אני מהשוק החופשי - אבל שעת הנקה היא זכות המוקנית בחוק לכל אישה שעובדת משרה מלאה.

שעד שהילד בן 7 חודשים ולא משנה אם היא מניקה או לא - היא זכאית לעבוד שעה אחת פחות - ולקבל משכורת על כל השעות..

אם אופק חדש זה משרה מלאה (גם בזה אני לא מספיק בקיאה) אז אין שום אופציה חוקית להחליף את זה בזמן כביכול...

הנקה, כך הבנתי. וזה וויכוח אדיר בינם לבין הסתדרות המורים

המשרה לא מוגדרת מלאה?!

הם חייבים להיעזר באיזו פירצה או סעיף בחוק שיבטל להם את החובה לשעת הנקה.

הם לא יכולים לעבור על החוק !!

מתעניינת..

באמת יש פחות שעות הנקה. אבל יש משעות השהייה שצריך להיות בהן פחות (לא הבנתי מה זה שעות שהייה...)

וזה בגלל שגם אחרי אופק חדש - עדיין המורים לא עובדים במשרה מלאה.

כך שזה מאפשר למשרד החינוך לעשות "מה שהוא רוצה".

כל דקה שנותנים לכן - היא עדיין הטבה "מיוחדת" שהם לא מחויבים לה.

נניח אני עובדת במשרד 8 שעות ביום - אבל משרה מלאה ממוצעת במקצוע שלי היא 9 שעות ליום - ולכן חוקית אני לא מקבלת את שעת ההנקה.

וגם אף אחד לא דואג לי לשום סוג של הטבה אפילו חלקית. אין וזהו.

הפסקה, הן היא גם צריכה להספיק להגיע לחדר מורים, ולנער מעליה תלמידות, ולהספיק לצלם שכפולים ולדבר עם המנהל!

אין לה אופציות שיש ליושבות משרד ולכן זו לא הטבה מיוחדת אלא מתחייב מהחוק.

בעבר זה היה ברור שמורה שמלמדת 7 שעות ביום, לא משנה אם המשרה שלה מלאה, באותו יום היא חייבת לסיים מוקדם.

היום זה תלוי מה קורה איתה בשאר השבוע.

רואים שקבע את זה גבר שמעולם לא חווה כאבים של גודש....

ולצאת לשירותים.

בהפסקה המדוייקת שניתנה לה - כשמחליפה נושפת לה בעורף.

ואם היא עובדת 8 שעות ביום ולא 9 אז היא גם לא תקבל קיצור של יום העבודה.

גם מזכירה רפואית לא יכולה לעזוב את העמדה שלה באמצע - כדי לשאוב. יש אנשים בתור.

ועוד שלל עבודות יש שההפסקה לא מספיקה.

אך מה שנקבע בחוק - נקבע.

אם נותנים לך משהו מעבר - הטיבו לך מעבר לחוק. והם לא היו חייבים להיטיב לך.

אז אם המשרה שלך לא מגיעה ל-40 שעות פיזיות בשבוע - אז גם זה שמורידים לך מהשעות שהיה - זו גם הטבה.

גם אם את מרגישה שזה לא הוגן וצודק ומגיע לך יותר - זו נשארת הטבה מיוחד על פני החוק.

ואני מרגישה שזה גם לא הוגן וצודק שאישה שעובדת 40 שעות בשבוע - אז לא מגיעה לה שעת הנקה למרות שהמשרה שלה מלאה ובמשרד שלה לא עובדים יותר מ-8 שעות - ורק כי במשרדים מקבילים עובדים 9 שעות.

אבל זה החוק. וכשהמעסיק הקודם שלי נתן לי שעת הנקה גם על משרה של 8 שעות ביום - ידעתי לומר לו תודה כי הוא נתן לי הטבה שהוא לא חייב לה על פי חוק. ולא התעצבנתי עליו למה הוא נותן לי רק עד גיל 7 חודשים ולא ממשיך עד גיל שנה או עד שאני אפסיק להניק.

כי על הטבה - אומרים תודה.

והנה עכשיו עוד אחד שמנסה לעשות רושם שיזכרו אותו מר פירון!

 מקצר את חופשת פסח וחנוכה...

 מה יהיה??

 הם לא מבינים שהחופשים האלה נותנים אוויר לנשימה וכח להתחדש ולהגיע רעננים  לעבודה...

במקום לקצר לנו את החופש שיתנו לסטודנטים לעבוד בחופש כך ירוויחו כסף וגם יתלמדו בפועל...

זה חוקי לקצר את החופשות האלו???

אע"פ שלצערי אני בכל מקרה מלמדת בדר"כ (בהתנדבות!) בימים האלו... מגישה לבגרויות...

חסרים היום מורים, ואם הם ימשיכו ככה הבעיה רק תחריף.

מורים טובים ומשקיענים לא יישארו.

סליחה על הסטייה מנושא הפורום, אם כי זה מאוד קשור ללידה ולילדים...

כולל חול המועד , תשעה באב ופורים

ולמורים בערך פי חמש מזה?!

וטוב ברור שמורים צריכים יותר . אין על זה בכלל ספק 

אבל קשה להזדהות עם הבכיות על 4-5 ימים כשליתר העם זה כל החופש שיש אחרי החגים

וגם צריכים לצאת לטיולים, ואסיפות הורים- הכל לא בשעות העבודה? זה חוקי, הא?

החופשים הם החזר קטן על עבודה מטורפת כל השנה!

יש על זה תשלום - גם אם הוא מגולם בצורה של משכורת גלובלית.

גם אני בעבודה שלי עונה לטלפונים מעבר לשעות העבודה.

ובאה לישיבות צוות מעבר לשעות העבודה.

ואצלי בעבודה המשכורת לא גלובלית - אם הגעתי 5 דקות מאוחר - אני אקבל פחות כסף.

בכל עבודה יש את המעבר שהעובד מחויב - כדי להוכיח את מסירותו. אחרת הוא יפוטר לאלתר.

וגם גננת במעון עובדת יותר שעות ממורה - באה לאסיפות הכנה , עונה לטלפונים של אמהות בערב - ובכל זאת לא משלמים לה את ימי החופשה - כי זה חוקי.

וכולנו עובדים ולא בטוחים שמגיעות לנו מחיאות כפיים מיוחדות או מעל 90 ימי חופש בשנה... זה העבודה.

שמורים עושים מחוץ לעבודה. השוואה לא מוצלחת.

ראיתי מה מורים עושים מחוץ לשעות העבודה.

וראיתי גם בעלי מקצוע אחרים - אז לא. טלפון שמושיב אותך בדיוק בשעת ההשכבה או בשעה 2 בלילה ליד המחשב לפתור משהו מסובך למשך שעה וחצי - ואין לך אפשרות לומר לא כי הלקוח שילם לבוס שלך סכום יפה על תמיכה 24 שעות ביממה.

הוא שווה ערך למה שמורות עושות.

מורות - אתן מוזמנות להכיר כמה שוק העבודה החופשי קשה ואכזרי.

גם אמא שלי חשבה תמיד שהעבודה שלה קשה משל האחרות - עד שהיא ראתה את הבנות והבנים שלה בשוק החופשי - וגילתה שגם בעבודות האחרות לא מלקקים דבש מתוק - ואפשר להשוות הרבה קשיים. ושעבודה של מורה היא בהחלט עבודה עם הרבה הקלות ובונוסים.

