עניתי שזה לא התפקיד שלי להגיד על בחור מה החסרונות שלו,

אני בא להמליץ עליו, להסביר על האופי שלו,

לא לשפוט דברים לא טובים שהוא עושה.

כל זה בהנחה שהוא רגיל מבחינה נפשית,

אם יש בעיה כזאת צריך לשאול רב מה לעשות בנידון.

אני לא שואל שאלות כאלה...

ברור שצריך טאקט.

יש חבר שקבוע מבררים אצלי עליו,

ואני מוציא אותו נפלא (וזה ממש לא קשה...).

זה לא אומר שאני לא מציג תכונות שיכולות להיות מאוד טעונות,

ולא מנסה לרגע לייפות אותן.

רוב התכונות (שקט-רועש, דומיננטי-צדדי וכו')

תלויות במה שהבחורה מחפשת, מה שלרוב לא ידוע לי.

לגבי חסרונות אובייקטיביים - תצאו ידי חובה במורכבויות...

האחת- 

השאלה הזאת בדרך כלל היא אחת ההזמדנויות היחידות של אנשים לדעת דברים כאלו לפני הקשר ולפעמים לפני החתונה.

גם כשנמצאים בשלבים מתקדמים של קשר, לפעמים התכונות הפחות חיוביות מוסתרות טוב, או שאנחנו כבר מסונוורים מהקשר,

וקשה לראות את התכונות הפחות נעימות. אז נראה לי שראוי שיהיה מי שידע להגיד בבירור גם את הנקודה הזו. אם זה תפקיד

החבר\ה הכי טובים, שאצלם מבררים, זה קצת יותר מסובך... אחד מרבותיי אמר שזו אחת השאלות החשובות ביותר בבירור.

המצב התקין לדעתי היה שהיו מציגים את זה, לא כ"יש לו פגם כזה" אלא, יש לו תכונה כזו או אחרת, תכונות יכולות להיות חיוביות

או שליליות מאוד תלוי בבן אדם. 

השנייה-

אנשים היום לא מוכנים להגיד על חברים שלהם דבר לא טוב, וזה יפה, אבל זה אומר שאם כן אומרים זה משהו שצריך לשים לב

אליו, ואם אני אומר על מישהו משהו שלילי אז זה משנה את כל התמונה כלפיו וזה בהחלט יכול לגרום לכך שמישהי תחליט לא לצאת

איתו- כי על כל השאר לא אמרו שיש משהו שלילי, אז למה לצאת עם זה שאמרו. 

אז בהתחשב במצב שיש היום, להגיד חיסרון של מישהו זה לא משהו שהייתי עושה, כי אנשים מרגישים שהם צריכים להיות סוכני

מכירות של החברים שלהם, וכל אחד מציג את החבר שלו כמה שיותר טוב(בלי לחטוא לאמת כמובן) ואז זה מאוד בולט.

אתה בעצמך אומר.

תכונה שבעיני חיובית, יכולה בעיניך להיות שלילית.

תכונה שהיא בלתי נסבלת בעיניך, אני יכולה להכיל.

אתה רואה דברים מסוימים מתוך העיניים שלך, מתוך הנפש שלך, 

אני אראה את הדברים אחרת לחלוטין.

דברים שמפריעים לך, בגלל אישיותך האישית, לא יפריעו לי כלל. ואפילו להפך, אולי אני אוהב אותם.

בקיצור, זה סתם לבלבל לאנשים את המוח עם העדפות אישיות של אחרים. בשביל מה?

להכניס להם מראש רשימה של חסרונות, שלא הפריעו להם ולא היו מפריעים להם אלמלא היו נאמרים.

אני לא מוכנה לענות על שאלות כאלה. אני שואלת אם יש תכונה ספציפית שעליה רוצים לשאול - ואז עונה בכנות.

אני בכלל לא מבינה איך אדם מרשה לעצמו לספר על חברו, אם יש לו בלב משהו כלפיו (אין לי חסרונות לספר, מסיבה פשוטה - הם תופסים פורפורציות במכלול אישיות שאני אוהבת! אם הייתי רואה חסרון משמעותי, כנראה אני לא האדם לברר אצלו - כי יש לי טינה אישית וזה כבר לה"ר לא לתועלת. זה בגלל האישיות שלי).

יותר מזה. גם כשאני מציעה הצעה, ויש לי ספק לגבי נקודה מסויימת, אני לא אומרת את זה מראש. מזמינה לשתף אותי בהמשך הדרך, וכך יתאפשר לי לחדד ולהאיר אם יהיה רלוונטי.

מסקנה: אין כזה דבר "חסרון". יש תכונות אופי. ולכל אחד העדפות משלו. ובכל אינטרקציה התכונות מתבטאות שונה.

