אם זו חתונת ביני"שים אפשר להביא גם מתנה.

אם זו חתונה קצת יותר בורגנית, כיום לא מקובל להביא פחות מ 250 ש"ח.

מה זה לק"י  ?

כסף.

הן באות לחתונה כדי לשמח אותי!

מקסימום מתנה קטנה..

את בת 20.. עוד לא הרווחת ממש כסף בחיים שלך, ואת חושבת שזה סבבה להזמין 100 חברות ולהפיל 100,000 ש"ח עלות חתונה (תלוי במספר המוזמנים) על ההורים.

בקיצור זה מאוד נחמד להיות יפה נפש, ולומר אני רק רוצה שחברים יבואו וישמחו אותי, אבל זה פחות נחמד להפיל הכל על ההורים, ולהיות לארג' על חשבונם.

להפיל את הוצאות החתונה שלך על המוזמנים.

אין לך הרבה כסף? תעשה משהו פשוט.

ונותנת כפי הנראה לי וכפי יכולתי כשאני הולכת לחתונה של חברה. כמובן זה משתנה לפי הזמן ולפי החברות.. כן...

ואני תמיד באה לשמח ואני מקוווה שאנשי השמחה מבינים את זה.

תכלס- מה אני אשמה שעושים אירוע מפוצץ ולא מצליחים לכסות?

בקנה מידה פנים מגזרי.

אבל מי שהולך לחתונה שהיא לא חרד"לית, צריך לפעול לפי הנורמות החברתיות המקובלות.

חרד"לים שמגיעים לחתונות בורגניות ומביאים מתנה או צ'קים של 150 ש"ח, מצטיירים באופן מגוחך וחריג מאוד.

ואפשר להתווכח על הנורמות, האם מנה של 200 ש"ח זו מנה "מפוצצת" או שמדובר בנורמה חברתית של קלאסה מינמילית. נכון יש אנשים שגרים בקראוונים, נוסעים בטרמפים ועושים חתונות במנות של 90 ש"ח ועושים מזה אידיאולוגיה של צניעות. אצל רוב האנשים זה פשוט נתפס כעליבות שנובעת ממבנה חברתי שמחתן ילדים לפני שיש להם יכולת כלכלית מינמלית.

נקודת המוצא שלך רואה בחרד"לים אנשים פרימיטיביים ש"עושים מזה אידיאולוגיה של צניעות".

מכיוון שנקודת המוצא שלך היא יחס של עליבות, לא תוכל להבין בכלל את הגישה הזו.

ואם זו צורת הכתיבה שלך -

אנשים כמוך שרק מתעניינים איך החברה רואה אותם ואיך הם מצטיירים,

ועוד עושים מזה אידיאולוגיה של "נורמה חברתית",

נתפסים כאנשים שעיקר חייהם היא המטריאליסטיות,

וזו בלי ספק עליבות שנובעת ממבנה חברתי שאף פעם לא מסתפק ביכולתו הכלכלית ותמיד רוצה עוד.

מבנה חברתי תרבותי של חשק,

שלא מתנהל לפי צורך אמיתי אלא לפי יצרים ודחפים בלתי נשלטים.

קיצוני?

גם אתה.

כאשר מתחתנים שני ילדים שאין להם מקצוע, שאין להם השכלה, שגם אם יתחילו ללמוד אחרי הישיבה יקח להם כמה שנים טובות עד שיתחילו להכניס משכורת סבירה, וכל זה כאשר כבר יהיו להם מספר ילדים..

כל זה מוביל לסגנון חיים מאוד מסויים, שבו בקושי גומרים את החודש, ובכל דבר צריך להסתפק מאוד מאוד במועט ולהצטמצם בהכל.

אז זה לא שהאידיאולוגיה אומרת לחיות בצניעות ובצמצום, אלא העובדה ששני בני הזוג לא יכולים לעבוד במשרות מכניסות, זה מה שמוביל לצמצום.

היא בד"כ יותר רשלנית!

שאפילו אם יש להם הרבה כסף, הם מבזבזים אותו על דברים מטומטמים, ומתלוננים שהם לא גומרים את החודש.

גורמת לאנשים לקטר שאין להם כסף לעוד טיול באירופה.. ואין להם כסף לקנות את הספת עור ב 16,000 ש"ח שתתאים לסלון בדירת החמישה חדרים המרווחת בגבעת שמואל..

נכון זה רשלני.

אבל זה בהרבה יותר אחראי מלא לגמור את החודש, ולהצטמצם על הדברים הבסיסיים ביותר. לגור במשך שנים בדלות נוראית, לצמצם באוכל, בנסיעות לחשוב פעמיים על כל פאלפל שקונים, לגרד לילדים בגדים מהאחיינים כי יקר לקנות חדשים..

יותר רשלני לגדל ילדים בלי יכולת אמיתית לגמור את החודש, מאשר לבכות בפינוק אבל עדיין מתוך רווחה כלכלית.

ואם הם באים לשמח חתן וכלה- לי נראה שעל המשפחות להבין ולקבל כל סכום שהוא...

הם לא באים לתוך מציאות כזו או אחרת בטעות,אלא הם רואים ערך בהקמת משפחה בגיל כזה,בהתפתחות זוגית בגיל כזה,בקיום המצווה בגיל שהם מוכנים לה..

מה שאתה מציג זו העדפה של החומר על הערך והרוח,בעיני מי שעושה זאת מספיק להצטמצם בשביל לקיים ערך נשגב כזה,מה גם שזה בע"ה מתוכנן לתקופה מסויימת בלבד..

כפי שאמרו במה זה שונה מחיי סטודנט שנמצא באותו גיל ?

כמובן שצריך לערוך חשבון אחראי,בסיסי אבל מעבר לכך זו החלטה שלהם וסדר עדיפויות.

אם אנשים רואים בזה דבר מגוחך או לא,זה לא רלוונטי לעצם המהות שאתם מדברים עליה,יש להם נורמות אחרות,שרירותיות. הם בוחנים את כל העולם,וכל חרק מתחת לכל סלע לפי הנורמות הללו,כיאלו והיו אמת מוחלטת,זה לא צריך להפריע בפני עצמו.אולי מצדדים אחרים צריך לשקול להביא יותר,אבל אני לא בא להמליץ דבר

אם אין לו את האפשרות לממן את זה שלא יעשה את זה (לרוב זה הרצון של ההורים ולא של הילדים שמתחתנים).

