מאוחר, ואז כבר הגיעו מספיק אנשים, ואת כל השאר משחררים

היא פשוט צריכה לבכות לו , ואז הוא ישב להרגיע אותה כל הבוקר, ויגיע מאוחר

ואז ישחררו אותו לגמרי!

אבל זאת שיטה מגעילה ובזויה ביותר....

ועוד חשבתי שדרך ארץ קדמה לתורה...

אני מניח שזה לא עובד לכולם

אבל שווה לנסות

מדהים איך אתה לא מתבייש להעלות את הרעיון הזה אפילו...

מקסימום לא יצליח

דרך ארץ קדמה לתורה!

ולהתנהג ככה זה לא דרך ארץ.. לא לקיים את חובותיך כאזרח במדינת ישראל?

זה ממש בושה הרעיון שלך, מי שעושה ככה התנהגותו מזעזעת אותי...

מה אכפת לו שאת מזדעזעת?

אשתו רוצה אותו, היא יכולה להרוויח כך, למה היא צריכה לפחד מהזעזוע שלך?

מה תעשי? תאמרי לה נו נו נו?

מה קשור למי הוא נשוי,

הוא אדם חצוף שלא ממלא את חובותיו!

ועוד אתה נותן רעיונות והתחכמויות- לא יותר בסדר ממנו!

[וזה גם נכון לכל מי שמשתמט משירות כלשהו למדינה...]

אם אשתו חושבת שהוא חצוף, זה בעיה

אבל אם יש איזה ארוון שחושבת כך, זה לא כזה מלחיץ

למה לא לעזור לו? לא שמעת על אהבת ישראל, על קירוב ולא על פירוד

בן אדם בבעיה, מנסה למצוא איך לצאת ממנה

באתי ועזרתי לו, זה ממש חסד!

לא את אמרת שדרך ארץ קדמה לתורה?

אז חסד זה לא דרך ארץ ?!

אז איזה אחת חושבת שלא בא לה שבעלה יעשה מילואים כי לא מתאים לה להיות כמה זמן לבד,

אז שכולם יעשו ורק בעלה לא, איזה גישה אגואיסטית מדהימה!

ואנחנו אמורים לסייע לה? לאגואיסטיות שלה? אכן, דרך ארץ... חסד...

באיזה אהבת ישראל ניחנה אותה אישה...

אז החסד שלך שמור סלקטיבית לאנשים כאלה?

מרגע לרגע התשובות שלך מזעזעות אותי,

אתה באמת לא מבין את החשיבות והערך של מילואים, אה?

אני עושה חסד עם כולם!

עם תימנים, עם ספרדים, עם חסידים, עם ליטאים ועם בוכרים

עם חרדים, עם רעב אהרלך, עם חרד"לים ועם לייטים

אהבת ישראל במיטבה!

למה נראה לך שרק לה?

אם את היית צריכה לעשות מילואים, הייתי עוזר גם לך. אני מבטיח!

מגניב, נכון?

יש אנשים שמפסיקים לימודים ועבודה בשביל זה, במה הם נחותים מאישה שזה לא מתאים לה?

וממש לא מגניב אותי, בדיוק כמו שלא היה מגניב אותי אם הוא היה נותן כאן טיפים להשתמטות, הרי זה גם חסד, לא?

הצחקת

האם את מזדעזעת באותה מידה גם ממי שלא מקיים את חובותיו כיהודי בתוך עם ישראל - נניח, לשמור שבת, לקיים מצוות וכו' וכו'?

רק נקודה למחשבה...

(שתתמודד - או שתחפש ג'ובניק נחמד)

*עריכה - אם מישהו קרא את ההערה הנ"ל בזלזול - זו ממש לא הכוונה! כמדומני, רוב הבחורים שנפגשתי אתם היו ג'ובניקים נחמדים.

אבל לדעתי צריך סיבה ממש טובה.

מבקשים מהמפקד מראש, או אפילו במהלך המילואים. ויש גם ולת"מ (ועדה לתיאום מילואים).

בסופו של דבר, המפקד הוא בן-אדם ולרוב גם הוא נשוי, הוא מבין את הקשיים, ואם הוא רואה שזו סיבה מוצדקת, אז הוא משחרר..

כי אם כל אחד יחליט על דעת עצמו, אז יקרה את מה שכתבתי לעיל.

שבסוף יגיעו 40 חיילים במקום 120, כי 80 חיילים החליטו על דעת עצמם שהסיבות שהם לא מגיעים למילואים טובות מאד!

לאן הגענו?

אם למישהי זה לא מתאים- שתחפש משתמט[חש כאלה מספיק לצערנו...]

עובדה מוגמרת.

נראלי אני אשתדל לשדר חוסן אבל ברור לי שאני לא יצליח תמיד,והוא ירגיש שקשה לי.

תלוי באיזה נסיבות-אם זה כי קרה לי משו אז אני אשמח אם זה סתם אז אנסה לראות מה המניעים ולהסביר לו שבשבילי זו זכות שהוא במילואים.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