[נראה לי משום מה שיותר בנים יסכימו להיפגש עם בנות גדולות מהן, מאשר שבנות תסכמנה להיפגש עם בנים קטנים מהן. מה נראה לכם/ן, אני צודק בהשערתי זאת?]

לפחות אני מכירה לא מעט בנות שלא יפריע להן, כל עוד הבחור מגובש ובוגר.

אבל למי אכפת ממי שלא תסכים?
אם אתה פתוח לזה וזה נראה לך - אין סיבה שזה לא יקרה (ובסוף תגלה שקטנה ממך בארבע שנים זה דווקא בדיוק מה שאתה צריך. לא זוכרת בן כמה אתה אז סליחה אם זה הופך אותה לקטינה ).

את היחידה ש"נתת" הסכמה עקרונית לפער גדול יחסית כלפי מטה - ורק עוד שתיים  הביעו הסכמה מסוייגת משהו, וגם היא, רק לפער יחסית קטן - חצי שנה, או פחות מזה...

ואני באמת שואל - אז איפה כל אותן בנות שפתוחות מחשבתית לבדוק לפי הבחור ולא לפי מה שהן מאמינות שמגדיר את כל הבחורים שצעירים מהן? אני לא נתקלתי הרבה בבנות האלו שאת חושבת שקיימות יותר...

וזה לא קשור ל"מי אכפת" - אני לא מדבר רק עליי או אומר שזה באמת משנה/אכפת לי - אני רק אומר שזה מה שנראה לי במציאות, ושאלתי אם גם אתם חושבים/חושבות ככה - זה לא אומר שכל כך "אכפת" לי ממי שלא תסכים. אני פשוט מנסה לברר את המציאות, ולהבין כאלו שאומרות שלא, מאיפה זה נובע...

1. גם אני אעדיף מישהו שהוא שנה לכאן או לכאן, וככל שהפער גדל, בעיקר למטה, השאר יצטרך לקרוץ יותר כדי שאנסה. גם זרקתי 3 למטה כדי שיהיה עגול, אבל האמת שהניסיון האחד שלי עד עכשיו לא היה מוצלח.. עוד לא מספיק מבוגרת כדי שבחור שצעיר ממני בשלוש שנים יהיה בשל מספיק, כנראה.

2. לא יודעת אם יש רוב שמסכים, נראה לי שלא, אבל יש מספיק. וכמו שהרב אבינר אומר - "אתה לא צריך כולן. זה גם אסור. אתה צריך אחת"

יש לי הנחה מאוד מאוד זהירה שהטיעון שהבאתי מעלה ועליו ענית - הוא עדיין נכון. בנות תשתמשנה יותר בסטיגמה הזאת כדי לפסול אוטומטית בנים שקטנים מהן - לעומת בנים שיהיו יותר פתוחים מחשבתית בזה לצאת עם בנות גדולות מהן (אולי כי הבנים ה"קטנים" האלו - הם, שבעצם אמורים להיות מוגדרים ה"פחות בוגרים" - יודעים למעשה את רמת הבגרות שלהם ויודעים האם היא מפותחת מספיק ג-ם למישהי מבוגרת מהן, בעיקרון. לעומת הבת, שיודעת רק מה רמת הבגרות שלה, ומניחה באופן אוטומטי שרמת הבגרות של בן הקטן ממנה היא הרבה פחות משלה...)

אבל למען האמת - נראה לי שרוב הבנות אף פעם לא חשבו על זה ברצינות ולא פתחו אפילו בינן לבין עצמן את הנושא, אלא פשוט "נשאבו" לזה, וזה כבר התקבע בהן כנורמה, וכ"חס וחלילה שאני אצא עם מישהו קטן ממני".

ותעידנה הלא מעט בנות שכ-ן נשואות למישהו צעיר מהן - שזה שטות מוחלטת להחליט בלי דעת ש"כל הבנים הצעירים ממני בהכרח לא בוגרים כמוני/לא בוגרים מספיק כדי להתחתן איתי".

אלא שאלתי האם אתן מסכימות איתי שיותר בנות תעדיפנה לא לצאת עם בנים קטנים מהן, מאשר בנים שיעדיפו לא לצאת עם בנות גדולות מהן... - אז מה נראה לך התשובה לשאלה זאת? בלי קשר לתשובה ספציפית לגבייך...

בגיל מסוים צריך להרחיב את הטווח...

למרות שגם בגיל צעיר יותר לא הפריע לי,

עכשיו זה בכלל לא מפריע, כי זה כבר ממש לגיטימי...

3 שנים מעלי, וגם זה מרגיש לי המון. מעדיפה חצי שנה-שנה וחצי. וחודש בערך מתחתי. אולי.

כן. אני וגילאים זה משו... שריטה עמוקה חסרת תקנה...

בס"ד 

מתחתיי מרתיע אותי, אני לא רוצה להרגיש אחותו הגדולה...

אני שואל ברצינות. ולמה שבחור גדול ממך לא ירגיש שאת אחותו הקטנה?

למה אוטומטית רבים רבים ורבות רבות ישר מכלילים ומסטגמטים ומחליטים שברור שבת גדולה יותר, בהכרח תהיה הרבה יותר בוגרת מהבחור שקטן ממנה - לעיתים אפילו אם הוא קטן ממנה רק בשנה, והיא בת 25 והוא 24 - ויכול להיות שאם היא תבדוק במציאות את אותו אחד, פתאום תגלה שהוא הרבה יותר בוגר ממנה בהמון דברים, נגיד.

איפה נכנסת פה "אחותו הגדולה"? בראייה כללית? האם את חושבת שכל בחור צעיר ממך אוטומטית הוא יהיה הרבה פחות בוגר ממך?

חלילה אני לא מתכוון לתקוף אישית פשוט מוזרה לי התפיסה הזאת שמכלילה בלי באמת לבדוק אדם לפי עצמו.

רק מזכיר - אלו שמכלילים במקום אחד, שלא יתלוננו על כך שאחרים מכלילים במקום אחר - לא יכולה להיות להם/ן טענה על הכללה כלשהיא, כי בדיוק כמו שהם/ן מכלילים/ות - ככה אחרים יכולים להכליל איפוה שהם רוצים.

צריך לבדוק פר אדם, לטענתי -ולא "לפי איך שאני חושב שבכללי נתון כזה או אחר מגדיר את כל המחזיקים בנתון הזה".

בס"ד 

אבל זה עדיין מה שאני מרגישה וכדאי לא להדחיק רגשות בנשא של זוגיות!

פעם היה ברור לי שאין מצב שאני ייצא עם מישהו שקטן ממני,

וכשקצת גדלתי הבנתי שזה כן הגיוני, אבל אותי עדיין מרתיע.

מלכתחילה זה פחות נשמע לי אבל אתה צודק שצריך לדון כל מקרה לגופו...

כללי על כך שזאת סטיגמה שלא הייתה צריכה להיות קיימת ובחורות היו צריכות להבין מראש שהן צריכות לבדוק על פי הבחור עצמו ולא על פי מה שהן "מאמינות" מה"סטיגמה".