וזה לא הגיוני בכלל שחבר שבקושי גומר את החודש (והרבה זוגות נשואים חיים ככה, במיוחד אברכים, סטודנטים ומשפחות ברוכות ילדים) יביא מתנה לחתונה 200 ש"ח

הכסף הזה יכול להיות על חשבון טיפול שינים, קניה דחופה לבית, טיטולים לילדים או אפילו אוכל.

השאלה היא מה עדיף במקרה כזה- לא להגיע או להגיע ולתת מתנה קטנה יותר.

ואני בטוחה שרוב החתנים והכלות מעדיפים חתונה שמחה, עם הרבה חברים מאשר חתונה דלילה שכל חבר מביא מתנה גדולה.

זו בדיוק הטענה שלי.

לבוא לחתונה ולשים 200 ש"ח זה מוגזם.

אבל להתחתן, לעשות ילדים ולא לגמור את החודש, זה נורמאלי..

וזה בדיוק סדר העדיפויות הפגום, והיחס המעוות לכסף.  אם אתה סטודנט, בחור ישיבה.. אז אומרים לך אוי נכון מסכן אין לך 200 ש"ח לשלם לחתונה. אבל מצד שני כן מעודדים אותך להתחתן על סמך אותה דלפונות בדיוק. 

אם אין לך 200 ש"ח למתנה, אז איך יהיה לך כסף לשכ"ד לטיפולים רפואיים לילדים, לאוכל וכו'..

כלומר זה מצחיק שהביקורת היא 200 ש"ח לחתונה, כאשר אותה חברה דוחפת ילדים להתחתן בלי שום יכולת כלכלית (כי היי כסף זה עניין של בורגנים) ואז כשהם כן מתחתנים הם בוכים שהם לא גומרים את החודש, כי צריך כסף לאוכל טיטולים וכו'..

אתה יודע שזה אסור הלכתית?

זה שאחוז כ"כ גבוה מהעם מתנהג כמו מטומטם, ומשלם ממה שאין לו.

לא צריך לזלזל באחוז השפוי, שיודע לתת עדיפות לדברים החשובים באמת.

אם לשים יותר מ150 נניח כדי להתחשב בהוצאות שלהם, הרי "צריך לכסות את המנה",

או להתחשב בהוצאות שלי ולשים פחות... 

התכוונתי שאם 200 ש"ח בשבילך זו הוצאה כבדה (לא משנה אם זה על חתונה, או על מכנסיים..) הרעיון הוא שאם אין לך יכולת כלכלית, אל תתחתן.

וזו הסתירה הפנימית, שמצד אחד אומרים "מה אתה רוצה מבינ"שים אין להם כסף" וזו אמירה לגיטימית.. אבל מצד שני חושבים שזה לגיטימי שאותו בחור בלי שום יכולת כלכלית יתחתן ויוליד ילדים בלי יכולת לדאוג להם לצרכים המינמלים.

מבין?

העובדה היא שכשמתחתנים לא צריכים להיות עשירי העולם, וכן - אפשר להתחתן גם סטודנטים וגם אברכים - אני מכיר המון זוגות כאלו שמצליחים יפה מאוד לעמוד על הרגליים. היחס המעוות לכסף הוא שלך - כי כאשר מבינים מה באמת חשוב בחיים - וזה לא כסף - אז מבינים שניתן להתחתן, וכן, להוריד קצת את רמת החיים ממה שהתרגלת אליו, ולא לצאת לכל מלון שבא לך, ולא ללכת למסעדה פעם בחודש כמו שזוג בורגני עושה - כי העיקר זה לא כמה כסף יש לי כדי שאוכל לעשות איתו דברים שבא לי - אלא העיקר הוא איזה דברים באמת משמעותיים וחשובים אני עושה, ומכניס אותם למסגרת התקציב שלי - כלומר, לחשוב הפוך ממך. אז אדם מתחתן צעיר, ומביא יותר משני ילדים - כי הוא מבין מה באמת חשוב בחיים. אז נכון - לילד שלו כשהוא נולד אחרי שנה חתונה, בגיל 23, נגיד - לא יהיו כל הדברים חדשים,נכון, אולי הם יקנו שידה להחתלה מיד שנייה, אולי הם יקבלו מחברים עגלה, ואולי הבגדים יהיו בגדים שעברו אליהם מהדודה במצב טוב מאוד - שלא כמו אצל הבן של הזוג ה"בורגני", שהתחתן בגיל 28, עם משכורת משותפת של 12 אלף שקל על ההתחלה, וילד רק לאחר 5 שנות נישואים, שלא יהיה "כל טוב". ולאותו זוג גם יהיו רק 3 ילדים ככה שברור שכל ילד לכאורה יקבל יותר "רווח חומרי", לחעומת משפחת החרד"לים שעושה את מה שב-א-מ-ת צריך, שזה לא יותר כסף לכל ילד, אלא יותר ילדים, שהכסף יתחלק ביניהם - והם מביאים 6 ו7 ו8 ילדים. כן. זה מה שחשוב. לא הכסף.

הכסף הוא רק כלי - ותאמין לי, שכאשר יודעים לחיות, אפילו לא חייבים תמיד להרגיש ש"אנחנו מסכנים".

לא מינימלית, כי מתחתנים כשיש עבודה טובה וכו' (לפי התפיסה שלך...לא החרד"לים...) - אז למה למען ה' צריך את הכסף של האורחים? הם מסודרים לבד, שיארגנו8 את החתונה על סמך הכסף שיש להם...

אז זהו, שאתה חי בשקר - אם לא היו מביאים מתנות כאלו שמכסות את המנה - אז גם זוג לא חרד"לי שלא התחתן בגיל צעיר - לא היה הוא וההורים שלו עומדים בתשלום של 100 אלף שקל ללילה אחד, כאשר מחזירים להם, נניח, מהמתנות, "רק" 20 אלף. לא היו עומדים בזה. בכלל. ואז הרמה הייתה יורדת.

