2. כן.

3. לא. אני יותר רציתי

4. לפעמים, לרוב לא

2. לא.

3. פחות או יותר

4. ממש ממש לא.

מה מטרת הסקר?

איך לא תענה על הסוף בבדיחה?...

אני לא מוצא אותו...

יש מישהו שלא מכיר סלבריטאים כמוכם?

מה רווחה?

מינימום גירושין ועכשיו!!!

אני מבין שאתם מדברים דרך המחשב לכן לא רבים ??????????

[ואם הייתי אריק, הייתי מוסיף: ברור שאין מסמר בקצה - מה פתאום...]

2. א"א פחות מזה..

3. כן

4. ממש לא!!

2.ממש לא

3. לי לקח קצת יותר זמן להחליט

4. לא.

1. שלושה חודשים, אינטנסיביים מאד. 

2. לא. גם ככה הייתי בשוק מעצמי שהחלטתי כ"כ מהר.. 

3. אני החלטתי, אמרתי לו- אז לו היתה לו ברירה הוא היה צריך להחליט מהר  

4. לא מצטערת לשניה. 

2. אולי.

3. כן!

4. הכי לא שבעולם. הייתי עושה את אותה החלטה שוב, בעיניים עצומות.

2. יתכן שכן

3. לא. הוא הרבה לפני...

4. ממש ממש לא!!!

1. 4-5 פגישות

2. לא.

3. לא, זה היה תהליך מסוים של יישור קו.

4. אולי כן ואולי לא, רוב הזמן לא.

2.היה אפשר 3 פגישות אבל הוא לא אמר כלום אז.. המשכנו

3. בערך אותו זמן                                                                 

 4.ממש  ממש לא!

1. אין ספור פגישות <ר>

2. ברור, לא צריך כל כ ךהרבה

3. לא, המשכתי לנדנד לה עוד הרבה עד שהיא הסכימה

4. רק מצטער שלא התחתנו קודם

1. חמישה חודשים.

2. לא.

3. פלוס מינוס.

4. אם חולפת בי תחושה כזו - אני יודעת שהגיע הזמן לבחור בו מחדש.

(האמת שרציתי לדעת מס' דייטים ולא מס' חודשים, אבל מילא)

2- לא

3- למפרע נראה לי שכן..

4- חלילה

ורגע- אם עושים שבת ביחד, אז כמה דייטים זה? אחד ארוך? 

או1- יום שישי

2- בין הדלקת נרות לתפילת ערבית

3- סעודה

4. סעודה בבוקר עד מנחה

5. סד"ש ועד מוצ"ש

6. אחרי שהתארגנתי ועד שהאוטובוס הגיע..

 שאלה קשה.. (היו לנו כמה שבתות עוד לפני שהתארסנו..)

ואינו דומה דייט של שעתיים לדייט של 10-12 שעות...

בכ"מ אם זה כ"כ כ"כ חשוב לך- אז להערכתי באיזור ה50 דייטים. 

1. שנה וחודש.

2. אנחנו ממש שמחים מהזמן, הדרך והתהליך. לא כל זוג צריך את זה, וגם יש בזה הרבה קשיים.... אבל לנו היה מצויין!!

3. נראה  לי שכן.. פחות או יותר. ועוד לכך לנו זמן להתבשל עם זה יחד לפני שנכנסים לתקופה חדשה שעוד אנשים שותפים לה..

4.  הכי מאושרת בעולם!!! לא יכולתי לבקש טוב יותר. ב"ה. שמחים מהדרך, מהתוצאה.. וממשיכים בדרך העולה בע"ה.

1 שבועים 6 פגישות

2 לא

3 אני תמיד צוחק על אשתי שהייתי מאורס לפניה

4 בהתחלה לפעמים היום באותה מידה (כמעט) שאני מקבל את עצמי בתוך הזוגיות כך אני מקבל את רעייתי  תודה ל-ה'

1. החלטנו בדייט ה11.

2. לא... נראה לי סביר... היום בכלל ברור לי שמי הכיר אותו בכלל???

3. אני רציתי כבר לסגור לפניו, אבל חיכיתי בסבלנות. עד לדייט ה11.

4. איזה שאלה.... |מגלגל עיניים לשמיים|

מה הייתי עושה בלעדיו??????

