לכולנו יש גנים של מחלות הנפש,אך יש "טריגרחם" שמוציאים את זה החוצה,כמו אלימות,טראומות ועוד..

אולי קרה משהו לאח שהוציא את זה .

תפרק אותה לאטומים תחכה למחקרים החדשים ביותר בנוגע למחלות גנטיות. ורק אם היא נקייה תתחתן איתה. אחרת הייתי מציע לך להשאר רווק.

למאניה דפרסיה (הפרעה דו קוטבית) יש שם יותר מפחיד לעיתים מאשר המציאות כמו הרבה מחלות נפש.

שאל את הפסיכיאטר שלה או מטפל מתחום הפסיכולוגיה/ פסיכיאטריה וכדו' לגביי תורשתיות או שכיחות במשפחה וגנטיות, אל תסתמך על מה שכתוב ברשת, יש שם הרבה שטויות.

אם ברור לך שהיא בריאה כיום מה טוב, זכית, כנראה שהיא מקרה קל יחסית ובאופן כללי, בדיכאונות למיניהם (לרבות מאניה דפרסיה) יש תמיד מליון רמות, אם לומר את האמת אין בכלל רמות אלא כל מקרה הוא לגופו.

אם אתה חושש להתפרצות כזו אתה יש כיום טיפול מונע ותוכל להתנות את המשך הקשר בכך שתקבל את הטיפול הזה (בפרט בזמן הריון) כאמור כל זאת עם חוות דעת מקצועית כאמור לעייל.

לכל משפחה יש בעיות, יש כאלה שמסתירים אותם, יש כאלה שלא יודעים עליהם, כל משפחה רגישה למשהו, הקב"ה ברא אותנו בני אדם ולא מלאכים, זה כי אנחנו מתמודדים עם קשיים בעולם הזה, כשתמצא בחורה לחלוטין ללא דופי היא לא תרצה להתחתן איתך כי לך ולמשפחתך בוודאי יש בעיה תורשתית/רגישות משפחתית כלשהיא.

עצתי לך- לגשת בזהירות, אם היא אכן בחורה מעולה ואתה מתלבט לעומת הדבר ה"מבהיל" הזה שקוראים לו מאניה דפרסיה ורואה גם את מעלותיה כנגד- אשריך! יש לך ראיה פנימית עמוקה.

אבל תיזהר, שאל את הפסיכיאטר שלה ומטפלים אחרים.

בהצלחה.

אבל זה לא קשור לנושא, דור ישרים בודקים רק עשר מחלות גנטיות קשות, אם תבדוק באינטרנט, מאניה דפרסיה לא נמצאת שם.

אי אפשר "לחזות" התפרצות של מחלות נפש על סמך אותה בדיקה.

נדיר למצוא אדם שלא נמצא בשום קבוצת סיכון שהיא - בין אם קבוצת סיכון לדבר "מסוכן" יותר, ובין אם ל"מעט פחות מסוכן".

זה שאדם נמצא בקבוצת סיכון מסוימת לא אמור יותר מידי להחשיש ולהרתיע, כיום כאשר הרפואה - הפיזית והנפשית - כל כך מפותחת, ניתן לטפל בהמון המון דרכים בהמון המון מחלות ו"קבוצות סיכון" וגם לדאוג למנוע מראש.

ובכן, דעתי היא בוודאי, אין כמו שהסביר ותן טל, נדיר למצוא אדם שלא בקבוצת סיכון בכלל.

אגב היום מחלות נפש הם כל כך נפוצות שאם תבחר לחפש בחורה עם משפחה בריאה נפשית לחלוטין (אולי כמו שלך) אתה עלול לשים את עצמך בקבוצת סיכון של רווקות מאוחרת.

הדיכאון לסוגיו השונים הוא המחלה הכרונית הנפוצה בעולם ומעבר לזה, אאל"ט הדיכאון לסוגיו איננה מחלה גנטית (=לא מצאו גן שקשור באופן ישיר לדיכאון) למרות שיש משפחות שמוגדרות בקבוצת סיכון.

יש משפחות שהן קבוצת סיכון לסרטן.

יש משפחות שהן קבוצת סיכון ללחץ דם גבוה.

יש משפחות שהן קבוצת סיכון גם למאניה דיפרסיה.

