מתוך כל החנויות בגדים שאתה מכיר..כמה מהם מוכרים בגדים צנועים..אז בו אני אגיד לך...מעט מעוד.

ומתוך המעט האלה..כמה מוכרים בגדים יפים? אפסי

ומתוך החנויות האלה כמה נמצאים במחירים סבירים..כלום.

נגיד ובחורה מצליחה למצא בגד שהיא אוהבת תחת כל הקרתריונים כאלה..מפטיחה שיש את הבגד הזה לעוד מליון בנות.

אתה יודע מה בנות מחפסות כשהן נגשות לבגד?

הן רוצות להרגיש יפות, להרגיש מיוחדות, להרגיש לא כמו כולם. אבל בקרטריונים שנתתי זה מעוד קשה למצא בבגד? נכון.

הנה משהו שלא חשבת עליו..אולי זה מעוד קשה למצא בבגד..אבל בבן זוג טוב זה לא ככ קשה למצא.

אם הוא תרגיש איתך שרוצים אותה, ושהיא מיוחדת ושאין כמוהה בעולם, אתה תראה איך היא משנה לבוש. בלי למצמץ..כי היא לא מחפסת כבר את הדברים האלה בבגד..היא פשוט מחפסת בגד.

מבין. כל הכבוד לך. 

ולכל הבנות שרוצות להיות יפות.

עכשיו שמת בצורה הכי אמיתי על השולחן ואמרת "אנחנו לא צנועות" מה שמוביל את אותן בחורות זה חיצוניות.

אם היא תחליט שמה שמוביל אותה בחיים זה רצון ה' גם אם החצאית שלה היא לא של תמנון או לא יודע מה.. אז יותר בחורים ייראי שמים ירצו לצאת איתה, והם יגרמו לה להרגיש מיוחדת..

וגם לבנים, כן, יש התמודדות. לקום לתפילה בבוקר. קשה! לשמור על העיניים. קשה! לקיים מצוות. קשה!

אז מה?

עוד משהו. ללבוש היום לא צנוע לא הופך בחורה ליותר יפה. ליותר מיוחדת.
נהפוך הוא, זה גורם לה להיות יותר מושפעת מתרבות חילונית מקולקלת!

השאלה היא מה מוביל אותנו בחיים.. איך אנחנו נראים כלפי החברה, או איך אנחנו נראים כלפי רבש"ע?

של תהיה מה שאתה רוצה לקבל. פשוט היה לי צורך להסביר מאיפה זה מגיע ובאיזה קלות זה יכול להשתנות. אני ראיתי את זה על עצמי ואני רואה את זה על ככ הרבה חברות שלי שמעולם לא חשבתי שישתנו. וזה נכון שצריך להתלבש צנוע למראת ההשפעות של העולם במערבי אבל הייתי רוצה לחשוב שלא הכל זה איפה אתה עכשיו..לפאמים זה גם איפה אתה רוצה להיות. הייתי רוצה לחשוב שלא מודדים לי את החצאית כמו שאני לא בודקת ציציות. 

לגבי הללבוש יותר צנוע לא הופך לפחות יפה- אולי אתה יודע את זה- אבל בטור בת אנחנו לא יודעות את זה..במיוחד כשזה מה שהעולם צועק.

זה לא רולטה רוסית

אני מבין את המציאות הזאת. אני יודע שזה קשה. אני לא יודע עד כמה אמנם, אבל מבין שזה קשה.

ובכל זאת, לא לוקח סיכונים מיותרים.

לפי מה שהבנתי את עדיין מחפשת בעל צדיק שמתפלל שלוש תפילות ביום ומקפיד על שמירת העיינים וכו, נכון?!

או שגם הוא יכול לומר לך שהוא שאוף להתפלל שלוש תפילות ושאוף לשמור על העיינים?

איפה השאיפות נגמרות והבחינה של המעשים מתחיל?

לגמרי לא רולטה רוסית. צריך לבדוק מידות. צריך לבדוק מאיפה מגיע הבחור/בחורה ואם הוא קבל חינוך טוב בבית. אם הבחור לא יכול להסביר למה הוא דתי מעבר לזה מה שאמרו לי לעשות כדי להיות ילד טוב אתם מסקימים איתי שהסיכוי שזה יתפוצץ יום אחד הום הרבה יותר גבוהים. כך גם התפילות להחצאיות והשמירת עיניים. ברגע שאדם לא רואה בעיה בלעבור על ההלכה זה בעייתי. ברגע שזה הופך מנפילה ל"לייט" או "ככה אני" זה לא ישתנה לעולם כי זה מקום נוך מעוווד. אבל כמו שאמרתי, אני מבינה אותכם אם אתם בוכרים למדוד ככה. אולי אני עושה את זה גם..האמת שבטוח שאני עושה את זה גם..כי יש דברים שמספיק חשובים לי שאני לא מוכנה להשאיר אפילו ספק קטן שזה לא יהיה. מה שכן..אל תהיו ככ בטוחים שזה שהחצאית ארוכה עכשיו אומר שהיא תהיה כך תמיד..אנשים משתנים ובמיוחד מתגלים. תנסו להסתכל גם מבחוץ וגם מבפנים.

שיש לנשים דתיות מבחר ענק של בגדים יפים וצנועים, ואפילו- שלא דורשים כמויות של שכבות.

כל יום מתגלה מעצבת חדשה..זה כבר לא כמו לפני שנים שלהתלבש צנוע=להתלבש מכוער יותר..

כך שאפשר להתלבש בצורה 'יחודית' ויפה וצנועה.

(הייתי ביריד לנשים דתיות..)

מה שאת טוענת כבר פחות רלוונטי בימינו לדעתי.

חוץ מזה גם כשזה היה נכון, זה לא מצדיק להתלבש פחות צנוע (זה אולי יותר מאתגר).