אני אסביר לך מה הבעיה שלי עם הגישה הזו-

הגישה הזו באה למכור אנשים. אולי לא שמנו לב, אבל זה מה שאנחנו עושים ב"שוק" הדייטים, מוכרים את עצמנו, אנחנו מציגים

את ה"סחורה" כשעל מדף המכירות נמצאים אנחנו, האישיות שלנו והשאיפות שלנו לבנות בית. שני הצדדים באים לראות אם הם

מוכנים לעיסקה. בגישה הזו, באמת, להגיד משהו לא טוב על חבר\ה זה לפגוע בסיכוי שלהם, כי לכולם סוחרי מכירות מחוייכים

שמסבירים כמה מה שללקוח שלהם יש להציע הוא מצויין ונפלא, שלא יגידו מילה רעה, גם אם יש, כי זה לא יפה, וכי זה יהרוס

את העיסקה עוד לפני שהתחילו. ככה קונים רכבים מסוכן, ומגלים צרות. ככה גם הרבה פעמים אתה לא ידע עם מי אתה יוצא-

כולן מקסימות, נהדרות, צדיקות וכו'... אז בתיאור אופי אולי אתה יכול להבין קצת מי הבן אדם שאתה הולך לפגוש, ועם קצת

שאלות מכוונות אולי עוד כמה פרטים, אבל בסופו של דבר, רוב הזמן אתה יוצא בלי לדעת בכלל מלבד כיוון מאוד כללי, מכירה

את "הוא בחור פשוט, תורני" ועוד מלא הגדרות שנותנות לך כיוון כללי מאוד מאוד רחב? יופי, אז אמרו הרבה כלום בהרבה

מילים, כמעט אפשר כבר לוותר בכלל על בירור ראשוני וישר לצאת, הרי מה ההבדל? 

חוצמיזה שבשיטה שלך, שכל אחד מגדיר אחרת, אין שום טעם לברר, כי מה שאני מגדיר תורני זה לא מה שאת מגדירה ולא

מה שאחר מגדיר אז גם אם מישהו אומר על עצמו שהוא תורני, זה לא אומר כלום מבחינתי.

והגישה הזו לדעתי היא מזיקה בעיקר ותורמת לכל הבעיות שאנשים סובלים מהם.

הגישה לדעתי הייתה צריכה להיות היא גישה שבה אנשים מבקשים למצוא את האדם איתו הם רוצים להקים בית, וכדי

להחליט החלטה שכזו, הם צריכים את כל המידע שהם יכולים להשיג לפני, כי למה לצאת עם מישהי שמחפשת לגור בסביון

בווילה עם 3 ילדים כשאתה מחפש לחיות בשומרון בקרוואן עם 8? (בפרופורציה כה, אני ממש לא חסיד של חקירות שב"כ 

ברמת צבע הסיכה של הסבתא מצד האמא במהלך הברית של האח, וכאלו) אין סיבה, זה רק מעייף, מחליש ומזיק, וכן, גם

את החסרונות, כי אנחנו בני אדם, ולכל אחד מאיתנו חסרונותיו, הניסיון להסתיר את זה הוא בעייתי, הוא אומר דרשני.

וכן, דווקא חברים הם האנשים שלשאול אותם על חסרונות זה הדבר החכם ביותר- הם מכירים את האדם לעומק, והם אוהבים

אותו כמכלול, הם ידעו להתייחס לזה בצורה הבריאה ביותר. ואין לי מה לפחד מהחסרונות, רק לראות אם אני מוכן להתמודד

איתם, או אם אני בכלל רואה בהם חיסרון.

אבל כמו שאמרתי לפני זה- מכיוון שהיום כולם מוכרים, אי אפשר להגיד חסרונות, כי אף אחד לא אומר, וזה יהיה מוזר ויגרום 

לחשש, שלא אמור להיות, כי "אם לאף אחד לא טורחים להגיד חסרונות, אז למה אצלו כן?" קיים רק כשמחביאים את העובדה

שאנחנו בני אדם, עם יתרונות וחסרונות ומנסים לצייר תמונה שבנויה רק מהתכונות החיוביות, התמונה הזו היא חסרה, היא 

פלקטית, ובסופו של דבר, היא לא מועילה לאף צד. וממש לא מדובר על ללכלך על אנשים, אלא להציג אותם כפי שהם,

להפריד בין מה שמעצבן אותי לתכונות בעייתיות מצד עצמן, שיכול להיות שקיימות ואם הן אכן קיימות, לדעתי היה ראוי שיוודעו

מראש למדוייט\ת.

אני לא מרגישה "מוכרת" כשאני מספרת על חברה שלי.

ולא הייתי מרגישה שאני ב"שוק" אם לא היו מתחילים להתמקח איתי בטלפון ("מה החסרונות שלה" - כאילו היא מכונת כביסה).

אני באמת לא מאמינה בבירורים. לכל אחד המושגים שלו, הדגשים שלו, מה שהוא אוהב לראות בבן אדם ומה שהוא פחות אוהב.

כמו שאמרתי קודם, הדברים שאתה רואה בחבר שלך הם בעיקר השתקפות של הנפש שלך.

(לכן אני לא אוהבת שמבררים אצלי. אנשים מספיק חכמים היו יודעים עלי הרבה רק מזה.)

שים לב למשפט שאמרת - "אין לי מה לפחד מהחסרונות, רק לראות... אם אני בכלל רואה בהם חסרון".

זה מה שאמרתי - אני לא רואה על חברות שלי חסרונות. 

יש דברים שאני פחות מתחברת אליהם (מהמקום האישי שלי - לא רלוונטי למי שמברר), 

אבל אני לא מצליחה להגדיר ממש "חסרון". משהו לא טוב אובייקטיבית. אין כזה דבר.