בעה"י

1. חודש. [אולי 10-11-12 פגישות, לא ספרתי...]

2. לא, זה היה מדויק.

3. הוא קודם

4. ב"ה לא

1. 3 חודשים

2. לא. הוא היה הקשר   הרציני הראשון שלי..ולכן לקח לי זמן .

3. כן .הוא לפני..

4. לא. הנישואים משתבחים כמו יין כשבו משקיעים.

1. 4 חודשים.

2. לא. זה היה בדיוק הזמן המתאים.

3. פחות או יותר. ידענו שאנחנו הולכים לחתונה הרבה זמן לפני ההחלטה הממשית, שנינו התגבשנו לתוך הרצון הזה.

4. ממש שמחה ומאושרת שהתחתנו.

1. 3.5 חודשים עד האירוסין, ועוד 3.5 חודשים עד החתונה.

2. לא 

לא, הוא לפניי.

4. לא מצטערת, אבל היינו נורא צעירים, והיום עם ניסיון החיים אני יודעת שישנם דברים שהיינו יכולים לעשות אחרת וזה היה חוסך הרבה... ברוך ה' למדנו עם השנים.

2. החלטנו אחרי חודש בערך אבל היינו בני 14 אז חיכינו שזה יהיה חוקי 

3. ידענו שנתחתן ביום מן הימים ולזה די הגענו באותו זמן ההחלטה להתחתן בגיל 18 הגיע יותר ממנו אותי זה קצת הלחיץ אבל בסוף הסכמתי...

4. ממש ממש לא..

שנאמר לי, שהיה מי שפירש לא נכון הודעה שכתבתי פה בתגובה מקודם (לא ראיתי) - 

אני רואה לנכון להבהיר שהיא נכתבה בהומור לגמרי,

מתוך חיוך ממשהו חביב שהיה בהודעה שלפניה...

זה היה די ברור כבר בפעם הראשונה/שניה שנפגשנו שזה זה...

נפגשנו בערך חודש  כ10 פגישות..

ואני אומרת היום שנס שלא נפגשנו יותר....

כי אם היינו נפגשים יותר, היינו מבינים שיש כמה דברים שאנחנו לא ממש מתאימים.

טוב שהתארסנו במצב שהרגש פעל חזק, אם זה היה בצורה שכלית לחלוטין יש מצב שזה לא היה קורה..

שנינו לא היינו צעירים ועברנו הרבה.. אז כך שאף אחד מאיתנו לא פחד מלהוריד עוד שידוך.

מה שאני אומרת.

שלפעמים להיפגש הרבה זה גם לא טוב, כי אז כבר מתחילים למצוא חסרונות( מצד שני זה טוב למצוא חסרונות קודם, מאשר להתגרש אח"כ, אך במקרה הספציפי שלנו זה היה עדיף ככה)

בין5 ל6 פגישות

לא

לו לקח קצת יותר להחליט

אהה זה מורכב

לא היה אפשר פחות,

בעלי הגיע לזה לפני, משום מה לא רמז לי. כשהנחית את זה עלי לקח לי כמה ימים לעכל...

חס ושלום.

לפעמים חושבת שהיתה מגיעה לו אשה יותר מושלמת ממני.

מזל שתפסתי...

בהנחה שאף אחד פה לא באמת מכיר אותי, מרשה לעצמי...

2. לא

3. כן

4. ממש ממש לא!

איך פעמיים?

אתם חסידים?

פשוט על ההתחלה הם קלטו שהם מתאימים. 

יש לי חבר שכבר בפגישה הראשונה הרגיש שהיא תהיה אשתו.

מעולם לא הצלחתי להבין מה גורם לאנשים לסגור אחרי פגישה אחת (ואפילו שתיים)

ומשם מה יש לי הרגשה שזה פשוט הנחתה שה' מנחית ונראה לי (לפחות מהמקרים שאני מכיר) שזה גם בדר"כ הראשונה שיוצאים איתה (או לפחות ממש בין הראשונות) 

אבל בשביל זה פתחתי שרשור אחר...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t658003#7311755

אחרי שתי פגישות החלטנו שאנחנו מתחתנים אבל זה נשאר בנינו. התארסנו אחרי חודשיים וחצי.

2. לא. התהליך היה נכון בעיני

3. היו הבנות וחששות לשנינו עד ההצעה

4. לא

בסד

עד שהחלטנו רשמית- חודשיים אבל כבר אחרי חודש דיברנו על החיים שאחרי החתונה- האם אני רואה את עצמי נשואה לאישש קבע וכו'

לא

כן

לעולם לא

1. ארבעה וחצי חודשים. בגללי...הוא רצה הרבה לפני.

2. כן..

3.לא, כאמור, הוא רצה הרבה קודם, אני הייתי פחדנית.

4. ממש ממש לא!! רק מצטערת שזה לא קרה קודם!

(ואל תגיד לי לענות קודם זו סתם הסתה של השיחה לאפיקים אחרים!!!)

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t656297#7296843

טוב, אם הוד קדושת המנעל מחייב אותי.. אין לי ממש ברירה נכון?!

1. כמה פעמים נפגשתם עד שהחלטתם להתחתן? בערך שלושה וחצי חודשים. מ''ס פגישות לא ידוע.

2. האם כיום נראה לך שהיו דרושות פחות פגישות כדי להגיע להחלטה? נופ

3. האם שניכם הגעתם להבנה שהנה אתם הולכים לקראת חתונה בו בזמן? פחות או יותר.. בעלי היה יותר נחרץ ממני.. לי לקח זמן להודות במה שכבר ידעתי מההתחלה..

4. האם כיום את/ה מצטער/ת שהתחתנת איתו/ה? נאבר אבר!

1. פחות מאחת

2. לא

3. כן

4. לא

1. כמה פעמים נפגשתם עד שהחלטתם להתחתן?

האמת שאני כבר מההצעה הייתה לי הרגשה שזה זה [ידעתי מי הוא בכללי מלפני...] והוא אחרי כשבועיים- שלושה.

התארסנו אחרי כחודשיים מהדייט הראשון.

2. האם כיום נראה לך שהיו דרושות פחות פגישות כדי להגיע להחלטה?

לא חושבת. החלטתי שאני לוקחתצ את הזמן כדי להיות שלמה עם זה, אך גם השתדלתי לא למרוח את עצמנו סתם...

3. האם שניכם הגעתם להבנה שהנה אתם הולכים לקראת חתונה בו בזמן? 

מתי הרגשתי מוכנה להחליט? לקח לי כחודש וחצי. לו קצת פחות. 

4. האם כיום את/ה מצטער/ת שהתחתנת איתו/ה? 

וואי לא!  ב"ה, מודה על כך בלי סוף... 

לגבי רמות בין המשפחות

בדכ זה 70 30 כל כשרות/ מחפוד

הסדר נוח ונגיש ביותר

לגבי משפחה חילונית

מה הבעיה להחליט בעצמכם לבד ו או עם רב, את הג.ג שלכם

ולהודיע להם כעובדה מוגמרת

מה זה מקלים? משתנה בין רבנים כמובן

מה זה משפחה שתיעלב? גם משתנה. זה לפעמים גם בשביל המשפחתיות (נניח משפחה שהם גם דתיים ומקפידים אבל ספרדים ואוכלים קטניות בפסח ואתם לא, מה עושים כשמתארחים- אפילו ברמת הכלים)

אם הרב נתן תשובה מקלה בנוגע למשפחה החילונית- הייתי סומכת עליו. אם התשובה שלו העבירה את העול לבעלך וזה לא מתקיים במציאות- אפשר לפנות שוב לרב.

כשרות בתוך הבית של עצמנו אנחנו עשינו לפי ההורים, לא היתה התלבטות כלשהי עבורנו

שאין ממש רב שמלווה..

למרות שגם אם היה, אני באמת מתקשה לראות איך אפשר לצאת מזה. כי גם אם הוא אומר לבקש מהם משהו אני הרבה פעמים ראיתי אותם עושים אחרת.

עכשיו אין לי עניין להיות שוטרת, ומאמינה שהרבה זה מתום לב, וגם מחוסר ידע, אפילו שמדובר במשפחה מסורתית

אני מכירה הנחיה שאם האדם מעיד שזה כשר ויש בסיס שהוא מכיר הלכות סה"כ וכו- אז לסמוך על זה (כשהוא הכין)

בנוגע לקציצות שכתבת- ירק שהוא קצוץ (וגם מבושל) זה פחות בעייתי מירק חי (מדברת על עלים למיניהם)

(נראה לי קשור לזה שגם אם היו מזיקים למיניהם הם לא שלמים, לא נראים בעין, לא חיים בשום צורה)

הרעיון שרבנים רבים הולכים לפיו הוא שההקפדה בביתכם היא יפה וטובה, וגם כשאתם קונים אוכל בחוץ וכו, ושכשזה בא למשפחה לפעמים להעלים עין ולמצוא איזושהי דרך להתיר לאכול בשביל לא לפגוע, זה עדיף.

כמובן לא מנחה אותך הלכתית, רק מסבירה את הקו שיש לפעמים. שיש לכתחילה בביתך ויש ב"שעת הדחק"

גרים בסוג של קהילה, אבל לא מרגישים חיבור לרב והוא לא מכיר אותנו מספיק..

אז איך מתקדמים מפה?

אחרי קצת מחקר ובירור שבעלי עשה.

כשקונים לבית או כשקונים אוכל בחוץ לעצמנו - מקפידים על זה מאוד.

כשאוכלים אצל בני משפחה אנחנו לא חוקרים אותם באילו כשרויות המוצרים שלהם, אלא פשוט אוכלים (אבל כן בהנחה שהם משתדלים שיהיה הכשר מהודר כלשהו). אם אנחנו רואים בפירוש את ההכשר והוא לא מתאים לנו, אז ננסה להחביא את זה שאנחנו לא אוכלים (ובדרך כלל הילדים שמתחת לגיל מצוות כן יאכלו), או אם מדובר בירקות עלים שאנחנו לא בטוחים מה מקורם (זה האוכל הכי בעייתי, נראה לי) - אנחנו משתדלים שלא ישימו לב שאנחנו לא אוכלים את מה שיש בו ירקות עלים.

לא תמיד זה מצליח... אבל משתדלים לעשות את זה בלי לפגוע.

ואם מביאים לנו אוכל מבושל הביתה שאנחנו לא בטוחים בכשרותו - עם כל כאב הלב אנחנו זורקים אותו... אין פה פגיעה למי שבישל, כי הוא לא יודע על כך.

(המשפחות שלנו דתיות, אבל לא בהכרח מקפידות על מה שאנחנו רוצים להקפיד. לרוב אין בעיה ב"ה...)

והתחיל לברר על הנושא של הקפדה על כשרות לפני החתונה. גם הוא קיבל המלצה ללכת עם כושרות, למרות שהם קצת מחמירים.

סומכת עליו במאה 100% בנושא הזה, אני יודעת שהוא עשה את הברור. בגדול אמר שהדברים בהם צריך לקפיד בהם במיוחד על כשרות זה בשר וירקות עלים, שאר הדברים בעיקרון יש פחות איך להסתבך בהם.

לגבי אוכל ממשפחה לא דתית זו שאלה שצריך לברר לפי המקרה.

אם יש לכם רב שמלווה אתכם, תלכו לפיו.

פעם סבא שלי שהוא לא דתי נתן לנו בשר אוכל מוכן שהוא קנה, אחרי שלקנו אותו בעלי ניסה להתקשר למשגיח במחלקת האוכל מוכן בסופר הזה כדי להבין מה הכשרות על הבשר, ואחרי הרבה הסתבכות וטלפונים לא ברורים, בעלי הגיע למסקנה שכל עוד הסבא לא רואה אותנו הוא לא יעלב אם לא נאכל מהבשר הזה, אז בעצם ההפסד לא כזה גדול אם נימנע. יכול להיות שיתאים לך לקחת את האוכל ולא לאכול אותו והם לא ידעו. או אולי רק דברים בעיתיים כמו בשר?

ובאמת מדובר בהשקעה כספית גדולה מעבר לזמן, באמת במקפיא יש לנו שקיות שיכולות להאכיל משפחות שלמות.

זה סגנון כזה שאם יראו את אחד הילדים אוהב משהו פעם הבאה יכינו פי חמש כדי שיהיה לקחת .

הסבתא נחשבת בשלנית מדופלמת ובאמת רוצה לפנק

שבו הוא דיבר על מקרה שבו ההורים של האמא מעמיסים אוכל לזוג אחרי כל שבת, אבל הם לא ממש אוהבים את האוכל. הרב לבנון פסק שמותר להם לקחת כדי לכבד את ההורים ואז לזרוק את זה לפח בצורה מכובדת. אפילו לא מימד כשרותי.