וכן יש למורות הטבות יפות - ומי שלא הולכת להיות מורה - שלא תתלונן על התנאים של מורה.

בסך הכל לפני שנתיים החליט השר סער - להתחיל את שנת הלימודים 5 ימים מוקדם יותר

והימים הוחזרו בחופשה ארוכה יותר בפסח וחנוכה....

הניסוי לא הצליח ולא היה שיפור - לכן מחזירים את המצב לקדמותו. שנת הלימודים תתחיל ב -1 לספטמבר והחופשים בפסח וחנוכה יחזרו לקדמותם...

אין שום שר חינוך שיעז לדעת בפרה הקדושה של חופש למורים. תרגענה....

ובנוגע למה שכתבו מתחת אז צר לי לידע - לעובד מגיעים על פי החוק רק 10 ימים של חופש בשנה שלא מספיקים אפילו לחול המועד , פורים, תשעה באב וערב יום כיפור... (ערבי חגים מחוץ לתחום...)

15 ימים אפשר לקבל רק אחרי וותק טוב של 6 שנים...

ולא שזה באמת כזה משנה כי אפשר לחשוב ש 15 מספיקים למשהו

תמיד מגיעים לחופש הגדול עם מינוס של ימי חופשה  

רק כדי לגלות שגיסתי המורה בחופש כבר חודש וחצי

וכן יש מורות שהודו לי שהאמת היא שחודש וחצי היה גם מספיק לגמרי לגמרי

אני באמת לא מתכננת לפתח דיון על העניין, מכיוון שמי שלא עושה את זה בפועל - לעולם לא יבין את זה.

כשהתחלתי לעבוד, אמא שלי כל הזמן אמרה: "איזה כיף למורים... בגלל החופשים...". היום היא אומרת לי: "תברחי". ואכן אני מתכננת לעשות זאת (ואני עוד ב"ה לא ממש סובלת מבעיות משמעת של תלמידים. בדר"כ יש לי כיתות טובות. אבל כשלא...).

בכל זאת, אענה לטענות שהועלו:

לגבי הקיצור בחודש וחצי - הדיון הוא לא על זה, אלא על חנוכה ופסח שמורה חייבת את האוויר לנשימה שם!!!

לגבי זה שלא קיצרו שום יום מהחופש - זה לא נכון. כי כשקיצרו 5 ימים לפני כן - החזירו אותם בל"ג בעומר ובגשר של יו"כ וסוכות ואולי יום אחד בפסח. כך שלקחו לפחות יומיים אם מוסיפים יומיים בפסח ויומיים בחנוכה.

לגבי הטענה שהורים מפסידים ימי עבודה: אני ממש מבינה אותך!!!

את צודקת במיליון אחוזים, אבל זה לא צריך לבוא על חשבון המורים. אם את רוצה שמורה תהיה קשובה לילדים שלך ושיהיה לה הכוח והזמן לטפל בבעיות (ולא חסרות כאלה), תסכימי איתי שהיא חייבת לנשום קצת...

השנה החזירו בערב סוכות , חנוכה ופסח.

וזה סך כל מה שבוטל.

תקראי היטב ותראי... בסך הכל מדובר בביטול השינוי של גדעון סער - בהתאם להחלטת ועדה כלשהי.

גם אמא שלי מורה - והיא דווקא חושבת שהמקצוע אידיאלי ופצצה וכך חושבות גם הגיסות שלי. הייתי הולכת להיות מורה גם כן לו רק היו משרות מורים במגזר שלי...

יש למורים נטיה לבכיינות יתר ולהתנצלות יתר.

מי שרוצה להיות מורה - יכולה ללכת להיות מורה. ואין לכן צורך להתנצל ולהצטדק.

התנאים של המורות משופרים. החופשים שלהם משופרים ברמה גבוהה ביותר. (יש עוד מקצועות שוחקים וקשים ואין בהם חופש). מי שרוצה שתלך להיות מורה.

רק ציינתי שחס ושלום אף אחד לא קיצר לכם שום ימי חופש - רק הזיזו אותם להתחלה.

אבל מכיוון שאני לא ממש מרגישה שיש מי שיקשיב, אני מוותרת על ההסבר...

אגב, "יש למורים נטייה לבכיינות יתר". חבל שאת מתבטאת כך. לי באופן אישי זה לא נעים לשמוע התבטאות כזו. וכפי שכתבתי קודם: זר לא יבין זאת.

בזה מיציתי את הדיון. לפחות עם מי שמשוכנע שמורים הם בכיינים.

ושיש לי שאיפה להיות מורה -אם אני רק אמצא עבודה בתחום.

והמשפט הנ"ל הוא פרי מילותיה של אמי - מורה כבר 40 שנה... והיא גאה בעבודתה בלי לבכות ובלי להתנצל.

אז צר לי אם נפגעת - התכוונתי במשפט דווקא להצדיק את המורים.

אתם לא צריכים להסביר את עצמכם - כי לכל אדם במדינה שמורה הזכות להיות מורה. מותר לומר בגאווה ": כן, יש לנו עבודה עם תנאים מצויינים. כמו לכל עבודה יש לה מעלות וחסרונות - וכל אחד יחליט מה הוא מעדיף".

אם המתלוננת הנוכחית על החופש שיש למורים החליטה לא להיות מורה - כנראה שהיא בכל זאת חושבת שיש לפחות מבחינתה יתרונות לעבודה אחרת. (נניח מבחינתי היתרון של העבודה שלי - הוא שיש ביקוש למקצוע בעוד בהוראה "צפוף" מדי).

אין צורך למורים להתבכיין / להתנצל / לפתוח במגננה. להיות מורה זו לא זכות ששמורה לבעלי אצולה - כל אחד יכול.

ומה שציינתי בנוגע לימי החופשה שלא מדובר בהפחתת ימי חופשה למורים - מדויק עד למילה האחרונה. גם אם הכתבים כתבו את זה בצורה מסורבלת - זה בדיוק הכוונה היחידה של משרד החינוך.

והראיה - שום אירגון מורים לא הגיב תגובה חמורה כמו שמצופה וקורה בכל ניסיון כרסום בחופשת המורים.

ופתאום היא מבינה שהוראה זה אמנם קשה! מאוד! אבל זה לא נקרא לעבוד

פתאום אין לה מתי לעשות סידורים,

אין יום חופשי,

אין זמן לקניות,

אין זמן לנוח,

אין מתי להכין פסח,

אין בוקר פנוי לצאת לקפה ,

אין מתי לעשות כלום

תמיד צריך ללכת לישון מוקדם כי תמיד מחר צריך להגיע בזמן

(לא רק 3 פעמים בשבוע)

רק לעבוד ולעבוד ולעבוד 

ופתאום היא מבינה מה זה לעבוד יום ארוך מה שהיא ממש לא הבינה כשהתחלתי

זה גם תלוי, אולי, אם עובדים ביסודי או בתיכון.

אני יכולה להגיד על עצמי שאני בהחלט עובדת בהוראה. ועובדת קשה מאוד.

מרוב העומס נאלצתי להוריד משרה עוד ועוד...

עבדתי גם במשרד לפני כעשר שנים. אין מה להשוות!!! בכל אופן, עבורי זה ככה...

בבקרים, אגב, אני לא יוצאת לקפה... אני מכינה שיעורים!

אני מניחה שלא תאמיני לי אם אגיד לך שאני מסוגלת לשרוף יום חופשי על הכנת מבחן...