להבדיל, זה כמו שאני מניח שאת לא אוהבת את המציאות שאולי קיימת, שבחורים לא רוצים לצאת עם בנות לא יפות, ולא משנה בכלל מיהי הבחורה - בנות אינספור התלוננו כאן על זה, וזה לא קשור לתשובה של:  "את לא תרצי להתחתן עם מישהו שלא אוהב את המראה שלך" - כי העניין הוא לכתחילה, בכללי - לא במקרה ספציפי נתון כבר.

ואותו העניין לגבי העובדה שרבים ורבות שאינם אתיופים, לא ירצו לצאת עם אתיופי/ת מראש, בלי לבדוק בכלל את הבחור.

אני בדעה שמראש צריך להעיף את הסטיגמות לפח האשפה של ההיסטוריה ולבדוק על פי בחורה בפני עצמה, כל אחת בפני עצמה - וגם בחורה, צריכה לבדוק כל בחור בפני עצמו.

מרתיע אותך? תגידי - מתחתיי, אבדוק כל מקרה לגופו... - זה תשובה הגיונית שמתאימה למה שכתבת לי בסוף ההודעה למעלה שאני צודק^^^

בד"כ אנשים נוטים לחשוב שהם בוגרים ממה שהם....

גם אתה שמצדד בזה נשמע בערך בגילך(19?) אז אתה מצפה ממישהי שנגיד בת 20 להסכים לזה?

כן, בנות יותר בוגרות....

ומכאן זה מגיע...

כל הבנים הצעירים שאני מכירה אומרים שהם יותר בוגרים מגילם....

אבל זה לא נכון!

יכול להיות שאני דומיננטית מדי או משהו, אבל הם מרגישים ילדים, גם מבחינה אינטלקטואלית...

מצטער באמת שאני לא מחזיק מהסטיגמות שלך.

לגבי העניין האישי, לא באמת מתכוון לענות לך על זה, ולא ארד לרמה שלך גם אם אפשר.

אולי את צודקת בעיקרון - בנות רבות מידי עפות על עצמן שאין סיכוי שגבר צעיר מהן יהיה בוגר כמותן.

ואני לא מצפה מאף אחת לכלום, רק מבהיר - מי שאין לה בעיה עם סטיגמה מסויימת, שלא תבוא לבכות אחר כך שיש כאלו שאוחזים בסטיגמות אחרות.

האפשרי מבחינתך - זה אומנם החלטה שלך מה קריטי לך מספיק כדי להחליט שלא אכפת לך שזה ימנע הרבה הצעות שבלי ה"סנן" הזה, היו יכולות להתאים - רק תזכרי את זה

השאלה היא אם כל הצעה שמעל 3 שנים את פוסלת, אפילו בלי לברר.

כי יש בחורים שנתיים מעל (ואפילו בחורים שקטנים ממך!) שנראים מאד מבוגרים, ויש בחורים חמש שנים מעליך שנראים צעירים מאד כך ששווה לברר על כל הצעה בפני עצמה ולא לפסול מיד, גם אם זה נראה לך המון.

(מנסיון, גם לי היה קשה מאד להפגש עם בחורים גדולים מדי, אבל לא פסלתי אם ההצעה היתה נשמעת טוב)

לא נראה לי שהוא ירצה להתחתן עם מישהי בת 10

כלפי מעלה, לבנות - קל לכתוב אפילו 10 שנים - אם בנים כאן יכתבו שהם מוכנים בנות 10 שנים מתחתם - רבים מהם יוכלו להיות מואשמים בפדופיליה

בס"ד

שנה מעלי ו3-4 מתחתי.

אני בשוק! בנות לא מוכנות לצאת עם קטנים מהם. זה נראה לי קצת מקובעות.. במחילה. בארה"ב מדברים על זה שזה גורם לבעיית רווקות מאוד מרכזית שם. כי בת שעברה את ה25 היצע הבנים שלה שם יורד בצורה ניכרת ביותר.. אולי גם פה זה יכול לעזור..

בנוסף אני לא מבין בכלל מה העניין עם הגיל. פעם חשבתי לעצמי מחשבה נון קונפרמיסטית . "מה אם עכשיו אני יחליט להיות בן 18 ויתחיל  לחשב מסלול מחדש"? התשובה הייתה כלום- חוץ מנורמות חברתיות וסביבה אין משמעות לגיל.. ואשמח שיאירו את עיני.. המשמעות העיקרית היא של ניסיון חיים של בגרות נפשית של מפגש ערכי וכו'. הרי יש לנו "ילד בן 30 עם חום גבוה ששוכב על המיטה בבית הריו" ויש לנו אבירים על סוסים לבנים שבגיל 21 כבר כבשו חצי יבשת מבחינה נפשית. הראו בגרות אחריות כלכלית/צבאית/תורנית/משפחתית וכו'.. אז מכאן קריאה לכל בנות האדם החפצות לשמוע "צאו מאצטגנינות שלכם" "ושובו אל הספינות שלכם".. וכן אל בני האדם החפצים לשמוע.. אני הייתי בטוח שהבעייה היא הפוכה שבנים מבוגרים יעדיפו בנות צעירות מהם.

וסיכמנו שמה לעשות, בד"כ בנות יותר בוגרות מבנים אז זה לגיטימי לחלוטין שיסתכלו על גדולים מהן.

ויש כאלה שפשוט לומדות מניסיון העבר

יש גם כאלה שאוהבות קטנים מהן או בגילן,

כל אחד ומה שהוא עובר בחיים ומה שמתאים לו ...

זאת עובדה שחכמים אמרו עוד לפניי אז...

אהמ זהו

אחד ואחד?

(אני לא הולך לדון על הסטיגמה עצמה שהיא דיון בפני עצמו)

אין מקום לבדוק כל בחור בפני עצמו? זה נראה לי מה שבעיקר קובלים עליו כאן - שבשם הסטיגמה הבת תפסול אוטומטית בלי לבדוק אפילו, את כל הבנים הקטנים ממנה.

אז רק שלא תתפלא אחר כך אם בנים רבים מאוד יפסלו אותה על סמך סטיגמה או הכללה שלהם (נניח:  "אני לא יוצא עם בחורה לא יפה!"). ולא רק יופי, אלא כל הכללה. ("אני לא יוצא עם אתיופית! הם כולם אותו אופי וזה לא שייך בכלל!")

בת שמכלילה ופוסלת אוטומטית על סמך גיל או על סמך כל דבר כזה, בלי לבדוק לגופו של בחור - לא יכולה לדרוש מאף גבר אחר, שום דרישה בנוגע ל"לא להכליל". זה הכל.

לבין עצמן. שזה, כמו שאמרתי, הסטיגמה שלהן, שלא קשורה לעולם הגברים.

