לא כל אחד מסוגל לשבת וללמוד, העיקר זה הערכה לתורה ורצון לעשות את רצון אבינו שבשמיים.

כמובן שגם עצם הלימוד הוא חשוב, אבל צריך לבדוק אם זה משהו שהוא קריטי בשבילך.

נ.ב. אני לא מבין למה בנות מתעקשות לשאול רבנים עלינו?!?

בד"כ, היחס בין הרב לתלמיד הוא דיסטנס, הם לא באמת מכירים אותנו!

יש רבנים מסויימים שמכירים טוב את תלמידיהם, אבל זה לא כ"כ נפוץ.

אם הגברים צוו בכך?

נשגב מבינתי 

ולגבי והגית בו- גם אם הפרשנות היא שונה ממה שתיארתי לעצמי, רציתי להעביר נקודה אחרת:

ישנו ציוו ללמוד תורה. (לגברים כמובן)

זה שאולי ישנן מניעות אישיות, נקודתיות זה משהו אחד

אבל מוזר להגיד שלא כולם מסוגלים לשבת וללמוד. איך אפשר?..

או שמא אנחנו חושבים שייתכן שהתורה תצווה על משהו שאינו ניתן ליישום?

אין שום ציווי על כל הגברים לשבת וללמוד כל היום!

לגבי ללמוד חלק מהיום, ברור שיש חובה.

כשאדם עולה למרום, שואלים אותו אם הוא קבע עיתים לתורה.

ולא אם הוא למד כל היום תורה, או כמה תורה למדת.

ואם את רוצה, קחי את הסיפור המפורסם, על ר' מאיר והקצב.

ר' מאיר, היה גדול דור בתקופת התנאים. והקצב לעומתו, ספק אם ידע מה זאת התורה בכלל.

אבל הם זכו להיות ביחד בגן-עדן, כי הקצב עשה את תפקידו בעולם.

ואם הוא היה הולך במקום זאת לבימ"ד, ספק אם הוא היה מקבל 10% ממה שהוא קיבל בסוף.

ולשאלתך, אנחנו לא מלאכים, אנחנו בני-אדם,

יש לכל אחד ואחד תפקיד שונה בעולם.

ובלי קשר, ברגע שפרכנו למטה את שאלתך, אז אין לה מקום בכלל!

וזאת הסיבה שבנות כמוך, לא צריכות ללמוד תורה, כי כמו חווה אשת אדם הראשון,

הן מוסיפות מצוות, חיובים ואיסורים, שאינן נצרכים.

ואח"כ נוצר בעקבות זאת כישלונות גדולים.

ועייני כאן.

אמנם כתבתי שם בחצי ציניות, אבל יש בזה הרבה מן האמת.

ראשית, למה להתעצבן?

וכמה תיקונים:

לא נכון לומר בהחלטיות שאין שום ציווי כזה, כאשר יש גישה כזאת

בין האחרונים. אמנם סוגיין דעלמא היא לא כך, אך הימצאות דעות

כאלו לא מאפשרת התבטאות נחרצת שכזאת.

ואכתוב את דעתי האישי בגוף הנידון:

המבוכה ששוררת כאן בשרשור הזה כנראה די מוצדקת. שורשה כנראה

בקו הלא ברור לכאורה שעולה גם מהמקורות. ישנם מקורות שאכן נותנים

מרחב רחב מאוד בחיוב המינמלי של הלימוד (ואבוהון דכולהו - ההיא דמנחות),

וישנם כאלו שמשדרים אווירה מאוד לחוצה ונוקבת עבור איבוד כל רגע

שלא לטובת לימוד (ואבוהון דכולהו - המדרש המפורסם ד"עד בולעי רוקי"

שדנים את האדם אפילו על זמן בליעת הרוק המיותר).

לכן, דומה שההכרעה לא תיפול בהכברת ציטטות לאי מהצדדים משום שלשניהם

יש מאלו בריווח.

לענ"ד פשר הדברים הוא אחרת. "הכל לפי מה שהוא אדם". אם הקב"ה חנן אדם

מסויים ביכולות פיסיות, מנטליות, מזגיות, ויש לו את התנאים הסביבתיים ללמוד,

עליו רובצות במלא עוזן כל האזהרות הנוקשות שלא לאבד אף רגע מזמנו, והוא, הוא

עתיד ליתן דין על רגע לבטלה, כמו שאדם מן השורה יתן את הדין על ברכה לבטלה

לדוגמא.

אך אם הוא לא התברך בכשרונות המתאימים לייעוד הזה, אלא לייעוד אחר, עליו לאמוד

בנפשו עד היכן קצה היכולת שלו להקדיש ללימוד, וזוהי תהיה התביעה עליו. לא פחות

ולא יותר.

קיטלוג כל אחד למשבצת שלו בד"כ נעשית ע"י אומדנו הכנה של האדם עצמו - "כל איניש

ידע בנפשיה". ולעיתים גם מאורעות החיים מובילים אותו בעל כרחו למקום בו יממש 

את שליחותו.

וגם שם הדעה נוטה שלא לזה הם התכוונו,

אלא רק להכניס את האיסור של מושב ליצים לתוך הגדר של מצוות לימוד תורה. (כי אין לזה איסור עצמי)

ובכ"מ, א"א להגיד שמדובר במצווה מן התורה שכולם ישבו וילמדו כל הזמן.

היחיד שאפשר להביא אותו, זו דעת רשב"י (ברכות לה,

אבל כבר בגמ' שם ברור שזו לא דיעה שמחייבת את כ-ו-ל-ם!

אלא רק ליחידי סגולה כרשב"י.

ומה שגרם לי להגיב בתקיפות זה, שכבר פרכנו למטה את מה שהיא אמרה,

והיא הכירה בפירכה, אבל השאירה את שאלתה אפילו כמעט באותו ניסוח.

כי מה שאתה אומר פשוט לא נכון!

הנה קישור

http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15142&st=&pgnum=75

ואותם אחרונים שיש עברה בעצם הביטול מהתורה וההתעסקות בדברים

בטלים היא רעה בפני עצמה.

ראה את לשון הגר"א בפירושו שנות אליהו לריש פאה, ובדברי ערוך השלחן

סי' קנו ועוד.

הוא אומר מפורשות שמדובר על מושב ליצים!

ואומרים שק"ו לשון הרע..

או שנתקעתם בעמוד הראשון?

לא רואה שום אפשרות להבין כמו שכתבתם!

צטט, מקד וניווכח.

האמת שזה לא רק הבאר מים חיים זה כתוב גם אח"כ בחפץ חיים עצמו.

שיחת חולין היינו גנאי וקלות ראש, ובהמשך הוא כותב מה נכנס לגדר מושב ליצים..

ותראה שהוא מכניס נושאים באופן פרטני כגון: דברי הבאי וסיפורי מלחמות בעלמא, והוא לא אומר הכל חוץ מלימוד תורה.

והוא מביא זאת בכלל, רק כדי ללמד בק"ו את חומרת עבירת לשון-הרע, ולאו דווקא שנלמד את החיוב ללמוד תורה כל רגע ורגע. ובאופן כללי, זה לא נושא הדיון שם.

דבריו שם פשוטים - ביטול תורה הוא אפילו בביטול בעלמא בשוא"ת.

אם עוסק בדברי הבאי או דברים אסורים, בכלל מאתיים מנה, ובוודאי שיש בהם גם ביטול העשה של ת"ת.

על איזו נקודה אתה חולק?

מהי טענתך בדיוק?

הסתכל בר"ח שם, הוא מסביר זאת יפה, מדובר על מקרה שבו הוא מפסיק באמצע לימוד תורה ומתחיל לדבר.