ואז?

אם אתה רואה בה בחורה מעולה אז למה לך לבדוק איזה מחלה צפויה להיות לה ולצאצאיך ח"ו, יותר מזה, אולי מתוך חשיפתה של אותה בחורה למאניה דפרסיה של אחיה היא הפכה לקשובה יותר? לרגישה יותר?

בקיצור, ממשיך בעצתי, לגשת בזהירות.

שאל גם מומחים מהתחום, סטודנטים לפסיכולוגיה/ עבודה סוציאלית וכו' פסיכולוגים, מטפלים וכדו'

כל טוב.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t619497#6858814

נכון - מי שמכיר אותו בצורה רצינית יודע שהוא לא בדיוק כמו כל אדם, מצבי הרוח המשתנים וזה - אבל מי שמכיר אותו טוב יודע גם שהוא מותק של אדם, כמו כולנו, ורק יש לו בעיה קטנה שהוא מטופל בה בעזרת כל מיני כדורים וטיפולים פסיכולוגיים - אבל הוא לפחות מודע לה.

נכון, כמעט תמיד הפרעות נפשיות נתפסות כמחשישות ומרתיעות אצלנו - אבל מניסיון של חברות קרובה מאוד עם אחד עם מחלה כזאת (לא נראה לי שהוא אח של זאת שאתה מזכיר כעת ) - אפשר לחיות אפילו עם אדם שממש חולה בזה - קל וחומר עם בחורה שהיא אחות של אחד כזה, ויש חשש מסוים שזה יכול להתפרץ גם אצלה.

אני אישית הייתי ממליץ לגשת לזה - אבל אם אתה עדיין חושש, אולי כדאי לך לפנות לפסיכולוג/פסיכיאטר שמבין ממש בנושא ולהתייעץ איתו. 

ב"הצלחה במה שתבחר!!!

בס"ד

הם מתעסקים גם בזה.

תשתדל להגיע עם כל המידע שיש לך ותקבל תשובה בע"ה (כדאי להכין מראש רשימה של שאלות לשאול..)

ועוד משהו - תברר איך האח הזה משפיע על המשפחה

כלומר: בן כמה הוא?

הוא גר בבית? איך הוא מתנהג? איך הוא מתנהג כלפי אורחים \ אנשים אחרים?

ובכיוון החיובי - לראות איך המשפחה מתייחסת אליו ואיך הבחורה מתייחסת אליו. ניתן ללמוד מזה הרבה עליה ועל המשפחה. (אם אי אפשר לברר מראש והחלטת ללכת על זה כדאי שתזכור לעצמך לבדוק את זה אח"כ אם וכאשר...)

ב"הצלחה!

שיודע, ולא "רץ" לומר שזה גנטי ואוי לך... אלא אמר ריאלית, מיֶדע מן-הסתם, "קבוצת סיכון אבל לא ממשי".

ומצד שני - שהיה מספיק נבון להשאיר לך את ההחלטה ולא "להחליט במקומך"..

ובלי כל קשר לשאלה המעשית הספציפית,

אותי מבחיל למדי הקלות שאנשים מכנים את זה "מחלת נפש".. על כל הקונטציה.

אני מכיר אנשים מעולים שעברו תופעה כזו אי פעם, עלו מזה, טיפלו - והם אנשים מעולים לגמרי.

שוב - לא אומר מעשית, כל מקרה לגופו, כל אדם לגופו, כל בוחר/ת לגופו.

הסיכויים של אחים הם 10%.

יכולה לומר מנסיון אישי,

כשלי הציעו אח של חברה שיש לה מאניה דיפרסיה-

יצאתי

אתה כותב ש"שהסיכויים שתתיפרץ המחלה הזו אצלה (בפרט בתקופת הריון וכו') גבוהים מלבחורה ללא רקע משפחתי כזה". האם אתה כותב זאת על סמך דעתם של המומחים בתחום, כלומר רופאים?

אבל צודק....

מצבי רוח זה לא מאניה דפרסיה

(אם כי כבר טען לי מיקימאוס בתוקף שאם גבר היה מתנהג כמו אשה בהריון\אחרי לידה מן הסתם היו מאשפזים אותו)

1. ברמת העיקרון, גם אם היה לה מאניה דפרסיה- אז היום יש תרופות וטיפול ואפשר לחיות עם זה בכיף.