אתה חי בשקר - כי הנורמה החברתית היא מעוותת, מסתמכת על כסף של-א שייך להורים, אלא שייך לצ'קים שיגיעו מהאורחים!

צמי שחי בנורמה שצריך "קלאסה" - שיתכבד, שיממן את האירוע שלו מעצמו, לא מכסף של מישהו אחר!

ו"אידיאולוגיה של צניעות" - זה אכן אידדיאולוגיה, כי לא אני ולא ההורים שלי קבעו את מימרת חז"ל : "איזהו עשיר - השמח בחלקו" - ולא בחלק של הצ'קים של חברים של ההורים שלו. "להסתפק במועט" - זה אכן אידיאולוגיה - ואידיאולוגיה טובה!

זה שמישהו תופס את זה כעליבות - בעייה שלו! הרבה יותר עליבות זה שהוא בוחר להביא רק 2 ילדים, ולהיות שקוע כל החיים שלו 24/7 לפעמים, בעבודה... (אני לא אומר שכולם כאלו - רק מקצין כדי שתבין).

להצטייר באופן מגוחך וחריג - קודם כל, זה רק מול בעל השמחה, הרי לא כל האורחים יודעים כמה אני מביא - ואם בעל השמחה חושב שאני חריג וכועס עליי שהבאתי ככה - אז מצטער מאוד, היה כדאי שאדע את זה מראש, כדי לא להגיע לחתונה של אדם רדוד כל כך. זה פשוט נורא, שאורח "נמדד" על פי הצ'ק שקיבל.

דבר ראשון רוב הזוגות לוקחים את הכסף לזוג הצעיר ולא מביאים אותו להורים אז זה לא הכי קשור.

דבר שני-אם זה קשה לך-תעשה מנות זולות לחברים או תצמצם דברים אחרים. זה לא נראה לי הגיוני לצפות שכל מישי שהייתה איתי באיזה שהיא צומת בחיים תביא לי 250 שח. 

דבר שלישי-אני מדברת על עצמי בלבד ,ולא אומרת לך מה לעשות. זו דעתי וכך אני רוצה שחברות שלי ינהגו..

זוג בורגני ממוצע (חילונים ודתיים) מכניסים ביחד כ 15,000 ש"ח נטו בחודש, והם חיים בהתאם, נסיעות לחו"ל , חוגים לילדים, בגדים ממותגים, יציאה קבועה לבתי קפה ומסעדות וכו'..

במגזר החרד"לי, מתחתנים בני 20, הבחור לומד ובלי מקצוע, הבחורה בקושי סיימה שרות לאומע, אין להם גרוש על הנמה.. אז שוכרים קראוון במעלה חרמש ג' ב 700 ש"ח.. עד גיל 22 יש להם כבר שני ילדים, ואז כבר אי אפשר ללכת ללמוד, אז נשארים לגור בישוב וכו' ומגרדים את החודש וחיים בצמצום כל החיים, כי ככה זה כשאין שני בני זוג שעובדים במקצועות חופשיים..

זה שמגזר מסויים בחר לחיות בדלפונות, זה לא אומר שהסטנדרטיים של שאר הציבור הם "מפוצצים". ובמילים אחרות "כבד" עליכם 200 ש"ח, תאשימו את דלות ההכנסה שלכם, אבל אל תהפכו את זה לאידיאולוגיה.

ואני לא מצדיקה אותם, ואני לא חושבת שאני הייתי עושה את זה,

אבל כשזוג כזה בא לשמח חתן וכלה, לדעתי צריך לקבל כל סכום שיביאו, גם אם זה מעט.

נראה לכם קצת? שיהיה להם קשה? אז אל תזמינו אותם! הם באים לשמח אתכם!

מתנצלת שאני נשמעת ככה. זה מקומם אותי כשמדברים כך..

אתה רוצה את חיי ההוללות החילוניים שמתחילים לחשוב על להתחתן בגיל 30 (אחרי איזה 8 בני זוג שכבר גרת איתם ביחד) ואז מתחתנים בגיל 32 עם תואר שני ביד, מביאים 2 ילדים לעולם, ושליש מהשנה נמצאים בחו"ל??

או שאתה מבין שהחיים יש בהם קצת יותר מרווחה כלכלית???

צא מהסרט הזה של חרדלים! גם רוב חבריך הפתוחים, הנאורים והליברלים, חיים בצמצום עד שעובדים מסודר!

למה לקבל ביקורת ענינית כשתמיד אפשר לנפנף אותה במילת הקסם "החילונים ההוללים האלו"

ואל תנפנף לי ברצון ה'.. על הרמב"ם שמעת ?

וברור, כשבגמרא כתוב בן 18 לחופה - ברור, מדובר שיש לו כבר בית ועבודה וכו' וכו'... <צ>

אז לא, מין הסתם יש תשובות לרבנים על מה שאתה מעלה, ומין הסתם, גם אדם שמצליח לשכור קראוון במעלה חרמש ג' אחרי החתונה - גם הוא נחשב במידת מה "אדם שיש לו דירה", ומין הסתם גם אברך שעובד לפרנסתו במניקוי בתים ואשתו הסטודנטית ממלצרת ותופרת לפרנסה בנתיים - כל עוד הם חיים ולא מתים, זה בסדר - ואפילו להיעזר בהורים מעט בתחילת הנישואים זה לא בהכרח דבר רע - בעבר כשהתחתנו עוד צעירים יותר, ת-מ-י-ד ההורים היו חלק מהמשפחה של הזוג הצעיר...היו חיים בחמולות.

וכמו שאמרו פה מעליי - אם אדם יחכה שתהיה לו דירה באמת, מסתמא הוא יתחתן בגיל 45-50, וגם זה רק אולי...(משכתנא היום היא בערך ל20-25 שנים, ועוד צריך סכום התחלתי שגם לגייס אותו לוקח זמן...)

ב"הצלחה עם הגישה הזאת

הוא יוכל לשלם משכנתא...

בגישה שלך? זה יהיה הרבה יותר קשה אם אפשרי בכלל.

ההורים שלי אומנם לא זוג "צעיר", אבל בהחלט לאחר קצת יותר מעשר שנות נישואים, הגיעו למצב שיכלו לעמוד בתשלום משכנתא, ועברנו מדירה לבית פרטי כמו שהם חלמו (למען האמת, אז המחירים גם היו קצת יותר שפויים מהיום, וגם, לא במרכז, אז גם זה משפיע על המחיר - אבל את כל הדברים האלו זוג צריך לקחת בחשבון) - אז נכון, עד אז גרנו בשכירות, גם היא יחסית נוחה לדירה מאוד סבירה - אבל אין שום רע בשנים הראשונות של הנישואים עד שמתייצבים, לגור בשכירות, וכאשר מיוצבים ויש קצת חסכונות, וניתן להיעזר קצת בהורים - אפשר גם לעמוד במשכנתא - גם זוג שהתחתן צעיר (הוריי התחתנו בגיל 20, שניהם) ויש לו יותר משני ילדים וכלב. 

אז כן, זה אפשרי - ואני מכיר עוד הרבה משפחות כאלו אצלנו ובכלל, אפילו עוד יותר צעירים ובתים אפילו יותר יפים - פרטיים! לא רק דירה!

מי שישר על החתונה רוצה משכנתא לדירה בצפון תל אביב או במגדלי פאר בהרצליה/רמת גן/כפר סבא/גבעת שמואל - מצטער, הוא חי בסרט, אלא אם כן שם המשפחה של אבא שלו זה תשובה.

מצטער, לא קונה את הדיבורים האלו - ולא, ממש לא מדובר בציבור דלפון, אלא בציבור שיש לו סדרי עדיפויות קצת יותר חשובים - נגיד, מאשר לחיות עם שני ילדים וכלבה במרכז תל אביב, להביא יותר ילדים...

ולא, גם זוגות חילוניים רבים שמרוויחים הרבה יותר מזוג חרד"לי ממוצע - ישמחו לוותר על הוצאה חודשית קבועה למתנות לחתונות, אם רק המנהג המגונה הזה יבוטל.

חתונה מעולם לא הייתה אמורה להיות מפגן ראווה של "תראו איזה אירוע מפוצץ אנחנו יכולים להרים - בזכות הכסף שלכם". הרי ברור שאם במשך שלוש שנים כל המוזמנים היו מביאים סכום כסף שמכסה רק רבע מהמנה שלהם, בממוצע - גודל האירועים היה קטן בהרבה, ואף אחד לא היה נפגע מזה כולל השמחה - למעט, אולי, בעלי האולמות ואולי כמה מלצרים שלא הייתה להם עבודה במלצרות. אבל הם לא סיבה בשבילה שווה להוציא כספים מיותרים על כלום. יש אנשים שמגיעים ל200 אלף שקל על ערב אחד - בשביל מה? בשביל מה??????

אם זאת אידיאולוגיה חיובית בעיניך - אני מרחם על אנשים שזאת דעתם, ושמבחינתם כסף של אחרים כבר בתוך הכיס שלהם. 

אתה רוצה לעשות חתונה מפוארת, בבקשה - תארגן חתונה בשלושה מליון שקל, אבל תכתוב על ההזמנה ששום כספת לצ'קים לא תוצב בכניסה לגן האירועים והציבור נדרש ל-א להביא מתנות. ואז סבבה. (למען האמת, גם אז לא סבבה, אבל לפחות זה הכסף שלך - אתה רוצה לשרוף אותו סתם, תשרוף - למרות שזה אומללות ונלעגות - אבל תשרוף אותו על ערב אחד. כשמדובר בכסף של 400 מוזמנים - זאת פשוט גניבה בחסות ה"תרבות". ממש ככה, אין מילה אחרת)

לדעתי רוב הזוגות מרוויחים יותר מ15 אלף[גם אם היא עובדת במשרה חלקית זה אפשרי].

ובמצב שמרוויחים ככה- זה סביר, בכל זאת יש הוצאות לא קטנות היום...[תחשבו מזה לממן אולפנות וישיבות רק.... שהשכר לימוד בהם גבוה.]

ולמרות זאת ניתן לתת בשכר הזה סכום מאוד יפה למתנה.

נכון, את לא אמורה לתת לפי הציפיות,

את לא אמורה להוציא 500 ליחיד כי כך עלתה המנה כשאין לך.

אבל אפשר לתת סכום מכובד, וכן, גם לכסות את המנה כשהיא בתחום הלא מוגזם.

קישור

לפי הנתונים, משפחה ממוצעת בארץ מביאה פחות מ-12,000 ש"ח ברוטו.

חישוב כללי ומהיר:

מס הכנסה + ביטוח לאומי/בריאות - 2160

שכ"ד (ממוצע) - 3500

חשמל -

מים -

גז -

ארנונה -

מיסי ישוב/עירייה/בניין -

אוכל -

ביגוד -

טלפון + אינטרנט -

ביטוח רפואי -

הוצאות רכב (ביטוח + טיפולים + דלק) -

מוסדות חינוך -

הוצאות שוטפות נוספות (טיטולים, מטרנה וכו') -

הוצאות מזדמנות (נופש, קניית מחשב, תיקונים למיניהם, דו"ח חנייה/משטרה וכד') -

חסכונות -

אמנם אני חושב שהכתב מגזים קצת, אבל זה יכול לת קריאת כיוון. הוצאה משפחתית לחודש

"זה שמגזר מסויים בחר לחיות בבזבוז, זה לא אומר שהסטנדרטיים של שאר הציבור הם "רשלניים". ובמילים אחרות "מזלזל" עליכם 100 ש"ח, תאשימו את הראוותנות שלכם, אבל אל תהפכו את זה לאידיאולוגיה."

אה, זה לא הציטוט שלך? דומה מספיק, רק מנקודת מבט אחרת...בכל מקרה- "מדובר בעניין תרבותי".