וגם אז, כנראה שלא מדובר שם על כל דבר שאינו לימוד תורה, אלא על שיחת הילדים וקלות ראש. (רש"י)

וכך גם צריך להבין את השו"ע והרמ"א ברמ"ו ביו"ד ואת כל הראשונים והאחרונים שמביאים.

אם לא נבין כך, אין שום סיבה לאיסור של דברי חולין בשבת (או"ח סימן שז), האיסור יהיה מוחלט בין לימות החול ובין לשבת.

אתה מדבר על איסור שיחת חולין, שהוא בעשה

החפץ חיים בבמ"ח כותב שם שאת האיסור הזה הוא לא מזכיר, כי אולי הוא רק אסמכתא,

אבל מלבד האיסור הזה יש איסור ביטול תורה, שהוא בטוח מדאורייתא

תראה שהאיסור של ביטול תורה הוא בשיחת חולין, ורק בזמן שאתה מפסיק את הלימוד באמצע.

ולא מדובר על זמן שאתה לא לומד בו.

אני יודע שזה מחלוקת ראשונים, ודעת הרבה ראשונים שאין חיוב ללמוד כל זמן שיכול (וכן מבואר ברמב"ן בשער הגמול שמצות תלמוד תורה היא כמו מצות ציצית, שעונשים עליה רק בעידנא דריתחא)

אבל דעת הר"ן בנדרים שהוא חיוב, וכן פסקו הגר"א והחפץ חיים.

לא אמרתי שלא תמצא ראשונים שחולקים (וזה חלק מהתירוצים שלי), אלא שהחפץ חיים פסק כך

וכיון שהמשנה ברורה נתקבל אצל האשכנזים כפוסק מוחלט יחסית, קשה להביא ראשונים כאחרים כשיש פסיקה שלו.

עיין מה שכתבתי כאן, וגם זה מבוסס בכלל על הגמרא ביומא, ואין סיבה להגיד שיש מחלוקת בין רש"י והר"ח לחפץ חיים - מדובר רק על להפסיק באמצע הלימוד.

אין שום דבר בחפץ חיים שמכריח אותי להבין אחרת מרש"י והר"ח, אז לכן אין מקום לפרש אותו אחרת.

לגבי הר"ן והגר"א אני צריך להסתכל בפנים, אם תוכל לתת לי מקורות מדוייקים, זה יחסוך לי זמן.

הר"ן נמצא בנדרים ח.

ובחפץ חיים נלאיתי להתווכח איתך, אבל לדעתי אתה טועה טעות ברורה!

בואו נתחיל מהר"ן, שם זה הרבה יותר פשוט.

הוא מדבר על הסוגיה בקידושין של מצוות האב על הבן..

ומה שהוא (והגמ' שם) אומר שם זה "ושיננתם" מלשון חידוד,

דהיינו שהלימוד יהיה שגור על לשונך, והוא אומר שבשביל זה לא מספיקה ק"ש ערבית ושחרית.

אבל אם ניתן לדוגמא אחד שיש לו זיכרון פנומנלי, אז את מה שהוא לומד הוא יכול להגיע למצב של ושיננתם במכה אחת.

לכן, זה לא מדבר על עצם הלימוד, אלא מה שאתה לומד, תגיע למצב שזה שגור על לשונך.

לגבי הגר"א, לפי הפירוש הקצר, לא תיקשי..

ולפי הפירוש הארוך, צריך להגדיר את המושג "לעסוק בדרך ארץ"...

בכ"מ, אם תעיין טוב תראה שהוא מכניס את זה יותר לכיוון של "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה",

שחבל שתקיים מצווה אחת, אם אתה יכול לקיים מאה מצוות. וה"והגית.." רק בא להשמיע לנו שאין שיעור למעלה.

למצוות ת"ת אין הגדרה עצמית של חובה כל היום ללמוד, וודאי לא מדאורייתא.

הבאר מים חיים שואל על מושב ליצים, למה הגמרא צריכה לומר שהשח שיחת חולין עובר בעשה, תיפוק ליה שזה ביטול תורה

הוא לא אומר שרק מושב ליצים הוא ביטול תורה,

להיפך בכל דבריו שם הוא אומר שכל מה שלא נצרך לפרנסתו הוא ביטול תורה. ע"ש בהגהה

ויש לי תחושה שלא הובנתי כלל

גם אם היית מובנת מבחינתם, היו מפרשים אותך אחרת, העיקר להראות את הבקיאות בלימוד.. 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t627244#7014414

ואם כוונתך הייתה רק שכולם חייבים וגם אמורים להיות מסוגלים לקבוע עיתים לתורה,

אז אין חולק על כוונתך.

דיברתי על המושג הנקרא מסוגלות.

ותהיתי, כיצד יתכן שאין מסוגלות למישהו שמחויב במשהו, כי הרי התורה היא תורת חיים.

כתבתי את דבריי בעקבות תגובה שטענה שלא כולם מסוגלים לשבת וללמוד, באופן כללי.

ושוב- ברור שאני לא מדברת על קשיים נקודתיים ואישיים.

דיברתי על רוח הדברים, ועל העקרון העומד מאחוריהם.

"לומר שלא כל בחור מסוגל לשבת כל היום וללמוד תורה,

זה נשמע לי קצת מוזר ואולי אפילו לא נכון.

הרי כתוב: והגית בו יומם ולילה

האם אתם מאמינים שיש מישהו שלא יכול ליישם משהו שהתורה ציוותה עליו?

או יותר נכון- שהתורה ציוותה משהו שלא מתאים לנו?"

את יכולה להבין אחרת מדברייך?

זה אומר קצת מעבר...

אני יותר נוטה לכיוון ההורים

היא כנראה שנותנים אימון ביושרו ובשיקול דעתו.

אבל, אכן לא כל ראש ישיבה מכיר היטב את כל התלמידים, ובמקרה של ישיבה עם מאות בחורים, כמעט בלתי אפשרי שראש הישיבה יכיר היטב את כל התלמידים.

לעיתים ההכרות קלושה ממש, וכמעט בלתי רלוונטית.

לומר שלא כל בחור מסוגל לשבת כל היום וללמוד תורה,

זה נשמע לי קצת מוזר ואולי אפילו לא נכון.

הרי כתוב: והגית בו יומם ולילה

האם אתם מאמינים שיש מישהו שלא יכול ליישם משהו שהתורה ציוותה עליו?

או יותר נכון- שהתורה ציוותה משהו שלא מתאים לנו?

אפשר להבין אם מישהו לא מסתדר בתקופה מסוימת,

או שלא לכולם יש כוחות ללמוד שנים ויש עוד המון עניינים שאפשר להצביע עליהם כמעכבים,

אבל להגיד שלא מסוגלים?!

אני כמובן נגד הרמת ידיים מלכתחילה,

אך המוחש לא יוכחש.

לגבי קושייתך - יעויין במסכת מנחות (צט: ).

[לקושיית מופים הצפוייה - אל דאגה. ההלכה שמותר ומצווה].

ונראה שסיום דברייך סותר את התחלתם.

ומה ההבדל בין "אין לו כוחות" לבין "לא מסוגל"?

אבל נורא מוזר לי להגדיר את זה כחוסר יכולת

או לומר: לא לכולם זה מתאים.

איך הציוו הזה של התורה, לא מתאים לכולם?

ולגבי סיום דבריי: התכוונתי לומר שיש הרבה "תירוצים" (שהם אמיתיים לגבי האדם הספציפי אומנם)

אבל המסוגלות קיימת,

ולכן מוזר לי שטוענים שלעיתים היא לא

את כותבת:

ולגבי סיום דבריי: התכוונתי לומר שיש הרבה "תירוצים" (שהם אמיתיים לגבי האדם הספציפי אומנם)

אבל המסוגלות קיימת.