זו מחלה שקודם כל היא לא רציפה, כלומר זה לא שכל יום עוברים אפ-דאון כמה פעמים, זה אומר שלפעמים יש תקופות של מאניה (ואז לרוב האנשים הללו מדהימים ויוצרים ופועלים) ואחרי זה לרוב תהיה תקופה של דיפרסיה (שזה הקטע הלא כיף בחמלה, וזה דיכאון שיכול להגיע רחוק) 

חוצמזה, לכל אשה באשר היא יש סיכוי של 25% לפתח דיכאון אחרי לידה או דכדוך אחרי לידה ברמה זו או אחרת. או בהריון, או סתם בלי קשר. אז בואו לא נתחתן בכלל עם נשים. 

וגם לך יש סיכון לפתח דיכאון.

אף אחד לא מוגן מזה, וזה גם לא שד נורא כ"כ.. לא נעים, לא נחמד, כן דורש כוחות נפש ותמיכה עד שזה עובר (לבד או בטיפול פסיכולוגי\פסיכיאטרי) אבל גם לא סוף העולם ולא נמשך לנצח.

2. כל אדם מגיע עם מטען גנטי בעייתי. לא אצל כולם אתה יודע. ולכל אחד יכול לקרות המון דברים שידרשו מהצד השני תמיכה הכלה ועזרה. ואני יכולה לספר לך סיפורים מפה ועד הודעה חדשה.. 

אז נכון, יש פה סיכון מסויים שתצטרך להתמודד מדי פעם עם דפרסיות, אז מה? מה חשבת, שחיי נישואין זה סבבה אגוזים וזהו? גם עם לידות צריך להתמודד ולתמוך, וגם עם הריונות, וגם עם כל מני דברים אחרים..

כל מי שמתחתן, צריך לדעת שזה באושר ובצרות. בבריאות ובחולי. לא תמיד זה קל, לא תמיד זה פשוט, אז מה? לא באנו לפה כדי לעשות בטן גב כל היום...

יש תופעה שנקראת פסיכוזה,

יש נשים שזה קורה להן אחרי לידה, ואין לך לדעת אם כל אשה רגילה שתתחתן איתה זה יקרה לה,

אבל זה עובר! זה מצב הורמונלי,

יש נשים שגם אחרי לידה מתפרצת אצלן מחלת נפש נכון,

אבל לכל אחד מאתנו יש גן בעייתי כמו שכתבו לך,

אני שמעתי להשכלתי באתר ההוא שהמלצתי עליו, יש הרצאה שהיא כמו פורום כזה של כמה אנשים חולים שמאוזנים להפליא, אחת אפילו ישבה שם עם בטן הריון גדולה, והם מדברים על זה.

כדאי לך לשמוע,

והכי טוב- לא להתייעץ כאן, אלא עם איש מקצוע או עם רב,

איש מקצוע יסביר לך מהם הסיכויים וכו/

לי אישית יש חברה שאח שלה נהיה חולה בגלל תאונת דרכים,

והיא נשואה והכל אצלה בסדר,

לדעתי אין מושלם,

תשאל פסיכיאטר אם אתה רוצה להירגע, אבל בעיות יש בכל מקום ואתה עוד מחפש אותן אצל אחים שלה. מה הלאה? תחפש בעיות אצל סבא רבא שלה?

אין גבול לחרדות. אתה צריך להתייעץ עם גורם מקצועי ולא להנחות את עצמך בנושאים הרי גורל עפ"י מידע לא מהימן

אבל לא הייתי מתקרבת.

מחלות נפש זה דבר שהוכח כגנטי. משתדלת להתרחק מזה ככל האפשר...

דיכאון וכדומה לא הוכחו כגנטיים למרות שיש משפחות שרגישות יותר ורגישות פחות.

בכל מקרה הפסיכיאטר אמר שהבחורה נמצאת בקבוצת סיכון אך לא ממשי, וכל אחד והרשימת מכולת שלו.

אגב אחד לחמישה אנשים כמעט חווים, חוו או יחוו דיכאון  או חרדה לסוגיהם מסוג כלשהו במהלך חייהם מה שמצמצם מאוד את מלאי הבחורות בשוק הפו"פ משמעותית.

מקור:http://www.health.gov.il/PublicationsFiles/Depression_anxiety_Israel.pdf

ממחלות נפש ש(את טוענת שהם בהכרח)הם גנטיות?

כלומר - יש עוד המוני מחלות אחרות שהן גנטיות - האם לכל מחלה כזאת לא היית מתקרבת מראש אם היא קיימת אי שם במשפחה של המיועד?

גכי אם כן - סביר מאוד מאוד להניח שבמשפחתו של בעלך דהיום, אכן יש לפחות מישהו אחד שחולה במחלה שהיא נחשבת לגנטית. מחלות גנטיות זזה לא דבר נדיר.

אבל כמובן ייתכן שאת מתכוונת אך ורק למחלת נפש שהיא גנטית שמזה את מתרחקת כמו מאש - ואז כבר צריך לחשוב ולהבין מה גורם לך להתרחק יותר ממחלות נפש מאשר ממחלות אחרות "גופניות" שהוגדרו כגנטיות.

אולי השם שיצא לזה? לא פשוט....שאלה כבדת משקל...

מומלץ לראות את כולו אבל הוא מופיע ביוטיוב גם בפרקים.

באמריקה הגיעו לשפל המדרגה בנושא הזה של מחלות נפש,

ומתחילה התפכחות.

בקרוב אצלנו.

אני לא סובל את הגישה הזאת באופן כללי, הפסיכיאטריה התפתחה הרבה מאוד במשך השנים ועשתה הרבה טוב לאנשים.

בסרט הזה יש את כל האלמנטים של סרט תעמולה זול (מוזיקת רקע, גרפיקה, אור/צללית וכמובן שהטון החזק והנראה שפוי והגיוני הוא קול אחד) מי שרוצה להאמין לזה שלא ייקח כדורים פסיכיאטרים אבל אל תפיצו קשקושים ביוטוב ותשכנעו אנשים שכן זקוקים להם לא לקחת אותם או אנשים שכבר בטיפול שיפסיקו באחת לקחת כדורים ויהרסו את הנפש שלהם.

רק בריאות

אל תתן לעובדות לבלבל אותך.

שלום לך מתחדש,

אני אומנם לא פסיכיאטר,רק סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה,

אבל חשוב שתדע שמאניה דפרסיה (או דכאון דו קוטבי) הוא הפרעה נפשת מהקשות יותר שקיימות,

היא כוללת אפיזודות (התקף/תקופה) של דכאון קשה כמו דכאון קליני

ובנוסף אפיזודות מאניות- הכוללות high קיצוני, איבוד שליטה ולעיתים איבוד התפיסה ההגיונית של המציאות.

הטיפול התרופתי הוא טיפול קשה- בליתיום (סוג של מתכת) והוא בין הכדורים הפסיכיאטריים שהכי מעט חולים מצליחים להתמיד בלקיחתם בגלל ההשפעות הקשות שלהם על חיי היומיום.

למה אני אומרת לך את כל זה?

כי הבסיס הגנטי הוא רחב מאוד, ואין להקל בזה ראש.

כדי שתדע שבע"ה תהיה בריאה בגופה ובנפשה עד מאה ועשרים,

מתמודדת עם מורכבות לא קלה מבית, החווייה המאנית היא קשה מאוד,

ולצערנו רבים מהחולים מתאבדים.

וחשוב שתדע שיש לזה השלכות גנטיות שיכולים לעבוד לילדי הבחורה.

עם כל מה שכתבתי למעלה, בסיעתא דשמיא ובטיפול ארוך ומתאים ניתן להתמודד עם המחלה-

להיות מאוזנים ובע"ה אפילו להתגבר ממש על ההפרעה.

אין יאוש בעולם כלל.

בהצלחה רבה!

בתור אח לאדם המתמודד עם הפרעה נפשית (סכיזופרניה) הדבר הזה תמיד העסיק אותי. מצד אחד לא צריך להקל ראש בהפרעה קשה אשר לה שורשים גנטיים מוכחים אבל למיטב ידיעתי (מתוך ניסיון של חיים ושל 7 שנים של טיפול בנפגעי נפש)  תמיד יש שילוב  של הפן הגנטי ביחד עם גורם סביבתי המהווה טריגר להתפרצות המחלה -לרוב לחץ של גיל התבגרות, צבא וכמו שציינת הריון וכו'.  אין אדם שיש לו ביטחון ואתה לא יכול לדעת אם השכן שלך או חבר לעבודה לא נושא עימו את הגן הזה.

כשאחי (לא המתמודד) התחתן הוא ואשתו שאלו את הפסיכיאטר של אחי מה הסיכון הגנטי והוא אמר שאם באוכלוסיה "הבריאה" יש סיכון של 1% אז אצל אחי הסיכון הוא 15% ב"ה אחי וואשתו עשו בחירה נכונה.

רוב האנשים שייעצו לך לא ללכת על זה , תגובתם מגיאה מבורות. לך הייתי מייעץ כן לדבר עם הבחורה בכנות על הנושא, ואם זה רציני להתעניין עם הרופא של אחיה ולברר עם עצמך אם תהיה מסוגל להתמודד עם זוגיות כזאת.

בסופו של דבר לדעת שהשם הוא מכוון את הכל  וגם אם תצליח להתחמק מזה עכשיו מי יודע מה צופן העתיד.

בכל מקרה שיהיה בהצלחה

אולי גם דור ישרים. 
תלוי כמה החשש אצלה ראלי.

אם אין חשש לילדים (מציאותי, תמיד יש חשש, לזה קוראים השגחה) ואין לך עוד הצעה אז אז מה ההתלבטות? פגישה שתיים ותקלוט את האופי שלה. אם תאהב תצטרך בשלב מסוים להחליט שהיא שווה את ההשקעה ושתהיה מוכן לסבול איתה בכל מה שהיא תסבול , אז נשאר רק להתפלל שלא תסבלו. אני לא רוצה להשמע איוב, אבל אף אחד לא יודע מה יכול לקרות לו מתי. מנסיון מר.

***הדברים ח''ו לא נכתבים מתוך מקום של אני ללא מקבלת בכלל, אלא אני רוצה להבין-למה?

אני ממש לא מבינה

איפה האמונה??!!!

לכל אחד מאיתנו יש סיכוי להביא ילד חולה/בעל מום או כל דבר אחר אם ריבונו של עולם ירצה בכך!

וכבר ראינו עובדות בשטח שבמשפחות בריאות לחלוטין פתאום צץ מום מסויים.

גם אם תוצאת הבדיקה חיובית-מי מבטיח לך שאכן יהיה כך?!

ואם סתם תפסול כי יש סיכוי ש...

אך אם היית ממשיך וחי בפועל עם הבנאדם וה' יתברך לא תכנן לך ילד כזה....

מה אנחנו מתערבים בחשבונות שמיים???

מזה כל השטותס הזה?

ואם ריבונו של עולם רוצה -- מאווודדד רוצההה שאני אביא ילד בעל מום לעולם

מי אני שאגיד לא לרצונו של הבורא!!!

מישהו מוכן להסביר לי???

אם ריבונו של עולם רוצה בכך-כן!!1

*כמובן שקל לדבר וקשה לעשות, ואין לי מושג איך אני אעמוד ואתמודד מול דבר כזה, אבל אני באמונה שלמה אומרת שכן אני מוכנה!

יקירה, נשמור על קצת כבוד...

את לא יודעת אם אני דוברת מתוך התמודדות או לא 

אני לא אומרת שזה לא מרתיע/מפחיד/מעורר חשש

אך להתמודד אני מוכנה! אם ה' יתברך נתן, הוא גם נתן קופסת כלים עם זה

ייתכן שזה מפחיד מאוד, אך להימנע מתוך חשש זה לא!

זה ההבדל בין פחד לזהירות

כשאני מפחד אני מוכן לוותר רק כדי לא להיכנס למצבים שייתכן שאשבר

אך כשאני זהיר אני מבין שעם כל אדם בעולם שאתחתן גם אחד שמשפחתו והוא זכים ונקיים מכל פגם

ייתכן שאביא ילד בעל מום או לא יודעת מה

אך אני מוכן להיכנס למערכת הזו ולהתמודד!

עצם הבדיקה לא משנה את אפשרות הסיכון אז מה המטרה לעשות אותה? אם עם כל אחד יש לי סיכוי כזה?