אנשים הם טובים, ומונעים מטוב, וכשאוהבים אותם אז רואים מכלול ולא חלקים-חלקים של ביטוי האישיות שלהם.

אם אתה רוצה לשפר את הבירור שלך - תבוא ממוקד במה שמעניין אותך לשמוע. 

מה חשוב לך, מה הדברים המהותיים שאתה מחפש, איך הם באים לידי ביטוי.

חשוב לך שהיא תהיה בעלת תחומי עניין?

תשאל מה תחומי העניין שלה. אני לא אמציא לך, מבטיחה.

אבל לשמוע איפה לי יש חריקות במערכת היחסים איתה? מה זה רלוונטי?!

אבל יש אנשים שחורקים קבוע בנושא מסויים.

הם חורקים במע' יחסים איתך במקום הזה, ואיתה באותו מקום ואותה נקודה, והם יחרקו באותה צורה עם בן הזוג.

אף אחד לא מתמקח כשהוא שואל על חסרונות, הוא רוצה לדעת שהוא לא מכניס את הראש למיטה חולה, כי ברור שבדייט

שניהם יתנהגו הכי מקסים שהם יכולים, ואם הוא אגואיסט הוא ידע לתת משקל נגד לאגואיסטיות של עצמו ואם היא שתלטנית

היא תדע לעצור את עצמה, ולאט לאט דברים יתפתחו וכשהם יגלו את זה הם כבר יהיו חצי עיוורים מרוב "אהבה", ואז אתה 

שומע בחורים אומרים דברים כמו "היא מקסימה ונהדרת ונחמד לנו, אבל היא ממש ממש קצת שתלטנית", ואיך שאתה 

שומע את המילים "ממש ממש קצת" אתה כבר מבין בדיוק מה הבעיה. 

שלא לדבר על המקרים שבהם נפגשים אנשים שאין ביניהם שום קשר בגלל שלא יודעים לברר כלום.

למה מבררים? למה בכלל עושים את זה? עושים את זה מסיבה מאוד פשוטה- אנחנו מחפשים פרטנר לחיים, ובגלל שיש

כל-כך הרבה אנשים בעולם חייבים לסנן את האנשים שיש לנו סיכוי לבנות איתם את הבית שאנחנו מבקשים לבנות, אנחנו

לא מחפשים את ה"מושלמת"(נניח והיא הייתה מכונת כביסה) או אפילו את ה"מושלמת בשבילנו"(שוב, מכונת כביסה) אלא

פרטנרית לחיים שרוצה לבנות בית שהוא דומה למה שאני רוצה מספיק בשביל שנסכים ביחד על מה לעשות, ושיש רצון

הדדי לעשות זאת ביחד.

שני פרמטרים פשוטים- הסכמה על עקרונות ורצון הדדי, ואת זה אפשר לברר הרבה לפני שבכלל נפגשים.

אבל כל הצדיקים והצדיקות שלא אומרים דבר "רע" על החברים שלהם, מונעים מאנשים לסנן בצורה חכמה את ההצעות 

שלהם, ואנשים רודפים אחרי הזנב שלהם עם כל מני אנשים שעונים רק באופן חלקי על מה שהם מחפשים.

אם אדם לא מסוגל להתמודד עם אנשים גאוותנים, אז למה שהוא יצא עם מישהי כזו? מראש שיפסול את זה, אבל אף אחד 

לא יגיד לו את זה, כי כולם "מוכרים". גם אם הם לא מרגישים את זה, זו הגישה.

הרבה פעמים חשבתי, שהחריקות שיש לי עם אנשים, כולם רואים אותם.

וגיליתי שלא! אבל ממש ממש לא!

גם דברים שהיו בלתי נסבלים ובולטים ביותר.

אזעקה, תכף נשוב.

ולא מצליחה למצוא.

תן דוגמא.

יש דברים שאני לא אוכל בשום פנים ואופן לחיות איתם - הדברים האלה לפעמים נשואים הרבה לפני.

ובטוב.

מי אני שאחליט שיש אדם שאינו ראוי להתחתן?

אגואיזם, שתלטנות, חוסר מוכנות להתפשר, נטייה להתמכרות, תלותיות.

לא צריך להגיד וזה גם מן הסתם לא נכון, "היא אגואיסטית" ולחתום את זה, אבל כן לרמוז, שאדם ידע.

והנה בדיוק הבעיה- "מי אני שאחליט שיש אדם שאינו ראוי להתחתן?" מה הקשר בינך לבין זה-

אז אולי לא תגידי על מישהי שהיא שקטה, כי מישהו עלול לתפוס את זה כשלילי ולא לצאת איתה ומנעת ממנה להתחתן?

הדבר היחיד שאת צריכה להגיד זה איך את רואה את הבן אדם, כמכלול, וברור שאת רואה אותו באור חיובי.

כשאת מסתירה את הצד השלילי, את מאבדת את המכלול.

הדבר היחיד שמנעת ממנה זה דייט עם מישהו שלא מתאים לה.

אנחנו לוקחים יותר מדי קרדיט מהקב"ה- אנחנו צריכים לעשות הכי טוב שלנו, והוא יטפל בשאר.

ועם זאת אני אומר בפה מלא-

היום, כשזה ממש מוזר לשמוע מישהו אומר חסרונות, זה עלול להיתפס כמשהו שהוא יותר ממה שצריך ולהיות בעייתי,

ולכן אם כולם מסתירים חסרונות ולא מדברים על זה בבירור, לא ראוי להגיד על חבר\ה חסרונות כי זה מוציא את זה רע

יחסית לאחרים ובאמת עלול להזיק להם לשידוך.

ולכן, במציאות של היום, לא מומלץ לעשות את זה.

שהם כאלה בקיצוניות?

עד כדי כך שאנשים לא מסוגלים לחיות איתם ולידם?

הסיבה שאני לא אומרת חסרונות -

זה כי אף אחת מהחברות שלי אינה אגואיסטית/שתלטנית/מכורה/תלותית.

ומעצבן אותי שמנסים להוציא ממני בכח מידע כזה על אנשים, כשהוא לא קיים.

מראש מניחים שאני מסתירה משהו ומשווקת.

ואני דיברתי על משהו אחר לגמרי, כי ברור שאנשים הם לא בקיצוניות, אבל יש אנשים שניחנו בתכונות הללו

קצת יותר מהממוצע, וזה משנה ומשפיע מאוד.

ושוב, את נדבקת לזה שהחברות שלך מקסימות ונהדרות, ואני בטוח שהן כאלו, רק שיש להן אישיות שונה ונקודות

שונות.

ואם את לא רואה שום חיסרון בחברות שלך אשרייך ובאמת לשאול אותך את השאלה הזאת לא יעזור, אבל יש 

אנשים שכן רואים, ויש אנשים שזה מאוד בולט אצלם חיסרון מסויים... 

אבל זה לא אומר לא לברר, זה אומר שאולי את לא האדם המתאים לזה, וזה מקובל במאה אחוז.

אני לא מאמין שהוא "לא קיים"- לכל אחד יש חסרונות, גם אם הם לא "אגואיסטית" חסרת תקנה, או "תלותי" לחלוטין,

יש אנשים שהמינון של התכונות האלו אצלם גבוה יותר. וזה משהו שצריך להילקח בחשבון.

ולא אמרתי שאת ספציפית- זו כל הגישה.

נכון. קוראים להם "כולנו".

כולנו ניחנו בכל התכונות הרעות קצת יותר מהממוצע.

הנה:

או שאתה קצת מעל הממוצע בשתלטנות, או שאתה קצת מעל הממוצע ברכרוכיות ובאבדן שליטה (נניח שאלה הפכים, אל תתפסו על טרמינולוגיה).

קצת מעל הממוצע בקמצנות, או קצת מעל הממוצע בפזרנות.

קצת מעל הממוצע באגואיזם, או קצת מעל הממוצע במחיקת ערך עצמך.

חוסר מוכנות להתפשר או פשרנות-יתר.

תלותיות או חוסר יכולת להיקשר.

טוב, מרגיש לי איכשהו קצת ווידוי של יו"כ אבל הבנת.

קשה עם המידות האלה, ה' יעזור...

אז מה עושים?

טוב, יש טריק, אבל הוא לא יכול להצליח אם הוא לא מגיע מבפנים. השם שלו מוכר מאוד, אבל בינינו? לא פשוט להשתמש בו באמת. היתרון הוא שרק אדם יודע על עצמו אם הוא מצליח או לא.

שתי מילים.

עין טובה.

כי כמו שכולנו מעל הממוצע בכל התכונות השליליות, כולנו מעל הממוצע גם בכל התכונות החיוביות, ברוך ד' הטוב.

ונפקא מינה לשרשור הזה: מי שמאוד מודע לחסרונות של חברים שלו, שהם מציקים לו ובכללי הוא קצת שיפוטי כלפיהם - כנראה לא יוכל להסתיר את זה גם בבירור.

אבל מי שמתוך האהבה ממילא כבר לא מרגיש יותר מידי בפגמים - כי בין חברים "מחליקים" - כמעט יתקשה לתאר את התכונות הלא-ממוצעות של חבר שלו על הצד הלא טוב.

אני לא מכירה הגדרה של "ממוצע", כמו שאין כזה דבר "נורמלי".

זה הכל, כמו שנאמר הרבה בשרשור הזה, בעיני המתבונן.

אתה תופס את עצמך כ"נורמלי" פחות או יותר, ולפי זה מסתכל על חריגות של אחרים.

(דוגמא? "הכל אצלך בקיצוניות". סליחה?!)

כן, וגם אני רציתי לתת שורה אחרונה -

עין טובה.

אם מישהו מסוגל לקטלג אנשים ליתרונות וחסרונות,

לא הייתי קוראת לזה אובייקטיביות. הייתי קוראת לזה כמו שמעט כתבה - שיפוטיות.

ושיפוטיות בעיקר מעידה על מי שמדבר. על מה שמפריע לו. על הנקודות הרגישות שהוא לא יכול לסבול בעצמו ורואה אותן כל הזמן באחרים.

ורציתי להביא משמונה פרקים לרמב"ם איזה משפט לסיום, אבל עדיף לקרוא את כל הספר, אי אפשר להסתפק בציטטה.

כל הספר מדבר על זה שאין רע בשורשו. הכל מקורו בטוב, מעיד על טוב, מעיד על כח נפשי שיכול להגיע לחיוב. לכן אמרתי - שאם אין תכונה קיצונית, רוב מוחלט של התכונות שלנו הן מעורבבות. לפעמים לטוב ולפעמים לרע. קשה להפריד בלי להיות שיפוטי ובעמדת מחנך...

(ושוב, אני מציעה שאם למברר יש תכונת אופי שקריטית לו שתהיה ברמה מסויימת, יותר או פחות, אז שישאל. אני אענה בכנות. אבל למה הוא צריך לשמוע את ההשלכות שלי על חברות שלי? למה זה רלוונטי?

כאדם שעובד באבחון ובטיפול, אני יכולה לתאר לך עד כמה כל מילה שאתה מוציא בקטע אבחוני, נגועה עד העצם בעצמך... צריך הרבה מאוד ניסיון ולמידה כדי להיות אובייקטיבים, וגם אז, רק בתחום מסויים שלמדת את הגדרות האבחון שלו, ועדיין זה קשה מאוד)

כל ההתייחסות למושג "יתרונות" ו"חסרונות" הוא הוא השיפוטיות.

כשאמרתי "הכל אצך בקיצוניות" התכוונתי שאת לוקחת את כל הדברים למקום קיצוני-

אני אומר אגואיסטיות, את אומרת "כמה אנשים אתה מכיר שהם כאלה בקיצוניות?" אני לא דיברתי על קיצוניות,

את הכנסת אותה, את אמרת אף אחת מהחברות שלי לא "אגואיסטית/שתלטנית/מכורה/תלותית." לא אמרתי שהן

כאלו, אמרתי שלכל אחת מהן מן הסתם יש קווי אופי שונים ובקווי האופי של אחת יש יותר שטלתנות ובקווי האופי

של אחרת יותר תלותיות. לא אמרתי שהן לגמרי שתלטניות או תלותיות- את הכנסת את זה.

אני היחיד שמדבר פה על אובייקטיביות, בעוד את מדברת על שיפוטיות, כל ההכרעה של "יתרון" או "חיסרון"

הוא השיפוטיות שאת עושה, על פי החברה שאת חיה בה וע"פ עצמך ואז את מחליטה מה נכון להגיד ומה לא,

כי את לא יכולה להגיד "חסרונות" של חברה שלך, זה כי את תופסת אותם כחסרונות, מי אמר שהצד השני חושב ככה?

אז למה שלא תתארי אובייקטיבית את החברה שלך? בלי להחליט מה יתרון או חיסרון, רק לתאר בצורה הכי

מלאה את קווי האופי של החברה, בלי להבליט או להסתיר שום דבר- זה מה שאני מדבר עליו.

מתי מתחילים ה"חסרונות" ו"יתרונות" - כשמתחילים להתייחס לאנשים כמו מכונות כביסה, ואז אני מתקשר

לברר ויוצא שאני מקבל הצעת מכירה מסוכן ולא תיאור אובייקטיבי על בן אדם, אז מה אני אעשה? אין לי 

ברירה אלא להתייחס לכל העניין כמו להצעת מכירה של סוכן ולשאול, בדיוק כפי שהייתי שואל כל סוכן מכירות-

מה החסרונות. אבל זה לא בסדר לשאול מה החסרונות נכון? כולם מלאכים, וההפתעות יגיעו בהמשך, כי

אחרת זה יפגע בשידוך, שידעו ח"ו שהיא בן אדם שלם עם תכונות אופי ויחליטו על סמך המידע הזה אם לצאת

איתה? לא, ממש לא, אנחנו נגן עליה ועליו מפני האמת ולא נספר לו שהיא בן אדם.

יותר מובן על מה אני מדבר?

אין קשר בין הדברים שלי לשלך.

ואני אשתדל להסביר-

למה "דומיננטית" או "מופנמת" את אומרת?

מה ההבדל ביניהן לבין "חסכנית" ו"פזרנית"?

כולנו קצת לכאן או קצת לשם, לכולנו יש תכונות אופי שונות ומכלול תכונות האופי הללו יוצר אותנו,

לכולנו יש עבודה, ולכולנו יש חסרונות.

מעטים מאוד הם אנשים "אגואיסטים" חסרי תקנה שלא ניתן לחיות איתם.

כולנו לוקחים בחשבון שהאדם השני הוא אדם על מכלול תכונותיו של אדם, שאת חלקן נאהב ונעריך יותר

וחלקן פחות.

אבל למה מתארים בכלל? הרי כל תיאור יכול להיתפס ע"י הצד השני כשלילי.
כולנו מורכבים מכלל ה"יתרונות" וה"חסרונות" שלנו- אני יותר דומיננטי מחבר שלי, והוא יותר מאורגן ממני.

אז מה? את יודעת מה יקרה בבירור-

יגידו שאני דומיננטי ועליו יגידו שהוא מאורגן, מה יעשו עם הצד הפחות "מוצלח" לא יודע, הרבה פעמים יסבנו

אותו- יגידו דברים מעורפלים שלא באמת אומרים כלום, וזה רק אם יגידו.

ואם יש לי נקודה בעייתית במיוחד, אבל שניתנת להסתרה, לא יגידו, למה? כי למה להרוס.

וזו בדיוק החשיבה שאני יוצא נגדה- שזה שיש לי או למישהו אחר אופי מסויים ומגדירים אותו ומדרגים אותו,

זה יהרוס. למה שאובייקטיביות בקשר לאדם אחר, תהיה משהו שפוגם, כן, אני אוהב את החברים שלי ואני

מכיר אותם, ואני אובייקטיבי כלפיהם, אני לא שופט אותם.

שיפוטיות היא הסתכלות על נתון והכרעה- טוב, או רע. זו בדיוק הבעיה שאני מתנגד לה-

השיפוטיות של כולנו, אני מבקש שהבירור יהיה אובייקטיבי.

הבירור שבו "אין דברים רעים" וכולם מלאכים, הוא בירור לא אובייקטיבי.

אני יכול להגיד על חבר שלי דברים אובייקטיביים, בלי להגיד איך אני מתייחס אל התכונות הללו- 
נניח שהוא סקרן, מאורגן ומעמיק - אני יכול לספר על פעמים שבהם הוא שיגע אותי לספר לו משהו בגלל

שהוא סקרן- אז הייתי קורא לזה נודניק. אבל נודניק זה שיפוטי, סקרן זו תכונה.
אני יכול גם לספר על פעמים שהוא העמיק בנושא ברמה ש"חפרה" לי- אז הייתי יכול לקרוא לו חופר, שוב

שיפוטי.

אני מדבר על להציג תכונות, לא לשפוט אותן.
לא לחיוב ולא לשלילה.

וכשאני שומע את מגילת השבחים(שבד"כ זה מה שיש) אז אני שואל את עצמי, מה היא באמת מלאך? או 

שיש דברים שפשוט "חוסכים" ממני, כי זה "יפגע" בשידוך.

אז אני אומר תדעו לכם- לא באתי להתחתן עם רשימת יתרונות, באתי להתחתן עם אישה, שהיא בן אדם

ויש לה תכונות אופי, לא רשימות של פלוסים ומינוסים.

אבל מכיוון שהיום כולם מוכרים את החברים שלהם - זו בעיה.
ואז אני מברר על מישהי ומרגיש כאילו אני בוחר מכונת כביסה, ולא בוחן האם אני רוצה להתחתן עם אותה 
בחורה שהיא בטוח כל היתרונות שנאמרו עליה, אבל היא גם בן-אדם, ולא רשימה של יתרונות חסרונות.

מבינה יותר את מה שאני אומר?
 

ולעניין מעשי- כל עוד מה שאני מדבר עליו הוא לא משהו שקורה באופן כללי בכל החברה, אז באמת להגיד

"חסרונות" זה מזיק בבירור ולא יעשו את זה. אני גם לא מבקש. אבל אם מתעקשים למכור לי משהו- אני אתייחס

לזה כמו למוכר ואשאל אותו אחרי כל ה"פלוסים" שאמרת יש "מינוסים"? 

אגב- ולמה השאלה "יש עוד משהו שאני צריך לדעת?" שהפכה לפי מה שאת אומרת לקוד של "יש חסרונות?"

היא יותר טובה מפשוט לשאול? 

כי היא פותחת יותר.

התשובה עליה לא חייבת להיות רשימת חסרונות, אלא כל דבר שהאדם המספר מרגיש או חושב שכדאי שאדע לפני הפגישה.

אגב, להיות יתום למשל - נשמע לי בוטה להגדיר את זה כחיסרון, אבל זה בהחלט פרט שיכול להופיע בחלק הזה.

[ותודה לחברה הרחפנית וארוסה שהיו חייבים להביא אותי לאחת מאי הנעימויות היותר גדולות שהיו לי עם בחור]

אין לי בעיה שיגיד רק דברים טובים.

כמו אוסנת, גם אני לא יודעת להגיד דברים שליליים על חברות שלי. אבל אני יודעת (ומשתדלת) להגיד דברים אמיתיים גם כשנשמע שהצד השני פחות אוהב לשמוע אותם (מה שאמרו פה עם מופנמת-דומיננטית וכו').

וסביר שאם מישהו ישאל אותי "מה התכונות השליליות שלה", בלי להבין שאין תשובה אובייקטיבית לזה - אעביר את השם שלו לחברה שלי כדי שתדע לפסול.

[לגבי דברים אובייקטיבים באמת - נכות, גובה\משקל קיצוני מאוד לאיזה כיוון וכד' - אני שואלת בסוף "יש משהו נוסף שחשוב שאדע?". בד"כ זה מספיק.]

מעט ~

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t665471#7388846

ו"אם את לא רואה שום חיסרון בחברות שלך אשרייך ובאמת לשאול אותך את השאלה הזאת לא יעזור, אבל יש 

אנשים שכן רואים, ויש אנשים שזה מאוד בולט אצלם חיסרון מסויים... 

אבל זה לא אומר לא לברר, זה אומר שאולי את לא האדם המתאים לזה, וזה מקובל במאה אחוז."

^^ זה בערך מה שכתבתי בעניין הזה- מי שמזדהה לגמרי, אין לי בעיה, וגם אין לי בעיה עם אף אדם ספציפי אלא גישה.

אני מתייחס לגישה שבה ניגשים לכל העניין- עצם העובדה שיש דברים "שליליים" שאת "לא יודעת להגיד" זה נראה לי בעייתי.

אני חושב ש X שלילי בעוד את חושבת ש X חיובי, אז מה שלילי ומה חיובי בכלל? 
כל המושג של חיובי או שלילי, יתרון או חיסרון הוא מושג של שיפוטיות שלא שייך במהלך הבירור- 

כשאני מברר דרך חברה, התפקיד של החברה הוא לא לשפוט את החברה שלה לטוב או לרע, אלא להציג אותה בצורה

אובייקטיבית, ככל הניתן.

וככה יוצא שאדם מקבל את מירב המידע הרלוונטי על האדם לפני שהוא מחליט אם להיפגש, וזו מטרת הבירור.

היום משום מה מתייחסים לזה אחרת, אנשים לא נותנים דעה אובייקטיבית ככל הניתן, אלא מציגים את השיפוט שלהם

על החברים שלהם, ומכיוון שחלק מהשיפוט הוא מן הסתם שלילי בעינייהם אז הם מסתירים אותו.

בשיטה שלי יש שני מצבים -
אדם מברר ומקבל מידע אובייקטיבי, תכונות וקווי אופי של האדם שהוא נפגש איתו מתוך התיאור של מי שהוא מברר דרכו,

לא שיפוטיות, לא מושגים כמו "חופרת" או "נודניק" אלא מעמיקה, סקרן וכו'... 

ואם יש משהו חריג באופן משמעותי אז אומרים לו. 

ומכיוון שמבררים דרך אדם שקרוב ובד"כ אוהב ומוקיר את האדם שמבררים עליו- אז הדעה קצת מוטה לטובה מראש,

וזה בסדר ואפילו רצוי, במידה הנכונה.

ובני אדם אמורים להיות מסוגלים לקבל את מכלול הנתונים הללו ולהחליט אם הם מעוניינים להיפגש עם מישהו\י כזה\ו או 

לא.

אבל בשיטה של היום שהכל נכנס למקום של "יתרונות" ו"חסרונות"-

אז באמת אף אחד לא יגיד חסרונות, ובאמת זה יזיק לבירור.

ואני מבין ש"שלילי" זה סובייקטיבי, אפילו דבים סובייקטיביים חברתית הם סובייקטיביים בסופו של דבר.

כל מה שבאתי לעשות זה להגיד שצורת החשיבה של "יתרונות" ו"חסרונות" היא הגורמת לכך שהשאלה על החסרונות

תגיע, כי היא זו שהופכת אנשים למכונות כביסה בעלת יתרונות או חסרונות, והיא שגורמת שאנשים לא יתארו במדוייק

את האדם שמולם והיא שגורמת לאנשים להרגיש שמשהו מוסתר מהם(ובד"כ זה גם נכון) ולכן היא שוגרמת להם לשאול.

[העובדה שאת בכלל צריכה לשאול מעלה לדעתי סימן שאלה גדול. אם יש משהו אובייקטיבי, למה לא אומרים אותו, בתוך 

כלל התיאור?]

זה מה שניסו להגיד לך פה מההתחלה, וזאת השורה התחתונה שלי בשרשור הזה...

הכל סובייקטיבי בסופו של דבר, ו...? פוסט מודרניזם.

יש דברים אובייקטיביים, יש תוכנות אופי.

נכון, את לא מכירה הכול וכל אחד רואה את זה קצת שונה, אבל אם היא סומכת עלייך שיעשו אצלך את הבירור, 

זה אומר משהו.

אין פה "ניסו", יש פה רק אותך, שהתדיינה איתי לאורך כל הדבר הזה. 

ומעט שהצטרפה בסוף, ולא אומרת בדיוק כמוך.

שתיכן גם לא מתייחסות בכלל באופן עקרוני לשיטה שאני מציג, רק לשאלה עצמה על "חסרונות".

ועל איך אתן רואות אותה, בלי להתייחס לכל מה שאמרתי לפני זה, ובלי להתייחס לעובדה שאני מסכים

עקרונית שכיום אין ברירה אחרת, וזה גם לא ראוי לעשות את זה לחברה לשאול דבר כזה.

אם הכל סובייקטיבי- אז אין שום משמעות לבירור, למה את בכלל עונה לאנשים שמבררים דרכך?

אני שואל באמת כחלק מהדיון- הכל סובייקטיבי, את הרי לא מכירה את האדם באופן אובייקטיבי, כי כפי שאמרת-

"מפגש בין אנשים אינו דבר אובייקטיבי", אז איך את מוכנה שיבררו אצלך? מה את כבר יכולה להגיד? הרי הכל 

סובייקטיבי, בדיוק כפי שה"חסרונות" כביכול שאת רואה הם סובייקטיביים, כך גם ה"יתרונות" כביכול, אז למה את

מוכנה להגיד "יתרונות" סובייקטיביים למברר ולא "חסרונות" סובייקטיביים?