כתבתי שזה ככה בדרך כלל ואין לי כוח להכנס לדיון החפראווי הזה שוב, כל אחת ומה שהיא מתחברת וזה לא ח"ו מגאווה או תחושה של עליונות או  משהו כזה

יש בנות שלא מתאים להן מישהו קטן מהן מכל מיני סיבות, ויש כאלה שדווקא אוהבות מישהו בגיל שלהן או קטן מהן,

לגיטימי, כנראה גם בנים יש כאלה

אבל אם נסתכל בסטטיסטיקות לרוב- האישה קטנה מהגבר, ולפעמים בפערים די משמעותיים [ולמה?]

קיצור, בסוף כל אחד יתחתן עם מה שמתאים לו, ומי שרוצה לפסול שיפסול אם זה לא מה שהוא מחפש, זכותו.

כתבת - בשבילכן, אתן מאמינות שזה ככה.

זה שרוב הבנות צעירות מהגבר זה לא התירוץ - זה אולי הבעיה. נוצר קיבעון מחשבתי שבהכרח בת חייבת להיות הצעירה מהגבר.

ולדעתי, לפחות, זה אכן נובע מתחושה קמאית של הבנות שבהכרח הן תהיינה יותר בוגרות מכל בחור שצעיר מהן, ויש מגדילות - אפילו בחור שהוא בדיוק בגילן, בהכרח יהיה יותר צעיר מהן, והן לא יצאו אפילו עם בחור בגילן...

מצטער, אבל זה מה שאני מאמין בו. לא הצלחת לשכנע אותי שאני טועה.

בסופו של דבר כל אחד יעשה מה שהוא רוצה ויתחתן עם מי שמתאים לו בלי שיקולי סביבה חיצוניים אל תדאג, 

ואני עדיין בדעתי, לא כסטיגמה, אלא כדבר שהוא די נכון מבחינתי, זה לא חייב להיות מבחינתך

זה סטיגמה - שאת מאמינה שהיא די נכונה בשבילך.

זה כמו שבן כאן יכתוב שהוא מאמין שכל או רוב מוחלט מהאתיופיות לא מתאים לו כלל וכלל.

זה סטיגמה או לא?

וגם אם כן, זאת כרגע ההסתכלות שלי, זה לא שאמרתי את זה על עיוור, כן ניסיתי ולא שללתי קטנים ממני או בגילי וזה עוד יותר חיזק לי את מה שחשבתי לפניי

אבל זה תלוי בבן אדם, זה כל אחד מה שבאמת מתאים לו

כמו כל אחד ואחת שיש להם קריטוריונים מסויימים שהם הולכים לפיהם במציאת בן\בת זוג שבאמת מתאים להם, 

ב"ה יש לנו את זכות הבחירה והאדם מכיר את עצמו הכי טוב 

באופן גורף - אפילו אם יגיד לך:  "יצאתי עם כמה אתיופיות וזה לא התאים לי".

את - אני לא מתכוון דווקא את, אלא בכללי, בנות "כמוך" - תטני שהוא סתם מכליל ועושה סטיגמה ושהוא חייב תמיד לבדוק על פי האדם ולא על פי "הערכה" שגיבש כלפי "קבוצה שלמה" על סמך כמה מקרים בודדים.

כמובן שיש זכות בחירה - מה שמפריע לי הרבה זה העובדה שיש המון פעמים שבנות יוצאות נגד בנים שעושים סטיגמות, ובעצמן לא שמות לב שהן נטועות עמוק בתוך סטיגמות משלהן.

זה הכל.

לילה טוב

ואם לבחור החמוד לא מתאים אתיופיות מה אכפת לי? זה עניין שלו אם בא לו שוודית או קווקזית או אנערף מה

וכנ"ל ההפך...

אם כולם היו מחפשים את אותו דבר אז אבוי לנו,

וזה אפילו לא סטיגמה, זה פשוט עניין של טעם אישי. זהו.

כולם אמרו לה שמי שפוסל אותה על זה שהיא אתיופית הוא...והוא... וכו' וכו'.

בקיצור, אומרים מה שרוצים מתי שנוח. הבנתי.

נ.ב: את לא כתבת שם אלא אחרות, אבל הנה השרשור ההוא:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t657674#7311902

 יש הבדל אם אתה פוסל מישהו שפשוט לא מתאים לך או רחוק ממה שאתה מחפש או אם זה בקטע גזעני ופוגעני כולל ...

ההבדל הוא עצום ולדיון הזה אני באמת כבר לא אכנס. 

הבחורים שיותר קטנים ממך, בהכרח פחות בוגרים ממך - ולכן כמעט מכלילה את כולם תחת ההגדרה "פחות בוגרים ממך" על סמך אולי כמה כאלה שכן ניסית איתם - ויש בנות שלא ניסו בכלל.

למה שזה, למשל, לא יהיה גזעני - על פי מין, וסינון על פי רקע עדתי כן יהיה גזעני? ואם הבחור אומר לך ש"ברור לי שמנטיול אתיופית לא מתאימה לי ושכל האתיופיות בבירור לא מתאימות לי, ואפילו יצאתי עם שתיים וזה רק חיזק את השערתי". 

למה הקטע עם האתיופיות זה "גזעני" והקטע של הגיל זה "לא גזעני"? כי את החלטת? אני שואל ברצינות... במה מישהי שפוסלת בהכללה בגלל גיל, יותר טובה מאדם שפוסל בהכללה על רקע עדתי?

מעל 30 אולי אלמן/גרוש

אני עושה כאן הכללה אולי מוגזמת

הכל תלוי ויכול להשתנות בהתאם לבחור 

ט.ל.ח

אולי אולי אולי חצי שנה מעליי (זהו ההפרש לצד השני)

יש לי שריטה רצינית. לא יוצאת עם קטנים ממני/באותו גיל שלי.

לנישואין במדינת ישראל. קרי, 18.

וכמובן שזה תלוי באישיות וכו', לא עם כל "ילדה" אפשר לצאת..

ואך ורק ללמעלה, ככה בכל אופן אצל נשים

הקשרים שהיו ונגמרו

-הלוואי שהייתה בי תיכולת הקרה והנכונה הזאת להתנתק מהם מהר ולהמשיך הלאה

חלום כי באמת כל רגע שעדיין יש חיבור זה בזבוז זמן יקר

אם כשמגיע וכשהולך ללימוד תורה הם ישנים? ומתי הוא ואישתו זוכים לזמן זוגי אישי רוחני נפשי היות וכשהוא מגיע הביתה זה למקלחת שינה ואוכל?

מה זה שונה מאדם שהולך לעבודה ונמצא מחוץ לבית 9 שעות לא כולל נסיעות? או מאדם שמשמש כקצין קרבי ונמצא רוב זמנו בפעילות צבאית? או טייס אזרחי שנמצא הרבה בשמיים ובמדינות אחרות, או באיש עסקים שעסוק ומתרוצץ בניהול העסק?

אצל אברך, להיפך, אין לו נסיעות כמעט כי הוא פשוט יגור בקהילה ליד הישיבה/כולל.

לא שונה מהרבה מקצועות אחרים, כמו שכתבו מעליי.

בלי איזשהי מטרה או או הישג במשך עשרות שנים.