אם ישנם "תירוצים" אמיתיים, אז זו לא חוסר מסוגלות?

ושוב, בנוגע לשאלתך מציווי התורה - כנראה שהיא נובעת מהבנה מסויימת של הציווי,

שהגמרא לא בהכרח מסכימה עמו.

שישנו קושי נקודתי,

ויש מסוגלות- שזה הפוטנציאל. 

הראשון מתקבל

והשני: לא ניתן לחלוק עליו. לכן אי אפשר לומר אין מסוגלות..

ואשמח לשמוע על ההסבר 

שום מתכוין (לענ"ד)

שמצות תלמוד תורה אינה צריך ללמוד כל היום, אלא שצריך ללמוד כמה שהאדם מסוגל, עם מינימום של קריאת שמע בבוקר ובערב

כך שכשהנביא אומר והגית בו יומם ולילה, הכוונה שמינימום נלמד קצת ביום וקצת בלילה, לא שנלמד כל היום וכל הלילה

יש ראשונים (שהחפץ חיים פוסק כמותם) שסוברים שאם יש לאדם יכולת, הוא חייב ללמוד בזמן שהוא יכול, אבל זה לא מחייב שיהיה לו יכולת.

יתכן שיהיה אדם שלא מסוגל ללמוד יותר ממינימום בבוקר ובערב, והוא יהודי כשר שעשה את רצון בוראו בשלימות

(ועכשיו לדעתי האישית - נראה לי שזה מוגזם, וכל אדם יכול ללמוד שעה ביום לפחות, ויש גם מציאות שאדם מתעקש ומשנה את טבעו ויוכל להצליח ללמוד יותר ממה שהיה מסוגל בעבר.)

במובן של בני אדם מסויימים?

או שמא כולם מסוגלים, והנקודתיות מתבטאת רק בזמנים מסויימים בחייהם?

קשה לי מאוד להבין אותך. אני חושב שזה יהיה יותר יעיל אם הניסוח יהיה יותר מעשי

ופחות תיאורטי.

כך הבינה הגמרא את הציווי:

מדבריו של ר' יוסי נלמוד, אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית

קיים מצות "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך".

[ואמנם מן הראוי להעיר שקיימת מחלוקת אחרונים (בין האו"ש ונפה"ח כמדומני) בפירוש הגמרא

ובפסק ההלכה, אך עכ"פ זהו הפשט]. 

גם אני יודע שמותר ומצוה!

מה אתה מעליל עלי עלילות?!

ככל הידוע לי הציווי הזה הוא ליהושע בן-נון, וממש לא ציווי כללי לעם ישראל!

כמובן שלכלל אחד מעם-ישראל מומלץ ללכת בדך זו של "והגית בו יומם ולילה",

אבל זה ממש ממש ממש לא ציווי! וודאי לא מהתורה!

אז כל השאלה שלך הופרכה, ותפסיקו להמציא מצוות!

מ.ש.ל

עי' בחפץ חיים בהקדמה העשה האחרון

שאומר שמי שמפטפט עם החבר'ה ומרכל על מישהו, עובר על מצות תלמוד תורה (מלבד מה שעובר על מלא עבירות)

כך שלדעתו (ולדעת הגר"א והר"ן) יש איסור דאו' לא ללמוד...

כך שזה לא המצאה!

למה לתקוף אותי אישית?

את התירוצים שלי לבורא עולם אני לא משתף כאן 

(רמז, הם לא כאלה מוצלחים)

אבל אם יש לך תשובה, תענה, אל תתקוף!

כדי להראות לך שגם אתה כנראה מסכים שזה לא הגדר של המצווה!

ב. לשאלתך, אני צריך אמנם לחזור שם ולעיין ולדייק (אז קח את דברי ביינתיים בעירבון מוגבל)

הסיפור שם הוא שיש איסור לשבת במושב ליצים, וכשמנסים להכניס את זה לתוך גדר של מצווה,

אז מכניסים זאת לגדר של לעבור על מצוות לימוד תורה, ואת זה לומדים מ: "שאנו משכימים והם משכימים..."

אבל אין הכרח ללמוד משם, שאדם חייב ללמוד כל רגע ורגע תורה.

המטרה היא בהחלט (יום אחד..) לשבת וללמוד כל הזמן,

ותראה שבהחלט אנחנו מתקדמים טכנולוגית למען מטרה אלוקית זו-

מכשירים ומכונות שעושים בשבילנו את העבודה, שפעם עלו הרבה מאוד והיום ניתן להשיג אותם יחסית בגרושים,

ישנה הוזלה משמעותית של הרבה דברים, שכיום ניתן להשיג במחירים זולים..

ועוד מעט כבר לא נצטרך לעבוד כ"כ כדי לחיות בטוב (טוב כמובן זה עניין יחסי, יש מי שיתפנק וירצה יותר ממה שהוא צריך אובייקטיבית..).

קיצור, ואז, הו אז, נוכל להשקיע אך ורק ברוח- לימוד תורה..

תחשוב על זה.

זה לא נכנס לגדר של מצווה!

כל אחד יעשה מה שמתאים לו,

וכל אחת תחפש מה שמתאים לה.

אבל א"א לחייב את כולם לשבת כל היום בבימ"ד,

ולהגיד שלא הגיוני שהתורה מחייבת אותנו משהו שאנחנו לא יכולים לעשות!

למה אנשים עובדים בעצם?

ועי"כ לקיים רצון ה'

עובדים בשביל להתפרנס-

ועוד מעט גם את זה לא נצטרך..

אם מישהו הולך אליה רק בשביל להתפרנס ולא כי:

הוא נהנה ממנה או מקבל סיפוק ומימוש או מרגיש תחושת שליחות וכו' (או הכול...)

אפשר גם להתפרנס וגם להנות. אף אחד לא מחייב אותי לסבול.

השאלה היא מה המקור של הכל ומה התכלית בסופו של דבר..

בואו נבחין מה באמת עושה לנו טוב ומה בריחה מכל מיני דברים..

(כרגע אין לי ממש ראש להרחיב, טוב? )

הם עובדים כי זו הדרך שלהם לקיים את רצון ה', בנקודת זמן הספציפית הזו.

ואם לא היה צורך לעבוד- מי היה עובד? העבודה היא לא מטרה, אלא דרך להגיע למטרה- שהיא לתקן עולם במלכות ה' שהדרך אליה היא עשיית רצונו ית' שהדרך אליה בנק' זמן ספציפית היא עבודה, כמו שבנק' זמן אחרת היא משהו אחר. (ואו, )

זה לא בטעות

לכל בנאדם יש תפקיד משלו ואת הצורך שלו בעולם

אז אם בנאדם עניינו הוא לעבוד ולפתח את העולם

שם הוא מוצא את ה'. וזו העבודת ה' שלו

יהודי נועד ללימוד תורה (ברמת האידיאל, כן?!).

כך ניתן להבחין בין בוגרי תנועות הנוער הדתיות השונות..

מקור שמראה שכל יהודי ויהודי ללא יוצא מן הכלל, נועד ללימוד תורה!

ואם את רוצה תישארי שם!

בתקופה שלפני הגלות זה ממש לא היה כך.

למשל כשעמ"י נכנס לא"י, הקב"ה הפסיק להוריד להם את המן.

בתקופת הגאולה עבודת ה' היא לא רק ע"י הלימוד.

יש עוד המון דרכים לעבוד את ה'.

ההשתקעות בד' אמות של הלכה, זה מצב מאד מאד דיעבד.

מבחינת תנאי החיים הסביבתיים, וכיום הרבה יותר נח ויש זמן ללמוד תורה,

לעומת תקופות אחרות שהיה צריך לכבס את הבגדים בנהר ולשאוב מים מהבאר?

למה נועדו כל שעות הפנאי האלו?

ללימוד תורה.

אולי זה גם פנאי יותר למשפחה שלך. להשקיע בקשרים חברתיים

להשקיע בעצמך. לצאת לחופשות וכד' שתהיה אדם יותר בריא ושמח

קודם כל, כפי שאמרת, אנחנו רואים שמתפנה לנו זמן לדברים רוחניים-

השקעה בשיחות עם אנשים, חינוך ילדים, דברים מביאים אותנו לשמחה..

לפי קצב התקדמות הטכנולוגיה בדור שלנו, עוד מעט לא נצטרך כבר לעבוד,

ואז נוכל להשקיע בדברים הרוחניים..

לפני שנעבור לשלב הבא, עם השלב הזה אתם מסכימים?

אני כן מסכים איתך שלימוד תורה זו מצווה חשובה מאד,

שהיא נחשבת כנגד כל התורה.

אבל לא מדובר על חובה,

וזה גם לא האידיאל שכל היהודים יעבדו רק כדי לפנות להם זמן ללמוד תורה,

יש גם עוד דרכים לעבוד את ה'..(ואת תאלצי להפנים זאת)

אם לא נצטרך לעבוד?

רוב מה שאני מכיר זה מעולם החסידות, אבל גם יש עוד מקורות.

אתן דוגמה:

לכל אחד יש את התפקיד שלו בעולם,

ואם למשל, התפקיד של האדם זה להיות מנקה רחובות,

והוא במקום זה ישב ולמד בבימ"ד.

הוא אולי יקבל יותר שכר, אבל הוא יקבל שכר שלא מתאים לנשמה שלו.

נמשיל זאת:

אדם אחד בשם משה, קיבל שתי הצעות עבודה,

אחת בחנות פלאפל, ואחת במסעדה יוקרתית. (שתיהן כשרות למהדרין)

בחנות פלאפל אמרו לו שבסוף היום הוא מקבל מנה בשווי 20 ש"ח, ובמסעדה מנה בשווי 200 ש"ח.

כמובן, שהוא החליט לעבוד במסעדה...בסוף היום...הוא חיכה עם כל המלצרים ל-מנה היוקרתית...

והם קיבלו סושי דליקטס, אך נוצרה בעייה קטנה..... משה לא אוהב סושי!

בא"כ, אדם צריך לראות לאן הנשמה שלו מכווינה אותו (זה בד"כ הוא יכול לראות זאת עפ"י כישוריו וכד').

וצריך גם שאלו יהיו דברים שיעסקו בתיקון העולם (למשל אם אחד הוא טוב בכדורגל, זה לא נקרא לעסוק בתיקון העולם).

וכל מה שהאדם עושה הוא צריך לעשות לשם שמים, ובכך הוא עושה את תפקידו.

לעמדה שהוא מציג.

רק שהיא לא עונה לשאלה ששאלתי, לאחר כל התכתובת.

עוד מעט כבר לא נצטרך לעבוד. מה אז נעשה? איך נעבוד את ה'?

את יוצאת מנוקדת הנחה שלשבת ולא לעשות כלום ולתת למכונות לעשות הכל זה טוב.

אני חולק על הנחת יסוד הזאת.

זו עובדה טכנולוגית..

כבר היום ישנן מכונות שעושות הרבה דברים במקומנו.

(עולה לי הדוג' של מפעל הטקסטיל (בדרום?), שלא מזמן פיטר הרבה מעובדיו, כיוון שכבר לא היה צורך בהם- המכונה עשתה הכל בצורה זריזה ויעילה לא פחות..).

חוץ מזה אני רואה ערך בעבודה עצמה.

או לא- קודם בא נסכים עם האידיאל הכללי..

לעולם הבא, יכול להיות בהחלט!

לבא בע"ה, עוד בימינו?

בימינו, אין אידיאל שכל יהודי ויהודי ישב וילמד, ולדעת הרמב"ם גם לאחר ביאת המשיח - עולם כמנהגו נוהג.

אבל כן יתאפשר ללמוד יותר תורה, אבל זה יתאפשר בעיקר בגלל שהגויים לא יטרידו אותנו, טרדות היומיום והתפתחות העולם ישארו.

אתה מציג עמדה מוכרת, אין ספק. אני גם מכירה אותה..

אני מציגה עמדה שונה, ששמעתי מרב שאני מעריכה והחלטתי שזה מתאים להשקפתי.

אהבתי שהרב נתמך בין השאר גם בהתפתחות של הטכנולוגיה.

לא שאלתי את הרב לגבי מקורות, כי הייתי בעמדת הכלה של הגישה החדשה.

אם אזכור, אשאל אותו לגבי מקורות אחרי החג בלנ"ד.

בתכלס אין מה להתווכח, כי אף אחד לא יודע מה יהיה באמת.

אני סמוכה ובטוחה שגם לרב יש אסכמכתאות, ולכן אני לא באמת באה להתווכח פה. רק להביא גישה חדשה. רוצה? קבל. לא מתיישב לך? זה גם מקובל.

א. את לא עןנה על השאלה ששאלה מלי. אתם סתם מתפלספים ולא מדברים על הנושא ולא עוזרים למלי.

ב. התפתחות הטכנולוגיה לאו דוקא מביאה לזה שלא יהיה צורך לעבוד. אולי דווקא נצטרך לעבוד יותר ויותר קשה אבל נצטרך לעשות דברים אחרים. למשל, לפני דורות אחדים, איש לא ישב מול מחשב. איש לא תיכנת ולא השתמש במחשב לאלף ואחד שימושים אחרים.

יהודי נועד לעבוד את ה'.  

התורה עוזרת לו להתקרב אליו, לגלות את רצון ה' בעולם החומר, ואת הדרך להתנהג עם המציאות כדי להתקרב אליו.

התורה והמצוות הם הכלים למטרה הנ"ל.

ועבודת ה' היא ביום יום, לגמרי בחיי המעשה. היא לא  (רק) בין דפי הגמרא. 

ראי ערך הדיונים בגמרא..

(איך נכנסתי לדיון הזה בשעה כזאת..?)

יהודי נועד לקיים רצון ה'.

במדינה מתוקנת ובמצב מתוקן כולם מקיימים רצון ה' ממנקה הזבל ועד המלך.

כמו שרועה צאן צריך לעבוד את ה' כך גם פרופסור לפיזיקה.

"בכל דרכיך דעהו"

במצב מתוקן אין דבר כזה כולל,זה המצאה של הדורות האחרונים היו בודדים שלמדו תורה כל הזמן (רשב"י וחבורתו) אבל זה ממש בודדים,כל התנאים עבדו,ועל פי החסידות שבכלל אסור לעשות השתדלות יוצא שכנראה עצם העבודה הייתה חלק מהעבודת ה'.

שאנחנו בהתקדמות טכנולוגית עצומה, כך שעוד מעט כבר לא נצטרך לעבוד (או לפחות כמעט ולא..).

הכל יעשו המכונות.

אז היו צריכים לעבוד כדי להתפרנס ולא מהציבור, אבל מה לגבי העתיד (הקרוב..)?

עצם העבודה היא עבודת ה'.

כי (על פי החסידות) אסור בכלל לעשות השתדלות (בדרגה הגבוה של בטחון) אז נקח לדוגמא את ר' יוחנן הסנדלר,מה לא היה לו מספיק בטחון בה'? כמובן שהיה לו,אלא שהעבודה עצמה היא חשובה.

"לא נתאוו ישראל לימות המשיח אלא כדי שיהיו פנויים לעסוק בתורה"... (רמבם)

של הגויים.

אבל עדיין יהיו פועלי בניין ופרופסורים לפיזיקב וכמובן שיהיה רועי צאן(והרבה..)

ואם פעם היית מוציאה מרעה היית מבינה שזה לא כזה פשוט.

חוץ מזה שרעיית צאן זה עניין בפני עצמו,לא סתם מנהיגי עם ישראל היו רועי צאן.

לא מה אתה רוצה להגיד בדבריו....

[יש אכן מה לומר על המקום של הלימוד ושל העבודה ולא רציתי להיכנס לכך עכשיו]

יהיה יותר זמן ללמוד כי לא יהיה מלחמות/רעב /קנאה/תחרות.

אבל עדיין יצטרכו לבנות בתים?עדיין יצטרכו לרעות צאן כדי שיהיה קורבנות? בקיצור לא חסר עבודות.

"ועמדו זרים ורעו צאנכם"

כתוב "לא נתאוו הנביאים והחכמים לימות המשיח.." (רמב"ם הלכות מלכים פרק י"ב הלכה ז')

ומומלץ ללמוד שם את כל הפרק

זו לא ירידה של אחרי חטא עץ הדעת?

ואם העבודת ה' של אדם היא לעבוד- זה לא אומר שהוא עובד בשביל לעבוד, הוא עובד כי ככה הוא מתקן את העולם, וזו המטרה ולא העבודה- שהיא הדרך, האמצעי לחלק מהאנשים בחלק מהמצבים להגיע לתכלית

מחטא האדמה - שהיא לא הוציאה את טעם העץ כטעם הפרי.

את יכולה לעיין בדברי הרב קוק באורות התשובה פרק ו' פסקה ז'.

אבל זה לא הלכתחילה...

ואני לא עומדת בכאלה שעות לחפש ספרים...

שהרב קוק עונה שם לשאלתך,

אבל השעה מאוחרת מכדי שאסביר לך את הפיסקה.

וזה יכול להיות גם קצת מסובך להבנה.

לא כקינטור אלא שאלה אמיתית!!

אתם, הביינישים, יכולים לשלוף פסקאות מאיפה שבא לכם, ולנתב אותן שיתאימו לגישתכם.

|מנסה לחשוב על קישור לפה של כמה פסקאות ידועות מ"אורות" שאני מכירה..|

סיפוק בעבודה זה דבר נהדר אבל לא לעבוד כי העבודה שלי לא מביאה לי סיפוק -- זה פינוק. אם אין לך סיפוק מהעבודה אז תחפש לך עבודה אחרת או תלמד מקצוע אחר. בינתיים, תעבוד בעבודה שיש לך ותגיד תודה שיש לך עבודה בכלל. יש בעולם כל כך הרבה מובטלים ורעבים ללחם שהיו מאושרים אילו היתה להם העבודה שלך.

נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא

סנהדרין צט:

עיין שם, שבמפורש אדם נברא לעמל תורה

הרבה פעמים הגמ' לוקחת פסוקים ודורשת אותם,

אבל היא לא באה לסתור את ההבנה של הפשט.

(ואל תנסה להקצין אותי, ולהגיד שאני לומד תנ"ך בגובה כפות הרגליים, כי זה לא נכון.

אני מביא לך כאן את רש"י והמצודות, ולא איזה רב שלומד לפי "פשוטו של מקרא" וכד')

יש שני פשטים על הכתוב..

הכיוון של רש"י - עמל=תגמול, כלומר הפסוק מדבר על ההאבקות של האדם ביצר הרע,

לעומת האדמה שמוזכרת בפסוק לפני, שבה זה לא שייך כי אין לה יצר הרע.

הכיוון של המצודת דוד - לפי הפשט המצוי. "האדם נברא להיות עמל על טרפו, לא לקחת מזולתו דבר אשר לא עמל בו"

אבל גם לפי רש"י והמצודות אין כוונת הפסוק שאדם נברא לעבוד בעבודה פיזית

לא חולקים ישירות על גמרא

הכוונה היא על יצר הרע, או הוראה לא לגנוב

ואיך אומרים בבוקרבשבת - למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה, לא אומרים לך ללכת לעבוד

"לא לקחת מזולתו דבר אשר לא עמל בו"

לא מדובר רק על גניבה, גזילה וכד'.

זה נראה שכל רכוש שלא עבדת עליו.. ולכן נראה שגם קבלת צדקה נכנסת לעניין.

והם לא חולקים על הגמ'

הגמ' הולכת על דרשנות והם יותר לכיוון של פשטנות,

וכל עוד הפירושים לא אומרים לאדם לעשות שני דברים הפוכים (כגון לשים את הציצית בחוץ/בפנים),

אז אין מקום ליצור כאן מחלוקת.

לא תמיד מיטיבה עמם, כשזה בתקופה מסוימת

וכעבור זמן מה- ההסתכלות עליה משתנה ומשתפרת

כלומר: לדעתי כדאי שתבררי איך הוא מבחינה תורנית כעת, ומה שאיפותיו הלאה.

הצלחה!

מבחנית חברים ושימוש לומדי התורה

בס"ד

קחי בתור עובדה את זה שהוא לא למד כמו משוגע בישיבה.

השאלה היא,למה?

אם זה בגלל חיסרון ביחס לתורה,זאת בעיה.

אם זה בגלל נטית נפש מעשית יותר-את מתחתנת עם יהודי ולא עם ש"ס גמרא.                                                               אגב,אני לא הייתי נפגש עם בחורה מבית בסגנון המגזר שגמרא שלי יוצרה בו. סאטמער לצורך העניין  

זה מה שנראה לענ"ד.

  הייתי אומר שתשאלי את את הבחור בעצמו על תקופתו בישיבה מפני שיכול להיות שבאמת משהו הטריד אותו ואולי אפילו הוא מהבחורים שלא יכולים כל היום לשבת וללמוד אבל בהחלט יכולים ותורמים בהרבה דברים אחרים. ואם היעדרותו היתה מפני סיבה מספיק חשובה אז אולי גם הורייך התרצו לכך שתמשיכי בפגישות.

שלום וברכה

והיא אם מישהו נמצא בישיבת הסדר הוא עושה שרות מקוצר בתמורה לכך שילמד תורה. 

אי לימוד תורה באותה תקופה מראה לא רק על קושי בלימוד או זלזול בלימוד אלא גם על ניצול לרעה של מסגרת ההסדר.

לא ראיתי מה כתבו מגיבים אחרים אבל זה שהבחור איננו למדן -- לא אומר הוא לא בעל אמונה. לא כל אחד מסוגל לשבת יום יום שעות על גבי שעות על הגמרא. וזה אפילו לא אומר שהוא כזה שלא מסוגל להתרכז בשום דבר. יכול להיות שהוא יהיה מאוד מוצלח כמהנדס או משהו אחר.

כללו של דבר, אם טוב לך איתו -- אל תשימי לב לדברי ההורים. הם לא יצטרכו לחיות איתו אלא את.

 אם הוא מתיחס אליך יפה, יש לו עתיד ראוי כמפרנס, מחבב ילדים ובכלל בעל מידות טובות -- לכי על זה. יש למדנים שבוגדים בנשיהם, שלא מסוגלים לפרנס אישה וילדים, שמתיחסים באופן גרוע לאישה ולילדים ואף מכים אותם. זה נחמד שיש בעל למדן אבל זה לא תנאי בל יעבור. הרבה  יותר חשובים הדברים שמניתי לעיל.

אין לי כח למצוא אותה בשעה זו

יש מתנדב?