(ועם כל אחד יש סיכוי!!!)

ולוותר רק בגלל פחד לעבור מוות או כל דבר אחר! לדעתי זה לא נכון!

כי עם כל אחד יש סיכוי שתעברי את זה !
אז מה הנפקא מינה לבדוק?

אני מכירה מישהי אישית

שהייתה בהריון ונאמר לה כי רוב הסיכויים שהעובר ברמת סיכון להוולד עם מום/פיגור או משהו כזה

והומלץ לה לעשות הפלה-המלצה חמה מאוד!!! 

לבסוף היא ילדה, ילדה בריאה ושלמה

אין לדעת 

יש בדיקות גנטיות- שהן בדיקות ודאיות. כן או לא.

האם יש סיכוי סטטיסטי של 1 מ4 שיהיה לך ילד שחולה המחלה חשוכת מרפא וכל מה שנוצר לך זה לטפל בו ולהחזיק אותו בחיים עד שימות אחרי שנים מועטות- שזה דבר שיכול להרוס משפחות לחלוטין.

ויש בדיקות שהן סטטיסטיות- כלומר לא מדויקות ולא ברורות. כמו הבדיקות לתסמונת דאון- שגם הרופאים אומרים שזה לא 100%.

דור ישרים עוסק בכן ולא. אם יצא שיש נשאות לשני הצדדים- הסיכוי שארעה טעות זה רק טעות טכנית (התבלבלו במספרים או משהו כזה)

מעבר לזה, יש הבדל גדול בין לא להתחן עם בנ"א ש(כמעט) בטוח יהיו לכם ילדים חולים בצורה איומה, קורעת לב, קשה, ויכולה לעצור את החיים

לבין לעשות הפלה למשו קיים. (שגם זה- רוב הרבנים אומרים שיש מקרים מסוימים שמותר לעשות הפלה.) שזה הרבה יותר מורכב.

ולגבי הגישה הכללית שלך- אני אהיה קצת בוטה אבל זה לא אמונה יהודית.

זה ראש בקיר.

אנחנו לא מוסלמים שמאמינים ב"מוכתב"

אנחנו יהודים מאמינים שליהודי יש כוח של בחירה חופשית.

כוח שהוא זכות וחובה להשפיע על המציאות.

וכן- את יכולה פה לבחור בין ילד חולה לילד בריא. כי מה שיולד לך- תלוי גם בבחירה שלך.

"ובחרת בחיים"

זה התקיד שלנו פה, לבחור בטוב, בחיים, בללדת ילדים בריאים שיוכלו לעבוד את ה'.

אז נכון שאין לנו יכולת להחליט מה יקרה בסופו של דבר, ונכון שגם ככה יכולים להיות מומים אחרים לא גנטיים,

אבל את עשית את הבחירה של להשתדל. והקב"ה רואה את ההשתדלות ואת הרצון שלך שבוחר.

זה בדיוק כמו שתגלי שיש לך מחלה שיכולה להרוג אותך אם לא תטפלי בה ותגידי שאת לא הולכת לרופא כי "זה לא אמונה, אם הקב"ה רוצה שאני אחיה- אני אחיה."

אבל בעצם במעשה כזה את בוחרת.

את בוחרת במות.

הקב"ה נותן לרופא רשות לרפא, ונותן לך יכולת לבחור.

הוא נותן לך כלים, הוא זה שנתן לאנשים את השכל להמציא את דור ישרים. ובאמת מאז שזה התחיל- כמות הילדים שנולדים עם המחלות האלו ירדה לכמעט 0 (וגם המעטים שעוד ישנם- זה בגלל אנשים כמוך שחושבים שזה פגם באמונה ובוחרים להביא ילדים חולים לעולם)

לא תמיד יש לנו בחירה.

אני לא יכולה לבחור אם הילד שלי יולד עם תסמונת דאון או מום בלב.

אבל במה שהקב"ה כן נותן לי בחירה- אני משתדלת לבחור בחיים.

אני יודעת שכתבתי קצת חריף (וזה עוד הגרסא המצונזרת..) אבל זה בגלל שזה באמת כואב לי שאת מאמינה ככה. זה עיוות של היהדות.

צריך לזכור למה אנחנו פה ולמה אנחנו רוצים להקים בית

למי אם לא למען שמו-ואם זה ככה אז רצונו הוא רצוני ואני מקבל הכל!!!

מה שנוח ומה שלא

להשתדל שמה?

הרי הבדיקה לא וודאית!

להשתדל איזה נשמות להוריד לעולם זו כבר לא השתדלות!?

חזקיהו המלך שלא רצה להתחתן כדי שלא יצא ממנו רשע 

ואמר לו אליהו "בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת, איבעי לך למעבד. ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא, ליעביד!" (תרגום: למה לך להיכנס לכבשונו של מקום, מה שצווית עשה, ומה שרוצה הקב"ה לעשות הוא יעשה.).

גם כאן יכולנו לומר-הוא עשה השתדלות

ועוד השתדלות לשם שמיים שלא יצאו רשעים!!

אבל נראה לי שזו לא נקודת הסתכלות נכונה, זו כבר התערבות ולא השתדלות 

במיוחד שאנשים מרחקים לכת ולא יוצאים מראש עם אנשים שיש במשפחתם בעלי מום

או שכשמגלים שהדבר תורשתי מפסיקים את הכל.

"אין פה עניין לקבל תשובה וודאית, אלא תשובה על אופציות ושיקול דעת"

האם אנו רשאים להפעיל שיקול דעת על דבר כזה?

האם אני רשאי להפעיל שיקול איזה חומר גנטי ארצה/לא ארצה/ייתכן שאוריש לילדיי?

השתדלות על מה שאני יודע אני יכול לעשות, כמו לעבור כביש ולבדוק אם יש מכונית מתקרבת-זה וודאי שאני חייב לעשות את ההשתדלות למרות שזה תלוי ברצון ה' בסופו של דבר.

אך השתדלות על הבלתי נודע זה כבר בעייתי....

בין כל בני זוג יכול לקרות מקרה כזה או אחר

מי שעושה את הבדיקה, צריך לבדוק גם בעצמו אם הוא רוצה להתחתן או לא

כי גם אם יצאו נקיים ייתכן שיקרה מקרה כזה(אני אומרת את זה על סמך מידע רפואי)

תודה רבה!

**הגנטיקה משנה את פניה כל כמה שנים 

כמו גם המדע והמתמטיקה

בתור אחת שעוסקת באחד התחומים שהזכרתי

גישה כזו יותר מסתברת בעייני, אם כי אני לא רואה את עצמי במקום הזה

יפה מאוד! יישר כוחך!

ולך אין זכות לבטל מצווה 
אבל אין שום ביטול מצווה בבדיקת דור ישרים לפני החתונה

לרופא?

עושים ניתוחים?

לוקחים תרופות?

יותר מזה. למה אנחנו אוכלים ושותים? הרי אם הקב"ה עשה שנהיה רעבים בלי הפעולה האקטיבית של אכילה, וצמאים בלי הפעולה האקטיבית של שתיה, ונמות בסוף, למה לנו להתערב בחשבונות שמים, וממש לקום ולעשות מעשה - לאכול ולשתות?

אין שום הבדל.

מסוימות זה לא קשור בכלל למחלות נפש. (במיוחד שלא גילו גן של מחלת נפש- יודעים שיש נטייה משפחתית  ושמי שיש לו במשפחה הוא בקבוצת סיכון כלשהי)

לק"י

ממש לא הייתי פוסלת על רקע כזה, אלא מבררת ובודקת.

בכלל יש לכל אחד קשיים (פיזיים, רגשיים, נפשיים...), ולא כדאי לפסול מיד- אלא לברר!

ובמקרה הזה- לא מדובר אפילו על המוצעת, אלא על אחיה.

ואם מה שמפריע לך זה הצד הגנטי- אז להתייעץ עם פסיכיאטר שמבין בתחום (לא בהכרח שזה גנטי בכלל..).

(נגלה לכם סוד: יש כל מיני בעיות, גם פיזיות, שיש לאנשים מסויימים יותר סיכוי לחלות בהן- אז מה נעשה?! נפסול מיד כל אחד רק מהחששות שלנו?!).

ובנוגע ספציפית להפרעות/ מחלות נפשיות- יש אנשים מקסימים, שסובלים מבעיה כזאת או אחרת. ולא צריך מיד כששומעים את המילים "הפרעה נפשית" להבהל ולברוח, אלא לברר ולשאול. כי חבל להפסיד את הטוב בשבילך על רקע כזה (שלא תמיד זה כזה נורא כמו שזה נשמע).

אתה תפסיד בן אדם שמתמודד עם בירור האמונה הכי משמעותי ועוצמתי של הדור.

בחירה מהנה

נרשמתי רק בשביל תגובה לשרשור הזה, פשוט אני מרגישה שחייבת להגיד משהו

מסכימה בהחלט עם "הקולה טובה" ועוד כמה שכתבו פה מאוד יפה

אף אדם לא חסין בפני שום דבר. טריגר חיצוני כמו טראומה לדוגמא יכול לייצר מחלת נפש, בעוד שאדם עם נטייה (גנטית) למחלה יכול לחיות עד 120 בלי שזה יתפרץ אצלו.

אמנם קשה לי גם לחשוב על סיטואציה כזו, אני אינני נשואה וברור כי הגהינום הכי נורא שיש זה מחלות בנפש, אולם עם זאת צריך לזכור שאם חיים באופן נכון, רגוע ועם זוגיות תומכת: א. סיכוי מאוד נמוך שזה יתפרץ, אם בכלל יש נטייה גנטית לזה. ב. גם אם יש, זה ניתן לטיפול ואיזון ע"י כדורים. 

אתה תופתע לגלות כמה אנשים מסביבך נושאים על גבם תסמינים נפשיים (כמו חרדות לדוגמא) או טראומות, ונוטלים כדורים נגד דיכאון, חרדות, כדורי שינה ועוד.  בעיות נפשיות זו לא מילה גסה והגיע הזמן להפסיק להתבייש בזה. דיכאון קליני, מאניה דיפרסיה, אנורקסיה, ואפילו דברים שהם לא מחלות נפש ממש אבל ממררים את החיים כמו OCD או דיכאון לא קליני , כולם הורסים את החיים לא פחות מאשר סרטן למשל. 

זה מעיד שאתה חושש מזה ולא מעוניין כ"כ בקשר...

כשאתה רוצה לבנות עם מישהי בית, אז עצם זה שהיא מתאימה לך ומעולה בשבילך,

אמור לתת לך ביטחון בקשר, וכל ה"חסרונות" שלה ממש לא יפריעו לך ולא תחשוש מהם.

אם מפריע לך דבר כזה, זה סימן שאתה לא בטוח בקשר. וזה אומר שמן הסתם, מכאן הקשר כבר לא יתקדם יותר..

אדם שוקל בשכל, לטווח ארוך, לא הולך רק לפי ה"הרגשה". זה עדיין שלב של בירור לקראת - זה לא אנשים נשואים.

כל זה - ללא קשר לנושא הספיצי הנידון ולשאלה אם בכלל ראוי להתייחס אליו כ"חיסרון".

לשמוע על מצבים דומים, ואיך אנשים אחרים מתמודדים איתם. לשמוע מנסיון החיים של הסביבה.

אביה של תהילה מבטל את השידוך המיועד כי החתן 'חסיד' ומשדך לה במקומו בחור 'מתנגד'. את תהילה פוקדים אסונות שלדעתה מגיעים בגלל ביטול אותו השידוך. במשך השנים בעלה הופך לחסיד ואז גם נודע לה שהבחור שאירוסיו אליה בוטלו, הפך למתנגד... 
 

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך

אם אני יודעת שבסוף אני אגיע לאותה נקודה של אושר וסיפוק, אני מוכנה לעבוד קשה במשך העשור הזה. בכל מקרה זוגיות זו עבודה קשה. עדיף לי עשור של עבודה קשה ביחד איתו, מאשר עשור של המתנה לבד.

חוץ מזה שככל שהזמן עובר אנשים משתנים ואיתם גם הציפיות הולכות ומשתנות אז כנראה שעוד עשור מה שאקבל ללא פשרות, לא יהיה מה שאני רוצה עכשיו.. 

כל עוד ההתפשרות לא פוגעת במטרת בניית הבית

ועדיין כדי לגלות את זה כמה זהמדויק ושלם (אי מושלם) צריך הרבה עבודה 

אני אומר לו שיציע הצעה וזה יבוא בקרוב