יש המון דרכים להתפתח בלימוד תורה, לימודי רבנות, כתיבת מאמרים תורניים, העברת חַבּוּרוֹת ושיעורים בישיבה, לימודי דיינות, כתיבת מאמרים תורניים, וכולי.

מי שסדר היום ומטרות הלימוד שלו במשך עשרות שנים נראות בדיוק כמו בשיעור א', שווה למי שנשאר קופאי בסופר בעולם העבודה ולא מחפש להתפתח בזה.

הרבה דרכים להתפתח בלימוד התורה גם מביאות בסוף למשרות תורניות שגם מביאות פרנסה, למרות שמאוד קשה להתקבל אל הדברים הרציניים באמת.

אני מסכימה שבחור שרוצה לצאת לדייטים ואין לו מושג מהחיים שלו, לא רק לפרנסה שהיא מחוץ לישיבה, אלא לפחות מטרות ויעדים בתוך עולם הישיבות, כנראה שהוא לא בוגר מספיק ולא בשל לנישואים.

מה שכתבת בסוף על לאסוף בחורות זרות ברכב לצורך נישואים, נראה לי כדאי שתשקול בתרחיש המדומיין שלך מה תעשה כשהבנות החביבות שפחות זורם להן להיות מכונת ילדים, יתקשרו למשטרה.

השני יועץ משכתנאות כל יום (באמת יועץ משכנתאות) ו..זהו. כאן זה נגמר. הוא לא יהיה משהו מעבר לזה.

השנה הוא קם בוקר, הלך לייעץ לאנשים, חזר בערב.

בעוד 30 שנה, הוא יקום בבוקר, ילך לייעץ לאנשים ויחזור בערב. אפילו הקפה והבדיחות מסדרון יהיו קבועים ועוד מלא דברים אחרים.

קשה לקרוא את ההודעה הפותחת

כי היא כתובה עם המון תפיסות ברורות של הכותב

הלוחם שכרגע עובד בעבודה רגילה,

הולך לעבודה כל יום וחוזר בערב? למה הוא לא נשאר קבוע עם אותם וופלים?

סגנון הר המור.

אמרו שלצערם במשך שנים טיפחו את עניין הצבא ושבנות יעדיפו מישהו שעושה צבא מאשר אברך.

לענ"ד,

לא סותר שאפשר גם וגם. ואם הבחור תלמיד חכם אז שיתגייס בחוק טל וכו'

יש עניין בלהביא את התורה לחיי המעשה.

ואין לזה באמת תשובה של שחור לבן, זה תלוי בהרבה משתנים.

דבר אחד ברור לכולנו, תורה מצלא ומגנה וזה עיקר חיינו.

ואת זה המדינה והצבא וכו' צריכים לזכור, שלימוד תורה הוא מה שמחזיק אותנו ולא להפך.

לעומת דברים אחרים.. זה וודאי לא פרדוקס, אלא עובדה- תורה קדמה. תורה תישאר.

וזה העיקר.

שקדמה לתורה?

דרך ארץ=עבודה.

יש הנחה לא מבוססת שאם כולם ילמדו תורה אז לא יהיו מלחמות. הבעיה המרכזית היא שיש שלל ראיות הופכיות מהמציאות, מהמצוות ומהתנך לכך שזה שגוי.

מילא היו אומרים "כולם יקיימו צורה ואז לא יהיו מלחמות" עוד היה אפשר להבין, כי לכאורה זה יהיה גאולה - וגם זה עוד טעון ראיה שהרי הרמבם כותב במפורש שמלך המשיח יילחם לישראל. אבל להגיד שהלימוד הוא הקובע? מוזמנים לשאול את חזקיה ורבשקה אם הלימוד לבד מועיל.

שהציל את דורו בזכות הכפייה הדתית

מקור?

הקב"ה במפורש אומר "וגנותי את העיר למעני ולמען דוד עבדי", קרי חסד גמור ושמירת הברית לדוד - וגם זה לאחר שכל יהודה נחרבה תחת כיבוש רבשקה. אותה יהודה שכל ילד ידע בדיני טהרות וכו'.

כדאי לחזור לתחילת ישעיהו ולקרוא על אותו הדור. לימוד התורה הוא רק מצוה אחת, והיא לא הכריעה כלום.

לא לימוד תורה הציל אותם. ממש לא.

זה לא אומר שאין ערך ללימוד תורה חלילה. זה רק אומר שאין קשר בין לימוד תורה להיעדר מלחמות.

גם 1 מכל 8 יהודים ממלכת ישראל ברחו לירושלים. העיר בתקופת חזקיהו גדלה אסקפונציאלית, יש לזה גם הוכחות ארכיאולוגיות.

וכן חדמשמעית שניצלו בזכות התורה

בזכות דוד העונש נדחה לדור אחר

מילים כמו "חדמשמעית" או "אקספוננציאלית" זה לא ראיה, כידוע. זה רק נשמע טוב.

אם הדור ניצל בזכות לימוד התורה אז מה לנו צורך בזכותו של דוד? ואם זכותו של דוד הצילה - כמו שהנביא אומר - אז לימוד התורה לא הספיק? לא יכלו להוסיף עוד אמירת תהילים או עוד חצי שעה של העמקה הסוגית רוב וקרוב? וכיוון שלמדו ללא הפוגה, עד שאפילו רוכבים לסוסים לא היו להם - למה עונש? וכי יש נעלה יותר מזה? הרי זה בדיוק הפנטזיה החרדית שאתה מציג?

אלא, שפשוט וברור שלימוד תורה אינו העניין בכל הנוגע למלחמות ישראל. לשיטתך, אחזיה מרד במלך אשור ורצה ליטול עצמאות בחזרה לעם ישראל למרות שידע שאין לו צבא (כי כולם לומדים) וכי חשב שהלימוד מספיק כדי שהמציאות תתיישר... שלא לדבר על השוחד הכושל שהוא שלח לסנחריב. וכל זה למה? הרי לימוד התורה מגנא ומצלא?

בפועל התנך מתאר שרבשקה כבש את כל ירושלים, הנביא מיכה מתאר "כי אנושה מכותיה, כי באה עד יהודה, נגע עד שער עמי עד ירושלים", הנביא ישעיה מתאר את המצב של כל אותם לומדי תורה של יהודה.

גם במלכים וגם בישעיה מדובר במפורש על השארית ועל הפליטה.

במצבות הפאר של סנחריב הוא מתאר את כיבוש יהודה ומדבר שם על מאות אלפי בני אדם, איש ואישה, קטן וגדול. התנך מתאר בפועל את כיבוש ערי יהודה. האם אתה רוצה לטעון שלומדי התורה הפקירו את הארץ וברחו לירושלים ונתנו לצבא אשור להשתלט על ערים ריקות? לומדי התורה לא האמינו בכוח הלימוד שלהם?

זה השיבוש החרדי. העירבוב בין קיום תורה ללימוד תורה. בעוד אחד הוא כל המצוות וכל האמונה, השני הוא מצווה אחת ואמונה מומצאת.