לא להרתע ממפגשים איתו ולנסות בעדינות להבין מה קרה לו בתקופת ההסדר.

אם הוא יתחמק מלספר לך שלא בדיוק למד, אז תצטרכי לאמת את דברי ראש הישיבה מול אנשים נוספים (חברים למחזור, רמיO\ חברותא וכו) , תמיד קיימת האפשרות שלא היתה כימיה בינו לבין ראש הישיבה ולכן הביקורת עליו.

אם יתברר לך שהוא מסתיר ממך את העובדות , אז יש בעיה לו בעיה של חוסר יושר ומומלץ לסיים את הקשר.

אם הוא יהיה גלוי לב ויספר מה באמת הפריע לו להתמיד בלימודים ואיך הוא ניצל את זמנו,, תצטרכי להחליט האם אלו בעיות שיכולות לפגוע בחייכם המשותפים או לגרור מריבות ביניכם.

מלי יקרה, כתבו פה שכתוב "והגית בו יומם ולילה" אז איך זה ייתכן שבחור לא מסוגל לשבת כל יום כל היום במשך חודשים ושנים על הגמרא? הבעיה היא של פרשנות. מה שהתורה התכוונה זה לא זה. גדולי חכמינו עבדו לפרנסתם. רבי יצחק נפחא היה נפח, רבי יוחנן הסנדלר היה סנדלר, רש"י היה כורם ויינן [עבד בכרם וייצר יין], ועוד ועוד.

אז למה התורה התכוונה? במקום אחר כתוב "בכל דרכיך דעהו" כלומר שאתה צריך להתנהל בחיי היומיום שלך לפי התורה. זה הכל. אתה עומד לעשות משהו, אז תחשוב האם זה בסדר לפי התורה ? אם לא -- אז אל תעשה את זה. חברת הלומדים, כפי שזה קורה אצל החרדים -- זה לא דבר בריא. צריך לקבוע עתים לתורה . אחרי העבודה. זהו. רק יחידי סגולה יכולים להקדיש את חייהם ללימוד תורה.

מה שחשוב זה אם הבחור הוא בעל מידות טובות, אם הוא מתיחס אליך [ואל הילדים שייוולדו לכם] באהבה ובמסירות, אם הוא מסוגל ומשתדל לפרנס אתכם בכבוד. מבחינה דתית, מה שחשוב שהשקפת העולם שלכם דומה . אם הוא עכשיו לומד מקצוע זה בסדר גמור.

אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה, כי זו אריכות דברים גדולה, וגם יש צדדים שונים.

אבל יש פה תופעה, שעפ"י כל מיני "חצאי דרושים" כביכול מ"חסידות" וכד', וכל מיני "סברות" מומצאים דברים, כל אחד כרצונו.

"והגית בו יומם ולילה" - זה לימוד. יש דיון בגמרא על הגדר המעשי, אבל אין חולק שזה לימוד תורה.

לא שתחשוב אם מה שאתה עושה זה לפי התורה, שזה גם חשוב. זו פשוט המצאה.

להגיד "שחברת הלומדים" זה לא בריא, וכל מה ש"צריך" זה "לקבוע עיתים אחרי העבודה", זו המצאה.

רבי חיים מוולוז'ין אומר שבכלל "השילוב הראוי" זה שעתיים-שלש עבודה והשאר ללמוד. כך עשה חישוב. נו, אז גם הוא "לא בריא"?...  מי מבין יותר בענייני לימוד תורה.

בעל התניא בכלל מחמיר בהלכות תלמוד תורה שלו על החובה ללמוד כל זמן אפשרי. ורק "עם הארץ" שאינון יודע כלל ללמוד, אז חוץ ממה שהוא יכול - יתמוך במי שלומד וכד'.

הקיצור, הניסיון להציג כאילו "ברור" שמספיק "ללמוד משהו"  -הוא אולי טוב בשביל השקט הנפשי שלא לברר, אבל לא בשביל לברר הלכה על בוריה.

ה"אור שמח" אומר שככלל, חובת הלימוד על האדם היא כפי מה שהתעצם בתפיסת ערכה של תורה ויכולתו. המקסימום בהתאם לזה.  זו "דרך אמצע" כזו שאפשר למצוא בה יריעה רחבה.

כל ה"הוכחות" מתקופת המשנה, הגמרא והראשונים, על מי שעבדו, זה היה כמובן לפרנסתם ההכרחית. איש לא אומר שאדם פשוט צריך לרעוב..  "הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם - כרבי ישמעאל ועלתה בידם"; שהוא אמר: הנהג בהם מנהג דרך ארץ.  ומה הגמרא מביאה בהקשר לזה? את רב שביקש מתלמידיו שלא ייראו לפנו בימי ניסן ותשרי ("בין הזמנים"..), כדי שאז יהיו פנוים לפרנסתם וכך יוכלו כל שאר השנה ללמוד ברצף... רחוק מאד ממה שמנסים לצייר פה.

"גם בשם הגר"א וגם בשם הבעש"ט שלימוד תורה מעל הכל ומעלה את הכל" (הרצי"ה זצ"ל). 

זה לא סותר, שאכן יש ערך למלאכה מצד פרנסה, מצד ישובו של עולם, ובארץ ישראל מצד ישוב ארץ ישראל.

מה כל אחד צריך לעשות - תלוי ביכולתו ובכשרונותיו ובנסיבות חייו.

אבל בוודאי שאי אפשר לומר ש"חופשי-חופשי" אדם יכול "להחליט" שהוא פטור מלהקדיש ללימוד תורה כיכולתו, כי "בא לו" לעשות משהו אחר, ולהמציא שכל דבר זה "עבודת ה' "... זה לא בחסידות ולא בשום מקום.

אלא שאם שי משהו שחייב, מאיזו סיבה שהיא, וכנ"ל - אכן יכווין לשם שמיים, לצד של רצון ה' שבה, אם הוא אכן עושה זאת בגלל רצון ה'.

ובלי להתייחס לנושא השרשור שלא העמקתי בו - בוודאי מי  שזוכה להתחתן עם אדם שמשקיע בתורה - אשרי חלקה. ולפחות אדם שבנה לעצמו בסיס תורני חזק, וגם אחרי שעובד, קובע זמנים הגונים לתורה ולא "טיפה לצאת ידי חובה". זו  זכות גדולה מאד ועולם אחר.

וכמובן - מידות מעולות. הכי חשוב. ומי שבאמת לומד תורה כמו שצריך - גם מידותיו ברמה מעולה.

למה הקב"ה הפסיק להוריד את המן כשעמ"י נכנס לארץ ישראל?

לכאורה, המציאות של א"י שצריך לעבוד היא נעלית על מציאות המדבר (והגלות) שבה רק לומדים.

בוודאי שבארץ ישראל גם לעבודת ישובה יש ערך גדול, "ועבודת האדמה היא גופא מצוה משום ישוב ארץ ישראל וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני לימוד תורה (חת"ם סופר, "דומה לכושי" מס' סוכה, ברוב יושביה עליה). וגם בחו"ל עובדים כדי להתפרנס לפי הצורך, אלא שבא"י נוסף הערך של ישוב הארץ וישובו של עולם בארץ.

אבל אין זה סותר את הערך הנעלה מאד של לימוד תורה. ואין זה הופך את לימוד התורה למשהו שכאידיאל לומדים "מהצד", כאילו "לצאת ידי חובה", ואין זה סותר שיש גוונים שונים בין כשרונות האנשים ונסיבות חייהם. ובוודאי שכל אחד צריך קודם כל בסיס של תורה ככל יכולתו, גם אם אח"כ יעסוק מירב הזמן ב"ישובו של עולם". ויש גוונים - כאלו, המסורים כולם לתורה, כאלו המצליחים להקדיש זמן רב ללימוד וזוכים ליהנות מיגיע כפיהם ע"י פרנסה "מהצד", וכאלה שעסוקים יותר בישובו של עולם, וגם מוצאים זמן כיכולתם ללימוד תורה.  "וכל מעשיך יהיו לשם שמיים".

לימוד תורה שקול כנגד כל המצוות, ישוב הארץ שקול כנגד כל המצוות. יש בירורים אישיים מה מתאים לכל אחד לעשות. ובלי להקטין מהערך של אף ענין.

רמזתי בתגובתי לעיל את הדברים הללו. וגם כתבתי באמת שקשה להאריך כי זה נושא רחב. אלא שבגלל שראיתי שהקצינו לצד אחד די "באויר", אז צריך לאזן.

[ואגב, על דברי הרמבם הידועים - יש אריכות דברים בכסף משנה עליו במשנה תורה. ולהלכה למעשה, בלי לדבר כרגע על השלכות לימינו שלא תמיד נכונות, סמכו על כך גדולי הפוסקים, שאחרת קשה שתתקיים התורה בישראל]

וזו לשונו של מרן הרצי"ה זצ"ל: "צורך העולם וטובתו שיהיו לו גם אנשים יהודים העוסקים במלאכה ועמה דרך-ארץ וגם כאלו שעוסקים בקביעותם בתורה ומתגדלים בלימודה. הבירורים האישיים בזה הם לפי נטיותיהם הנפשיות ומסבות חייהם בס"ד עם התיייעצות בגדולים בדעת תורה ויראה טהורה".

ובאותה אגרת, בנןשא קצת אחר, כתב: "גם בשם הגר"א וגם בשם הבעש"ט, כי לימוד התורה וההתעלות בה הוא מעל לכל ומעלה את הכל, כדחז"ל לראות שכינה בעוה"ז עסוק בתורה בעולם-הזה בארץ ישראל. וכמו שמעלת קדושת השבת, שהיא ג"כ מעין עולם הבא, יותר ממעלת התעניות והתעלותם בעוה"ז" וכו'.

ואידך פירושא, זיל גמור..

(רמב"ם פירוש המשניות אבות ד, ד)

(ה) ר' ישמעאל אומר הלומד ע"מ ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלומד ע"מ לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ר' צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם, וכך היה הלל אומר ודאישתמש בתגא חלף הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם - אחרי אשר הסכמתי שלא אדבר בזאת הצוואה מפני שהיא מבוארת, ולדעתי ג"כ שדברי בה לא יאותו לרוב חכמי התורה הגדולים ואפשר לכולן, חזרתי מהסכמתי ואדבר בה מבלתי שאשגיח לקודמים או לנמצאים.

דע שזה שאמר שלא תעשה התורה קרדום לחפור בו, כלומר לא תחשבהו כלי לחיות בו וביאר ואמר כי כל מי שיהנה בעולם הזה בכבוד התורה נוטל חייו מן העולם פירוש מחיי העולם הבא

התעותו בני האדם בזה הלשון הנגלה והשליכוהו אחרי גיום ונתלו בפשטי הדברים שלא יבינום ואני אפרשם וקבעו להם חוקים על יחידים ועלקהלות והביאו בני אדם לחשוב בסכלות גמורה שזה מחוייב וראוי שיעזרו חכמים והתלמידים והאנשים המתעסקים בתורה ותורתן אומנותן, וזה הכל טעות ולא נמצא בתורה ולא בדברי החכמים דבר שיאמת אותו ולא רגלים שישען עליהם כלל שאנחנו

כשנעיין בדברי רז"ל לא נמצא אצלם שהיו מבקשים ממון מבני אדם ולא היו מקבצים ממון לישיבות הנכבדות והיקרות ולא לראשי גליות לא לדייניהם ולא למרביצי התורה ולא לאחד מהגדולים ולא לשאר בני אדם מן העם

אבל נמצא בכל דור ודור בכל קהלותיהם שהיה בהן עני בתכלית עניות ועשיר גדול בתכלית העושר, וחלילה לי לחשוד הדורות ההם שהם לא היו גומלי חסד ונותני צדקה, כי אמנם העני ההוא אילו פשט ידו לקחת היו ממלאים ביתו זהב ופנינים אלא שלא היה רוצה אבל היה מסתפק במלאכתו שהיה מתפרנס בה אם בריוח אם בדוחק, והיה בז למה שבידי אדם כי התורה מנעתו מזה, וכבר ידעת (יומא לה שהלל הזקן היה חוטב עצים והיה לומד לפני שמעיה ואבטליון והיה עני בתכלית העניות, ומעלתו היתהכאשר ידעת מתלמידיו אשר נמשלו כמשה ואהרן ויהושע והקטן שבתלמידיו (ב"ב קלד. סוכה כא.) רבן יוחנן בן זכאי, ואין ספק למשכיל שאילו היה מורה לאנשי דורו ליהנות מהן לא היו מניחין אותו לחטוב עצים. ור' חנינא בן דוסא (ברכות יז: תענית כד: חולין פו.) שיצאה בת קול ואמרה כן העולם אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש ולא היה מבקש מבני אדם, (כתובות קה. וע"ש דרבהונא היה אומר כך) וקרנא היה דיין בא"י והוא הוה דלי דולא וכשהיו באין בעלי הדין לפניו היה אומר תנו לי מי שידלה במקומי או תנו לי כדיבטילתי ואדון לכם ולא היו ישראל שבדורם לא אכזרים ולא בלתי גומלי חסדים ולא מצאנו חכם מן החכמים עניים שהיה מגנה אנשי דורו על שלא היו מעשירים אותם חלילה לשם, אבל הם בעצמם היו חסידים מאמינים האמת לעצמם והיו מאמינים בהשי"ת ובתורת משה אשר בה יזכה האדם לחיי העוה"ב, ולא היו מתירים לעצמם לבקש ממון מבני אדם והיו רואים שלקיחתן היה חילול השם בעיני ההמון מפני שיחשבו שהתורה מלאכה מהמלאכות אשר יחיה בהם אדם ותתבזה בעיניהם ויהיה מי שעושה זה דבר השם בזה, ואמנם התעו אלה המתגברין לחלוק על האמת ועל הפסוקים הפשוטים והנגלים בלקיחת ממון בני אדם ברצונם או על כרחם מהמעשים אשר ימצאו בגמ' מאנשי בעלי מומיןבגופותיהם או זקנים באו בימים עד שא"א להם לעשות מלאכה שאין תחבולה להם אלא לקחת ממון מאחרים ואם לא מה יעשו הימותו זה לאצותה התורה, ואתה תמצא המעשה אשר הביאו ראיה ממנו (ב"מ פד באמרם היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. בבעל מום שאינו יכול לעשות מלאכה, אבל עם היכולת לא המציא אליו התורה דרך.

פתאום נהיית תלמיד חכם

שיודע להביא רמב"ם

כסף משנה אתה גם יודע להביא?

ואני במקומך היית מפחד מהרמב"ם הזה

ויש ש"ך, 

יש חומר, פשוט צריך ללמוד אותו

אבל אני כן יודע ללמוד

ואני לא חושב שאתה יודע לקבוע מה בסיסי בתורה

כל נושאי הכלים שלו 

ובזכות מי חקרתי? בזכות אלו שאמרו לי שיש רמבם כזה! אז תודה 

תוכלי להסביר לי בדיוק את המחלוקת?

אפילו הרדב"ז שם אומר שהראב"ד שם לא חולק על הרמב"ם

ואני לא מתיימר לדעת אפילו שאני לומד

יחי ההבדל הקטן!

אוקיי. יצירת כזה:

עם כיתוב: ההבדל הקטן.

אבל זה יוצא דגל ענק

,

אם היית צודק בהתחלה, אולי היית צודק גם עכשיו

כיון שלא למדת את הנושא

ואתה פשוט חושב שמספיק לפתוח ספר או שנים

תישאר בטעות שלך

שיהיה בהצלחה

חיים על חשבון המדינה.

הריב"ש הכסף משנה והש"ך היו לפני הרבה זמן...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t389459#4671431

שווה לך לברר עליו בעזרת חבריו או הוריו הם מכירים אותו יפה

[מופנה לבעל "הודעה אחרונה"]: השאלה שלא טרחת לקרוא היתה האם בחור שהבחורה פגשה -- ושמבחינתה היתה פגישה מאוד מוצלחת -- ייפסל על ידה על הסף מפני שנאמר עליו שהוא לא ממש הקדיש את עצמו ללימוד בזמן שהיה בישיבת הסדר. יתכן שהבחור הוא בחור טוב והיא תהיה מאושרת איתו והם יבנו בית נאמן בישראל ורק מפני שהוא לא למדן הוא לא יזכה לחיי אושר איתה והיא לא תזכה לחיי אושר איתו. והדיון על מה זה "והגית בה "וכו' -- דיון שהשתלט על רוב השירשור -- אולי גרם להרבה צער לשנים הללו, אולי לכל החיים, כי יתכן שהבחורה הפסיקה לקרוא את הדיון הרבה לפני שחלק קטן מהמגיבים חזר לנושא.

חוץ מזה, בשום מקום אין איסור על ניסיון להבין מהו פשוטו של מקרא. זה לא "המצאה" רק מפני שאתה לא מצאת סימוכין לפרוש כזה אצל פרשנים מכובדים מהעבר הרחוק או הקרוב. נוסף על כך, העובדות הן שאי אפשר להתפרנס משלוש שעות עבודה ביום. ."ששת ימים תעבוד" זה לא פחות חשוב מאשר לשבות בשבת ! והפרוש הפשוט לא פחות חשוב מהדרש, הרמז והסוד. האמת היא, שגם בגולה רוב היהודים עבדו לפרנסתם. דרך ארץ קדמה לתורה ואין הכוונה לנימוס אלא לעבודה. ו"קדמה" אין פרושו רק שלפני שהתחילו ללמוד עבדו אלא שהעבודה היא תנאי בסיסי לחיים בעולם הזה. אדם לעמל יולד. חברת הלומדים היא באמת חברה לא בריאה שנופלת על שכם הציבור.

הוא שלא פחות חשוב להיות משוגע 

שנאמר "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה"

כשבעלי התעניין עם "חברותיי" לאולפנא, עלי הן ענו לו: "מה? היא? היא ממש לא הכיוון שלך"!

ואיזה מזל ברוך ה' שהוא לא הקשיב להן!

לפסול בגלל דבר כזה? אם היה לך נחמד בפגישה, למה שתפסידי מישהוא טוב בגלל שאמרו עליו איזה משהו??

את צריכה לבדוק בעצמך אם הבחור מתאים לך, ולבחון בעצמך אם הוא מתאים לך בהשקפות עולם, או מבחינה דתית,

מה זה אומר הוא לא ישב ולמד בישיבה? מה הוא עשה בזמן הזה? עזר לזקנים? עשה גמילות חסדים? עשה תואר ראשון? הסתלבט וראה סרטים?

מה הוא עשה?

אל תשפטי בנ"א על פי מה שאנשים אומרים עליו, תני לו צ'אנס להכיר אותו בעצמך!

והבנתי שדבריך פה, מוסבים על תגובה שלי מקודם לפירוש "והגית בו יומם ולילה".

אני אכן - כפי שציינתי מפורש - לא עסקתי בנושא השרשור הראשוני. אם הייתי רוצה להגיב עליו - הייתי מגיב ישירות.

כל מי שמכיר שרשורים - ויש להניח גם הבחורה - יודע להבחין היטב בין תשובות על הנושא, לבין תגובות על דיונים שמתפתחים תוך-כדי, בוודאי כשמציינים מפורש שלא מגיבים על הנושא הראשון. אני לא חושב עם זה שזו הצדקה "להמציא" פירוש לא נכון על פסוק, כדי שהיא "לא תדאג"... אפשר פשוט לכתוב מה שכתבת בראשית הודעתך זו שאני מגיב עליה, בסגנון קצת שונה, והבחורה תבין שדעתך היא שזה לא העיקר, אלא מידות טובות ולא אם היה בדיוק "למדן".

לגבי סיום דבריך - אני חולק לגמרי:

א. יש הבדל בין ניסיון "להבין פשוטו של מקרא", לבין "לקבוע" שזה פשוטו של מקרא, בפרט שכדבריך אין לו סימוכין.

ב. יש הבדל בין "נסיון להבין מהו פשוטו של מקרא" לבין לפסוק על פיו הלכה בניגוד למה שחכמי הגמרא הבינו ופסקו לפיו (ולא משנה כרגע מה בדיוק פסקו, אבל זה היה עפ"י משמעות של "והגית" - ללמוד). אנחנו לא קראים.

ג. בוודאי שלהתעלם מדברי הגמרא ו"פרשנים מהעבר הרחוק והקרוב", זו גם "המצאה" וחושבני שגם עזות פנים. בשום מקצוע אדם לא היה מעז "להמציא" בלי להתחשב בדעת כל ה"מומחים" לו..

ד. אם הזכרת את הפשט ב"דרך ארץ קדמה לתורה" - בלי להתייחס כרגע לנושא העבודה שכבר התייחסתי אליה ולחשיבותה בהודעה אחרת - הרי שה"פשט" הוא במאמר השלם שמציין ש"דרך ארץ קדמה לתורה כך וכך (לא זוכר בדיוק..) דורות"... עד מתן תורה. לגבי ה"דרש", אם זה עבודה, נימוס וכו' - רבו הפירושים. 

כמובן, שוב הגבתי פה לא על השאלה הראשונית שלא כ"כ ראיתי, כי הייתי צריך לענות על כמה דברים בהודעתך שראיתים כצריכים תיקון והבהרה.

ומה שכתבת לגבי "חברת הלומדים" - שוב הוא הקצנה ואינו שייך לענין ולמובאות ולהלכה.

[אגב, מוכרחים להגיד את האמת ש"ששת ימים תעבוד" זו לא בדיוק "מצוה" במובן המקובל.. אם כי יש המפרשים זאת לא רק כ"ציון עובדה" אלא כצורך לעסוק בישובו של עולם. "וביום השביעי תשבות" - מצוות עשה, שיש עליה גם לא תעשה, וגם חיוב כרת. אי אפשר לומר כך לגבי הרישא...]

למה לא למד? האם קושי ספציפי, או שאלה של "רצינות" בכללי?

האם בדבר שהיה מתאים לו לעשות יכול להיות יותר "רציני"?

אם חשובה לך הרמה הדתית, אז את יכולה לבדוק מה הרמה הדתית. עד כמה הצד הזה חשוב לו, מדקדק במצוות.

אפשר לדבר בפגישה הבאה מה קרה בישיבה, בעדינות. להבין יותר במה מדובר מבחינתו.

ולגבי ההורים - חשוב לשמוע למה אמרו. מסתבר שהם יותר חוששים ל"רצינות" שלו מאשר לכך שלא למד היטב..

אולי שווה עוד פגישה כדי לבדוק מה מאחורי הדברים.

ובכלל, מה שנוגע לחו"ד הורים - תלוי מאד בקשר ביניכם וכו'.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