עם אופק חדש ועוז לתמורה - במשרה מלאה עובדים 5 ימים בשבוע, כך שאין בדיוק יום חופשי...

כשעוד עובדים קשה על הכנת השיעורים.

אמא שלי כבר ממש לא עובדת קשה על הכנת השיעורים. אולי גיסתי הצעירה שעובדת רק שנה ועדיין במילויי מקום - עובדת על הכנת שיעורים....

והכל הכל - את לא צריכה להסביר כמה קשה לך - גם אם העבודה שלך קלה - זה בסדר גמור.

כל מי שרוצה - מוזמן לבוא.

שעורים ומבחנים. כל ערב כל ערב.

אין חתונות, אין יציאות עם הבעל, אין קפה עם חברות, אין שחייה או שעורי התעמלות.... כלום!!!!!

אם כל כך רע וגרוע לך ואין לך ממש כלום?!?

לכי תנסי להיות קופאית בסופר או מזכירה במשרד - את מאמינה שיהיה לך יותר טוב לא?!?

אני אישית יודעת מה החסרונות והמעלות של העבודה שבחרתי - ומדוע היתרונות שלה עולים על החסרונות. אם החסרונות היו גוברים על היתרונות - הייתי קמה ועוזבת אותה באותו הרגע.

לי לדמיין הסבה. חוששת מאוד. למה זה לא מובן לך???

בטח לא "הסבת" מקצוע...

מי שכל כך גרוע לה ביחס לקופאית - עוזבת את מקום העבודה האיום והנורא. מכירה כאלו שעבדו בהייטק במשכורת של 15 אלף והיה להן רע - אז הן קמו ועזבו והלכו למקצועות פחות רווחיים שלא רע להם בהם.

ואני מאד מקווה שאת לא המורה של הבת שלי - כי אני אפילו קופאית ממורמרת מהעבודה שלא עוזבת את הקופה רק כי זה המקצוע שלה והיא השקיעה בו אז אפילו שרע לה איתו היא מענה את עצמה, לא הייתי מעסיקה. עובדת שלא מרוצה ורק פוחדת לעזוב היא נטל ולא ברכה.

בטח לא הייתי נותנת לה לטפל בנשמות רכות.

נס שהמורות של הבת שלי אוהבות את העבודה שלהם. נהנות ממנה. לא מרגישות בה "חנוקות" ואומללות...

יודעות מה המעלות והמגרעות של העבודה שלהן - ולמה הן בוחרות בה כל שנה מחדש...

כמו אמא שלי , כמו סבתא שלי , כמו הגיסות שלי...

אני לא מדמיינת לעצמי איך נראית כזו מורה שלא מרוצה מתפקידה.

אני מחנכת כיתה, מצליחה מאוד, הבנות מטורפות עלי, אני עליהן, ההנהלה מרוצה מאוד, ההורים רגועים, וטוב לי איתן כל יום.

ניסיתי להסביר לך פשוט למה מגיעים החופשים הארוכים. הם לא חסד. הם תמורת כל ערבי השנה.

מחכה למילת פיצוי ממך...

"אין חתונות, אין יציאות עם הבעל, אין קפה עם חברות, אין שחייה או שעורי התעמלות.... כלום!!!!!"

"כי זה המקצוע שלי. פשוט מאוד. השקעתי בו, ומאוד קשה לי לדמיין הסבה. חוששת מאוד." - בתגובה לשאלה למה את ממשיכה להיות מורה...

תגובות כאלו 

- " אני מחנכת כיתה, מצליחה מאוד, הבנות מטורפות עלי, אני עליהן, ההנהלה מרוצה מאוד, ההורים רגועים, וטוב לי איתן כל יום. " - ולכן אני ממשיכה להיות מורה..

וגם "כי יש לי ימי חופש שמפצים על קושי העבודה " -

הן תגובות בלתי ממורמרות שאומרות - יש בעבודה שלי מעלות וגם חסרונות.

נכון - את מרגישה שאת עובדת קשה במהלך השנה. אבל יש לך י חופש והרבה סיפוק ויש לך יום חופשי בשבוע להתארגן ולעשות קניות - והמעלות מחפות לך על החסרונות....

התגובה האחרונה שלך היתה בדיוק מה שחיפשתי וביקשתי - הסבר למה את מורה ולא במקצוע אחר - אז הנה התשובה - יש לך סיפוק רב והחופש מפצה אותך.

אז הנה את לא ממורמרת את מאושרת - ויודעת מה המעלות של העבודה שלך למרות החסרונות. ברוך השם.

מה שציינתי זה גם בעבודות אחרות יש מעלות וחסרונות וכל אחת בוחרת מה מתאים לה....

ויש גם את המדרג באופן אובייקטיבי וחיצוני.

הוראה באופן עקרוני נחשבת במדרג כעבודה קלה יותר מאחרות בגלל התנאים הסוציאליים והעובדה שהוותק הופך את העבודה לקלה יותר---

אני מאמינה שמנכלי"ת במשרד ממשלה - עובדת קל יותר ויש לה תנאים טובים יותר...

לעובדת ניקיון/מזכירה/פקידה/קופאית  אין תנאים סוציאליים . העבודה פיזית קשה - וכל שנה רק נהיית קשה יותר ויותר...

באמת ממורמרת

היא רק מנסה לתקן את צורת הדיבור שלך

(נראה לי לפחות)

היא רוצה שתגיבי תגובות "בלתי ממורמרות" כדי שיבינו אותך נכון - שקשה לך אבל את אוהבת את העבודה

אז היא דיברה בחריפות כדי שתביני מה היה נשמע מדברייך

צר לי לאכזב, אך לא נראה לי שתקבלי ממנה מילת פיצוי...

אני הייתי מציעה לך לוותר על דיון עם מי שמקשיב רק לעצמו.

ואגב, גם אני ממש לא בתחילת הדרך של ההוראה, פשוט לא רציתי להתייחס לטענות מתריסות.

אני לא מפתחת דיון עם מי שמתבטאת בצורה כזו ("אני מאוד מקווה שאת לא המורה של הבת שלי" וכדו').

את מה שהיא חושבת על כולם

את לא חושבת שזה כבר מאוס?

ולא אכפת לי אם הן עובדת שעה ביום או 20  שעות ביום

אני לא נכנסת לעצם הדיון בכלל אלא רק שאם היית משתלחת בכל תגובה שלא מתישרת לפי מה שהיא חושבת

אבל לא להשתלח ,ולא לכתוב בסגנון יומרני ומתנשא

ולא לתת הרגשה ש"אני יודעת הכל" ואחרות כלום

דווקא הדיון מרתק בעיני. 

לא הבנתי למה את מרגישה השתלחות בדיון הזה ספציפי.

היא דווקא הצדיקה את העבודה הקשה של המורים.

תגובות שלטעמי חרגו מגבול הטעם הטוב היו כאלו שציינו שכינוי מסויים משתלט על הדיון...

דווקא הדיון התנהל כתגובה גוררת תגובה- שזה בעצם דיון לא?

זה לא סקר שכל אחת אומרת את דעתה פעם אחת וזהו...

הסגנון בעייתי ולא התוכן.

דוגמאות לתגובות לא ראויות מבחינתי:

"יש למורים נטייה לבכיינות יתר".

"אני מקווה שאת לא המורה של הבת שלי" (זה אמנם לא נאמר כלפיי, אבל הכאיב לי בכל זאת).

אני גם בהחלט חושבת שה"דיון" מרתק, ואולי זו רק אני, אבל אני מרגישה התלהמות בתגובות שנאמרו כאן.

אני מצטערת, אבל זה לא נשמע לי דיון, אלא יותר רצון להתריס.

אתן מוזמנות להיכנס לכרטיס שלי (לתגובות קודמות) ולראות שאני ממש לא מתקרבת לדיונים בסגנון הזה. סורי, לא מתחברת.

אני לא חושבת שירדתי לפסים אישיים, אלא שלא ממש נעים לי להשתתף בדיון שכזה, אע"פ שיש לי הרבה מה לומר (לכתוב) בעניין.

מקווה שהבהרתי את עצמי ועכשיו זה ברור יותר.

המשך ערב טוב!

היתה לי בהחלט תחושה קשה אתמול מהפגיעה של אנונימי - אבל החיים קיימים גם מחוץ לפורום ברוך השם ולא היתה לי יכולת להתחבר שוב ולתקן.

אז כמו שכתב מופים - לא התכוונתי לומר לאנונימית שהיא ממורמרת - רק ניסיתי להוציא את זה מהפה שלה עצמה , שהיא לא ממורמרת גם אם העבודה שלה לא קלה לה ויש לה חסרונות  - היא גם לא איומה ונוראה ויש לה הרבה מעלות.

וצר לי שזה אכן יצא פוגעני למדי.

לגבי כל אלו שהגיבו להגנתי - לצערי התרגלתי ואני "מנפנפת" את התגובה הקבועה של איזו אנונימית שמעולם אפילו לא פנתה אלי באישי או הציגה איזושהי זהות - וכל תגובה כאן בפורום זה שלי שאינה טכנית או מוצי פוצי - נתקלת באותה תגובה אנונימית של פסילה לגופו של ניק.

אני בוחרת בדווקא לא להפסיק להגיב פה בפורום כדי לא לתת למישהו שמתחבא מאחורי אנונימי "פרס" על כזו התקפה פרועה שחוזרת על עצמה מתחת כל תגובה שלי ובלי קשר אם הדיון היה ענייני או לא.

תודה לכל אלו ששמו לב שדווקא כמעט לא ירדתי לפסים אישיים ולא "השתלטתי" על שום שיחה,והפעם זה ממש בולט לעין שהיתה פה הבעת דעה אישית ודיון נורמלי ורגיל לפורומים (להוציא ההודעה האחרונה לאנונימית שבאמת כואב לי שנאלצתי לעזוב לפני בקשת סליחה). חשוב לי להרגיש שיש כאן גם נשים אחרות.

וחבל לי גם שמורות כל כך נפגעו - כי דווקא יצאתי להגנת המורות.

שהן לא חייבות "להצדיק" את החופש שלהם או להפוך ל"מסכנות" - גם אם יש להם הרבה מעלות והטבות בעבודה שלהן מעבר לשוק החופשי - אז זו עבודה שאכן צריך כישורים ויכולות מסוימות כדי לעבוד בה - וההוכחה היא כמה נשים לא בוחרות בה מרצון למרות החופשים והתנאים הסוציאליים שלה וכמה נושרות בתחילת הדרך מחוסר התאמה...

שעבודה משרדית קשה הרבה יותר מהוראה - אחרי ששנים הם הסבירו כמה היא יותר קלה...

למורים יש תנאים סוציאליים מאד משופרים. אין ספק. גם המשכורת שלהם לפי שעה היא בהחלט מהיפות בשוק...

15 זה עם הוותק.

וכמחליפים מקום עבודה - אובד הוותק ...

אני היה לי פתרון מעולה וחבל שאני לא שר החינוך - עד גיל שבו הילדים זקוקים לחופש בעצמם - ויודעים להסתדר עם עצמם - יתנו לכל המורים והגננות בדיוק את אותה מכסת ימי חופש - פשוט כל מורה יצא לחופש בזמן אחר.

מורה אחד יקבל את ינואר פברואר ואחר את יוני יולי - וכך יהיה למורים את אותם ימי חופש - ורק הילדים ימשיכו ללמוד.

ברור שיצטרכו תוספת של מורים למערכת.

אבל בגדול זה היה נשמע לי פתרון פצצה למצוקת ההורים.

אם עובדים 5 ימים בשבוע או 6

הרבה יותר...

לדעתי הדבר הזה צריך טיפול קודם. לא הגיוני שהחגים מכסים את החופשים - ועובד עוד צריך לשלם מכיסו רק על חגים. אדם צריך מרווח נשימה.

העומס של מעייני הישועה לא מדבר אליי בכלל.

ולא ילדתי בביות מלא
הייתי במחלקת האשפוז החדשה, נהניתי מכל רגע. ביקשתי להישאר עוד לילה...

השאלה גם מה זה בשבילך פינוק?
אצלי זה האוכל בשפע שמוגש נקי וטעים 

חדר נקי ומפנק
אחלה תינוקיה, אחיות זורמות ממש.
מה עוד הייתי צריכה?
 

נראה לי בגלל החוויות של אמא שלי משם לפני 30 שנה 😅

ואולי גם כי יש שמועה שאומרת שהם פחוצ מקצועיים אם חס וחלילה משהו מסתבך

הייתה לי חוויה שחורה שם ...

חוסר מקצועיות החל מהקבלה שהרופאה אמרה לי למה העלית כל כך הרבה במשקל ,יכולת לגרום סכרת לתינוק...(ביום שבאתי ללדת..כאילו מה המשפט הזה שייך?)

להמשיך בכך שנתנו לי זירוז ללא אפשרות לאפידורל ,סבלתי 16 וחצי שעות עם צירים לידה ,ירדתי על ארבע בבכי התחננתי ואמרו לי אין מקום בחדר בכזו נונשלנטיות מחרידה...בלי להסביר מה הזירוז עושה ולמה לצפות והאם יש אפשרות אחרת ...סך הכל הגעתי עם ירידת מים, היו צריכים להכניס למחלקה בסיכון ולהמתין יומיים שתתפתח לידה וגם לא הציעו את זה...

אחר כך המיילדת חתכה אותי בצורה לא מקצועית וגרמה לי לדימום יתר וכתוצאה מכך ההמוגלובין ירד ל6 וקיבלתי מנת דם..

אחר כך באשפוז כשחמותי באה לישון איתי, הייתה שם מאבטחת שנכנסה לחדר והכריזה שהמלווים ילכו הביתה ושהיא עושה סיבוב ושהיא חוזרת שהיא לא תהיה כאן. חוצפנית ברמות התחלתי לצעוק עליה ולהגיד לה שזה לא חוקי בכלל ושתצא מהחדר שלי. אחר כך אמא שלי פגשה בה בשחרור והטיחה בה והיא עשתה את עצמה לא מבינה על מה מדובר. הייתה שם גם רופאה שהתחילה לצחוק עליי שאני מסטולה מהאפידורל כי אני אומרת שילדתי בשלישי והיא טוענת ברביעי..

בקיצור....

לא ממליצה....

ואת כל הפרטים האלה אני זוכרת היטב למרות שעברו 11 שנים לצערי.

ילדתי שם 4 פעמים

לידה אחרונה תאומים

מאוד מקצועיים . הסבירו הכל בנחת ונתנו אפשרויות בחירה להחלטתי.

צוות מדהים, מקצועי ומסור. בדגש על מקצועי.

יש לך שם גם פגיה לכל מקרה.

מה גם שהמחלקות שם חדשות, יש אפשרות לבקש בחדרים הפרטיים ,מקסים שם. מרגיש בבית. כל הזמן עוקבים אחרייך ואחרי התינוק . קיבלנו שי ממועדון היולדות שם גם. בגדול הם ממד זורמים עם מה שאת רוצה. לגבי כשרות יש אפשרות כמובן לכשרות מהודרת, לנו הספיקה כשרות רגילה, לא ניסינו את המהדרין.

יש שם גם את העמותה הזו שכחתי את שמה שעוברת ומציעה קפה תה עוגה... הבנתי שיש גם עמותה שמביאה אוכל לשומרי כשרות למלווים . כל פעם שביקשתי אוכל גם עבור בעלי הביאו לנו. יש בחדר הפרטי ספה נפתחת למיטה למלווה מקלחת ושירותים בחדר פרטי ללא יולדות נוספות. לגבי הדלתות אני לא זוכרת כי אני לא יצאתי לטייל ונשארתי בחדר.

התחלתי זירוז ביום שלישי ,התאשפזתי במחלקה בסיכון ואחרי פחות מיממה ירדתי לחדר לידה . אחרי הלידה העבירו למחלקה ב' החדשה שם היינו עד יום ראשון . אני יודעת שנותנים 2 לילות אבל יכול להיות בגלל התאומים רצו לראות שהכל בסדר ושאני בסדר כי היה לי חום אחרי הלידה ,לא יודעת למה אבל משמיים יצא ככה ,אז לא יודעת אם זה לכולם כי בשאר הלידות הייתי לפעמים יומיים ולפעמים 3-4 ימים . בכל מקרה אחרי השחרור הלכנו למלונית שיבא בייבי בתל השומר ממליצה חוויה נהדרת ונותן המון כח לפני החזרה הביתה במיוחד כשיש עוד ילדים .... המון מזל טוב ובהצלחה !

ילדתי שם פעמיים.

הם בהחלט מקצועיים.

לגבי החוויה האישית..

לידה ראשונה חוויה מזעזעת. אפס יחס.

השאירו אותי בחדר עם כאבים, יושבת על המיטה בלי לזוז כי ככה ביקשו, צועקת ואף אחד לא בא.

כשסוף סוף הגיעה המרשימה לא בדקו פתיחה - כשהסתובבתי המיילדת הייתה בהלם. התינוק היה בספינות פלוס 2.

בלידה האחרת שהייתי שם, בגלל המלחמה, לא כי רציתי.

בחסד ה' הובלתי את הלידה כמו שרציתי.

היה נראה שהמיילדת לא ככ שולטת בליילד לידה פעילה אבל לומר לזכותה היא ממש השתדלה וזרמה איתי!

הייתה חוויה מתקנת 💖

לכן צריכים לבוא בטוחים בעצמנו ולכוון את המיילדת.

לגבי האוכל- בשתי הפעמים קיבלתי חמגשית (כי ביקשתי מהדרין) והמלווה לא יכול היה לקבל. רק אם נשאר משהו ולרוב אמרו שאין גם בשביל המלווה. הייתי צריכה לחלוק את המנה שלי עם המלווה (כי רציתי כמובן).

לגבי שבת- אין שם אווירת שבת בכלל..

ילדתי גם בשיבא וב"ה היה מדהים. המיילדת, יש שם חדר אוכל, מלא שומרות תו"מ, מהדרין, יותר אווירת שבת.

תמיד תשמעי סיפורים לכאן ולכאן.

המון הצלחה ובידיים מלאות!! 💓

יודעצ שבסוף זו חוויה אישית.

יש שם עמותה בשם ''חסדי יואל'' שמפעילה שם בשבתות מערך אוכל מהדרין מטורף. בחינם. יש אפשרות לאכול בחדר האוכל שלהם ויש אפשרות לקחת מחדר האוכל ויש אפשרות לקבל לחדר. אוכל טעים ובשפע..

הייתי פעמיים אחרי לידה בשבת בלינסון וקבלנו מהם אוכל גם לבעלי. טעים ובכמויות.

יש להם גם אפשרות לינה למלווים (לא היה בזמני חדרים פרטיים עם מלווה).

האוכל מהדרין של ביה''ח עצמו הוא אכן בחמגשיות (אבל טעים).

בשבת חסדי יואל לגמרי ממלאים את הפונקציה.

(לגבי שאר הדברים ששאלת- מבחינת החוויות שלי שם הם מקצועיים מאוד ולא דחפו להתערבויות לא נצרכות והיו קשובים אלי מאוד. ויש לי לידות ארוכותתתתת.. עברתי כמה וכמה מיילדות בלידה.. ועדיין היו סבלניים וקשובים אלי מאוד. גם באשפוז הרגשתי שיש מענה לבקשות שלי. עזרו בכל מיני פרוצדורות רפואיות שלא בהכרח היו צריכים לדאוג להם. למשל פתיחה של לשון קשורה.. ממליצה מאוד)

מעתיקה לך מהאתר את המידע על חסדי יואל:

לינה למלווי חולים בשבתות וחגים

יש לתאם עם האחראי מטעם ''חסדי יואל'', לינה בקרוואן בשטח בית החולים. כ"כ אפשר לפנות לרב בית החולים או למפקח השבת לדירות אירוח של בית החולים הנמצאות בסמיכות מקום.

לינה למלווי חולים גם בכל ימות השבוע

יש לתאם עם האחראי מטעם ארגון החסד "עזרה לתקווה", קבלת חדר בהכנסת אורחים ברח' קפלן, בטלפון: 03-9691717.

ארגון חסד למתן ארוחות

בבית החולים פועל ארגון ''חסדי יואל''. האוכל כשר למהדרין, בהכשר הבד"ץ, חדר האוכל ממוקם בקומה 1- , בנוסף ניתן לקבל ארוחות שבת בהזמנה מערב שבת בטלפון 1800-30-30-44.

לקחת ויטמינים ,b12,ויטמין c,d,

לפעמים החוסר שלהם גורם לנשירה וכאלה

אפשר גם למרוח מסיכה פעמיים בשבוע, להשתמש בשמפו ומרכך איכותיים שמשקמים ...

יש גם אמפולות מיוחדות שעושים אצל ספרית שמחייה את השיער..תבדקי

ואני לא מבינה כלום במסכות וכאלה

יש משו שאת ממליצה? 

אבל זה הפיתרון המרכזי בעיני

החלקה

גם אני עושכ כושר ומורידה כיסוי אבל יש לי החלקה...

וחוץ מזה להשקיע במסכה טובה גם עוזר

כלי ועפה בעברו לפחות

וגם נוח לי לפעמים שאני יכולה לעשות קוקס עם קצת נפח מתחת למטפחת ועם שיער חלק ממש בטח אי אפשר

שבעיני נתנה תמורה טובה למחיר

אם יש חכמות ממני עם המלצה טובה גם אני אשמח

יחסית קצר.

יותר קל לתחזק, ולא צריך למעוך ולעצב אותו עם מלא קליפסים. וכשמורידים את הכיסוי הוא נראה יותר קליל וכיפי

שגרת טיפוח טובה לשיער.

שלי חלק אז אין לי מושג במה טוב ואיזה חברות או חומרים,

אבל הבנתי שזה ממש משפיע מהבחינה הזו. שיהיה מלא לחות ונעים ואז גם עם ברק..

כשאני מורידה בבית אני מיד עושה קוקו נמוך. לא אוהבת את השיעור אסוף גבוה, זה חושף את כל המפרצים. 

אני גם מנסה לשים קרם שיער ששמתי לפני החתונה, אבל ברור שלא באותה תדירות.

גם אחרי החתונה כדי לטפח את השיער. כשאני יודעת שאני לא מתכננת לצאת מהבית באותו היום, יכול להיות שאני אפילו אשקיע לסדר אותו עם קרם וקליפס, מיד נותן תחושה טובה.

וגם תרמתי את השיער גם אחרי החתונה, הרבה יותר נוח כשהוא קצר יחסית.

אפשר להכין עיסה כזו (יש כל מיני פטנטים והסברים בגוגל),

אני מידי פעם קוראת ובגדול מכינה לבד

החינה מחזקת את השיער, מבריאה אותו ומאפשרת להינות מצבע שיער יפה וטבעי לחלוטין, ללא כימיקלים, לאורך זמן יחסי.

(החינה משפיעה טוב בכלל, מייחסים לה כל מיני סגולות)

אפשר להכין עיסה כזו (יש כל מיני פטנטים והסברים בגוגל),

אני מידי פעם קוראת ובגדול מכינה לבד

[צריך בשביל זה בגדים שאפשר ללכלך/ מגבת גדולה, כובע רחצה, מטפחת משומשת או כובע ים ישן] לתהליך עצמו צריך פניוּת ויום חופשי כי התהליך לוקח זמן]

החינה מחזקת את השיער, מבריאה אותו ומאפשרת להינות מצבע שיער יפה וטבעי לחלוטין, ללא כימיקלים, לאורך זמן יחסי.

(החינה משפיעה טוב בכלל, מייחסים לה כל מיני סגולות)

אלא אם כן, יש לך דרך לעשות בלי ריח.

רוזמרין - לוונדר נוכח מאד

רוזמרין אישית יותר נעים. 

זה ישמור לך על הצורה של השיער יפה

את יכולה לשים עליו גם קרם לחות לפני וזה ישדרג

כשנמצאים הרבה שעות עם כיסוי ומתחת גולגול שמערבב את השיער, זה באמת נראה פחות טוב פזור כי השיער תופס את הצורה

זה רעיון מצוין! באמת עבד, אבל המחיר היה כבד...

(וזה גם לא חסם לגמרי את הריח שלו אז משני הכיוונים לא נשמתי)

תודה על החיבוק.

בחיים לא הייתה לי תחילת הריון קשוחה כל כך. 

או למצוא ריח אחר עדין יותר?

ויכול להיות שזה הריח של הכביסה ולאו דווקא שלו?

או שילוב של השניים?

אולי שווה לנסות להחליף את החומרי כביסה?
 

זה ממש מאתגר.

מאחלת שבע"ה ישתפר בקרוב.

בבריאות, שמחה, וידיים מלאות.

אין לי עצות, רק חיבוק 🫂 ( או אולי עדיף שלא חחח )

לי גם ממש הפריע אבל לא ברמה כזאת 

כנראה שגם זה תפס גובה עם ההיפראמזיס הפעם.

לא קל. 

1. לקנות בעצמך דאודורנטים, משחת שיניים, סבונים וכו' שמריחים לך סבבה ולהחליף מגבת גוף בתדירות גבוהה יותר.

2. לישון עם מאוורר לידך.. אפילו על מצב 1 זה עוזר.

3. להתפלל לה' 🩷

ושיעבור כבר!!! חיבוק!

זה לא ישפיע על הבל פה

עזר מאוד החלפת משחה+מברשת ושימוש במי פה.

אבל צריך לצחצח טוב.

וזה ריח נורמלי כנראה.

נגיד שהוא אכל בצהריים מאכל שמסריח לי אז עד אמצע הלילה יש ריח (ויש מעט מאוד מאכילים שלא מסריחים לי. זה לא הגיוני שאבקש ממנו להימנע מזה)

אם הוא יאכל מיד לפני שהוא מגיע לחדר משהו שהריח שלו לא מפריע לך? או יש כזה דבר

אולי איזה חולצה עם ריח של כביסה ספציפית שאהבת,

להסניף אותה חזק ולישון עם זה...

נשמע סופר מאתגר גם לך וגם לבעלך... חיבוק

בעלי היה מתבאסת שהוא רק נכנס הביתה ואני ישר מקיאה...

אין לי פתרונות.. שולחת כוחות♥️♥️

לא יודעת באיזה הריון את, אבל זה תופעה מוכרת מאוד.

מציעה קודם כל לדבר על זה, ושיבין שזה לא אישי,

אלא תופעה שהמון נשים סובלות ממנה.

(זה משפיע על עוד תחומים, ואם זה לא מדובר בינכם, אז זה גם לשאת לבד את העניין הזה)

אח"כ תוכלו לחשוב ביחד על פתרונות.

כמו: שלא יתבשם יותר מידי, או שיתקלח יותר.

חיבוק, הלוואי שיעבור לך מהר.

בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות, אמא בריאה ותינוק בריא.

אבל בחיים לא עד כדי כך קיצוני

מאוד מאוד קשה לי להיות איתו באותו החדר.

כולל מאוורר וחלון פתוח וזה פשוט לא עוזר לי. 

אצלי הייתי עוברת חדר (או מבקשת ממנו לעבור)

כבר מההתחלה ולא מחכה עד לשיא הבחילות כדי לעבור.

לדבר אפשר בשיחת ווידאו ולהיפגש אפשר בחלל פתוח ולא מקרוב מדי.

אין מה לעשות..

אבל כן להקפיד לשמור על קשר ביניכם?

אולי לצאת החוצה שתוכלו לדבר?

ואם לא שיחות וידאו ושיחות טלפון..

ממש לא לוותר על הקשר ביניכם! להילחם על זה..

כמובן בהתאם לכוחות ולא משהו שלא אפשרי אבל כן לזכור שצריך לתחזק כדי לשמור על הקשר

אבל אם לא אפשרי- אז אין מה לעשות, להשלים עם זה ולהסתפק בהודעות מדי פעם..אוהבת אותך.. תודה על **

והוא כל כך עמוס בגלל שאני ככה, שבאמת לא מגיעים לדבר.

אבל הודעה פה ושם זה רעיון ממש! 

ולא הבנתי מה עובר עלי ומה הז השטות הזאת...😱😱😱😱

סליחה שלא מעודדת,

אבל אני לא מצאתי פתרונות

כל דבר אבל כל דבר עשה לי ריחות נוראיים

סבונים שמפואים, מרככי כביסה - רק מהריח הייתי טסה להקיא.

והריח בחדר שינה גמר אותי!!

לא הייתי מסוגלת לישון

אולי אולי אולי עזר לי לפתוח חלון שיהיה רוח ממש חזקה.

אבל האמת, גם לזה היה ריח נוראי.

בגדול חייתי בתוך מזבלה כמה חודשים ופשוט ניסיתי לנשום רק מהפה.

בעלי היה יוצא מהקלחת והייתי צורחת לו שהסבון שלו מסריח ורצה להקיא.

בת דודה שלי אמרה לי שאחת השיטות היא להחליף לסבון אחר.

ככה דלא תהיה התנייה אוטומטית.

תביני- אני 6 שנין אחרי ההריון האחרון ועדיין יש ריחות שמוגדרים 'ריח של הריון' בבית.

סבון כחול לא נכנס אלינו

בקיצור- נסו להחליף סבונים ואחרי ההריון תנסו לחזור לישנים. אולי יעזור. 

סבונים, שמפואים, מרככים, מרככי כביסה, סבון כלים, דאורדורנטים, משחות שיניים, מי פה, ואסור להשתמש בבשמים..

זה משהו שהוא מעבר לזה..

תודה על התגובה ❤️ 

הייתי מנסה מח 1

לבת דודה שלי זה עזר עם היפאמזיס

ונשמע לי מתאים למצב הספציפי הזה.

חיבוק ענק

חזקי ואמצי!

אין לי עצה טובה יותר ממה שנתנו פה אבל רק להגיד לך שזה באמת סיוט ועברתי את זה גם. לא הייתי נושמת.

חיבוק גדול!!

במקום להחליף כל פעם את כל המצעים

ממש ממש ממליצה

עלה 60 לאחד, קניתי שניים שיהיה להחליף למחר ולא אהיה חייבת לכבס ביום של הפספוס.

זה גם שומר על הסדין וגם סופג יחסית מהר והרבה אז רוב הפעמים שומר גם על השמיכה ואני מחליפה לו רק סדינית ופיג'מה ואת השמיכה רק מאווררת.

או קולרבי יתרונות

ואז לקרוא מה זה עושה לגוף ממש עושה חשק..

ואיזה אלופה אתתת שאת חותכת לילדים! ממש חשוב!!

סחתייןןןןןןן

ועוד משהו, אולי לאכול את זה עם מטבל, נגיד טחינה גבינה או משהו יותר מושקע..

איך זה עובד בדיוק?
תודה

אם היו לי ירקות חתוכים - הייתי אוכלת הרבה!

בכל אופן, ירקות בסלט זה יותר טעים לפעמים. ואם גם יש מטבל כלשהו - אז כיף לאכול כך ירקות שלמים.

משהו באוכל שחתכתי לעצמי פחות מגרה אותי

אם עבר זמן אז סבבה לי

פשוט יוצא לי החשק לאכול מיד

נגיד לאחרונה אוהבת להחזיק במקרר תמיד קופסה גדולה של כרוב חתוך עם לימון שמן זית מלח

זה גם ככה משהו שטעים יותר אחרי שישב ברוטב

לשטוף את הירקות והפירות ולייבש לפני ששמים במקרר- ככה יותר זמין מהמקרר, פשוט לקחת ולאכול.

מטבל זמין (טחינה, קוטג', גבינה לבנה, פסטו, מה שיש)

סחיטה קטנה של לימון מעל מה שחתוך תמיד משדרג

גזר אפשר לגרד מראש גם. 

* שימורים- תירס גמדי, מלפפון חמוץ.

* סלט בורגול- בורגול דק, מים, פלפלים חתוכים לקוביות קטנות, בצל ירוק, תבלינים ומים ולמקרר (מוכן תוך כמה שעות ללא צורך בבישול).

* ברוקולי וכרובית בתנור- קצת שמן זית, מלח ותבלינים שאוהבים .

* סלק בוואקום- לחתוך, לטבל ולמקרר.

* פירות נגישים שלא דורשים התעסקות- קערה עם פירות שטופים- תפוחים, אפרסקים, בננות וכו.. שלא צריך לקלף ואפשר לאכול על הדרך.

* תמרים עם שקדים ואגוזים.

רעיונות מעולים

אני מקפידה שבכל ארוחה יהיה ירק כלשהו.

כמה דברים מהירים שהם לא מלפפונים עגבניות

*אפונה במיקרוגל- שמה 2 כוסות אפונה ל8 דקות בערך בכלי זכוכית, כשיוצא שמה קצת שמן זית ומלח.

*שעועית ירוקה במיקרוגל או בנינג'ה- לעשר דקות בערך, ואז שמן זית ומלח

*סטייק כרוב בנינג'ה או בתנור- חותכת כרוב לעובי של 2 ס"מ בערך לעיגולים גדולים (תחפשי בגודל איך זה אמור להיראות, קשה להסביר) מאלפת מעל שמן זית מלח פלפל וקצת סילאן, 10 דקות בנינג'ה,  בתנור קצת יותר

*ברוקולי וכרובית- כמו שעועית

*אנטיפסטי- חותכת לצורות שונות כל פעם את הירקות שיש לי במקרר.. עם תיבול משתנה לפני החשק..

פירות בשייקים, שלם, לוקחת לגינה עם סכין וחותכת ישר לפה.. 

רעיונות ממש טובים

ואו מכל אחת כאן אני מחכימה

לשתות שייקים

אפשר להוסיף במקום המים מיצי ירקות

אפשר גם להוסיף טופו-חלבון/שיבולת שועל-פחמימה

ואז כבר קיבלת ממש ארוחה

אני בעבר הייתי לוקחת צלחת, שמה מלא ירקות, מלח שמ''ז טחינה וזהו.

הכי טעים שיש. 

הוצאתי רק מפני שרצינו הריון.

אין לי מילות עידוד חוץ מזה שאולי זה היה לי הכי נוח מהבחינה שהורמונים לא שיגעו לי את הגוף. אז העדפתי מחזור ארוך .. ואפילו כתמים לפני מחזור מאשר להתמודד עם ההשפעות השליליות של ההורמונים מהאמצעי המניעה האחרים

זה מאתגר, גם אני ככה

כל מחזור זרמים של דימום כמו אחרי לידה

הלוואי שהיה פתרון טוב יותר וללא הורמונים

יכולה אולי לנחם שעם הזמן, אחרי תקופה ארוכה עם ההתקן המחזור המסיבי ירד ליום אחד.

🫂

למה תחבושות ולא טמפון?

בדימום כבד טמפון הרבה יותר נוח

אני מכניסה אותם לתוך האמבטיה כשהבטן כלפי מטה.

ככה הם יותר רגועים מאשר הפוך.

רק בסוף אני הופכת כדי לסבן את הבטן.

לא שוטפת בכלל בטוש בגיל קטן, רק במים שבתוך האמבטיה.

כשאת מוציאה אותה ומלבישה, תשימי לב שלא קר מידי.

תנקי עם מגבונים אם צריך

כל התינוקות שלי באמבטיה היו בסדר

ברגע שהצטרף הטוש- צרחות. משהו בו מלחיץ תינוקות

נראה לי קוראים לזה צופי.

הרבה יותר נעים מהפלסטיק.

בנוסף לבדוק את טמפ' המים עם המרפק שלך. תינוקות לרוב לא אוהבים מים חמים. פושרים חמימים מסםיק להם בהחלט (אני מתפלאה לפעמים על המים שבן ה3 וחצי שלי אוהב. אבל ככה נעים לו. אם אני מחממת יותר חם לו).

ולא משתמשת בכלל בטוש בגילאים קטנים. מקסימום בכיור את אזור הטיטול אם חייב, ועדיף שהמים יפלו על היד שלך ואז אליו. וכמובן לא חמים מידי. 

לבדוק את חום המים, ולתת לפיצפונת להסתגל, זה חלק מההסתגלות לעולם הזה. אצלי עד גיל עשרה ימים בערך הוא צרח וצרח, (בשלושה ימים הראשונים הוא גם צרח בכל הורדת מכנסיים להחלפת טיטול) עד גיל חודש זה כבר היה הרגעים הכי מאושרים ומחוייכים שלו ביום. אני לא עשיתי שינוי, הוא למד להסתגל ולאהוב את זה. התפקיד שלי היה לתת לו הזדמנות יום יומית להסתגל עם אמא רגועה ובטוחה בעצמה, לא נלחצת מהבכי ולא מוותרת על מקלחת בגללו.

מקלחת על דפני אבל בגיל הפיצי עם היד שלי מתחת לגב שלו והראש שלו קרוב למרפק שלי, בלי טוש, מסבנת עם היד השניה ושוטפת מהמים באמבטיה עם היד.

הייתה צורחת במקלחת עד גיל גדול ממש, סביב שנתיים.

הפתרון היה לקלח מהר, לנסות לעשות נעים אבל מהיר ותכליתי, בלי שירים או משהו כיף ולעבור הלאה.

רוב הצורחים האחרים עבר להם כעבור כמה חודשים 

הידיים שלו כל היום בתוך שם

מפזר את זה בכל מקום

לא מצליחה לרדוף אחריו לשטיפת ידיים.

והקטע המבאס זה שאחיו ואני סיימתי סבב ורמוקס רק לפני שבועיים 

מה לא עשיתי זה פשוט סיוט

אז רק חיבוק להבנה

תנסי לשים אותו באמבטית סוכר הרבה פעמים התולעים יוצאות וזה נרגע (לא תמיד) וזה בלי הכאבים של להוציא

וגם ראיתי שיש פעמים שעוזר לשים וזלין בפנים אחרי שמוציאים - גם זה לא תמיד עוזר אבל היו כמה פעמים שזה ממש עשה לילה שקט

אמאלה אני ככה בול

עוד הוא פחות נדבק מאחיו האמצעי.

האמצעי שלי זה בלתי נסבל

כל חודשיים

מה לא עשיתי

במה לא השתמשתי מסכן

הבאתי לו שמן גרעיני דלעת בין היתר

אמבטיות סוכר

וזלין

נו-וורם

ריססתי את כל הידיות של הבית באקונומיקה.

הבגדים שלהם בהרתחה כבר כמה חודשים ברצף

ואין

פשוט סיוט באמת

מעדיפה כינים

מתלבטת אם ללכת לישון וכל פעם שהוא קם לגרד לו עם מגבונים בעדינות.

מרגישה מיותר שמחפשת בפנים כבר מ7 בערב.

אני גמורה מעייפות

ועוד אחרי אתמול שגם לא ישנתי.

אין אני מתקשה לשרוד את הלילות האלה.

הוא צורח צרחות אימה.

זה כואב לו כפול 3 מילד רגיל. בגלל הויסות חושי הוא מרגיש את זה בעוצמות

כל הישבן שלו חתכים ופצעים מרוב שגירד

מה שהכי עזר אצלנו ברמה המיידית (אחרי הוצאת התולעת אם היתה מחוץ לפי הטבעת)- להכניס שן שום לפי הטבעת.

לבחור שן שום קטנטנה, לקלף בלי לפצוע, לשים בתוך שמן זית כדי שיהיה לה ציפוי שמנוני שיקל על ההכנסה שלה ולהכניס בעדינות לפי הטבעת. (התנוחה הכי מייטבית להכניס- הילד מתכופף כך שהישבן שלו פונה כלפי מעלה. מכניסים את שן השום ומבקשים ממנו מיד לעמוד ולכווץ את הישבן. כלומר ההיפך מהנטיה לדחוף החוצה). אצלנו עבד פלאים.

יודעת שיש אסכולה שאומרת שזה יכול לשרוף או להכאיב וכו'.. ב''ה לא נתקלנו בבעיות.

מחילה.

נר אקמול לא.

ד.א- לא הכנסתי להם מעולם נרות.

יש לי. אבל משתמשים באקמולי/נורופן מהפה בד"כ .

לערבב שמן זית עם מלא שום כתוש

למרוח על כפות הרגליים

לגרוב גרביים

אני מפחדת לנסות את הקטע של השום שלא יקבל כוויה

אשאל את בעלי מה הוא אומר

שן שום שלמה קלופה אבל בלי חתך אחד

מצפה בווזלטם

ולמעט פעם -פעמיים שלא עזר

מעולם לא היתי צריכה וורמוקס עבד אוטומט עשרות פעמים עם כל הילדים והחזיק תקופה ארוכה מאוד 

לא התלוננו אפפעם על הטיפול הזה. נרדמים ישר ..)

מנה אחת לא מספיקה, וצריך לתת יום אחרי יום.

אתם יכולים להתייעץ עם הרופא

בדרך כלל אם רואים, נותנים לכל המשפחה, וצריך לכבס מצעים ומגבות.

אני לא חושבת שיש מה לנסות למצוא אותן, חבל בשבילך ובשבילו.

הוא עדיין סובל, ולכן צריך טיפול. 

היינו אצל רופא אמר לתת עוד מנה עכשיו

ועוד שבועיים שוב

דבר ראשון

יש ילדים שהתולעים לא יוצאות אצלן החוצה

אני מחפשת קצת אם לא מוצאת אז זהו..

יותר מזה גם לא נשמע לי בריא

דבר שני

לדבר לדבר

לדבר

להסביר לו שזה מאוד לא נעים, מה כן עוזר לנגב טוב, לשטןף יידים עם סבון אחרי שירותים ולפני אוכל

מה לא עוזר- לגרד , רק מחמיר את המצב, ומגביר את הכאבים

להסביר ברוגע, בהיגיון. בגובה העיניים

דבר שלישי

הרופאה שלנו אומרת שלוש ימים ברצף ואז שבוע הפסקה ואז עוד מנה וכאן בפורום קראתי על המלצה של מנה נוספת אחרי שבועיים כדי למגר סופית. אם את כבר נותנת אז ממליצה על כל המנות כדי להגביר סיכוי

דבר רביעי

אצל כל ילד עזר אצלנו משהו אחרולתקופה אחרת

אבל היה תקופה שעזר לאחד הילדים לאכול כמוסות שום- היה לועס אותם וגם פרובלמטיקה לתת בנוסף לחזק מערכת עיכול.

דבר חמישי

אני לא מכבסת בכלל

אף פעם לא עזר ומכניס את החיים לסיוטטטט

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!

הוא משתדל לשטוף והכל אבל הבנתי שבגן לא משהו ההיגיינה.

הם מכינים לפעמים אוכל ביחד וקיבלתי זעזוע שם.

להגיד לה כמה הוא סובל מהתולעים.

לשטוף ידיים עם סבון לפני הכנת אוכל משותף זה די בסיסי... (בהנחה שהם לא עושים את זה). לא שזה ימגר אבל אולי יעזור..  

ודבר נוסף, כדי להתמודד- למרוח כמות נדיבה מאוד של ואזלין בפי הטבעת והאזור לפני השינה/בערב כשמציק,  בבוקר לשטוף את הישבן היטב גם עם סבון.

לחזור על זה 2-3 לילות.

ואם צריך אז שוב שבוע אחרי שוב כדי למגר את אלה שגדלו בינתיים.

גם אנחנו עכשיו בזה..

יש בחנות טבע מוצר שנקרא קלינתול

לוקחים 3 ימים או יותר בבוקר ובערב ואפשר למרוח גם במקום.

אני רואה שזה עוזר..

הפעם הן יותר עקשניות כנראה, הפסקתי אחרי 3 ימים והמשכתי שוב. הילדים כבר מבקשים את זה…

אני נותנת להם ורגועה שזו לא תרופה חזקה כמו ורמוקס ואפשר לשחק עם זה יותר