כשיש מלחמה אז מלהגים על הכרח הלימוד, אבל כשיש חוק גיוס אז צריך לצאת לרחובות ולימוד לא מספיק.

כשאחד מגדולי הדור החרדיים נמצא על ערש דווי אז חשוב לעשות גם עצרות תפילה לקרוע את השמיים, אבל כשאלף איש נרצחים ביום אחד ומרחפת סכנת השמדה על מדינת ישראל אז מספיק רק לכוון יותר (מבלי לומר מה זה אומר בכלל ואיך עושים את זה).

למזלנו, זהו מעוות שכן יוכל לתקון. אם ירצו. היום. אם בקולו תשמעון.

ודרך ארץ קדמה לתורה ב26 דורות לפני המעמד

עד מתי נביא "הוכחות" מפילפולי דרש?

משנה מסכת אבות פרק ב משנה ב:

"רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר:

יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם; שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן, וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:"

רש"י בפירושו שם:

"שיגיעת שניהם משכחת עון. שמתוך שהוא לומד ועוסק בתורה ובסחורה להתפרנס אינו חומד וגוזל ממון אחרים:

לסוף בטלה לגרור עון. כך כתוב במשנה לפי שא"א לו בלא מזונות והולך וטורח ומלסטם את הבריות ומשכח את תלמודו:"

הרמב"ם בפירושו על המשנה שם:

"רוצה לומר בדרך ארץ הנה - העוסק בפרנסה.

ואמרו וגוררת עון - כמו שבארנו במקום אחר, אמרו "סופו, שהוא מלסטם את הבריות"."

הרב עובדיה מברטנורא בפירושו שם:

"דרך ארץ - מלאכה או סחורה:

שיגיעת שניהם משכחת עון - שהתורה מתשת כחו של אדם, והמלאכה מפרכת ומשברת את הגוף, ומתוך כך יצר הרע בטל ממנו:

וכל תורה שאין עמה מלאכה - ואם תאמר יהא עמל בתורה תמיד ויגיעתה תהא משכחת עון, ומה צורך למלאכה, לכך הוזקק לומר וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, לפי שאי אפשר לו בלא מזונות, ומלסטם את הבריות ומשכח תלמודו:"

משנה מסכת אבות פרק ג משנה יז:

"

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:

אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ; אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה; אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת; אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה; אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח. הוּא הָיָה אוֹמֵר:

כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו יז, ו): "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב, וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב". אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ – אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם, וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי"."

רש"י בפירושו שם:

"אם אין תורה אין דרך ארץ. כמ"ש לעיל יפה תלמוד תורה עם ד"א:"

הרמב"ם על המשנה שם:

"רוצה לומר בזה, שכל שנים מאלו, כל אחד משניהם מועיל במציאות האחר ומשלים אותו."

הרב עובדיה מברטנורא על המשנה שם:

"אם אין דרך ארץ וכו' - סוף שתורתו משתכחת ממנו נג:"

עיקר תוספות יום טוב על המשנה והרב עובדיה מברטנורא:

"אם אין תורה אין דרך ארץ וכו'. פי' הר"ב דרך ארץ משאו ומתנו יפה וכו' ואם אין דרך ארץ סוף שתורתו משתכחת ממנו. ולא בא התנא לומר על קדימה ואיחור שצריך שיקדם האחד לחברו שאם אתה אומר כן אין גם אחד מהם יהיה במציאות. שאם אין האחד אלא א"כ שיקדם לו האחר. וכל אחד יש לו דין קדימה על חבירו נמצא שאי אפשר שימצא המאוחר בלא הקודם ושניהם מאוחרים נמצא ששניהם אינם נמצאים. ועוד שודאי שיש לדרך ארץ קדימה זמנית על התורה. וכמ"ש במ"ב פ"ב. אלא שכוונת התנא שאם אינו לומד אע"פ שנושא ונותן לא יהיה יפה עם הבריות. כי לא ידע כדת מה לעשות כענין חז"ל בפרק המניח [דף ל'] האי מאן דבעי למיהוי חסידא לעיין במילי דנזקין וכן אם אין דרך ארץ כלומר שאינו נושא ונותן יפה וכו' סוף שתורתו משתכחת ממנו על העון אשר חטא שהוא מחלל שם שמים שאומרים אדם זה שלמד תורה כמה מקולקלין מעשיו [יומא דף פ"ו] וכו':"

כי הרמב"ם, הטור והרמ"א פסקו את זה בהלכות תלמוד תורה. (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י, בטור ובשולחן ערוך בסוף סימן רמו ביורה דעה)

הטור, הבית יוסף והב"ח הביאו את הדברים להלכה בהלכות משא ומתן (אור חיים סימן קנו)

בכלל, אחת התופעות התמוהות זה החשיבות הגדולה המוענקת ללימוד תורה במקומות רבים ועדיין לא לומדים שם הלכות תלמוד תורה. מובן לנו שצריך ללמוד הלכות שבת כדי לדעת איך לנהוג בשבת והלכות חנוכה לקראת חנוכה, למה לא לומדים הלכות תלמוד תורה לפני שלומדים כל היום תורה?

הם לא קראו לזה עבודה, אני קראתי לזה עבודה, הם כתבו פרנסה כפי שהבאתי פה למטה:

אגב מה שלומך??? קטע שאת פו

אם כן, לכי על זה, זה יבנה אותך, וכשתפגשי את בעלך הוא יפגוש אותך כשמימשת את הפוטנציאל שלך.

קשה להבין את ההקשר המלא, אבל בסופו של דבר זה הכל עניין של סדרי עדיפויות. זה לא משנה אם את לומדת רפואה ובקושי יש לך זמן, השאלה מה החלק החשוב מבחינתך. על גבי זה כמובן שצריך תקשורת בריאה…

לפי דעתי יש כשל בהיגיון של בני האדם,

בכל עבודה תהיה ככל שתהיה, אם זה שכיר כמו רה"מ, רמטכ"ל, שופט או בעל עסק מקטן ועד גדול, משרת אנשים, נושא באחריות קשוב לצרכנים וממלא את רצונותיהם (יש גם עבודות יוצאות מהכלל כמו משקיעים, חלפנים או מהמרים), המקום היציב יחסית בו הם נמצאים הגיעו אחרי שנים של עבודה קשה מאוד וצבירת מוניטין (אמינות).

כגודל האחריות, ההתחייבות והמאמץ מגיע גם הכסף בהתאם להוצאות - וכשאנשים רואים אדם מצליח,

חוקרים על כבודו, המדינה מגיעה לגבות ממנו כסף, אנשים מנצלים, מבקשים עזרה, ועוד...

אין דבר כזה עוצמתית - אנחנו חיים בחברה ואחד תלוי בשני.

ועל הקרקע, כמה את חושבת להרוויח?

כירושלמים ההוצאות גדולות -

ולרוב מי שמרוויח טוב - לוקח משכנתא או מימון לרכב ונעשה בעל חוב.

בסוף אדם עובד כל ימיו בשביל להגיע לדירה ואז הוא כבר זקן (כמעט כמו שכירות) [יש הבדלי מחיר בין ירושלים ליו"ש וכו']

לכן המילה "עוצמתית" היא ממש לא נכונה.

בדרך כלל אישה רגילה שבעלה עובד קשה,

היא בסוף תגיעה תמיד בדרישה לקבל חצי ממה שבעלה הזיע. [והאם ההפך גם עובד?]

ואם כבר ברסלב...

ההצלחה היא מאת ה',

מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם,

בטחי בה' ולא בכוחי ועוצם ידי.

ונעשה מה שצריך לעשות למען עם ישראל.

מאחל לך הצלחה גדולה -

בעולם הזה ולעולם הבא בל נשכח.

לסיום:

לכי על זה!

בין שני דברים שנאמר במפורש שהם משמיים - זיווג וריש גרגותא...

אז פחות נראה שזה יפגע בך אם העבודה באמת מתאימה לך ותצליחי ותועילי בה.

יותר מסתבר שה' יעזור לך עם מה שנצרך כדי להצליח בשליחות, ובכלל זה להתחתן (וככל שאת מחוברת יותר לשליחות, כזה נותן יותר מקום לברכה לחול).

ולגבי האם נכון שאישה תעבוד בעבודה כזאת בשנה ראשונה - אם סדרי העדיפויות ברורים (מה שעצם ההתלבטות מעידה עליו שכן), אז גם אין יש פחות כמות, אפשר להשלים באיכות.

עבודה אידאליסטית גם בונה את הבית סביב דבר גדול ששותפים אליו וזה מחבר מאוד (כל עוד יש איזון כמובן), אז השאלה היא רק האם גם הצד השני ירגיש ככה, וזו בעצם אותה תהייה של ה"עוצמתית מדי".

אבל גם את פרסמת עכשיו.

לשאלתך.

זה חשש טבעי,

אבל אם אלה דברים חשובים, אז בסופו את צריכה לומר את זה.

וכן, לקחת בחשבון שהוא "יפגע" או לא ירצה לשנות כלום, כי זה קו אדום שלו או כי לא בא לו.

זה חלק מהזוגיות, ללטש את הפערים ולגלות את הקלפים.

העניין הוא שלפעמים הצד השני (וגם את )לא יודע מה באמת הקווים האדומים שלו,

וכמה באמת הוא מוכן לעשות עבור הצד השני.

וזה החלק המעניין : הקו האדום והמעשים יכולים להשתנות מאוד כאשר ההפסד מאי המשך הקשר לא ישתלם לו.

אז אם למשל את אומרת לי דברים שמפריעים לך, אבל הקשר בינכם עדיין לא פלדה, את לוקחת סיכון.

מצד שני, אולי את חייבת לומר עכשיו את הדברים שמפריעים לך כדי שבסופו של דבר הקשר יהיה פלדה ?

מה למדנו מזה ?

1. אין כאן חוקים ברורים. כל מקרה לגופו ובפורום יהיה קשה מאוד לדעת את תמונת המצב שאת רואה מולך.

2. הכי חשוב שאת באה באמת באמת מכוונה טובה ואת מסתכלת באמת על שניכם ולא רק עלייך. אם זה המצב, לכי על זה ותגידי לו מה שמפריע לך.

בהצלחה.

מה מהותי בעינייך?

נראה שזה בעיקר חשש, זה לא קל, יהיו טעויות בדרך , אבל בשלב מסוים בקשר מתגברים עליו ולוקחים סיכון כזה כדי שהקשר יתפתח🌷

כי בקשר זוגי שחיים יחד, ברור שלפעמים ניפגע ונפגע, מה שמייחד את הקשר זה האהבה והיכולת לנהל שיח ולהתגבר על טעויות שיהיו.

המון בהצלחה!

בפרט בציבור הדת"ל, המתאפיין בשיעור ניכר של זוגיות ונישואים בין עדתיים.

(לעומת המצוי אצל חרדים - נדיר ביותר למצוא נישואין מעורבים)

ואיזה כייף להיות בהרגשה שהקשר רציני והולך בכיוון טוב 🙂

מציע שתשתפי אותו בקושי עצמו, תגידי לו: יש משהו שיושב עלי ואני קצת חוששת להעלות אותו כי חשוב לי לא לפגוע, אבל אני רוצה שנוכל לדבר על הכל באמת.

תתחילי מהנקודה שהכי מפריעה לך - כשקורה X, קשה לי כי אני רגילה ל-Y..

תשאלי אותו איך הוא רואה את הפערים האלו, לפעמים כשהצד השני מדבר ראשון זה מוריד את ההגנות.

ופתיחות היא לא קסם של רגע, היא עבודה בהמשכים. ככל שתעברו שיחות כאלו בשלום, הפחד ייעלם.

בהצלחה רבה!

לאט לאט ליצור אמון ולא להיבהל, בהלה לוקחת 50 אחוז מאנרגיה שלנו. זה יבוא.

מאוורר USB, כל מיני שטויות כאלה שיש להן שימוש,

ותחשוב טוב על מה שכתבת.

כלי ששת, תבניות, פיירקס, ספלים, וכו'

תיק איפור

מחזיקי מפתחות

נרות ריחניים

מסגרת לתמונה

או קשרים שפשוט לא עוברים פגישה ראשונה.

לפעמים אנחנו מגיעים אליהן (או אליהם) כדי לסמן שעשינו משהו. בלי קשר למה שקורה באמת בעולם.

יש הרבה אנשים שמאמן בשבילם יהיה חסר תועלת. כן. אגב לא רק לחתונה.

תוהה אם זה אומר שיש טעות בדרך

כל מאמנת מביאה את הנקודות שלה וחלקן חוזרות על אותם הדברים.. כל צעד ומאמץ מהכיוון שלנו באמת מקדם.

אבל צריך לזכור שאף מאמן או מאמנת לא מחליפים אותי, הכוונה- אם יש לי פחד עמוק, או משהו כלשהו שתוקע אותי, האחראיות היא עליי לעבוד על זה, להשתחרר, להשליך, לקבל.

מאמנת טובה תדע איך לקדם אותי בזה, אבל העבודה היא עליי.

ולא תמיד בפנים אנחנו מספיק רוצים לעבוד על הנקודה שתוקעת אותנו (לפעמים אנחנו אפילו לא מודעים לזה!), אבל זה קורה.

אני חושבת שצריך להיות עם מישהי שבאמת רואה אותך ועוזרת לך לפתח ולהגדיל את הביטחון העצמי שלך, שמעודדת אותך לעבוד ובלי קשר לכמה כסף יצא לה מזה.. מישהי שאת מתחברת אליה ומוכנה להשליך את עצמך למסע אמיתי של בירור הנקודה התוקעת.

וחוץ מכל זה, לא יודעת אם באמת נגעתי וזה שייך..

אני חושבת שאת אלופה, שאת נמצאת בכלל במקום שמתייעץ.