ואם כל הכבוד אני לא יכולה להוריד 600 שח על שמלה בלי למצמץ. וכמו שאמרתי . זה-לא-מצדיק-זה-מסביר. זהו. חוץ מזה שזה עניין של סגנון..אני אישית לא אוהבת את כל התחרות האלה..אני אהבת אופנה ארופאית. מוזמנת לנסות למצא את זה בירידים האלה.

שבגלל סגנון אירופאי את זורקת את הלכות צניעות הצידה.

ושאם היו מוכרים רק מכנסיים זה מה שהייתי לובשת.. כי זה הסבר טוב לזה שאין בגדים זולים וצנועים ויפים.

הלוואי הלוואי שמה שאת מתארת היה קיים באמת במציאות.

מעצבות דתיות לא מעצבות בגדים צנועים! ברובם החצאית מעל הברך או סנטימטר אחריה, השרוולים לרוב לא מכסים את המרפק וגם המחשופים לא הכי צנועים (לא מחפשת גולף, אבל משהו שלא יחשוף הכל כשמתכופפים לדוגמה).

נשים דתיות נועדו ללבוש שכבות. ככה זה היה מאז ומעולם. לא מצאתי, בכל שיטוטיי הרבים, אפילו בגד אחד שאפשר לי ללכת בלי כלום מתחתיו (גופיה/חולצת בסיס) או מעליו (שרוולון וכו'). ועברתי את כל החנויות ה"דוסיות", את כל הקניונים והחנויות בירושלים ובתל אביב. אין לי סגנון מיוחד מידי ובכל זאת לא מצאתי.

וגם אני, כמו חנהלה, לא יכולה ולא מעוניינת להוציא על שמלה אחת 600 ש"ח.

נכון שמתגלה כל יום מעצבת חדשה, אבל אף אחת מהן לא באמת מעצבת בגדים שתואמים את גדרי ההלכה. וחבל לכולנו.

שאתמול עברתי בעצמי בין הרבה דוכנים של מעצבות,

 נכון הרבה מהבגדים לא תואמים בול את ההלכה.. אבל הרבה אחרים כן!

למשל, היה שם דוכן של חולצות רק שלושתרבע בלי מחשוף שלא צריך להוסיף להן כלום. (התלהבתי על זה וקניתי )

והיו עוד הרבה עם שמלות באורך לפי ההלכה, לרוב באמת צריך להוסיף בסיס.. חלקם לא.

חברה טובה שלי היא מעצבת בגדים ויש לה בהחלט בגדים לפי ההלכה ללא תוספות, אבל היא לא זולה..

(ממש לא מגיע ל600! אבל עדיין לא זולה.)

בקיצור, יש בנמצא. לא מספיק לדעתי  אבל יש.

השרשור הזה קצת יצא מהקשרו אז הרשיתי לעצמי-

אני יוצאת מלא מלא לקניות וממש מתקשה לקנות בגדים צנועים (אבל באמת! לא רק שיכסה את הברך...) ובכל זאת- אני לא אלך עם בגד לא צנוע כי לא מצאתי.. לדעתי זה רק תירוץ.. וכל המעצבות הדתיות ממש לא מעצבות דברים צנועים ושלא נדבר על המחיר... ובכל זאת- ההלכה היא מעל לכל

ואני לא חושב שזה נכון, 

יש מבחר גדול של בגדים צנועים ויפים. 

זה כמובן לא הופך את היצר הרע לחלש יותר

אבל דווקא הסיבה הזאת לא נראית לי נכונה. 

אולי העניין של מחיר סביר נתון לפרשנות. 

השאלה למה את קוראת מחיר סביר, 

למחיר שאת יכולה להרשות לעצמך

או למחיר שמקובל לשלם על בגדים

השאלה היא למה אתן מצדיקות את הנפילות שלכן?

אם היית אומרת, זה קשה אבל אני מנסה כל הזמן להתמודד עם הנפילות האלה, הייתי מבין אותך.

אבל ברגע שאת מתחילה להצדיק את הנפילות שלך, זה אומר שהחלטת לא להתמודד עם היצר,

אלא פשוט החלטת להפוך את יצר הרע לאידיאל, או לפחות למשהו שאין טעם להתמודד איתו.

כשאנחנו נופלים, אנחנו מודעים לזה שנפלנו, ואנחנו אף לא נהפוך את הנפילה לדבר חיובי.

נכון שזה לא אומר שתמיד נצליח לנצח בהתמודדות,

אבל לדעתי יש הבדל ענק בין אחד שמנסה להתמודד (אפילו אם הוא נופל יחסית הרבה),

לבין אחד שמצדיק את הנפילה, ומפסיק במודעות את הרצון להתמודד (אפילו אם סטטיסטית הוא נופל פחות).

וכאן נכנס החלק של השאיפות,

מבחינתי אחת שמצדיקה את הנפילות שלה, האמירות שלה שבעתיד היא תהיה אחרת, ייראו בעיניי כצבועות.

כי היא כבר לא באמת מאמינה שהנפילה שלה היא נפילה, אז למה היא באמת תשאף לשינוי בעתיד?

כך שזה לא ישמע מגדרי, אבל זה פתאום כתב לי שאין לי הרשאות לעריכה.

אם את מוכנה, אני אשלח לך את התגובה מחדש ותערכי בשבילי.

יעלה על הרצון להיות "מיוחדת" .

וחוץ מזה שבתור בת אני אומרת שאת מגזימה מאוד. אפשר למצוא בגדים צנועים  ויפים ודי בקלות.

המשנה-ברורה, שזה אחד מהספרים שכמעט כל האשכנזים פוסקים את ההלכה על פיו,

פוסק שלא צריך את כל התוספות שהוספת לעיל - אלו חומרות, וכל המחמירה תבוא עליה הברכה.

ההלכה בפועל היא: חצאית עד הברך, שרוול עד המרפק...(בלי שום תוספת).