ויש לי עוד הרבה מה להגיד אבל מספיק להפעם (אני כמו ותן טל בעניין הזה, וכבר חפרתי פה מספיק על הנושא)

(מעניין אותי מה יקרה אם אני אגיד שהייתה לי חתונה יחסית פשוטה, לא אנקוב במחירים מדויקים אבל ב"ה שהצלחנו לעשות דברים בפשטות, ולא היה אחד שהיה חסר לו משהו. שמחה בטוח לא היה חסר ב"ה, ואתה יודע מה? זה הרווח הכי גדול שהיה לנו מכל העסק הזה, סלחו לי על בחירת המילים.)

התרבות הקלוקלת הזאת נמאסה כבר מזמן - ודי עם השטות ש"זאת התרבות היום וכולם בסדר איתה", כי לא - ממש לא. גם זוגות שמרוויחים 15 ו20 אלף שקל בחודש ביחד, מבורגזנים - גם מהם, רבים רבים ממש לא שמחים על ההוצאות החודשיות האלו שנופלות עליהם במעטפה של הזמנה כל פעם מחדש. זה פשוט שטות שנוצרה בדורות האחרונים ממש. תראה לי מישהו לפני 40 שנה שחגג בצורה ראוותנית כזאת כמו היום? זה רק בגלל ש"כאילו" אפשר - כי יש אשראי ויש מינוס וכו' וכו' - אז "מרשים" לעצמם" - אבל התרבות הזאת היא קלוקלת וצריך לבער אותה. נקודה. וזה לא קשור כלל וכלל לחיי דלפונות.

אם רוצים אותי בארוע, אני לא אמורה לממן אותו.

אם לממן - אני אבחר יום, מסעדה ואם מי ללכת.

כמה כסף לשלם על הארוע, גודל המתנה צריך להיות קשור בתחושה ולא בשום דבר אחר.

(ולמען הגילוי הנאות, ובמיוחד בשבילך פיטר פן - 

עברתי מזמן את גיל ה 20, אני מממנת הרבה מאד דברים, והמשכורות לא מהגרועות בשוק)

אבל חתונה זה לא על חשבון האורחים!!

(חוץ מאחד בדרישה של הצד השני)

פשוט במקומות פשוטים יותר

שעלה משו כמו 100 מנה ופחות, היום אחרי העלייה במחירים לא יודע כמה הם עולים ואז גם 100 זה מכסה את עצמו

וכן אחת הסיבות היא שהמשפחה וכאלה לא יכולים לתת צ'קים גדולים ושלא ירגישו אי נעימות

שגם אם מנה עולה 500 ש"ח, את לא צריכה להתחשב בנתון הזה.

את הגעת בשביל לשמח כלה, לא הגעת לבזבז כסף, אז לדעתי את לא צריכה להתחשב בהם.

אם מארגני החתונה החליטו לבזבז כסף, זו בעיה שלהם, ושלהם בלבד!

מכיוון שכיום ידוע (לפחות בציבור הדתי), שחלק מהמוזמנים בעיקר החברים של החתן והכלה,

חסר להם ביסוס כלכלי, אז לכן כל סכום שיבוא מהם יתקבל בברכה.

אני חושב שמומלץ לתת לפי רמת הקרבה שלך לחתן/כלה, בלי קשר לעלות המנה.

נ.ב.

אם מדובר בחבר טוב, הייתי עושה לו שירות כלשהו שעולה כמה מאות שקלים, וכשהוא רצה לשלם, אמרתי לו שזה מתנה לחתונה.

כמו: לבנות ארון, לצבוע חלק מהבית, לבנות לו מחשב ולהכין אותו לשימוש, עזרה בהובלות וכד'.

אני לא חושב שצריך לתת 500 שקל אם המנה עלתה ככה, כאשר זה לא מתאים לך.

אבל צריך לשמח את בעלי השמחה, ולכן תנסה לשער האם בעלי השמחה מעדיפים שתגיע, גם אם לא תכסה את עלות המנה שאתה אוכל, או שהם מעדיפים שתשאר בבית. 

לפעמים אפשר להגיע רק לריקודים וכדו', כך שלא תהיה עלות לבעלי השמחה.

היא כיסוי העלויות, אני פשוט לא אגיע לחתונה כזאת.

אני מגיע כדי לשמח את החתן והכלה - זו המצווה!

אם הם מביאים לי הזמנה, אני מקווה שהם ישמחו לראות אותי גם בלי שאשתתף איתם בהוצאות.

ההחלטה אם להשתתף איתם בהוצאות, תהיה שלי בלבד, בלי ציפיות מהצד השני.

וגם אני לא מצפה שהאורחים בחתונה שלי ישתתפו איתי בהוצאות,

מי שלא רוצה הוצאות גדולות לחתונה - שיעשה חתונה פשוטה או שיתחתן ברבנות.

זה לא בריא וגם לא הוגן לסמוך על האורחים בדבר כזה - זה דוחה ומגעיל!

הסיכוי שהזמינו אותך בשביל המתנה נמוך מאוד.

מה שכן יותר סביר, שיש אנשים שישמחו לראות אותך בחתונה, אבל רק בתנאי שזה לא יעלה להם כסף.

אני לא אומר שזה המצב בד"כ, והרבה יותר יפה כשזה לא כך, אבל לפעמים אפשר להעריך שזה המצב, ואז לא לבוא אם זה לא מתאים לך לכסות את העלות.

מה שזה אומר, שזה כנראה לא מספיק משמח אותו שאני מגיע לחתונה.

ואכן, אני לא אגיע.

כי גם אם תשאר בבית אתה תכסה את העלות.

כך שמטרת ההזמנה היא שתבוא.

אני חושב שלא כדאי להתרעם על מישהו ששמח לראות אותך ועוד כמה עשרות חברים בחתונה שלו, אבל אין לו רצון/ יכולת לשלם 200 ש"ח, עבור כל חבר.

כמו שלא נכון להתרעם על מי שרוצה לשמח את החתן, וגם לו אין את הרצון/היכולת לשלם על זה.

כעיקרון, פתרון טוב לעניין הוא חתונה זולה, אבל לפעמים יש גורמים נוספים שמתערבים. 

מה נעשה אם חלק ניכר מהמוזמנים כאלה, שלהיות בחתונה שבעינינו פשוטה ויפה בעיניהם זו חתונה עלובה שלהיות בה זה עונש? [והם מצידם מוכנים לתת מתנות שיכסו עלות של מנה יקרה יותר].

מה נעשה אם החתן היה שמח לחתונה פשוטה, אבל בעיני אבי הכלה זה עקרוני שלא?

אגב, גם לי הרבה יותר נעים להיות במקום שבו אני בטוח שאף אחד לא מצפה ממני למתנה.

כולם מתרעמים על התפיסה לפיה לכאורה צריך "לשלם \ לכסות את המנה", ואז בהתאם יש את תגובה, הם צריכים להיות שמחים לקראתי בלי קשר למה שאני מביא. (שזה דבר נכון בהחלט)

אבל זה לא העניין בכלל.

אני דיברתי על נורמות חברתיות.

כאשר מגיעים בפעם הראשונה לבית של ההורים של בן הזוג, מביאים מתנה קטנה. למה? כי זו נורמה נימוסית בסיסית. האם הם אמורים לקבל אותי יפה גם בלי הבונבוניירה או בקבוק היין ? בודאי שכן. האם זה יראה חסר טאקט וחסר נימוס לבוא בלי כלום - כן.

יש נורמה חברתית מקובלת.  אפשר לחלוק עליה, להתווכח עליה, להתקומם נגדה, כל זה יפה ונכון. (למרות שגם פה אני מאמין שההתנגדות לנורמה, קשורה למניעים יותר פרקטיים מאשר אידיאולוגיים, וכבר הרחבתי בנושא)  כל זה לא סותר את העובדה שמי שלא מתנהג לפי הנורמה הזו, מתנהג בצורה לא מנומסת וחסרת טאקט בסטנדרטים של המזמינים.

אתה צודק שמדובר בנורמות חברתיות.

אבל יש נורמות חברתיות שהן חיוביות, ויש נורמות חברתיות שהן מעוותות.

הפרקטיקה והאידאולגיה במקרה שלנו הולכות יד ביד.

אני חושב באופן פרקטי איך לחסוך כסף,

כי מבחינה אידיאולוגית אני חושב שזה לא נכון לבזבז סכום גרנדיוזי של כסף על אוכל לערב אחד.

וזה לא משנה מבחינתי מי זה שמבזבז את הכסף - האורחים או בעלי השמחה.

ול'אדם כל שהוא', לפי הגישה שלך יוצא משהו מעוות.

בעל השמחה מעוניין שהאורחים הם ישלמו לו על השמחה שלו, והוא קובע למעשה סטנדרטים גבוהים כדי שישלמו לו הרבה.

כלומר, את התדמית שלו הוא בונה למעשה על הגב של האורחים - זו חשיבה מעוותת!

רוצה להראות לעולם שהוא עשיר ומכובד => עושה חתונה יקרה (מעבר ליכולותיו) => גורם לאורחים לשלם.

וגם החשיבה שאני רוצה שתגיע לחתונה שלי אבל שתשלם על זה, היא קטנונית.

כי בסופו של דבר, ההזמנות הדדיות.

כי אם הזמנתי חבר, אז גם הוא אח"כ מן-הסתם גם יזמין אותי.

ואם אני הגעתי לחתונה של דוד שלי, מן הסתם גם אחיינים שלי יגיעו לחתונה שלי, וגם הדוד היה בחתונה של דוד שלו.

אז במקום שאני אגיע לחתונה שלך ואשלם על זה ואח"כ אתה תגיע לחתונה שלי ותשלם על זה,

אז פשוט כל אחד יעשה את החתונה שלו לפי יכולותיו ורצונותיו, ובלי לפתח דרישות מהאורחים.

ואז זה גם פותר את האשליה האופטית שכתבתי למטה. (כאן וההמשך)

מבחינתי כל הנושא הזה חרג מעבר לכל פרופורציה בעולם היום - אנשים למעשה קונסים זה את זה שוב ושוב ושוב, סתם. מייצרים אירוע ענק, ראוותני ומוגזם בהנחה שהנקנסים שהזמינו לחתונה (לא מוזמנים יקרא שמם, כי אם נקנסים) - יכסו את המחיר שהם עצמם קבעו.

שטות אחת גדולה. ולכן צריך לשנות את זה. 

בהחלט אדם שאין לו הכנסה קבועה - לא צריך להרגיש שהוא "חייב" לתת סכום רציני, או בכלל להגיע - חברה שאת לא מספיק קרובה אליה, ואת יכולה לוותר על ההגעה בלי להרגיש רע עם עצמך - תוותרי על ההגעה (מה החברה עצמה תרגיש פחות רלוונטי כאן, כמה שזה נשמע גרוע - הנקנסים הם אלו שצריכים להרגיש אם מתאים להם להגיע או לא, ולא להתחשב ב"מה יגידו בקונסים").

וגם אדם שיש לו הכנסה קבועה ורצינית - לא הגיוני שהוא יקבל קנס, לעיתים כל שבוע, של 200-250 שקלים.

פעם מתנה הייתה מתנה, או שכסף היה באמת לצורך הזוג עצמו בלי קשר למה קיבלו או לא קיבלו הנקנסים על הצלחת באולם המפונפן. היום גודל הצ'ק נקבע לפי גודל האירוע והאולם.

אדם שמרים אירוע של חתונה - צריך לצאת מתוך הנחה שא-ף אחד לא יביא לו סכום שיכסה את המנה שלו, אפילו לא חצי מהמנה - ועל בסיס זה להחליט כמה כסף יש לו לחתונה. אדם צריך לארגן חתונה על סמך היכולות שלו (של שני הצדדים כולל ההורים, כמובן) - ולא על סממך ה"יכולות" של המוזמנים.

בעזרת ה' בחתונה שלי, החתונה תהיה על סמך היכולות שלנו, ממש לא מעניינת אותי חתונה שכל מנה בה עולה 200 שקלים - זה מוגזם לחלוטין, ובהחלט ניתן למצוא דרכים צתנועות יותר לחגוג את העובדה שאתה והיא נכנסים בברית הנישואים.