אני פתאום לא מבין מה בעצם מיוחד במאמנים לחתונה? בעצם אגם צריך אימון אישי באופן כללי (או יותר מזה?), בלי קשר לחתונה...?

הרבה אנשים עוברים כל מיני דברים מאוד קשים בחיים שלהם ומגיעים לחיי נישואין בלי שהם עברו תהליך אחד של עיבוד וחושבים שהנישואין יפתרו הכל.

מאמנים ופסיכולוגים זה חשוב, זה עובד.. אכל צריך רצון של האדם, במיוחד בכל האימונים למינהם שגם בינהם יש הרבה שרלנטנים.

היום כל מי שעושה קורס של חמישה חודשים קורא לעצמו מאמן ומטפל.

מה שאני אומר זה שנשמע שאם אדם צריך להתמודד עם בעיות של תקיעות או קשיים כאלה ואחרים אז הוא צריך פשוט איש מקצוע. מה הדבר המיוחד במאמן ל"חתונה"? מה הייחודיות של המאמנות האלה? מה ההסמכה הקלינית שלהן?

שאם יש לאדם תקיעות או משהו הוא צריך איש מקצוע..

שהן מתעסקות יותר בעניין של חתונה ופחות בדברים גדולים של טיפול נפשי, כמו ליווי כזה.. של עצות וכו'.. ככה מהחוויה שלי.

לרובן אין הסמכה קלינית (של פסיכולוגית/עוס), בדרך כלל קורס אימון לחתונה

אין להם הסמכה קלינית רשמית (קורסים כאלו ואחרים, אבל למשל אין רישיון - זאת בניגוד לעו"ס ופסיכולוג)

מה מיוחד במאמנת "לחתונה"? שזה התחום שהיא בחרה להתעסק איתו.

קצת כמו שיש פסיכולוגים שמתעסקים בעיקר בחרדות. או בעיקר באובדן ואבל. כזה…

*אסייג- הואיל ולמאמנים אין רישיון כלשהו, ולכן גם אין פיקוח. כמו גם העובדה שלרוב הבסיס הלימודי-הכשרתי שלהם מצומצם משל עוסים קליניים או פסיכולוגיים - מומלץ שבמקרים של קושי יותר "רציני"- ללכת לאיש מקצוע עם תואר שני טיפולי. (נניח - דיכאון- ללכת לאיש מקצוע מוסמך. תקיעות בחיים וקושי בקבלת החלטות- הייתי מוכנה ללכת למאמנת)

מומחה לחרדה מטפל בבעיות חרדה, מומחה לאובססיביות מטפל באובססיות, מומחה לטראומות מטפל בפוסט-טראומות, וכו. המשותף זה שהוא פותר את הבעיה שנתנה לו את שמו...

אבל מה זה מומחה לחתונה? מה הבעיה שהוא מטפל בה שלא מצריכה התמקצעות קלינית?

אני באמת שואל

נגיד מומחה לדימנציה, מומחה סכרת

מה כן עושה מומחה? מטפל באותו תחום או עוסק בו (נגיד היסטוריון מומחה בית שני)

מאמן לחתונה זה מאמן שבוחר להתעסק בתחום חתונה, וזה אומר שהאנשים אותם הוא יאמן יבואו לרוב בגלל קושי/תקיעות מול נושא החתונה.

לא הייתי אצל כזו בעצמי, אבל למשל: מישהי שמרגישה שקשה לה להביע את עצמה בדייטים ראשונים, מישהי שמפחדת להמשיך כשזה נהיה רציני אז חותכת, מישהי שמרגישה שנמשכת דווקא לבחורים שלא מתאימים לעולם הערכים שלה.

למשל…

בסופו של דבר העיקר זה הקשר עצמו. אם הקשר שלכם בוגר וטוב, אז כדאי לנסות להתגבר על הפערים, ותמיד יש פערים כלשהם.

מכיוון שאתם עוד בשלב גמיש בחיים, כדאי לנסות לבדוק את ההתאמה בשאיפות וערכים. וגם אם יש פערים, אולי השאיפה להתחזק יחד חשובה יותר מהיעד. שהרי בסופו של דבר כשהתחיל הקשר החולשות האלה היו קיימות.

מה זאת אומרת ההתייחסות לתחילת הקשר? אני לא לגמרי בטוח שזה התחיל מהמקום הכי רציונלי ונכון מהבחינה הזו

קצת, זה מתלווה לאיזו מין הרגשה של התפשרות, ואולי מצד אחד אני לא נמצא במקום שצריך להתפשר (הן הגיל וזה שאני לא מבקש איזה משהו מטורף מידי) ואולי מצד שני כן כדאי וחשוב להתפשר ואני זקוק לכלים ולהבנה של הסיבה והנושא

"נכנסתי לזוגיות הזו בעקבות מורכבות במשפחה". ממליץ מאוד להיזהר בזוגיות שמגיעה בסיטואציה כזו.. באופן אישי הקשרים הארוכים והלא טובים שלי היו בתקופות כאלו בחיים, כשהבית לא עשה לי טוב ונשארתי בקשר עם הבחורה למרות שזה לא באמת הלך, ולא נהנתי. כנראה מתוך תחושה בתת מודע של זה העוגן שלי בתקופה הזו והקרן אור לעתיד היותר טוב שבחוץ.

אתה בחור צעיר ועומד בפני החלטה משמעותית לכל החיים, וצריך לקבל אותה בשיקול דעת. לא מתוך מפלט שאחרי כך נצטער עליו..

חשוב לי לומר שזה לא יוריד לך מהבחורה, יכול להיות שהיא האחת שלך לגמרי! בטח אם הולך לכם טוב. רק שים לב למצב, אל תגרר לקשר הזה רק כי יש משהו ביד. תמיד יכולה לבוא אחת אחרת. תפתח עוד עין בהחלטה הזו כי המצב שלך יותר רגיש מאחרים.

ולגבי רמה דתית, נראלי בגיל הזה עדיין לא סגורים על השאיפות התורניות לטוב או לרע. ייתכן מאוד שאם אתה תוביל טון תורני יותר בזוגיות היא תלך בעקבותיך (קרה אצל הורים שלי) , בטח אם היא הולכת למדרשה וכו'. אז יש שמקום לאופטימיות שהמצב גמיש. אבל ככלל זה כן נקודה חשובה בעיניי רמה דתית שמשפיע על איך נראה הבית חינוך ילדים וכו'.

הצלחה גדולה אחי! מעריך אותך על היכולת שלך להיות בקשר בגיל צעיר גם כשמורכב.

ומקשר שהוא בריחה.

אתה לא מספיק מכיר את עצמך.

מצד אחד יש לך מקום בטוח, מקור חום, קבלה, שיח נעים. מאוד קשה עד מרגיש בלתי אפשרי להיפרד ממקום כזה.

ומקום כזה חד משמעית הוא גם מקום מרכזי בזוגיות בריאה וטובה. חברות היא הבסיס הכי טוב לזוגיות.

אבל, מצד שני עלה בך קול משמעותי וחשוב (שמעיד על בגרות!) ששואל את עצמו- רגע, האם זה שייך לבית שאני רוצה להקים?

אני חושבת שזו שאלה סופר קריטית. שקריטי לעצור ולהתבונן בה. חברות וכו' זה אמנם קריטי, אבל הערכים וסגנון הבית שאתה רוצה להקים זה חשוב לא פחות, בעיני (ובסוף אגב יכול להשפיע גם על החברות ויכולה ליצור לא מעט תקלים שקשה מאוד להתמודד איתם).

הישיבה זה מקום מצוין לעצור רגע, לנשום, להכיר את עצמך יותר, לבנות לעצמך תפיסת עולם יציבה יותר, ו-להתבונן מחדש על הקשר הזה. הייתי אולי אפילו לוקחת איזה הפסקה בקשר, רק כדי להתבונן עליו רגע מבחוץ, עם פחות עירבוב רגשי.

יכול להיות שיש בקשר הזה משהו שממשיך קצת מכוח האנרציה, כי פשוט טוב. גם אם הוא לא נכון לך באמת. וזה שלב טוב לעצור רגע ולהבין מי אתה באמת ומה אתה רוצה, ומתוך כך איזה סוג בית אתה רוצה להקים והאם הפערים האלה שציינת ימנעו ממך להקים בית כזה.

אחרי שלב הבירור אני חושבת שנכון לשתף אותה, לשמוע מה יש לה לומר בנושא- אולי היא מזדהה עם הערכים שאתה מחפש? אולי היא מחפשת להיות במקום אחר מהמקום שהיא נמצאת בו עכשיו?

בהצלחה רבה! בע"ה שתהיה בהירות הדרך

לעשות את שלהם (וגם בלי קשר לעניין, כדי שהישיבה תחדור מומלץ כמה שיותר להיות עם הראש בישיבה).

יכול להיות שאחרי כמה זמן כבר יהיה ברור לכם לאיפה זה הולך. ואם תהיה פרידה, טוב שזה יבוא ככה, בהדרגתיות, ולא בבום של פרידה.

זה תלוי גם לאיזו מדרשה היא הולכת. אם היא הולכת למדרשה שהקו שלה דומה למה שאתה רוצה, יש יותר סיבה לתת הזדמנות.

המקום הנפשי שממנו נכנסת לקשר.

כל דבר שמשמש מעין בריחה הוא שלילי

נכון, אנחנו לא אמורים לבוא לקשר מושלמיםץכל אחד והשריטות שלו. אבל קשר שהוא בסופו של דבר מעין בריחה זה לא נכון לך וזה לא פייר גם כלפי הצד השני (במידה והיא באמת בונה עליך)

רק כששני הצדדים לא רציניים לחתונה אני יכול להבין את ההיגיון במהלך כזה כי מלכתחילה זה לא רציני. אבל גם זה שלילי, רק פחות

אגב העניין עם הצניעות הוא מאד חשוב, אבל הוא יותר גמיש ודינאמי.

א' אשרייך על ההתמודדות וזה לא קל.

ב' הייתי מציע באינטרקציה בינכם שיהיה איזה מרחק ביטחון מרחק שבו נוח ללכת ולהרגיש קרובים אבל לא קרוב מידיי שיוביל אתכם לסיטואציות כאלה. אשריכם על ההתמודדות מקווה שיעבור מהר

בזמנו בררנו האם מאורסים צריכים לשמור על ההרחקות של תקופת הנידה, אבל אין לזה התיחסות מפורשת. לדעתי מי שרוצה לקחת את זה, גם אם באופן חלקי, זה יכול לעזור.

בגדול בעיקר לא להעביר מיד ליד, לא לשבת על ספה אחת, לא לאכול מקערה משותפת. את בטח לומדת את זה עכשיו בהדרכת כלות.

מה שהכי יכול לחזק ברגעים האלו זו החלטה המשותפת, כדי שגם אם צד אחד יישבר, שירגיש שהצד השני לא יזרום איתו.

ואולי לשמור ייחוד יותר "חמור" אני אקרא לזה, לא סתם ללכת ברחוב אלא לשבת במקומות ציבורים עם אנשים במרחק שהם כמעט יכולים לשמוע את השיחה שלכם? סתם הצעה שעלתה לי עכשיו, אני לא יודעת עד כמה זה ישים.

זו תקופה קשה, אבל היא עוברת. עוד מעט תוכלו להקים את הבית שלכם והכל יהיה מותר בקדושה וטהרה.

האירוסין מכל הבחינות אבל בעיקר מהבחינה של המגע היתה לי קשה אימים. שווה מאוד מאוד להחזיק מבט ארוך ולזכור שהטוב מגיע במלואו ובצורה משמחת אחרי החתונה

"גיבורי כח עושי דברו". זה באמת קשה! אפשר להפגש פחות, אפשר להסיח ית הדעת ולהיות עסוקים בדברים אחרים, וחוץ מזה בגישה כללית- להחליט שזה לא אופציה, כמו מצוות אחרות שברור לכם, כמו למשל אם שכחו להדליק מזגן לשבת ונורא חם, אני מניחה שלא תתלבטו אם להדליק אותו בשבת. לכן זה לא יכול לקרות, לא ברחוב ולא בבית, כי זה לא התלבטות... זה גם עוזר אחרי החתונה. מזל טוב! וברוך ה' שיש לכם את ההתמודדות הזו!

חברה שלי התחתנה קצת אחרי שהתארסתי. וראיתי אותה בסוף החופה שהיא ובעלה נותנים ידיים, ורואים את ההתרגשות של פעם ראשונה, וזה נתן לי כוח. לראות בעיניים את התוצאות של זה.

אולי לחפש מקורות ללמוד מהם את המעלה של זה, יעזור לכם. תלוי בסגנון שלכם.

יש משהו שאני אומרת לפעמים, זה אולי יישמע לחלק כמו כפירה, אבל זה לא. כתוב שה' לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. אבל את יודעת מה זה אומר לעמוד בו? אני לא. כי זה לא בהכרח להצליח בלי ליפול. מי שנפל, אחרי שעשה את כל המאמצים לא ליפול- זה לא עליו. מה שעליו זה לקום משם. הכי חשוב זה שאם יש נפילות, לא להגיד "זהו אז הכל אבוד" ולהמשיך ככה. צריך לנסות להשתפר כל הזמן. תזכרי שבשביל זה יש לנו את האופציה לעשות תשובה

מזל טוב! המון הצלחה!

זה גם מה שהייתי שומע בשיחות בישיבה!

לסבול פחות

שאר הדברים כתבו פה מעליי.

כדי להיזהר ממשהו באופן האולטימטיבי, צריך חיבור לערך, המחשה לשכר שמקבלים על שמירתו, יצירת גדרים, אבל צריך גם משהו קיומי בסיסי מרתיע.

כמו שיש יראת הרוממות ואהבת ה' ויראת חטא, אבל יש גם רשת בטחון של יראת העונש.