המברר מברר דרכך איך את רואה את האדם הזה, נלך על הדרך שלך ששום דבר הוא לא אובייקטיבי והכל סובייקטיבי,

הוא שומע ממך את כל הדברים הללו ושואל אותך על חסרונות - מה הבעיה עם השאלה? הוא שואל אותך באופן

סובייקטיבי בדיוק כפי שהוא מברר באופן סובייקטיבי את כל השאר, למה השאלה מפריעה לך? למה עצם הבירור

לא מפריע לך?

הרי "לשמוע איפה לי יש חריקות במערכת היחסים איתה? מה זה רלוונטי?!"(ציטוט מדוייק שלך) באותה מידה

גם "לשמוע איפה מקסים לי במערכת היחסים איתה? מה זה רלוונטי?!" - למה זה רלוונטי וזה לא?

כן- אני שואל כדי לקבל תשובה, על "השורה התחתונה" שלך, שעליה אני מתדיין איתך, כי אני לא מוצא איך היא

מתיישבת עם ההיגיון הכללי של דברייך.

מחלקים לכל אחד פתק עם מילה והוא צריך להגיד במה מדובר לדעתו.

אומרים בסבב, בלי להראות את הפתק שלך לאחרים.

בדרך כלל התשובות מגוונות:

ציפור, אופניים, גלגל ים, סירה, בן אדם...

בסוף התשובה היא מטוס.

איך זה יכול להיות? כל אחד ראה בפתק שלו חלק אחר (כנפיים, גלגלים, גוף, וכו'...).

תכונות אופי הן *לא* דבר אובייקטיבי, וודאי לא כשתיאור מגיע מצד אנשים חיצוניים. כלומר, גם אם אדם צריך לדעת את מקומו האמיתי (בקרוב, אין צורך להחמיר עם עצמנו בציון מדוקדק שעלול ליצור תחושה של חוסר התקדמות, לענ"ד), ברור שמי שנמצא מחוץ להתהליך לא יכול לתת תשובה שהיא אמת מוחלטת.

גם מהסיבה שאוסנת ציינה.

מה כן אפשר?

לתת התרשמות אישית שלך, בענווה. אגב, לרוב הבחורים שביררתי אצלם זה היה ברור בלי הרבה מילים ככה שאני חושדת שאולי אנחנו מסכימים ורק התמלול המפורט לא עושה טוב לדעות בדיון...

עם מה שאמרת על זה שהמכבסה רק יוצרת תחושת זיוף ומאלצת את המברר להיכנס לשאלות ישירות על חסרונות וכד' בניסיון ליצור לעצמו תמונת עומק, או לייחד את הבחורה ה"מידות טובות, חייכנית וחברותית" מחברותיה... - אני מסכימה.

שאני ואת מסכימים.

אני לא בטוח שאת ואוסנת אומרות אותו דבר... 

אבל אני מסכים עם מה שאמרת, כנ"ל בתגובות האחרות.

להשתנות. להשתכלל.

בל נשכח זאת.

ברמה האנושית, לפוסט מודרניזם יש הרבה מאוד מה להציע. הרבה מאוד אמת.

אין משמעות לבירור. נכון. כתבתי את זה בהתחלה. אני לא מבררת. צריך לסנן בסיסית, דבר שלדעתי צריך להעשות ע"י מישהו שמכיר את שני הצדדים, אבל באמת מה שקובע זה המפגש.

חסר זוגות שחשבו שהם לא קשורים? שהיו מתפספסים אלמלא שכנעו אותם/במקרה/נתנו צ'אנס?

מההתחלה אני כותבת לך - 

כשמתקשרים לברר אצלי, מקבלים יותר מידע עלי מאשר על מי שמבררים עליו.

בהנחה שאתה מספיק פיקח להבין את זה + להבין מה המשמעות של קווי האופי שאני בוחרת לפרוס.

לא מזמן התקשר מישהו, ממש פיקח, וזה היה חוויה מגניבה - אבל עד עכשיו מרגיש לי שהוא יודע עלי דברים שלא היה צריך לדעת.

ההבדל בין לבין 'מעט' זה שאני לקחתי צעד קדימה.

כן, מודה, אני בן אדם קיצוני (עלית על זה).

3 תכונות שמהותיות לך בבת זוג הפוטנציאלית.

דווקא הצמצום של ההגדרות, נותן לך את הדיוק היותר גדול בסינון.

כי אתה מתמקד בדברים המהותיים באמת, ולומד איך לברר אותם מראש בלי להתבלבל מהרבה מידע שאינו מהותי טרם המפגש. 

אבל זה לא נראה לי תקין לומר את כל החסרונות של האדם, כמו שאתה לא אומר את כל היתרונות שלו. אין אדם ללא חסרונות, כל אדם באשר הוא אדם יש לו חסרונות. כמו כן, לא תמיד אדם רוצה לספר את כל החסרונות שלו על פגישה ראשונה או שנייה ובטח שלא לספר אותם לפני שהוא בכלל נפגש. את זה צריך לכבד. ולכן, אם ישאלו אותי על משהו ספציפי - אענה, כי זה לצורך(וגם בזה צריך שיקול דעת וחכמה, וזה כמובן תלוי במה מדובר). אולם אם ישאלו אותי באופן כללי - אענה באופן כללי שאני אשמח לענות על דברים ספציפיים.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי