הרשי נא לי לומר מילה. ולפני כן, הנתונים מהם אני מגיע. אנחנו כבר קרוב לגיל הפנסיה. ב"ה, יותר מעשרה ילדים, כמעט כולם נשואים ואבות/אמהות לילדים משלהם. לצערי, אנחנו לא יכולים לעזור יותר מדי. וגם ההורים שלנו, כשהיינו בגילכם, לא עזרו לנו כמעט, גם להם היה קשה. אבל -
א. עבדנו. גם אם לא היה כל כך נוח, ולא תמיד בדיוק בתחום שהתכוונו מראש, אבל היו תקופות שעבדנו כדי להתפרנס. למדתי ככל שיכולתי ובהפסקת צהריים מאורכת הייתי עובד. ועם השנים השתנו התנאים.
ב. אף פעם לא התערבנו במעשי הבריאה, למעט בזמן שהיה הכרח רפואי (וגם זה לא תמיד שמענו לגמרי בקול הרופאים...). חיינו כמו שהקב"ה בירך אותנו, וכשנולדו הילדים - באה איתם הברכה.
ג. להימנע מללדת ילדים, זו בעיה לא פשוטה מבחינה הלכתית. ולמה אין רב לשאול אותו? אמנם הטוב ביותר הוא לשאול את הרב המקומי, אבל אם לא מרגישים נוח - יש הרבה רבנים נחמדים שמוכנים לשמוע, להדריך, לייעץ, והם יודעים גם לומר מתי מותר ומה מותר בכל צירוף נסיבות. גם אותי באים לשאול, נבוכים בתחילה, אבל מתגברים, כי זו הדרך, ליטול עצה מן החכמים.
ד. באגודת אפרת תוכלי למצוא גם סיוע, גם הדרכה, גם הכוונה, וגם רשימה של רבנים - ורבניות - שיהיה לכם נוח ותענוג לדבר איתם, גם אם זו טרחה - זה שווה, שווה הרבה מאוד. גם בתוצאה, גם בהרגשה.
זהו שלימדונו רבותינו - לא הביישן למד.
ה. אחרון אחרון חביב - גם אם ניקח בחשבון את הקשיים של השנים הראשונות, וגם אח"כ, כל תקופה והקשיים שלה - הרי יחד עם הקשיים יש גם רגעים של הנאה, ממש תענוג כפשוטו, מעבר לערכים ומצוות. וכל שכן היום, כאשר אנחנו רווים נחת מן הילדים כולם, ומן הנכדים בעשרותיהם - שום מחיר לא היה גדול מדי מכדי להגיע למצב שלנו היום. גם היום לא קל לנו, אבל כיף לנו.
לפעמים צריך להתבונן קדימה, למרחקים, לנקוט את הצעדים המתבקשים שמאפשרים לצעוד קדימה, להתעלם מעט מהקשיים, ולעשות את הדברים היותר נכונים, היותר אמיתיים, היותר תכליתיים בתכלית הערכית.
עלו והצליחו!!!