לדעתי יש לי במקפיא כרגע שווי של 1500 שקל

הנקודה שם הייתה ששלום בית עדיף על זריקת אוכל.

זה טוב ומצויין לשמור מהדרין למי שיכול.

רק לשים לב שזה לא פוגע בהורים

כי עדיף לאכול טרפות (ואת לא אוכלת טרפות ב"ה) מאשר לעבור על כיבוד הורים או על הלבנת פנים.

כמובן שאם אפשר ובתחבולה ובדרכי נועם לא לאכול ולא לפגוע בהורים. זה עדיף.

לדוגמה. אם אתם חושבים שמה שהם מביאים לכם לא טוב לכם. אפשר:

1. להגיד להם שאין לכם מקום במקפיא/מקרר כי בדיוק אתמול עשיתם קניה גדולה.

2. אתם לא רוצים לקחת כי אתם ממש לא רוצים להטריח. אז הפעם תקחו אבל ממש מבקשים שפעם הבאה לא להכין לכם.

3. להאשים את הילדים שלא רוצים לאכול בשרי

4. למסור את האוכל (הרי בסוף זה כן כשר. אבל לא מתאים לכשרות שלכם)

אתם תחשבו יחד איך להתחמק.

רק חשוב שלא לפגוע בהורים כי זה חמור יותר

לא הייתי סומך על מטבח שמארח בשנה ממוצעת 200 אנשים שונים (ובשונה ממטבח של מלון או מסעדה למשל, אין משגיח כשרות שמפקח על מי שמשתמש בו).

מצד שני זה לא כזה סיפור להכשיר מטבח, יש הרבה מדריכים באינטרנט למשל באתר של כושרות.

אבל לא הייתי נכנס להכשרת מטבח. זה בדיעבד

וזה גם לא כ"כ פשוט כמו שזה נשמע.

אולי סכו"ם אפשר.

שאר הדברים כמו סירים ומחבתות זה יותר מורכב ולא נוח.

הרבה יותר פשוט לסחוב סיר ומחבת (בשרי/חלבי לפי מה שצריכים) וסכין (בשרי/חלבי) ותרווד אם רוצים לעשות חביתה.

שאר הדברים אפשר להשתמש בחד"פ שמביאים.

ואם רוצים לעשות על האש להביא רשת ומלקחיים מהבית

לזוג ותינוק אפשר לדעתי להסתפק במנגל חד פעמי.

התכוונתי בעיקר לכיריים...

סירים וכפות לבישול אני תמיד מביא מהבית, האכילה נעשית בכלים חד פעמיים.

המוח שלי דפוק, גם אם משה רבנו בעצמו יגיד לי שמזלג שאכלו בו חזיר יהיה כשר למהדרין אחרי הגעלה, אני עדיין לא ארצה לאכול בו...

חשבתי שזה לא משנה כי האוכל לא נוגע בזה

הכיריים שלי הם גם חלבי וגם בשרי

זה בעיה?

אבל אם אוכל גולש מהסיר אל הכיריים, אסור להחזיר אותו לסיר או לאכול אותו... בדיוק בגלל שלא מפרידים בין חלבי לבשרי

זה מה שאני יודעת

לכן חשבתי שגם ככה זה בחזקת טרף

לפי רוב הפסיקות ניתן לכסות את החצובות בנייר אלומיניום. אבל תשאלו את הרב שלכם.

ובלי קשר. לוודא שיש כיריים טובים

שנה שעברה היינו במקום והיה שם כירת חשמל פשוטה. היה על גבול הבלתי אפשרי לבשל עליה. היא לא היתה מספיק חמה כדי לבשל טוב.

אבל הן נחשבות טרף בהגדרה, ולכן כל מה שנוגע בהן, נופל אליהן וכו' הולך ישר לפח.

הכיריים לא חייבות להיות "כשרות" כדי להניח עליהן סיר. לפחות לא שמעתי על כך מעולם.

כאן זה ספק טרף. אז אולי יש שמקלים.

אני לא מכיר את ההקלה הזאת

פשוט מה שנופל או נוגע בכיריים הולך לפח.

תשאל את הרבנים שפסקו את ההלכה הזאת

וגם חיפוש בגוגל לא מצא לי אותם.

הלכה י - מדריך להכשרת מטבח טרף | פרק לג - הכשרת כלים ומטבח | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

הלכות כשרות הנחוצות לנופשים בצימרים או במלונות - הרב דוד יעקב | קו ההלכה הספרדי

https://www.yeshiva.org.il/midrash/1371

וגם זה

הלכה יג - כיריים | פרק כה - בשר בחלב | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

אני לא מבין על מה בעצם הוא מדבר במדריך שצירפת.

בטרף מקפידים יותר

עכשיו אני מבין שהמילה "טרף" משמשת כאן לבשר אחר, בעוד שאני התכוונתי למשמעות של בשר/חלב...

מעניין במה זכה איסור אחד לכבוד רב יותר מהאיסור השני

אם היו מבשלים בשר וחלב באותו הסיר, זה היה מטריף את הכיריים בדיוק כמו בשר חזיר.

זה לא שאיסור חלב ובשר "פחות מטריף", אלא שכל עוד מבשלים בנפרד חלבי ובשרי, בסירים שונים ובזמנים שונים, אז זה לא דומה לבישול של מאכל אסור על הכיריים.

בקיצור ההשוואה לא נכונה...

אם כי עדיין לא ברור למה בכלל צריך כיריים כשרות כדי להניח עליהם סיר. זה לא שהסיר בולע מהחצובות דרך גב הכלי אל תוכו.

אבל הוא לא אוהב שאני מכנה אותו כך...

@טיפות של אור זה אתה?

את מה שנשפך עליהן או לא - הכוונה האם הם כמו מוטות עגולים צרים, או שיש להן רוחב.

אבל אני לא פוסקת הלכה

ובכלל לראות מה את מקבלת שאולי מיותר ואפשר להוריד ולחסוך,

ומצד שני מה כן חשוב לך ולא מופיע שם.

וגם - יש לי אפשרות להוזיל על ידי הפחתת כל מיני דברים.

ואז הבריכה לרשות כולם תמיד

אבל כאלה שיגידו שזה לא מספיק

ואז צריך לעשות חלוקת שעות

אפשר לעשות חלוקת שעות.

יש כאלה שיסתפקו בזמן גברים וזמן נשים.

ויש כאלה שירצו גם זמן לכל משפחה גרעינית בנפרד.

כל משפחה תעשה בצורה שמרבה שלום ואהבה בין המשפחות

כי זה המטרה. לעשות נופש לאחד את המשפחה המורחבת

אבל בכל זאת הפעם כן הרגיש פחות שייך גיסים וגיסות יחד או בני דודים מתבגרים, בעלי גם חלק מהזמן העדיף לשהות בחדר שלנו.

ואם הגיסים זורמים

אפשר שהם ישמרו על הילדים שלכם (אולי אפילו אחרי שהם ירדמו) ולכם תהיה שחיה זוגית לבד.

ואחרי זה אתם תשמרו על שלהם וכו'

ויש משפחות שאכן לא מתאים להם בריכה

אפשר לשכור מראש מקום בלי בריכה (ואז זה זול יותר) ולמלא את הזמן בפעילויות משותפות

או לצאת לטיולי טבע יחד

האמת שחופשה כזאת איננו עושים ממילא, אבל יצא סתם פער כשרצו טיול במסלול רטוב, או פיקניק במעיין וכד' והתקשו לקבל שלי ולבנים הגדולים לא שייך להיות עם אחייניות משתוללות במים, גם אם הן 'לבושות צנוע'. הבגדים נצמדים, נהיים שקופים, עולים וכד'.

(כן, אנחנו גם לא הולכים לכל מיני מעינות, בריכות שכשוך וכד', אלא אם מוצאים זמן באמת ריק, למרות שזו האטרקציה המרכזית באזור שלנו)

חם ומוזיאונים למינהם לא מעניין אותם

רוצים חוויה משפחתית (גם גרעינית וגם מורחבת)

עם משפחה מורחבת נפגשים בבית של מישהו או בגינה ציבורית - לא במקום עם מים. 🤷‍♂️

ולא אבא עם הבנים ואמא עם הבנות? אשמח לרעיונות

ברגע שגדולים - אצלינו גם אחים ואחיות לא יכנסו בייחד

למה? כשמדובר באחים ואחיות, ממש לא מובן בעיני. אצלנו,משפחה גרעינית פשוט שנכנסים יחד , בבגדי ים צנועים. לא מצליחה בכלל בכלל להבין איפה הבעיה. ההתלבטות התחילה כשהמשפחה הגרעינית התרחבה ויש חתנים , כן עשינו מסלולים רטובים יחד, אנחנו כן הולכים למסלולים ומעינות, בבין הזמנים 95 אחוז,דתים שלבושים צנוע, והמעט שלא , פשוט ממשיכים ולא מתעכבים לידם. כשעשינו נופש משפחתי מורחב עם האחים שלי , חילקנו לזמן בנים ובנות בברכה, כי הברכה קטנה וזה פחות שייך להכנס יחד.

הבא

לא מדובר שם על אשה בבגד ים, אלא כמו שמסביר רש"י שם - שבגלל הנהר היא מגבהת בגדיה.

זו המציאות (בלי להכנס לפירוט רב מידי, שגם הוא לא צנוע בפורום פתוח...) במים הבגדים יותר עולים, יותר נצמדים, יותר נהים שקופים.

נ.ב. הלוואי שכ95 אחוז דתיים, היו לבושים צנוע. בילדותי זוכר את עצמי באוטובוס קבוע עם בנות אולפנה, שכולן עם חצאיות ארוכות באמת. היום גם בלי מים המצב רחוק מזה...

זה ממש ממש לא מובן לי. ולגבי מה שכתבת, במעינות ומסלולים רטובים, יש גם דעות שזה מותר. אנחנו הולכים ובעלי ברר ובדק ושאל רבנים בענין . בסוף זה כמו ללכת ברחוב, וממה שראיתי בשבוע שעבר כשהיינו בנופש, המצב במעינות ובכנרת בצפון הרבה יותר צנוע מסתם ללכת ברחוב בעיר שלנו, הרוב הכמעט מוחלט של המטילים דתים וחרדים. לא יודעת איפה החילונים מבלים... וברגע שבת לבושה צנוע , עצם הכניסה לדקויות של מה קורה לבגד,שהוא רטוב, היא לא צנועה, ושהבנים יתרכזו בלהנות עם המשפחות שלהם ולא בלחפש מה קורה לבגדים רטובים. וזה דברים שבעלי אמר, לא אני . שכשלא עסוקים בזה , זה פחות מעסיק.

אלא שאת (או בעלך) מציעה לא להתעסק בזה.

מה אעשה שההדרכות של חז"ל אינן כאלה? ומה אעשה שפעם אחר פעם ניסינו כשאמרו לנו שיהיה בסדר ולא יכלנו להרים את העיניים?

אז בשביל לא להתעסק בזה, אנחנו פשוט לא שם.

אמרתי שאני לא מבינה לגבי זה שאתם לא נכנסים לברכה יחד רק אחים ממשפחה גרעינית . לגבי לא ללכת למסלולים רטובים אני מבינה שזו החמרה, . בעלי ברר ושאל רבנים ולפי מה שאמרו לו יש הבדל בין ברכה מעודבת למסלול, בו הולכים ואם הרוב צנועים יש איפה לשים את הענים וכזשיש בעיה ממשיכים ומתרחקים, אפשר כמובן להחמיר, אבל אז אין איפה לטייל בימי הקייץ החמים( הנערים שלי סולדים ממקומות ממוזגים כגון מוזאונים ואני לא מסוגלת לעשות מסלול בחום , בלי להרטב). ובאמת שהיינו במסלולים רטובים בשבןע שעבר וממש היה איפה לשים את העינים. ואם היתה משפחה חילונית אחת פשוט המשכנו . פעם עשינו מסלול רטוב ביום שישי בבוקר ובאמת היו הרבה יותר חילונים, אז,בתקופות שיש בהן יותר סבירות לבעיות צניעות, אולי נתכנן משהו אחר. שמנו לב שבבין הזמנים זה הרבה פחות בעיתי, כשהרוב הגדול צנוע , אבל אם בשבילך גם בת צנועה במים היא לא צנועה, אז זה לא משנה לך.

לק"י

זה עניין אישי גם.

אבל שנים לא הלכנו לטיולים של כמה ימים בחופש.

עכשיו לרוב אני יוצאת עם הילדים, כי בעלי עובד.

יש אטרקציות ממוזגות למיניהן. מומלץ לחפש כרטיסים מוזלים דרך כל מיני מועדונים.

אפשר לטייל בטבע במקומות לא רותחים.

אולי מסלולי מים עם מעט מים, ואז זה רק לשכשך רגליים.

שמתאימה לגילאים של מתבגרים מגיעה לכמה מאות שקלים, אז זה לא משהו שעושים כל רגע בחופשה..

מה עושים בשאר הזמן?

לק"י

אין לנו מתבגרים בגילאי תיכון.

אבל אם היתה לי אפשרות לטייל בטבע, כנראה שהייתי עושה זאת.

(אבל גם ככה זה לא מכסה את רוב החופש).

משפחה מורחבת זמנים נפרדים

יש המון מקרי טביעה בבריכות בבצימרים.

חלק מההיערכות היא לדאוג שיש מבוגר בבריכה לכל אורך השהות שלכם באתר.

ברגע אחד. יכול לקרות אסון.

אין מצב שהילד שלך בבריכה בלי שאתה איתו.

אלא אם כן מישהו מבוגר אחר אמר לך שהוא לוקח אחריות מיוזמתו.

2. בריכה חייבת להיות מגודרת ונעולה תמיד. ואם היא לא מגודרת, נועלים את הבית/צימר, אם הבית פתוח. צריך לשים שומר ליד הבריכה. כן כמו בצבא.

לק"י

האחים שלו והמשפחות שלהם לא כ"כ דתיים (אם בכלל), אז הם כן נכנסים ביחד (ולא עם בגדים צנועים. למרות שמבחינתי זה לא משנה. גם עם בגדים צנועים- בבריכה לא ענקית להיות יחד זה לא כזה צנוע).

אנחנו מוצאים זמן שאין אף אחד, ואז נותנים לילדים להכנס (פעם אחת אני נכנסתי איתם. פעם רק שמרנו מבחוץ).

כשהיו קטנים כן נכנסו עם גיסי והבנות שלו (הן היו ממש קטנות). אבל גם זה לא היה כזה חלק מבחינת שנינו.

אני חושבת שאפשר לחלק את הזמנים לבנים- בנות- משפחות גרעיניות (אם זה חשוב למישהו להכנס יחד כל המשפחה).

בנופש עם המשפחה המורחבת והייתה בריכה במתחם

היו שעות של בנים ושעות של בנות

ובערב נכנסנו רק המשפחה שלנו

בנים בנפרד בנות בנפרד ונכנסים תמיד צנוע

כלומר- כן יש גמישות בכניסת ילדים מהמין השני, עד גיל 7 אפילו, כי כולם צנועים.

ואצלנו יש כאלה שמקפידים אפילו על נפרד בין בוגרים בתוך המשפחה הגרעינית.

בכל אופן אם נמצאים באזור יחסית חרדי או מותאם לחרדים אז יש מקומות שבהם הבריכה אפילו מוצנעת (ולא נמצאת במרכז הגינה של הוילה),

לנו יצא להגיע למקום עם ממש מחיצה שמסתירה את הבריכה.

כן היה שם לבוש לא מתאים. אבל המים שם היו כל כך ירוקים שהם כיסו הכל.

בדברים שימושיים, ואת הקשר לברכה להשאיר לאנשים להיות יצירתיים...

פשוט להסתובב במקס סטוק ולשלוף דברים. אפשר גם להסתובב בבית ולחפש מה יכול להתאים (נגיד, שיטוט דמיוני במטבח מעלה לי- כף גלידה, קולפן, תחתית לסירים, מגבות מטבח, פורס לביצה קשה, פותחן שימורים).

כדאי לקחת דברים שונים מחדרים שונים בשביל הגיוון.

ואם זה לשבת, לשים לב לא לקנות מוקצה.

בעל לעתיד?

חבר של הזוג?

אח של הבעל/אישה?

שימושי מאוד בהמשך. לפחות חלקם..

ורעיונות למקסטוק: תחתית לדברים חמים, ספלים חמודים, קורץ עוגיות, כותש שום, מועך פירה, מסננת פסטה, מסננת לעלים, מגבות מטבח, סינר, שעון ( יש שם זולים, יפים ודפוקים אבל את זה הם לא ידעו)