מי שרוצה להחמיר או לפסוק לפי רב אחר - תבוא עליה הברכה.

אני דווקא הבנתי מהמשנה-ברורה (כלומר זה מה שהרבנים שלי הסבירו),

שהחלקים הקריטים שיכוסו זה הירך (שמעל הברך) והזרוע (שמעל המרפק),

ועצם הכיסוי של המרפק והברך זה בעצמו הסייג.

וכל תוספת שמעבר לזה, זה כבר סייג לסייג, ובהלכה הבסיסית לא עושים סייג לסייג.

המ"ב הפשיט(תרתי משמע) את כל ההחמרות והביא את הדין המצומצם ביותר.
אם לא המ"ב, על פי מי הן הולכות?

אני משתדלת ללכת כמו שגפן אמרה, כי אני מרגישה יותר אמיתית עם עצמי ושזה יותר נכון בשבילי.

אבל זה נראה לי לא הוגן לכתוב חומרות, ולהגיד לכולם שזאת ההלכה המינימלית.

ובעצם להגדיר בצורה הזאת הרבה מאד בנות שכן מקפידות על ההלכה כבנות שאינן צנועות.

אמנם ב"ה אני לא בקיא בהלכות האלו (בינתיים - בתור רווק).

אבל להגיד על המשנה-ברורה שהוא פוסק יחיד, זה בורות ביהדות.

תיכף כשהשולחן-ערוך יגיד פסק שלא מוצא-חן בעינייך, תאמרי שהוא פוסק יחיד.

כשהרמב"ם יכתוב פסק שהוא לא מוצא-חן בעינייך, תאמרי שהוא פוסק יחיד.

ומכאן, הדרך חלקלקה.. אולי גם משה רבינו הוא פוסק יחידי?

מכיוון שרוב יהדות אשכנז קיבלה אותו כספר הפסיקה שממנו פוסקים את ההלכה בפועל, הוא לא נחשב פוסק יחידי.

הרבנים אולי יגידו לקהילות שלהם ללכת עם בגדים יותר ארוכים,

אבל זה יגיע במשהו יותר כמו "לפנים משורת הדין" שהם רוצים שהקהילה שלהם תקבל על עצמה,

הם לא יכולים להגיד שזו ההלכה הבסיסית.

אבל הגישה שלך לא מדוייקת, בד"כ נשים שואלות את בעליהן מה ההלכה כאן ומה ההלכה שם,

כי גברים משתדלים ללמוד את רוב/כל ההלכות, וזה לא קשור אם ההלכות שייכות דווקא למגדר מסויים.

למשל, הלכות שבת והלכות נזיקין זה גם רלוונטי לבנות, אבל הן לא לומדות את זה לעומק.

הלימוד ההלכתי והעיוני הוא לא מתחלק לפי רלוונטיות מגדרית.

אבל במקרה שלימוד מסויים יכול לגרום להרהורים רעים, אז לומדים אותו לאחר החתונה,

שאז הלימוד יגיע ממקום יותר אמיתי.

מכיוון שקיבלוהו עליהם קיבלו כל פסיקותיו. לכן להלכה, גם אם רוב הפוסקים הולכים אחרת עדיין אין בעיה ללכת על פיו.

במקרה הזה המשנה ברורה מבוסס על פרי מגדים, כשהפרי מגדים במקום אחר כותב אחרת

וכל הפוסקים חולקים על הפרי מגדים

וההיתר של המשנה ברורה הוא שהחלק שמתחת לברך חייב בכיסוי רק לפי מנהג המקום, ואם מנהג המקום לא לכסותו יהיה מותר לא לכסותו

הוא לא מדבר על הברך עצמה.

אני לא מבין מה הדיון כאן על הברך! כל הירך חייבת בכיסוי, וכל השוק פטורה מכיסוי לדעת המ"ב במקום שאין מנהג

ה"ברך" אינה מקום עצמאי, כל האזור עד השפיץ של הברך שייך לירך, וכל מה שמתחת שייך לשוק

ומה שמחויב בכיסוי חייב להיות מכוסה בכל מצב - בישיבה, בהליכה בעליית מדריגות וכו'

>זה< השיטה הכי מקילה

ואני לא נכנס סצציפית להלכות כאן - כי אותן לא למדתי.

אבל לא ניתן להגיד בכלל על המשנה-ברורה שהוא פוסק יחידי.

א. כי הוא מסתמך על הרבה פוסקים מהדורות לפניו (גם אם הוא מזכיר רק אחד מהם, זה בגלל שממנו הוא החליט לצטט את ההלכה, ולא כי הוא הפוסק "היחידי" שהוא החליט לסמוך עליו).

ב. כמעט כל הפוסקים האשכנזים החליטו לקבל אותו כספר הבסיסי לפסיקת ההלכה האשכנזית.

אז לכן, אף פעם א"א להגיד על המשנ"ב שהוא פוסק יחידי.

אם אתה הולך בגישה של לבודד את כל הפוסקים (ובמקרה זה כדי שיתאים לפסיקה שאתה רוצה שתתאים לך),

אז אפשר לבודד גם את הרב עובדיה יוסף, את הגרש"ז אוירבך, את ה"חתם סופר", את ה"נודע ביהודה",

את ה"שולחן-ערוך", את הרמ"א, את ה"טור", את הרא"ש, את הרמב"ם, את הרי"ף וכו'.

ואז האפשרות היחידה שנותרת בידך, זו פסיקה של הסנהדרין בירושלים.

אז:

א. אין מקום לגישה ה"הלכתית" שלך.

ב. כשלמדתי מסכת ברכות זכור לי שכתוב שם בפ"ג: "שוק באישה ערווה" (ומכיוון שיש לי זיכרון צילומי, בד"כ הוא לא מטעה אותי).

    זה אומר שכל המחלוקת היא מה ההגדרה של "שוק", ולא איזה חילוק בין "שוק" ל"ירך".

    ואז זה אומר, שדבריך הם סתם מומצאים מהראש ומנותקים מהמציאות, ולכן אני מציע לך לא לכתוב קשקושים.

ומה לעשות - באמת אין כמעט אף אחד חוץ מהפרי מגדים!

ואתה צודק שהמשנה ברורה הוא ספר פסיקה יסודי אצל האשכנזים, כך שאני מסכים שאפשר לסמוך עליו

אבל כיון שמיד אח"כ החזו"א חלק עליו, צריך לדעת שזה קולא גדולה!

האם אני אמחה בבנות שמקילות כך? לא! המשנה ברורה הוא אילן גדול להיתלות עליו, ויש לו משקל יותר מכל פוסק

אבל צריך לזכור את זה שזה קולא גדולה

ולגבי ב' - נכון, המחלוקת היא מה נקרא שוק, אבל כשאני רוצה לדבר בשפת בני אדם, אני מוכרח לדבר בשפה העברית המקובלת בימינו, אחרת לא יבינו אותי. זה הכל

(אנחנו לא חולקים כל כך רחוק אחד מהשני, אולי אפילו לא חולקים בכלל, חבל לתת לי כאלה מחמאות)

לפתוח משנ"ב ולעיין בפוסקים

עריכה: מה זה "כשלא מרשים", נגיד.. כשזה לא מקובל

בעניין שקשור אליהן...
עצוב שה"לא מקובל" הציבורי הזה לא מאפשר לבנות ללמוד את מה שהן צריכות ללמוד.
עצוב עוד יותר שבמקום להילחם על כך שכלל הבנות ילמדו את הדברים החשובים, הציבור שכבר נלחם, 

נלחם על לימוד הגמרא שהוא באמת סוגיא מורכבת, והרבה פחות מהותי...

שהוא (אני מודיע מראש) רק מהנסיון הדל מאוד שיש לי. 

שהבנות שלובשות צנוע מגיעות עם דרך חיים מאוד קיצונית וקוניקית מוגזמת. 

למשל: לא אמצא מישהיא "תורנית פתוחה" שלובשת צנוע. 

ולמה זה מפריע לי?

כי ההגדרה הזאת תורנית פתוחה, הכוונה (לדעתי) שדעותיה לא חררדיות או קיצוניות למשל.. אבל זה מגיע עם לבוש "פתוח" בהתאם.. 

לא מכליל. לא מכיר את המציאות. חוייה אישית שלי.

אם כך אתה פוסל את כולן...

פתוחה- כי לבושה לא כהלכה

צנועה- כי דעותיה קיצוניות?!

תהיה בטוח שהמציאות כלל וכלל אינה כך.

זה נטו חוויה אישית שלי..

שכשאני שומע דתיה פתוחה אז ישר אני חושד. 

אפילו שמעתי מאיזה מישהיא שאמרה שדוסיות של בחורה נמדדת בצניעות החיצונית שלה. (ושוב לא מכליל הכללות.) 
אבל זה רק מראה שיש בנות שעושות את הקשר הזה בין לבוש צנוע לרמת דתיות.

תגיד "דוסית מודרנית"... חחח

נראלי זה יפתור לך תבעיות,

גם דוסה גם במודה

אבל אם הן לא הולכות לפי כללי הצניעות,

במה מתבטאת אהבת ה' שלהן, והנכונות לשמוע בקול דברו?

לבוש אומר הרבה, לדעתי.

מסכים. לא צריכים להיות חיצוניים. וללבוש בגדים מסוימים כדי להחשב צנועה.

אבל מה לעשות, בבירורים צריך לשאול בצורה כזאת שתברר האם הלבוש מעיד משהו על הפנימיות.

והכל בידי שמים.

תפילות, למצוא את ההתאמה "המושלמת".

כוונתי הייתה למצוא איזה שהיא סיבה הגיונית. וקבלתי כמה. שהניחו את דעתי.

תודה לכולם\ן!

כי מהבנות שאני מכירה יש הרבה "דוסיות פתוחות" שהולכות צנוע. (לפי המשנה ברורה)

זה נשמע רע מאוד.

אפשר לשאול בכללי אם היא מתלבשת בצניעות ולהתפלל שיגידו את האמת/שההגדרות שלך זה ההגדרות של מי שאתה בודק אצלו.

ממש לא לרדת לרזולוציות של אורכים., זה בפני עצמו חוסר צניעות. (לדעתי)

ולהסביר את העניין? ממתי צריך להסביר יצר הרע?

(אבל כדי לדון לכף זכות יש כאלה שאצלן זה מחוסר ידע)

לא הייתי מטריחה את עצמי לצאת איתו.

לגבי העניין עצמו- השאלה למה אתה קורא צנוע.

יש המון מוסכמויות חברתיות שאצל חלק מהאנשים התקבעו להלכה נטו,

למשל.

אם זה לא היה בנוסח הזה, אלא בנוסח אחר "יותר מעודן" זה לא היה מפריע לך. 

לא הבנתי מה מפריע לך בשאלה. 

אם לאדם מפריע שהגברת הולכת (לדעתו) בחוסר צניעות למה זה שאלה לא לגיטימית?

מה רע בלהסביר יצר הרע? אולי זה יעזור פה לכמה אנשים להעלות את הנושא הזה למודעות. 

(או לפחות לתת פורקן לרגשות שלי )

כשבעלי ואני ניסינו לשדך בין החברים שלו והחברות שלי הרבה מהבנים שאלו אותי, בעדינות, איך הבחורה מתלבשת, ובעיניי זה היה בסדר גמור. הם הסתפקו בתשובה מאוד קצרה ותמציתית וזהו. לדעתי זה לגיטימי לחלוטין, כי בגדים הם דרך של אדם לבטא את עצמו (צבעים, סגנון וכו') ואם הוא בוחר (אם הוא מודע להלכה) להתלבש שלא לפי גדרי ההלכה זה בהחלט מראה על הפנימיות (שיכולה להיות מדהימה! אבל אם בחור מחפש מישהי "דוסית" באמת זה כנראה לא יתאים לו).

זה לא מתאים לנהל את הדיון בפורום מעורב- בנים ישבו וילמדו הלכה בבית המדרש בנפרד, 
ובנות ילמדו בנפרד. שזוגות נשואים יעסקו בזה ביחד.
אבל לדון באורכים ולבוש של נשים בפורום מעורב של בנים ובנות...
זה כבר חוסר צניעות.

זהו איננו דיון הלכתי.

השקפתי, כללי, רעיוני, או איך שלא תרצה.

אין פה דיון הלכתי בכלל!

השפה שנשמרת פה מתאימה לכולם. ומעשירה את שני הצדדים.

אין לך מה לבקש מחילה, בטח לא ממני...
אני רק חושב שדיון על צניעות של בנות צריך להיעשות בצורה נפרדת כדי להישאר צנוע.
דיון על האם צניעות חיצונית מעידה על צניעות פנימית, או לחילופין פריקה של תיסכול - כפי שעשית, לא מפריע לי.
ואתה לא צריך ציונים ממני, או אישורים ממני, אני סה"כ עוד אדם בפורום.

רק אמרתי שכדי לשמור על צניעות כדי לא להיכנס לנושא הלבוש... 

שלא ראוי שגבר ילמד הלכות צניעות עד החתונה.

וגם לי לא בא במיוחד לדון כאן על אורכים ולבוש.

אבל נראה לי שאת מאד מגזימה עם ההתחסדות שלך כאן,

מה שהזכירו כאן, זה מרפק וברך.

הדיון כאן לא גלש לגדרים, או לדברים שאמורים לגרום למועקה.

היחידה שהזכירה כאן נקודות שאולי יכולות לגרום למועקה זו את (כאן).

כי אם נמשיך בראש שלך, יהיה אסור גם להזכיר כאן את המונחים "חתונה", "נישואין", "זוגיות", "גבר", "אישה"... ואין לדבר סוף!

כי אם אתה לא יודע אותן, איך תדע מה אתה מחפש?

כל מה שלא רלוונטי לפני החתונה באמת לא צריך ללמוד לפני שזה מגיע.

אני לא חושב שזו התחסדות שלה, אלא הרגשה טבעית שהיא מתארת, שנוצרה לה מהדיון.
מי שהכניס את חוסר הצניעות הוא אני.

וגם מרפק או ברך של אישה זה לא משהו שצריך לדון עליו בפורום מעורב, בחינת "אפילו אצבע קטנה"...

ואני ממש לא חושב שהבנת אותה, כי לא נראה שמפריע לה העניין הזוגי אלא ההתדיינות בנושאים שהצניעות ראויה להם.
וגם את זה אני אומר מדעתי ולא מדעתה.

    מה, אתה בא עם סרגל לפגישות כדי לבדוק?

    אתה מגיע לפגישה ואפשר לראות עם הבחורה צנועה מיד, בלי שום גדרים ושום בטיח.

ב. לפי הראש שלך אסור גם להזכיר את המונחים "חתונה", "חופה" וכל מה שכתבתי לעיל +++

    כי הרי "א"ר חנן בר רבא הכל יודעין..." (שבת דף ל"ג עמוד א')

ג. התחסדות מופרזת עוברת על "בל תוסיף", ומשם יכולים לצאת עיוותים חמורים.

   כשאתה מחמיר בדברים שאין מקום להחמיר בהן, אז זה יוצר בסופו של דבר עיוות מוסרי "ושכרו יוצא בהפסדו".

   יש בעייה להסתכל ב"אצבע קטנה" כדי להנות, לא תשמע אף רב (נורמלי) שאוסר לדון על "אצבע קטנה".

כי אנשים היום לא יודעים מהן הלכות צניעות בסיסיות, וצריך שאדם ידע אותן,
רוב הלכות הצניעות הבסיסיות כתובות בשו"ע בסעיף של ק"ש. ככה שזה די נורמלי ללמוד את ההלכה הזו.

לא צריך לרוץ לאבן העזר.

לא בא עם סרגל, אבל בהחלט יש דברים שרואים מיד, ומי שלא מכיר את ההלכות הבסיסיות לא ידע בכלל.

חוץ מזה שצניעות זה הרבה מעבר לעטיפה החיצונית וזה משנה הרבה יותר.

ב. רש"י "ולא הוצרך לפרש". אף אחד לא מפרש כלום כשהוא אומר חופה, או חתונה, או כלה או חתן.

ג. מסכים איתך, אבל אני חושב שבאמת לא המקום לדון בו הוא פה. אני מרגיש שזו לא התחסדות ועצם הדיון

המשותף בין רווקים לרווקות בעניין כזה הופך אותו לזול וחיצוני במקום להתייחס למקום הפנימי שלו, שהוא הרבה יותר

מהותי, כי הכי נוח זה לעסוק ישר ב"לבושים" במקום ב"מהות".

ב. כשתלמד ללמוד גמרא ורש"י - תחזור אלי.

ב. תודה, לא נראה לי.

זה היה החלק הכי לא צנוע כאן בסיפור.

ואם לא היית כותבת את זה, זה לא היה נגרר לשם.

כי עד אז הדיון היה בגבול הטעם הטוב, כמו שיעל מהדרום כתבה.

אף אחד לא היה מעלה בדעתו את המועקות שזה יכול לגרום.

וזו גמרא מפורשת במסכת שבת, ולכן מה שכתבת זה נחשב על גבול ניבול פה.

אני אישית לא מבין מה אתם אומרים, אבל נראה לי שגם אתם לא מבינים אחד את השני

ותבין שאין מקום למה שכתבת,

כי אי-אפשר לסתור בין שני דברים שלפחות אחד מהם אתה לא מבין.

ציטטתי את חלקה לעיל.

ואני לא יכול לצטט את כולה, כי הם כותבים שם מה אסור לומר, ואני לא רוצה לצטט את מה שאסור לומר.

אבל באופן כללי הם אומרים שאסור לומר דברים אפילו שהם צנועים שגורמים להבנה לא צנועה.

ולמקרה שלנו, אסור היה לך להגיד שיש לך מועקה מנושא הצניעות (כל עוד לא דנו בנושאים שאינם צנועים),

כי זה ישר מוביל למחשבות שאינן צנועות.

אם היו דנים באמת על נושאים שאינם צנועים, אז היה מקום לתוכחה שלך.

"עצם השיח המיותר על זה ובפורום ובאופן שבו מתדיינים עליו."

מ.ש.ל

וזה לא משנה אם את מפנה את זה אישית למישהו או כותבת את זה בכללי.

אסור למישהו מאיתנו להגיד שעיסוק מסויים מעיק עליו?
גם שבת לג א לא מוכח לדעתך, כי הרש"י שם מסביר יפה מאוד מה אסור להגיד.

מה שרש"י מפרש, שכדי לנבל את הפה לא צריך להגיד במפורשות אלא מספיק לרמוז.

וזה בדיוק מה שקרה כאן!

בזה שהיא כתבה שזה מעיק לה, היא רמזה לנושאים שאינם צנועים באמת.

כי אף אחד עד תגובתה לא דן בנושאים שאינם צנועים,

אם אכן היו דנים, אז היה עליה (ועלינו) לתת תוכחה שיש נושאים שהם טאבו.

ואני מפסיק כאן, כי כבר בפועל אני לפחות עובר על דיני הגמרא.

אז למה יש לך מועקה מזה?

ולמה את יוצאת נגד זה שאחרים מדברים על זה?

פה זה לנ"ו, והשרשור דיבר על צניעות, אז הבנתי שהמועקה הגיעה בהקשר הזה.

אם היית כותבת את זה בצמ"ע או שהיית כותבת שיש לך מועקה מהמבחן מפורשות, אז לא הייתי יוצא כנגד מה שכתבת.

בכ"מ, בהצלחה במבחן!

(ואני מקווה שאני לא מעיק באיחול שלי )

וכמו שכתבתי למופים, יש סיכוי שלא הבנתי אותך.

אני כנראה הבנתי את כוונתך בעקבות אלו שהגיבו לך,

ובעקבות תגובות שהיו זכורות לי ממך בעבר, ובעקבות התגובה שלך בהמשך שכתבת שאת לא חושבת שהדיון הוא לפורום מעורב.

אבל אם באמת לא הבנתי אותך, אז אני מבקש את סליחתך ואני מעביר את תוכחתי לאלה שהגיבו לך.

אני לא הבנתי מה הבנת מדבריה ועל מה יצא הקצף

לנשים יכולות להיות שתי סיבות לשנוא את הצניעות

האחת - זה עושה להן נקיפות מצפון, יש חברה שגוררת אותן, והן נקרעות בין המחויבות להלכה לבין ה"מה יגידו"

והשניה - שחפרו להם על זה כל כך שזה הפך להיות נושא שנאוי לעוס ונודניק

נועם כנראה התכוונה לשניהם, אבל לא הבנתי מה החוסר צניעות כאן

שהיא טוענת שהדיון שנעשה כאן אינו צנוע לטעמה.

אבל יכול להיות שטעיתי, ואם זה כך התוכחה שלי תהיה רק לאלה שהגיבו אחריה.

אני לא יודע אם זה להלכה, ובטח שהרמב"ם במו"נ לא הביא את זה לכך אלא להיפך,
הוא ממש מדבר על מה שנועם ה מדברת. למרות שהוא ישיר יותר בשפה שלו.

או שתביא הלכה, מפורשת או שאין לך קייס

 

http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_3_08.htm

בסביבות הערה 47

ב. ככל הידוע לי, אין בכלל לאו של ניבול פה.

    ולכן גם כנראה שלא נמצא הלכות שעוסקות בנושא.

ג. מה שאומרים זה שזה עוון שגורם לבני ישראל למות אפילו כשזה ברמז.

ב. גם במה שהוא לא לאו אפשר למצוא הלכות. למשל 100 ברכות ביום שאין לזה לאו או עשה. אז אם
זו לא הלכה הקפד על עצמך ואל תבוא לידי ביזוי של אחרים, בצורה של "ולא תשא עליו חטא" בתוכחה שאינה במקומה. רוצה לחשוש, בכבוד, אשרייך. תודה שהערת את עיניינו לסוגיא. אבל מכאן ועד להוכיח?

ג.ככל הידוע לי- העניין הוא שאדם מתכוון לרמוז לדבר שהוא מנובל. וכאן ממש לא הייתה הכוונה הזו. ואז גם אם לא פירש,הרי שאמר דבר שהוא מנוול. ואיבד את הטובה שניתנה לו, כדברי הרמב"ם במו"נ

ומהמו"נ אפשר ללמוד שהוא כותב דברים ישירים מאוד, כפשוטם וכלשונם בלי לחשוש לכך, אז אולי לא כשיטתך?

 

מה כבר אמרו פה...

אתה צודק!

באמת זה היה נשמע כמו הטחה כללית בבנות ישראל הצדקניות.

אך לא זאת הייתה כוונתי.

הייתה כוונתי להציג את הדברים מנסיוני האישי (וכתבתי את זה באחד התגובות).

אשריך!

תודה

לפתע הם ראו בחורה עומדת מולם. הבחורה היתה אובדת עצות וביקשה שהם יעזרו לה לעבור את הנהר.

הנזיר לא היסס, העלה את הבחורה על כתפיו והעביר אותה לצד השני של הנהר, ושם נפרדו דרכיהם.

התלמיד ומורו הנזיר המשיכו ללכת בדרך יחדיו, אך הנזיר שם לב שהתלמיד חסר מנוחה. לאחר כמה שעות של הליכה משותפת, התלמיד כבר לא הצליח להתאפק ופנה אל מורו "איך יכול להיות שאתה הנזיר הקדוש לקחת בחורה על הכתפיים שלך?!"

ענה לו הנזיר,

ההבדל בינינו הוא, שאני הורדתי את הנערה על שפת הנהר לפני כמה שעות. אתה ממשיך לשאת אותה במחשבותיך עד עכשיו.

והפואנטה היא, העיסוק האובססיבי הזה בצניעות, הוא הדבר הכי לא צנוע. כשאתם רואים בחורה, אתם לא רואים בחורה, אלא אורך חצאית, אורך שרוול, מרפק פה, ברך שם.. מרוב שאתם עסוקים בלראות מה הבחורה לובשת, אתם רואים רק אותה ואת הגוף שלה, לא משנה מה היא לובשת.

הדיבור הזה "אנחנו צנועים" "אנחנו צנועםי" הופך את הנושא הזה לכך כך מרכזי בהגדרה הדתית, הופך את היהדות היפה והעמוקה לדת של חייטים שעוסקת בסנטימטרים של בד.

עצוב לי מאוד לקרוא את השרשור הזה. 

בנות תתלבשו איך שאתן אוהבות ואיך שנח לכן, ואל תתנו לחבורת בנים אובססיבים לשפוט אתכן על פי מה שאתן לובשות.

אז נראה לי שכדאי בכלל לזרוק את השולחן ערוך לפח, מי צריך את זה אם זה מעציב את הולכת בחוצות, היא עוד מביאה גם סיפור עמוק בעומק של פעולה בבני עקיבא שברור שכל אחד מאיתנו יזדהה עם החסיד השוטה של הנזיר, הרי גם ידוע שצניעות דוחה פיקוח נפש...

אלו הלכות שמופיעות בשולחן ערוך, ביחד עם עוד הרבה הלכות שדאגו להגביל את האשה בכל המרחב הציבורי. לא לצאת לעבוד, לא ללמוד, לא להסתובב בחוץ, לא להיות בחברת גברים, לא לבלוט, להסתיר לכסות וכו'..

כיום נשים עוברות על שו"ע בכל צעד שלהן. כשהן לומדות כשהן יוצאות לעבוד, כשהן מסתובבות בחופשיות בקניון או ברחבי הקמפוס באוניברסיטה. אכן הזמנים השתנו, ואיתן גם התפיסה השובניסטית פאטריאכלית שעסוקה באובססיביות בהרחקת נשים הגבלתן וכיסויים.

אז זהו היום אישה יכולה לבחור לעצמה את דרכה, את לימודיה, איפה היא תסתובב ומה היא תלבש.

האקסיומה הכל כך ברורה שלכם שנער שרוצה "לשמור על העיניים" יגרום למישהי להגביל את עצמה, היא אקסיומה שכבר לא יכולה להיות מקובלת.

ולא אני לא אומרת שהשו"ע לא קובע, אני אומרת שאם ר' יוסף קארו היה חי היום, ורואה את המציאות של נשים משכילות עובדות ומעורבות בחיים הציבוריים, הוא היה פוסק את כל פסיקותיו באופן שונה.

מי שפוגע בשו"ע זה מי שמשאיר אותו באותו עולם ערכי בעייתי שבו הוא נפסק.

"אשה פסולה לעדות" נפסק בעולם שבו נשים לא ידעו קרוא וכתוב, והודרו לחלוטין מכל עשיה ציבורית. כיום כשאשה היחא נשיאת בית משפט עליון, הרעיון של"אשה פסולה לעדות" הוא מגוחך. ומי שמאמין בהתקדמות ההלכה, הוא זה שמכבד את ההלכה. מי שממשיך להתעקש על הלכות לא רלוונטיות הוא זה שמבזה את היהדות.

"אני לעולם לא אתווכח עם מישהו שאני לא מסכים אותו, ומעולם לא אתמודד עם רעיונות שסותרות את השקפת עולמי"

"השקפת עולמי היא מושלמת, כי אני לומד במקום שכולם חושבים כמוני, וגר בישוב שכולם חושבים כמוני, וכך מעולם לא אכיר או אשמע דעות אחרות"

בכל מקרה הסברתי שאני מאמינה שההלכה היא הבסיס.

אבל ההלכה מתנה ומתפתחת, זו מהות התורה שבע"פ "והלכת אל השופט אשר יהיה בימים ההם".

מי שחושב שההלכה נשארה בדיוק כפי שנקבעה בימי הגמרא, הוא זה שהופך את הטקסט של התורה שבע"פ למשהו שאי אפשר לשנות כלומר בדיוק התפיסה הקראית.

וכפי שאמרתי העובדה שאת לומדת ועובדת, היא בניגוד לתפיסות חז"ל, כי בזמנן אשה לא יצאה מהבית. ההלכה משתנה ולכן את היום כן יוצאת מהבית, כי המציאות התרבותית משתנה.

לא ראיתי ברב קוק מה שאת מתארת שאסור לאשה לצאת מהבית כמו שכתב הרמבם.

א. את מביאה את ההמלצה שלא ללמד בנות תורה (שגם בהמלצה זו יש הגבלות, כי יש דברים שכן מלמדים),

    ולא איסור כללי ללכת ללמוד.

    ואת למעשה מוכיחה כאן את כל מה שכתבת לעיל: "מקשקשת כפעמון להראות את חכמתה לכל"

ב. אין לה איסור לצאת לעבוד, וברמב"ם כתוב שמותר לה לזון את עצמה (= לפרנס בעצמה) ושכספה לא יעבור לבעלה.

    אז מכאן שמותר לה לצאת לעבוד, זה נכון שלא מומלץ שהיא תעבוד בעבודת שררה, אבל גם זה לא ממש אסור.

    גם היא לא יכולה להיות כהן-גדול, אז מה?

ג. לגבי התערבות המינים, הרב קוק מדבר שם על עירוב תמידי של בנים ובנות, שזה באמת בעייתי.

   היום אפילו בקיבוצים החילוניים, הנשים לא הולכות לעבוד יחד עם הגברים בשדה.

   עירוב מפעם לפעם, אין איתו בעייה בהגבלות מסויימות (כמו איסור נגיעה וכד').

ד. לגבי אין האשה יוצאת, אני אצטט את כל הרמב"ם, וכולם יראו שאת מצטטת רק מה שבא לך!

יג  [יא] מקומות שדרכן שלא תצא אישה בשוק בכופח שעל ראשה בלבד, עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית--נותן לה בכלל הכסות, רדיד הפחות בכל הרדידין; ואם היה עשיר--נותן לפי עושרו, כדי שתצא בו לבית האבל או לבית המשתה:  לפי שכל אישה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לריעותיה ולקרובותיה, כדי שיבואו הם לה--שאינה בבית הסוהר, עד שלא תצא ולא תבוא.

יד  אבל גנאי הוא לאישה שתהא יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות; ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש, כפי הצורך:  שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה, שכך כתוב "כל כבודה בת מלך, פנימה" (תהילים מה,יד).

טו  [יב] המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה--בזמן שהן עימה בעיר, חודש אחד ממתינין לו; שניים, יוציא וייתן כתובה.  ובזמן שהן בעיר אחרת, רגל אחד ממתינין לו; שניים, יוציא וייתן כתובה.

טז  [יג] המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה--או יתיר נדרו, או יוציא וייתן כתובה:  שזה כמי שאסרה בבית הסוהר, ונעל בפניה.  ואם היה טוען, מפני בני אדם פרוצים שיש באותו בית האבל או בבית המשתה, והוחזקו שם פרוצים--שומעין לו.

יז  [יד] האומר לאשתו, אין רצוני שיבואו לביתי אביך ואימך אחייך ואחיותייך--שומעין לו, ותהיה היא הולכת להם כשיארע להם דבר; ותלך לבית אביה פעם בחודש, ובכל רגל ורגל.  ולא ייכנסו הם לה, אלא אם אירע לה דבר גדול כגון חולי או לידה--שאין כופין את האדם, שייכנסו אחרים לרשותו.

יח  וכן היא שאמרה, אין רצוני שתיכנס אצלי אימך ואביך, ואיני שוכנת עימהם בחצר אחת, מפני שמריעין לי ומצירין לי--שומעין לה:  שאין כופין את האדם, שיישבו אחרים עימו ברשותו.

* בפירושים שם (על הלכה י"ד שאת הבאת לעיל): הכסף-משנה - הכל כמנהג  המקום.

המגיד משנה - שלא תהיה יצאנית כמעשה דינה (הבעיה היא רק שהיא תהיה יצאנית, אין איסור ביציאה עצמה).

ה. כל מה שהבאת בסוף, את שוב מצטטת רק מה שבא לך:

    כי על הכל אפשר להתנות עליו בכתובה, ועל חלק מהדברים אפשר גם לאחר מכן.

היא משקרת, כדי להכפיש את חז"ל והתורה שלנו.

וע"כ אני לא רואה בעייה לקרוא לה חצופה ושקרנית!

זה לא נבע מזה שהיא פגעה בי אישית, אלא במשהו שעקרוני לכולנו, ואני לא חושב שיש מקום לדבריה.

אם כבר, צריך לערוך את מה שהיא כתבה.

זה עניין של לשקר ולהכפיש!

היא לא הביעה כאן דעה, היא הכפישה.

ואת זה כדתייה את לא אמורה לסבול!

איך היא מתלבשת.

זה בדיוק העניין.

מי שרוצה מישהי שהולכת עם קוקו ירוק, וחצאית סגולה זכותו. ברור שזכותם של בחורים "צנועים" לבחור בחורה צנועה.

העניין הוא שמהשרשור עלה טון של "הוראה" בחורות תתלבשו בצניעות! והאשמה כלפי מי שלא מספיק מכוסה, וא הגיעה ההתנצלות של הבנות.

אז זהו בא לך בחורה שמטאטאת את הרצפה, בבקשה לך אליה. אבל אל תטיף מוסר לכל האחרות שלא מתלבשות כפי שאתה רוצה.

"להיות על פי גדרי הצניעות שנראים לאדם מסויים". יש שולחן ערוך שפוסק את הלכות הצניעות ורבנים שפוסקים לפיו. אז מי שהולכת שלא לפי כללי הצניעות הבסיסיים ביותר היא עושה מעשים כנגד ההלכה.

לא מדובר כאן על מישהו שרוצה בחורה שהולכת בסגנון ספציפי, למשל עם גרביים, ולא רוצה לצאת עם מישהי שיש לה נזם (אם הבאת את הדוגמה הזאת), אלא על רצון של בחור לצאת עם מישהי שמכבדת את גבולות ההלכה, בפשטות. בעיניי זה הכי לגיטימי בעולם.

אם בחורה הולכת לרב שלה ושואלת אותו מהי הפסיקה שלו לגבי הלכות צניעות והיא הולכת לפיו - נפלא. אבל אם היא פוסקת לעצמה פסיקות שנוגדות את ההלכה הכתובה - כאן יש בעיה.

בין קידוש ה' לקידום מעמד האשה, וחבל שאתה מעמיד את זה בצורה דיכוטומית.

בכל מקרה הפואנטה היא, שאם בא לך לצאת רק עם בחורות שמתלבשות לפי התו תקן שלך בצניעות, בבקשה לך וחפש.

כל השאר יתלבשו כאוות נפשם, וזכותך לא לצאת איתן (ומן הסתם גם הן לא יזרקו מבט עלייך)

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח