<> ללא שום, פתוח ואשמח לרעיונות <>
"תבין" היא אמרה לי "מזלכם שיש נשים בעולם, כי בלעדינו, ספרי ההסטוריה היו מתומצתים על פנקסי A7, 'יומיים וחצי אחרי שהאדם הקדמון גילה את הפלייסטישן, הוא מת ברעב' ". כתבה 'מ.ש.ל' על מפית, והגישה לי אותה.
"נשים הן המין החלש, בלי גברים, אפילו פלייסטיישן לא היה" הסברתי " וחוץ מזה, אני לא צריך אישה שתדאג לי, את פשוט נהנת מזה, ואין לי לב להרוס לך".
"אתה לא מסוגל להכין ארוחה נורמלית" היא ירתה את הצפוי מראש.
"יודעת מה?! מחר - ארוחת ערב אצלי!" פלטתי.
"יודע מה? סגרנו".
לעזאזל.
200 גרם , 250 גרם, בקטנה, לא שיחסתי מדע מדויק לקמח, לסוכר, או לשאריות של הביצים, השמן, ואבקת האפיה, האופים הגדולים לא משתמשים במתכונים, זה ידוע, אפיה זו אומנות, ואסור לכבול את האומנות בכוסות מדידה.
האמת, מטבח לא המגרש הביתי שלי, את ילדותי העברתי ב"תפסיק להסתובב לי בין הרגלים! יום שישי היום... לכל הרוחות" אמרות שעזרו לי מאוד בפיתוח הביטחון העצמי שלי, אבל שבוע שעבר אליהו קנה לי איזה ספר בישול לגברים, ומשפטים כמו 'זה לא בעיה' ו'ציק צאק' עזרו לי להגיע להחלטה החפוזה והטיפשית הזאת.
לא שאני מבין איך פסטה, סלט, ועוגת שקדים הולכים ביחד, אבל אני יודע שבנות אוהבות עוגות, פסטה קל לבשל, וסלט לא יכול להכשל.
איי, עוגות, שירה לא מפסיקה לדבר על עוגות. את האמת, היא לא מפסיקה לדבר לרגע, אבל אבא שלה מוסכניק, ואני צריך להעביר את הרכב של אבא שלי טסט בעוד שבועיים, אז גוררים.
כבר תשע, סגרנו על תשע ועשרים, אוקי, ספירת מלאי, שתי צלחות, שתי כוסות, סכין ומזלג לכל אחד, מלח, פלפל, להדליק נרות? לא, זה מוגזם, נראה לי אני גם אחליף את הדיסק הזה, זה פועל רק בסרטים, איפה היינו? אה כן, סיר פסטה, סלט, עוגה שנראת טוב מהמצופה, אני, דאודורנט, וביטחון עצמי סביר. כל מה שחשוב -נמצא.
שירה הקדימה בשבע דקות, נתתי לה לדפוק על הדלת שלוש פעמים, למרות שעמדתי בצידה השני עוד לפני הדפיקה הראשונה. פתחתי. "שירה!" עשיתי פרצוף מופתע "הקדמת", היא חייכה, נכנסה פנימה, והניחה את המעיל שלה על מתלה בצד "כן, האוטובוס החליט להגיע היום בזמן".
"אז מה הכנת לנו היום?" אמרה תוך שהיא סורקת את השולחן ספק-מכובד שהכנתי לה "ממתי מכינים עוגה לארוחת ערב?" שאלה עוד לפני שהספקתי להגיב, זה הדבר הראשון שיש לה לומר?
"זה לא סתם עוגה, זו עוגת שקדים, במיוחד בשבילך!" התעלמתי מההקשר.
"אתה לא רציני, נכון?!" ממתי יש לה משהו נגד עוגות?
"כן, רציני, זו עוגה בשבילך, השקעתי!"
"רועי, אני אלרגית לשקדים. אתה יודע מה היה קורה אם הייתי אוכלת מזה?!"
"אני יכול לדמיין את זה.. מעדיף שלא. מאיפה הייתי צריך לדעת שאת אלרגית?"
"אני אמרתי לך את זה בדייט השני שלנו! אתה בכלל מקשיב למה שאני אומרת?!!" הערב התדרדר במהירות העולה על ההגיון,
"בטח שאני מקשיב! אבל את מדברת המון, קשה לעקוב, לסכם, ולזכור את כל מה שעובר ביננו.."
"מה נראה לך 'מדברת המון'? אתה פשוט סותם כל הזמן! וכן! אני מצפה שתזכור מה עלול להרוג אותי!"
הדלת של הבית נפתחה, השתרר שקט נורא, נועה, אחותי, נכנסה פנימה "היי רועי, אה, זו הזאת שלא סותמת את הפה?"
שירה תקעה בי מבט מאוכזב-מתוסכל-עצבני-רעב, הוציאה את האוויר ששמרה בפנים עד אותו הרגע, הסתובבה, ויצאה החוצה. הדלת נשארה פתוחה.
הסתכלתי על נועה, נועה הסתכלה עלי, אחרי זה הסתכלה על הדלת "שאני אסגור אותה?" נפנפתי את היד כאות ל'כן'.
"רוצה לאכול ביחד? בישלתי פסטה".
" כל הסיר שרוף, אני לא רוצה לחשוב מה יש בפנים".
"יש סלט".
אכלנו דוממים, "תרד ממנה, בכלל לא התאמתם".
הנהנתי.
וכשסיימתי לשטוף סירים בשתיים בלילה, המכסה נפל לכיור, והעיר את אימא.
לכל סיר יש מיכסה, כידוע, אבל מכסים עושים המון רעש, אז נראה לי שאני אוותר על שלי כרגע.
סיפו"שים קודמים:
שבוע ראשון: "אהבה ממרחקים"
שבוע שני: "בעזרת השם \ אות היא לעולם."
שבת שלום, ופורים שמח!!
