2. כן.

3. לא. אני יותר רציתי

4. לפעמים, לרוב לא

2. לא.

3. פחות או יותר

4. ממש ממש לא.

מה מטרת הסקר?

איך לא תענה על הסוף בבדיחה?...

אני לא מוצא אותו...

יש מישהו שלא מכיר סלבריטאים כמוכם?

מה רווחה?

מינימום גירושין ועכשיו!!!

אני מבין שאתם מדברים דרך המחשב לכן לא רבים ??????????

[ואם הייתי אריק, הייתי מוסיף: ברור שאין מסמר בקצה - מה פתאום...]

2. א"א פחות מזה..

3. כן

4. ממש לא!!

2.ממש לא

3. לי לקח קצת יותר זמן להחליט

4. לא.

1. שלושה חודשים, אינטנסיביים מאד. 

2. לא. גם ככה הייתי בשוק מעצמי שהחלטתי כ"כ מהר.. 

3. אני החלטתי, אמרתי לו- אז לו היתה לו ברירה הוא היה צריך להחליט מהר  

4. לא מצטערת לשניה. 

2. אולי.

3. כן!

4. הכי לא שבעולם. הייתי עושה את אותה החלטה שוב, בעיניים עצומות.

2. יתכן שכן

3. לא. הוא הרבה לפני...

4. ממש ממש לא!!!

1. 4-5 פגישות

2. לא.

3. לא, זה היה תהליך מסוים של יישור קו.

4. אולי כן ואולי לא, רוב הזמן לא.

2.היה אפשר 3 פגישות אבל הוא לא אמר כלום אז.. המשכנו

3. בערך אותו זמן                                                                 

 4.ממש  ממש לא!

1. אין ספור פגישות <ר>

2. ברור, לא צריך כל כ ךהרבה

3. לא, המשכתי לנדנד לה עוד הרבה עד שהיא הסכימה

4. רק מצטער שלא התחתנו קודם

1. חמישה חודשים.

2. לא.

3. פלוס מינוס.

4. אם חולפת בי תחושה כזו - אני יודעת שהגיע הזמן לבחור בו מחדש.

(האמת שרציתי לדעת מס' דייטים ולא מס' חודשים, אבל מילא)

2- לא

3- למפרע נראה לי שכן..

4- חלילה

ורגע- אם עושים שבת ביחד, אז כמה דייטים זה? אחד ארוך? 

או1- יום שישי

2- בין הדלקת נרות לתפילת ערבית

3- סעודה

4. סעודה בבוקר עד מנחה

5. סד"ש ועד מוצ"ש

6. אחרי שהתארגנתי ועד שהאוטובוס הגיע..

 שאלה קשה.. (היו לנו כמה שבתות עוד לפני שהתארסנו..)

ואינו דומה דייט של שעתיים לדייט של 10-12 שעות...

בכ"מ אם זה כ"כ כ"כ חשוב לך- אז להערכתי באיזור ה50 דייטים. 

1. שנה וחודש.

2. אנחנו ממש שמחים מהזמן, הדרך והתהליך. לא כל זוג צריך את זה, וגם יש בזה הרבה קשיים.... אבל לנו היה מצויין!!

3. נראה  לי שכן.. פחות או יותר. ועוד לכך לנו זמן להתבשל עם זה יחד לפני שנכנסים לתקופה חדשה שעוד אנשים שותפים לה..

4.  הכי מאושרת בעולם!!! לא יכולתי לבקש טוב יותר. ב"ה. שמחים מהדרך, מהתוצאה.. וממשיכים בדרך העולה בע"ה.

1 שבועים 6 פגישות

2 לא

3 אני תמיד צוחק על אשתי שהייתי מאורס לפניה

4 בהתחלה לפעמים היום באותה מידה (כמעט) שאני מקבל את עצמי בתוך הזוגיות כך אני מקבל את רעייתי  תודה ל-ה'

1. החלטנו בדייט ה11.

2. לא... נראה לי סביר... היום בכלל ברור לי שמי הכיר אותו בכלל???

3. אני רציתי כבר לסגור לפניו, אבל חיכיתי בסבלנות. עד לדייט ה11.

4. איזה שאלה.... |מגלגל עיניים לשמיים|

מה הייתי עושה בלעדיו??????

בעה"י

1. חודש. [אולי 10-11-12 פגישות, לא ספרתי...]

2. לא, זה היה מדויק.

3. הוא קודם

4. ב"ה לא

1. 3 חודשים

2. לא. הוא היה הקשר   הרציני הראשון שלי..ולכן לקח לי זמן .

3. כן .הוא לפני..

4. לא. הנישואים משתבחים כמו יין כשבו משקיעים.

1. 4 חודשים.

2. לא. זה היה בדיוק הזמן המתאים.

3. פחות או יותר. ידענו שאנחנו הולכים לחתונה הרבה זמן לפני ההחלטה הממשית, שנינו התגבשנו לתוך הרצון הזה.

4. ממש שמחה ומאושרת שהתחתנו.

1. 3.5 חודשים עד האירוסין, ועוד 3.5 חודשים עד החתונה.

2. לא 

לא, הוא לפניי.

4. לא מצטערת, אבל היינו נורא צעירים, והיום עם ניסיון החיים אני יודעת שישנם דברים שהיינו יכולים לעשות אחרת וזה היה חוסך הרבה... ברוך ה' למדנו עם השנים.

2. החלטנו אחרי חודש בערך אבל היינו בני 14 אז חיכינו שזה יהיה חוקי 

3. ידענו שנתחתן ביום מן הימים ולזה די הגענו באותו זמן ההחלטה להתחתן בגיל 18 הגיע יותר ממנו אותי זה קצת הלחיץ אבל בסוף הסכמתי...

4. ממש ממש לא..

שנאמר לי, שהיה מי שפירש לא נכון הודעה שכתבתי פה בתגובה מקודם (לא ראיתי) - 

אני רואה לנכון להבהיר שהיא נכתבה בהומור לגמרי,

מתוך חיוך ממשהו חביב שהיה בהודעה שלפניה...

זה היה די ברור כבר בפעם הראשונה/שניה שנפגשנו שזה זה...

נפגשנו בערך חודש  כ10 פגישות..

ואני אומרת היום שנס שלא נפגשנו יותר....

כי אם היינו נפגשים יותר, היינו מבינים שיש כמה דברים שאנחנו לא ממש מתאימים.

טוב שהתארסנו במצב שהרגש פעל חזק, אם זה היה בצורה שכלית לחלוטין יש מצב שזה לא היה קורה..

שנינו לא היינו צעירים ועברנו הרבה.. אז כך שאף אחד מאיתנו לא פחד מלהוריד עוד שידוך.

מה שאני אומרת.

שלפעמים להיפגש הרבה זה גם לא טוב, כי אז כבר מתחילים למצוא חסרונות( מצד שני זה טוב למצוא חסרונות קודם, מאשר להתגרש אח"כ, אך במקרה הספציפי שלנו זה היה עדיף ככה)

בין5 ל6 פגישות

לא

לו לקח קצת יותר להחליט

אהה זה מורכב

לא היה אפשר פחות,

בעלי הגיע לזה לפני, משום מה לא רמז לי. כשהנחית את זה עלי לקח לי כמה ימים לעכל...

חס ושלום.

לפעמים חושבת שהיתה מגיעה לו אשה יותר מושלמת ממני.

מזל שתפסתי...

בהנחה שאף אחד פה לא באמת מכיר אותי, מרשה לעצמי...

2. לא

3. כן

4. ממש ממש לא!

איך פעמיים?

אתם חסידים?

פשוט על ההתחלה הם קלטו שהם מתאימים. 

יש לי חבר שכבר בפגישה הראשונה הרגיש שהיא תהיה אשתו.

מעולם לא הצלחתי להבין מה גורם לאנשים לסגור אחרי פגישה אחת (ואפילו שתיים)

ומשם מה יש לי הרגשה שזה פשוט הנחתה שה' מנחית ונראה לי (לפחות מהמקרים שאני מכיר) שזה גם בדר"כ הראשונה שיוצאים איתה (או לפחות ממש בין הראשונות) 

אבל בשביל זה פתחתי שרשור אחר...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t658003#7311755

אחרי שתי פגישות החלטנו שאנחנו מתחתנים אבל זה נשאר בנינו. התארסנו אחרי חודשיים וחצי.

2. לא. התהליך היה נכון בעיני

3. היו הבנות וחששות לשנינו עד ההצעה

4. לא

בסד

עד שהחלטנו רשמית- חודשיים אבל כבר אחרי חודש דיברנו על החיים שאחרי החתונה- האם אני רואה את עצמי נשואה לאישש קבע וכו'

לא

כן

לעולם לא

1. ארבעה וחצי חודשים. בגללי...הוא רצה הרבה לפני.

2. כן..

3.לא, כאמור, הוא רצה הרבה קודם, אני הייתי פחדנית.

4. ממש ממש לא!! רק מצטערת שזה לא קרה קודם!

(ואל תגיד לי לענות קודם זו סתם הסתה של השיחה לאפיקים אחרים!!!)

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t656297#7296843

טוב, אם הוד קדושת המנעל מחייב אותי.. אין לי ממש ברירה נכון?!

1. כמה פעמים נפגשתם עד שהחלטתם להתחתן? בערך שלושה וחצי חודשים. מ''ס פגישות לא ידוע.

2. האם כיום נראה לך שהיו דרושות פחות פגישות כדי להגיע להחלטה? נופ

3. האם שניכם הגעתם להבנה שהנה אתם הולכים לקראת חתונה בו בזמן? פחות או יותר.. בעלי היה יותר נחרץ ממני.. לי לקח זמן להודות במה שכבר ידעתי מההתחלה..

4. האם כיום את/ה מצטער/ת שהתחתנת איתו/ה? נאבר אבר!

1. פחות מאחת

2. לא

3. כן

4. לא

1. כמה פעמים נפגשתם עד שהחלטתם להתחתן?

האמת שאני כבר מההצעה הייתה לי הרגשה שזה זה [ידעתי מי הוא בכללי מלפני...] והוא אחרי כשבועיים- שלושה.

התארסנו אחרי כחודשיים מהדייט הראשון.

2. האם כיום נראה לך שהיו דרושות פחות פגישות כדי להגיע להחלטה?

לא חושבת. החלטתי שאני לוקחתצ את הזמן כדי להיות שלמה עם זה, אך גם השתדלתי לא למרוח את עצמנו סתם...

3. האם שניכם הגעתם להבנה שהנה אתם הולכים לקראת חתונה בו בזמן? 

מתי הרגשתי מוכנה להחליט? לקח לי כחודש וחצי. לו קצת פחות. 

4. האם כיום את/ה מצטער/ת שהתחתנת איתו/ה? 

וואי לא!  ב"ה, מודה על כך בלי סוף... 

מה זה "ההיבט האנושי"?

הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?

מועיל.

מקווה שיהיו עוד תשובות

אתה מתאמץ יותר מידי לדעתי על הערב הזה.

תבחר אולם בטווח הסביר, לאף אחד מהאורחים שלך לא באמת אכפת מכמה אדיבים המלצרים (כל עוד לא מדובר בקטסטרופה).

הערב הזה גם לא באמת חשוב כמו שהוא נראה לכם.

אתם תשכחו את רובו במרוצת החיים במיוחד אחרי ילד אחד, אף אחד מהאורחים שלכם לא ידבר על כמה מדהים היה היה הצוות שארגן לכם את החתונה.

(אצלנו דווקא כן, כי אצלנו הזמר החתונה היה חנן בן ארי חודשים בודדים לפני שפרץ לגלגלצ, אבל זה מקרה חריג ביותר שעלה בפוקס, בחרנו את הלהקה הראשונה שהמליצו לנו, אז אנשים המשיכו לדבר על החתונה שלנו גם שנים אחרי ושוב זה היה בפוקס ולא ביקשנו את זה ועדיין לא מבקשים).

הןא רוצה בעלי אולם הוגנים שיכולים להתגמש במקרה הצורך ולהבין סיטואציות ולא נתלים בחוזה דרקוני. אין קשר לאורחים ובטח לא למלצרים

אבל גם אם את צודקת הוא מתעסק בזה יתר על המידה.

איזה מזל שהוא לא שאל אותך🙃

ככה הוא יכול לשמוע את דעתי גם כן כשהוא מתעסק בזה הרבה יתר על המידה

ומנגד, אתה לגמרי צודק שזה לא ממש מהותי.

כי במרוצת הזמן זה עוד אבן קטנה בבניין

בכל זאת חסר ניסיון בתחום

"הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?"

ואם יש לו מצב מיוחד שהוא יודע שעלול להוליד חששות, נניח סיכוי טוב למילואים או דחיה אחרת, סביר מאד שיחפש בעלי אולם שהחוזה שלהם הוגן ולא דרקוני, ולא בכל מקרה עומדים בדווקנות על כל פרט בו.

יש כאלה שמתגמשים, לא לבנות על זה.

אצלנו בעל האולם החליט להוציא מנות שהן שדרוג לתפריט על דעת עצמו. (כי האולם הצמוד בחר את זה. אז כנראה היה לו נוח לבשל הכל אותו דבר) לא ממש שינה לנו. האורחים היו מרוצים. הם לא באמת יודעים שאנחנו בחרנו סטייק פרגית והוא החליט להוציא אנטריקוט.

כמובן שבמעמד התשלום הוא לא ציפה שנשלם על ה"שדרוג"

ועצם זה שהבאנו את סכום למחרת באופן מסודר הוא אפילו עשה לנו עוד 5-10% הנחה סתם ככה

אבל היה חוזה מסודר

שנינו חתמנו עליו במטרה שהוא יקויים.

זה שיצא ששני הצדדים הסתדרו על אי הקיום שלו. אחלה.

אבל הוא שם כדי להבטיח מה קורה אם הצדדים לא מסתדרים

ורוצה להבין אם הם אנשים נעימים או לא

הנה קישור לדיבור על זה פה לפני שלוש שנים

חוף משפחות בכינרת | ערוץ 7

דרומית לכינר.

כינר זה החוף הנפרד, בדוגה לרוב באות המשפחות הדתיות (זה ממש מרחק הליכה, יש שביל בין חוף לחוף).

הייתי שם תחילת יולי והרגיש כמו מחנה בני עקיבא. אין שם צניעות מלאה על פי ההלכה, אבל גם אין בגדי ים חשופים.

בעיקר חולצות גלופה ומכנסיים.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

יש כאלה שחושבים שלהעליב את בן הזוג או בת הזוג. ולדאוג לתיקונה הפיזי והרוחני. זו זוגיות ממש תקינה. אז ממש לא. לכן יש פרמטרים להגדרה של הזוגיות התקינה. השואלת ניסחה נכון. לא בדיוק הבנתי מה היא רוצה...

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

1. מחוייבות לקשר.

2. הערכה הדדית.

3. אישות טובה.

מעבר לכך

1. מילה.

2. . מגע.

3. מתנות.

4. שרותים.

5. זמן.

   שום דבר לא המצאה שלי.

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.