לסיכום החלק הזה, וכמענה אמיתי לתשובתך כפי ששאלת: תני כמה שאת י-כ-ו-ל-ה, ולא כמה שאת חושבת שאת צ-ר-י-כ-ה לתת. תחשבי עם עצמך ועם המאזן הכנסות-הוצאות שלך, מול מאזן יחסי החברות-קרובים יותר או פחות - אל החברה המתחתנת, וכמה את מעוניינת לצ'פר אותה - וככה תחליטי כמה את יכולה ורוצה להביא.

ויהי רצון שלאט לאט בני אדם יתפקחו מהאשליה שהם חיים בה וגוררים את עצמם בכוח לתוכה בטענה "זאת החברה", ו"איך אני אמצא אולם במרכז שמנה בו עולה פחות מ200 שקל?" (תשובה: מי אמר שצריך אולם, ומי אמר שצריך מאות מוזמנים, ומי אמר שצריך מנה ראשונה אמצעית אחרונה, בר כיבוד בהתחלה וקפה ותה בסוף? ומי אמר שבכלל צריך להזמין כל אחד שאתה מזמין - ואולי ההזמנה היא יותר לצורך ההרגשה של ההורים של אירוע גדול ופחות מתוך הרגשת קרבה מצד המוזמנים - שרבים מהם ככל הנראה היו שמחים להישאר לילה לבד עם אשתם בבית בלי להוציא מאות שקלים על זוג שהם מכירים רק את האבא של אחד מהם...).

אני קורא לחבר'ה באתר הזה להיות הראשונים שיעזרו למצב להשתנות - כמו בתורת החיים שם חתונה עולה עד 30 אלף שקל - ולהרים חתונות צנועות ושמחות בהרבה (כי הרי השמחה לא מגיעה מהמנות של ה200 שקל אלא מהרגליים של החברים והחברות, ומהמנגינות שבוקעות מהרמקולים - בין אם להקה ובין אם די-ג'יי.

מצטער על האורך - זאת פשוט הייתה הזדמנות שוב לפרוק כאן את מה שהוותיקים כבר מכירים ממני

ובטח לא לוקחת מההורים בשביל זה

ואתם לא חושבים, מה יחשבו עליי?  ...

הרי לא כולם כמו הציבור שלנו, מקבל כל סכום באשר הוא- כי מה שחשוב זו השמחה של החתן והכלה..

מי שמקבל מתנה צריך לשמוח במה שהוא מקבל. אף אחד לא חייב לו כלום!

שמחת חתן וכלה צריכה להיות בכך שחבריהם זוכים להיות שותפים איתם לרגעים הנשגבים האלה.

לא במתנות שהם יביאו.

מי שמזמין חברים על דעת המתנות שהם יביאו, עדיף שלא יזמין.

זה אומר שהוא לא שמח בהם אלא במתנה שלהם.

בחתונה שלי רוב החברים לא הביאו כסף,

וגם המתנות שהגיעו לא הלכו אל ההורים שלנו לכיסוי הוצאות, אלא אלינו.

אז נכון, עשינו אירוע יחסית צנוע,

אבל מכובד מאוד, שמח מאוד,

וקיבלנו על כך תגובות מדהימות מכל מי שהיה.

צנוע לא שווה "מבאס".

צנוע = יודעים את מקומנו, לא קופצים מעל הפופיק,

ויודעים להבחין בין עיקר וטפל.

שיודע שכולם יחשבו "מה יחשבו עליי" ויביאו ככה וככה רק כי לא נעים...

מצטער, זה לא שמחה שאני הייתי רוצה ולא נראה לי אפילו שרוב הזוגות הצעירים באמת רוצים את זה. לרוב זה מגיע בעיקר מההורים שמתחושות של "אני חייב להרים את האירוע של החיים שלי כי כולם רואים", יוצאים מכל פרופורציה.

ואולי אני חי בחברה עם נורמות אחרות

אבל אני לא נותן שום דבר בחתונות

שום דבר בריבוע!

השקעתי בשביל החתן בביזבוז של ערב, בכסף של הנסיעה, בכסף של הבייביסיטר

שיגיד תודה!

אני צריך עוד לשלם?

אין לי ענין לבוא, אני בא נטו בשביל שישמח, למה שאני אשלם לו על טובה שאני עושה לו?

ובאמת כשאנחנו מתכננים את הבר מצוה של הבן שלי, אני יוצא מנקודת הנחה שלא נקבל מתנות

(אולי יהיו 2 אנשים שיתנו צ'ק...)

ובאמת אנחנו עושים נורא נורא נורא פשוט

יש לבן שלי חברים שההורים משקיעים, כי אצלם מקובל לתת צ'קים לפי רמת האולם, אז הם משקיעים באולם יפה כמו השקעה כספית, שתביא רווחים

ובסוף נשאר להם עודף

 זה אנחנו, ואנחנו לא מתביישים בזה..." *זו תשובה*!

זה לא הולך כמו שאתם מתארים, עולם החתונות הוא אפל ואכזר!

למצוא מנה בעשרים שקל?

אתם מדברים אולי על שולחן שניצלים? כי אפילו לזה זה לא המחיר!

אולמות לא יפזלו אליכם עם פחות מ100 בערך למנה (זה מחיר שערורייתי, אולי במושב מבודד),

וזה לא כולל שאר הוצאות..

אז לזוג הצעיר לא נשאר הרבה מהמתנות, אלא אם ההורים משלמים.

אל תדאגו, לא עושים עליכם קופה .

נתראה בשמחות.....

*****ואם אתם רוצים לבוא בחינם, פשוט לא להתיישב לאכול.

*****למרות שאני לא הייתי כועסת אם מישהו לא משלם, זה הפסד אבל מובן לגמרי, הם באים כדי לשמח אחרי הכל!

מזכיר קצת את שיטת הפרמידה (למי שמכיר).

את מסתכלת רק על האירוע עצמו, אבל בטווח הארוך את וכל האורחים מפסידים, והיחידים שמרוויחים ובגדול זה בעלי הקייטרינג/אולם.

נעשה את החישוב:

500 מוזמנים * 180 ש"ח למנה = 90,000 (עלות החתונה)

500 מוזמנים * 240 ש"ח מתנה = 110,000 (סכום המתנות)

250 (מספר החתונות שבערך תהיי בחייך) * 240 ש"ח מתנה = 55,000

250 (מספר החתונות שבעלך יהיה בחייו) * 240 ש"ח מתנה = 55,000

סכום המתנות פחות עלות החתונה פחות המתנות שאתם תצטרכו לשלם = 90,000- ש"ח (עלות החתונה)

(החישוב יוצא אותו דבר בכל מספר מוזמנים או עלות מנה וסכום מתנה, רק שהמספרים ישתנו בהתאם.

כלומר, תמיד תשלמו בסוף את עלות החתונה שלכם.)

מה שיצא זה, שבטווח הארוך את משלמת (לפחות) את הוצאות החתונה שלך, אבל פשוט בתשלומים.

כלומר, שאמנם זה נראה שיצאתם מורווחים (כלכלית) מהחתונה, כשלמעשה בפועל סתם בזבזתם כ"כ הרבה כסף על אוכל לערב אחד.

נכון שחתונה היא אמורה להיות הוצאה כלכלית, אבל אני לא אשקיע על ערב אחד חולף, סכום כזה גדול.

אני מעדיף להשקיע את הכסף בדברים הרבה יותר חשובים.

אם אתה רוצה להזמין כמות גדולה, תשכרו מקום וקייטרינג פרטי?

לא בטוח שזה יותר זול, וזה כן הרבה יותר מסובך.

לא דיברתי בכלל על פרקטיקה, רק אמרתי שהגישה הכלכלית של לעשות חתונה יקרה ושהאורחים ישלמו,

ואז נוצרת אשליה אופטית שהחתונה מכסה את עצמה ואפילו החתן והכלה מרוויחים.

כי הם שוכחים שהם מתחתנים רק פעם אחת, והם הולכים להיות אורחים בחתונות מאות פעמים (ולשלם על זה).

ולכן הגישה הזאת, היא גישה כלכלית מעוותת ולא מוסרית.

דבר שני בקשר למה שכתבת, הפתרון שהבאת להוזיל עלות חתונה הוא בהחלט לא נכון.

כדי להוזיל עלות חתונה,

א. צריך לא להזמין את כל האורחים שלא מוסיפים לשמחת חתן וכלה - שזה קרוב לחצי מהאורחים.

ב. ללכת לאולמות יותר פשוטים ולהזמין מנות יותר זולות (שדרך אגב הן לא פחות טעימות ומשביעות).

(תגובה בעיקר לדבריו של פיטר פן)

מה שכחנו?

את הקב"ה.

נכון, אין ספק שחייו של ה"בורגני" הם טובים יותר מבחינה חומרית. דירת 5 חדרים עם רהיטים חדשים, 6 סוגי קורנפלקס בבוקר , 2 מכוניות חדישות ו-2 טיולים לחו"ל בשנה זה דבר מפנק נורא שזוג "חרד"לי" צעיר אינו יכול להגיע אליו.

אבל.. מטרתנו בחיים, הסיבה לשמה נבראנו, היא לדבקה בה'. זהו באמת היסוד הפשוט שצריך לשים מול עינינו תמיד.

בין אם נתייחס להלכה כפשוטה לגבי גיל הנישואין ובין אם לאו, עדיין רוח התורה דורשת להתחתן כמה שיותר מוקדם. הסיבה היא כמובן, הרצון והשאיפה לבנות בית יהודי על בסיס הקדושה והטהרה.

מה עדיף? בית בורגני מבוסס כלכלית היטב שהתורה בו אינה, על פי רוב, תופסת מקום מרכזי? או בית צנוע שהדבר העיקרי המונח בו על השולחן הוא התורה ועבודת ה', והחיים הם בצניעות ולעיתים צניעות יתירה?

(אמנם יש אופציה של שילוב בין השתיים כמובן, אך מה לעשות שלרוב מי שדוחה את הנישואין מלכתחילה עד אחרי הלימודים וההתבססות, לא פועל בצורה בצורה כזו)

לי ברור מהי העדיפות.

ונקודה נוספת חשובה גם היא - "לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות" (חגי, ח', ב'). אני יכול להתכלכל בכבוד בצניעות ולהיות מאושר בחיי, ואני יכול גם להיות הייטקיסט נחשב וברגע אחד למצוא את עצמי נבעט מהחברה ו...לא סוגר את החודש. 
הכל בידיו של הקב"ה, והאם הוא רוצה שנחייה "חיים בורגניים" או "חיים חרד"ליים", נראה לי שהתשובה ברורה.

אם מנה סבירה עולה שם 150-300, כבר עדיף להתחתן בירושלים שם העלות של החתונה היא חצי + להתחתן בעיר הקודש.

אם את רוצה בשביל זה לשלם על החתונה עוד כ-50,000 ש"ח, אז שיערב לך.

וליעל, רוב האולמות באזור ירושלים לוקחים סביב ה-100 ש"ח למנה. (פאלאס, נוף-ירושלים, שער בנימין, צרעה, מצפה יריחו ועוד)

אז כנראה שהלכתם לאולם יקר כדוגמת רמת-רחל.

ותחשבי שכל 20 ש"ח למנה זה מצטבר לכ-10,000 ש"ח, כך שזה הבדל גדול.

גם ברוב האולמות הנ"ל, אפשר להשיג תעריפים יותר נמוכים אם פונים דרך גופים חיצוניים כדוגמת כושרות וכד'.

(זה מה שרוב החברים שלי עשו, יכול להיות שלא עשיתם את זה ולכן יצא לכם יקר.)

אני לא מכיר את האולמות בדרום, היא אמרה שאלו המחירים שם (כלומר יקר).

ובפערי מחירים האלה, אפילו לארגן מערך הסעות ארצי יצא הרבה יותר זול.

השאלה כמה את מוכנה לשלם בשביל איכות האוכל והשירות (שזה בד"כ ממש לא קשור בהכרח למחיר)?

כשזה מצטבר לעשרות אלפי שקלים, אז הפערים מתגמדים לעומת הכסף.

@intuscrepidam מתנדב למשימה? 😜

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי