הוא דיבר בדיוק על זה,

ופרס בטוב טעם את המצוקה שאתה מעלה והגישה הנכונה לזה

ומצטטת כאן שתי מקורות שמסתובבים בימים האלו בין הנשים שלנו:

"רבי אליהו לופיאן זצ"ל היה אומר: יש לי בקבלה שנשים שנמצאותבבית בימים נוראים ומטפלות בילדים

הם אינם זקוקות לכל התפילות ולכל האוירה שיש בבית הכנסת בשביל שהתפילות שלהן יעלו למעלה

להם יש צינור ישיר למעלה עד לכסא הכבוד ובכמה מילים שיש להם אפשרות לומר ולהתפלל

הם מתקרבים לכסא הכבדו עם כל הציבור שעומד שעות ארוכות ומכתיר ומבקש ומתחנן"

ועוד מקור מהרב שטינמן בספרו : 

"אמר רבינו שאם המטפלת בילדיה ובקושי מצליחה לפתוח את המחזור בימי ראש השנה

אין לה מה לדאוג מזה איזה שנה תהיה לה . דאדרבא בזכות המצווה הזאת שצריכה לעשות

שמטפלת בילדיה, תזכה לשנה טובה "

הרוצה להשתמש- מוזמן לבקש אישור..

20140929133108.pdf

אבל נראה לי שיש בעיה בצורה הזאת של הצגת הדברים

לנו הגברים אפשר לעצור כאן, שנדע להעריך את מה שהן עושות, אבל אשה שתעצור כאן - זה חבל, כי הרי את זה היא עושה במילא, איפה היא יכולה להתקדם מכאן?

אז אני חושב שאם היא רוצה שהעבודה שלה תהיה יותר מעולה, שתחשוב על מה שהיא עושה, שכל פעם שהיא מחתלת, כל פעם שהיא מכינה אוכל, בכל פעם שהיא מסדרת, מפרידה מריבה, מרגיעה תינוק בוכה וכו'

שלא תעשה את זה טכנית, שלא תעשה את זה בעצבים. שתזכור שזה עבודת ה' שלה, ואת זה היא מקדישה כמתנה אישית להקב"ה. כך המצוה שלה תהיה במעלה יותר גבוהה, וזה גם יעזור לה לעשות את זה כמו שצריך, ולא להתפוצץ מעצבים על הילדים (אפילו שזה לפעמים מתבקש...)

הוא דיבר על מצב נתון לא אמר שזו הדרך היחידה.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t673370#7457869

את מדברת על עבודת עצמך

"להיות שמחה ומאושרת", "להרגיש שלמות ומלאות ומסופקות" כל זה לא קשור לעבודת ה', זה קשור לרצון שלך

אין בזה איסור, זה לא שלילי, אפילו צריך את זה בשביל שיהיה לך כח להתקדם, אבל זה לא העבודה עצמה

עבודת ה' היא לעשות מצוות, לעשות נחת רוח לה', ולמלא את רצונו

איך יודעים מהי עבודת ה'? פשוט שואלים אותו, לא?

אז לומר שכל אחת תבחר את הדרך שלה - זה יעזור בעבודת עצמך, שאז לכל אחד יש דרך אחרת איך להיות מאושר, אבל אם אנחנו רוצים להגיע לעבודת ה' - אין פה מה לבחור, עבודת ה' היא מה שה' ביקש

יש כן כמה דרכים בדרך שאדם יגיע שיהיה לו כוחות בדביל לעבוד את ה' -ושם את צודקת

יש גם כמה דרכים איזה חלקים בעבודת ה' להדגיש, ומאיפה נגיע יותר לשלימות

אבל לא שהעיקר בחיים זה להיות מאושרת. לא! זה לא העיקר!

וכיון שמה שאמרתי זה חלק חשוב בעבודת ה' של אשה לכל הדעות, ולדעתי זה עיקר התפקיד שלה בעולם, אני לא רואה איך אפשר לדלג על עבודת ה' של טיפול בילדים

(הכוונה שלי "שתעצור כאן" היא שיש לה עוד מדריגות שהיא יכולה לעלות, וחבל שהיא תישאר במדרגה של לטפל בילדים טכנית וזהו, אפילו שגם זה מעלה גדולה)

האם זה שייך גם לבעל? לפעמים אין ברירה וזה הופך להיות תפקידו

זה קורה הרבה סדור שלנו - למשל אני - אשתי הולכת לעבודה ואני שומר על הילדים בצהריים, אז עכשיו אני צריך לטפל בהם, לא?

אבל זה לא התפקיד שלי, יש מצבים שזה מוטל עלי, אבל בגדול זה תפקיד שלה

אפ אני אקח את התפקיד ממנה כל היום - לא עברנו עבירה - אבל בנינו עולם עקום, וכשהקב"ה ישאל אותי מה עשית ואני אומר "טיפלתי בילדים" הוא יאמר לי "למה לא למדת תורה, הרי היה לך אשה?"

וכשאשתי תאמר שהיא עבדה הוא ישאל אותה "למה לא טיפלת בילדים, הרי היה לך בעל?"

ה"עבודה הפנימית" היא עבודה חשובה מאד, אבל היא לא המטרה היחידה בכלל, העבודה החשובה היא לעשות מה שהקב"ה ביקש,

יש אתגר? אין אתגר? זה לא הנושא בכלל, אנחנו עבדים של ה' ועושים מה שהוא רוצה בין אם זה נחמד ובין אם לא

אנחנו לא פועלים שבוחרים איזה עבודה אנחנו רוצים

גידול הילדים שלך הוא לא רק "אם אין ברירה"

הם הילדים שלך, וגם אתה וגם אשתך- כזוג, כאלו שבחרו להביא אותם לעולם, מחוייבים ביחד לגדל אותם.

כל משפחה שיש בה צד אחד (הגבר או האשה) שלא עושה כמיטב יכולתו בנושא הנ"ל ולא משקיע את עצמו בזה- בין אם בחינוך ובין אם בטכני- אז זה עולם עקום.

התפקיד הוא שלך בדיוק כמו שהוא שלה. ואתם מוזמנים כזוג לחלק בינכם את הזמן והמשימות לפי מה שנכון לכם כזוג. 

מעולם לא ראיתי טענה שהגבר צריך להיות היחיד ששומר על הילדים כשיש להם גם אמא. רק את הטענה ההפוכה..

ובעני כמו שאצה טוען שכשרק הגבר אחראי על הילדים- זה עולם עקום ולא בריא ונכון. אז אותו דבר גם הפוך.

ילד צריך אבא ואמא. 

(מה היית אומר לאשה שרוצה להביא ילד מתרומת זרע ללא בעל? שזה מצב לא בריא, לא נכון ולא טוב לילד, נכון? כי ברור לך שילד צריך אבא. אז שאבא שלו היה נוכח ויקח אחריות על התפקיד שלו.) 

התפקיד של האבא הוא לעבוד את ה' והתפקיד של האמא הוא לעזור לבעלה לגדל לו את הילדים

את זה למדתי מפסוק מפורש, וממה שהתורה חילקה את המצוות בצורה מסוימת

והדברים חוזרים על עצמם המון בחז"ל

את חולקת? לא מספיק לומר 10 פעמים לא ולהיות נחרצת, תצטרכי לבסס את דברייך, כי המון דברים בורה יוצאים מאד מוזרים לפי דברייך

ומה שכתבת בסוף את קצת מערבבת

מצות "חינוך" היא דוקא על האבא ולא על האמא, המצוה ללמד תורה מוטלת על האבא ולא על האמא, ומפורש בגמרא שיותר קל לפחד מאבא מאשר מאמא כי הוא מלמד תורה...

יש תפקיד לגבר על הילדים שלו, זה לא שאין לו מקום במשפחה, אבל הטיפול הטכני - ההחתלה, ההאכלה, השמירה, הניקיון וכו' - מוטלים על האמא - כי זה המקום שלה

ואיך זה שגם רוקות\נשים נשואות ללא ילדים\נשים שילדיהן גדלו פטורות ממצות עשה שהזמן גרמן?

ומה תגיד על אדם אלמן או גרוש שמגדל את ילדיו? שזו עבודת ה' שלו עד שימצא אשה חדשה שתגדל את הילד שלו? ועד אז הוא צריך לקיים מצוות כמו אשה?

ואשה שהיתה רוקה או עקרה עד סוף ימיה? חייה היו לשוא? היא לא קיימה את יעודה בעולם?

ואם זה כ"כ ברור שזה העיקר- איך זה לא מעוגן בהלכה? איך אין בשו"ע סעיף "הלכות מהות האשה" 

סימן א'- חובה על כל אשה להתחתן

סימן ב'- חובה על כל אשה ללדת ילד או לנסות ככל יכולתה ולהשקיע בזה את כל מאמציה

סימן ג'- חובה על כל אשה קודם לטפל בילדיה ורק אח"כ לעשות לעצמה

סימן ד'- אם אחרי כל זה עוד יש לה זמן וכוח- אז שתעזור לבעלה בעבודת ה' שלו.

לא נכנסו המפרשים לחילוקים שיש במקרים מסוימים

אע"פ שלפעמים טעם המצוה לא שייך, כי באופן עקרוני המקרה הנורמלי הוא ששייך טעם המצוה

אשה נורמלית מתחתנת, אשה שלא מתחתנת מבחירה היא לא נורמלית, ואשה שלא הצליחה למצוא חתן היא מקרה לא נורמלי, ברוב הדורות נשים היו מתחתנות לפני בת מצוה

יש להקב"ה תוכנית לכל אחד, וגם מי שכל חייו היה צמח ולא עשה אף מצוה יש תועלת בחייו, זה לא אומר שעיקר יעודינו בעולם להרבות כבוד שמים

ואשה שלא עושה את תפקידה חייה לא היו לשווא, היא פשוט לא קיימה את יעודה ואת עיקר תפקידה.

כנראה יש משקל אחר למצוות שלה כיון שהם לא לפי היעוד שהקב"ה התכוין אליו

אבל ודאי חלילה לומר שזה לשווא

למה זה לא מעוגן בהלכה - כי פשוט אין ציווי של הקב"ה על זה, אנחנו לא ממציאים הלכות

למה הקב"ה לא ציוה? אני יכול לנחש שזה בגלל שזה כבר טבוע בטבע האשה, ונדמה לי שראיתי את זה כתוב, את יכולה להסביר אחרת אם תרצי, אבל לא מוחקים פסוקים בגלל שאלות כאלה

טבוע באשה - כ"כ בספר משך חכמה בס"פ נח, ע"ש בדבריו כי נעמו.

פטור רווקות ממ"ע שהזמן גרמא - כבר העירו בזה האחרונים שטעמו של האבודרהם

לכאורה אינו מספיק לפטור הנשים הרווקות. ועיין בשו"ת בית דוד ח"א (סי' ע) מה שכתב בזה.

יש חובה על גברים להתחתן וללדת ילדים (או לפחות לעשות ככל שביכולתם למען זה)

ואין לנשים.

אם זה היה ה-יעוד בה' הידיעה שבלעדיו תפקיד חייה של כל אשה מתפספס- זה היה מן הסתם גם מעוגן בהלכה. לפחות כמו של הגבר..

לכל אדם יש ייעוד, לכל אדם יש מטרה בעולם הזה.

המטרה הזו אינה מסתכמת ב"תהיי אשה" או "תהיה גבר" 

המטרה הזו גדולה יותר ומורכבת יותר וייחודית יותר.

וגם גבר שלא מתחתן מבחירה, או לא מוליד ילדים מבחירה- הוא לא נורמאלי (וגם עובר על ההלכה)

וגם גבר שאין לו משפחה- יש לו פספוס גדול. 

הרי בסופו של דבר- גם אני בחרתי להתחתן וללדת ילד. (ןבעז"ה עוד ילדים..) 

אבל לא כי אני מאמינה שבלי זה חיי אינם חיים, או שזה המהות שלי וזה הייעוד העיקרי שלי בעולם.

אלא כי אני מאמינה שזה חלק מהעבדות ה' שלי. (וגם כי רציתי, היה נראה לי נחמד וכיף למידי )

כי אני רואה בזה ערך וחשיבות.

ברמה הכללית- להגדיל את שם ה' בעולם, לעשות נחת רוח וכו'

וברמה הכי אישית-פרטית-אגואיסטית- להשאיר חותם,שיהיו לי ילדים שיעשו לי נחת, לחיות בזוגיות ובמשפחה משלי. יצר אנושי טהור.

יש לי ב"ה עוד הרבה מעבר. 

גם אם המשפחה שלי היא הפרוייקט הכי חשוב וגדול שלי. (וגם של בעלי.. גם אצלו כל דבר ידחה מפני המשפחה)

כזוג- בחרנו להקים משפחה ולשים אותה בראש סדר העדיפויות שלנו.

וכזוג אנחנו מוצאים פתרונות כל פעם שיש צורך כי דברים סותרים.

ואנחנו מחלקים ביננו את המשימות- של פרנסה, תחזוקת הבית וגידול הילד. תוך כדי התחשבות בהתפתחות האישית של כל אחד. 

לא רואה מה בזה סותר חיי תורה והלכה. 

לא רואה מה בזה לא נכון.

וכמי שגדלה בבית כזה- שבו ברור לשני בני הזוג שהאחריות היא משותפת (והורי שייכים לזרם החרד"ל החזק על גבול החרדי) זה רק נותן לילדים כבוד והערכה לשני ההורים, זה נותן מקום לכולם. זה מקסים ונהדר. 
אבא שלי מעולם לא טיפל בנו רק "כי אמא לא יכולה" (למרות שטכנית הוא עבד בערבים) הוא היה שם כל הזמן. לא כברירת מחדל. ואם היית אומר לו שהוא עוזר בבית- הוא היה מרים גבה ומתקן אתך- שהוא שותף בבית, הוא לא עוזרת.. (או שהוא היה שותק כהרגלו ונותן לך להגיד שטויות, העיקר שזה מה שהוא הרגיש וחשב והאמין בו..)

במיוחד על הסייפא-

הרבה פעמים כשאנשים טוענים שהקשר שלנו עם אבא מיוחד-

אני עונה להם שהוא עבד על זה היטב במשך השנים.

אנחנו לא מרגישים שזה מיוחד- כי כמו שאמרת, זה נותן מקום וכבוד לכולם,

והקשר הקרוב הזה טבעי לחלוטין.

(וזה מלמד הרבה דברים. שותפות, לקיחת אחריות, זה גורם גם לילדים להיות יותר כאלה בעשייה השוטפת של הבית).

שלמר את זה בנחרצות לא יהפוך את זה לנכון יותר

את מפרשת ומבארת את דברייך טוב, אבל בשביל לדעת מה התפקיד של אדם - צריך לראות מה הקב"ה אמר, לא מה שאנחנו מרגישים

השאלה היא שאלה תורנית, לא של של הרגשות

הדברי התורני היחיד שכתבת כאן זה שההלכה מחייבת גבר להתחתן ולהביא ילדים ולא אשה

וכבר אמרתי על זה שזה לא סיבה להתווכח עם פסוקים מפורשים

מה שאני שמעתי זה שאצל גבר יש חיוב כזה כי אצלו זה לא טבעי

באשה הגמ' אומרת טב למיתב טן דו, באיש הגמ' לא אומרת את זה

אז צריך לחייב אותו במצוה, כי זה אחד מהדברים שהקב"ה מצוה - להקים משפחה

אבל אשה נבראה כדי לעזור לבעלה, זה לא מצוה, זה יעוד

"לא טוב היות האדם לבדו"

"פרו ורבו ומלאו את הארץ"

הפסוק הראשון מדבר על הגבר בלבד. 

הפסוק השני מדבר לשני בני הזוג (להלכה- לגבר בלבד)

למה שלא תלמד מהפס' הזה שמהות הגבר בעולם היא להתחתן וללדת ילדים וזהו? שזה עיקר תפקידו וייעודו? שזה יותר חשוב מלימוד תורה וקיום מצוות? שזה פוטר אותו מלחפש לעצמו עוד ייעודים ועוד דרכים בעבודת ה'? 

אני לא טוענת שאין ערך בחתונה וילדים. 

אני לא טוענת שהתורה לא מעודדת חתונה וילדים

אני לא טוענת שאין פסוקים שמעודדים חתונה וילדים.

אני כן טוענת שלהגיד בשם התורה שכל תפקיד ומהות האשה מתמקד בילדים, ולגבר אין בכלל חלק בזה (פרט למקרים בהם האשה לא יכולה אז עדיף לקחת את הבעל כבייביסיטר) זה לא נכון. ועוד לא הראת לי פסוק אחד או הלכה אחת שתומכים בזה.

לעומת זאת- יש המון פסוקים והלכות שתומכים בכך שחלק מעבודת ה' של הגבר- היא להתחתן, ללדת ילדים ולגדל אותם. (ואני מוסיפה- בטכני ובחינוכי.)

וכמו שבעקבות כל הנ"ל לא תצמצם את עבודת ה' של הגבר לחתונה ויילדים- ככה אין שום שיבה לעשות את זה לנשים.

כל יהודי, ללא קשר למגדרו, צריך לעבוד את ה'. איך? כבר כתבתי פה למעלה בהודעותיי. בין השאר גם בחתונה וילדים. אבל זה חלק- לא הכל. (גם אם חלק שיש לו חשיבות גדולה)

אתה טוען שמי שיטפל בילדים כל היום ולא ילמד תורה- הקב"ה יתרעם עליו, ואני מסכימה. 

גם אשה שכל היום תטפל בילדים ולא תלמד תורה ותקיים מצוות ותעשה את יעודה בעולם- הקב"ה יתרעם עליה.

וגם גבר שילמד תורה כל היום ולא יטפל בילדים שלו- הקב"ה יתרעם עליו.

(וסתם טעות לוגית- אם הבעל היה צריך ללמוד תורה והאשה לטפל בילדים- אז פרנסה מניין?)

זה לא הוכחה ליעוד, זה פשוט עוד מצוה

לכן אין שום הוכחה מכל פסוקייך

הפסוק שהבאתי הוא -

למה הקב"ה החליט לברוא את האשה? למה שלא יהיו רק גברים בעולם?

ועל זה התורה אומרת שצריך גם אשה כדי לעזור לבעלה

אם היה פסוק שהקב"ה היה בורא חיות, ואז בורא אשה, ואז אומר לא טוב היות האשה לבדה - אעשה לה גבר כדי שיטגן בצל

הייתי יודע שהיעוד של גבר זה לטגן בצלים. בשביל זה הקב"ה ברא אותו, זה לא סתם עוד מצוה

1. ממתי פוסקים מפסוקים?!

2. אם ככה למה יש הרבה מצוות שהאשה כן חייבת בהן?!?!

כיון שהאשה כן התחייבה בהרבה מצוות, זה מראה שלא כל ייעודה בחיים רק לעזור לבעלה

וברור שאשה צריכה להיות קרובה לה' ולעבוד אותו ישירות, 

אבל זה עיקר תפקידה בעולם הוא - לעזור לבעלה, וזה עיקר עבודת ה' שלה

התפקיד של כל הורה- להיות אחראי על הילדים שלו. (וכן, זה חלק מעבודת ה'..)

המצוה והחובה להבאת הילדים מוטלת דווקא על הגברים.

אשה יכולה לא להתחתן ולא להביא ילדים- ועדיין לעבוד את ה' בשלמות.

אצל גבר זה חלק אינטגרלי מעבודת ה'. הוא חייב בזה. 

הוא חייב בחינוך ילדיו (הלכתית)

הוא חייב לפרנס אותם ולזון אותם.

לא ראיתי שום הלכה שמחייבת אשה- לא להתחתן, לא ללדת, לא לגדל ילדים (טכנית או חינוכית). מוזמן להראות לי הלכה כזו. (לא פסוק מקהלת, הלכה משו"ע)

עבודת ה' היא ב"ה הרבה הרבה מעבר ללהחליף טיטולים. וגם של בעלי.

יש לי די והותר מצוות (כולל ההשתדלות שלי לעשות גם מצות עשה שהזמן גרמן ככל יכולתי..)

די והותר עבודת מידות

די והותר תיקון עולם

די והותר עבודה על להמנע מלעשות עבירות

ד והותר תפילות

גם בלי החלפת טיטולים והכנת אוכל.

ב"ה זכיתי לעבוד את ה' גם כרווקה וגם לפני שנולד לי ילד.

וב"ה יש לי עבודה עד 120.

(שלא יובן לא נכון- אני גם מחליפה טיטולים ומגדלת ילד בשמחה ובאהבה. אבל ברור לי שזה לא התפקיד שלי "מעצם היותי אשה" אלא מזה שבחרתי להביא ילד לעולם ולקחת עליו אחריות. וכנ"ל גם על בעלי. הוא לא מחליף טיטולים "מעצם היותו יצור בעל כרומזום Y, אלא מעצם זה שהוא בחר להביא ילד לעולם ולקחת עליו אחריות)

וללדת ילדים לא אומר שזה לא תפקידה וייעודה

אשה יכולה לא להתחתן ולקיים מצוות בשלימות, אבל היא פיספסה את תפקידה בעולם

אני לא מדבר על הלכה, הרי שנינו יודעים שבעולם המעשה גם את מטפלת בילדייך, וגם אני בנסיבות שונות מטפל בהם

כך שאנחנו לא מדברים על הלכה למעשה, אלא על מה ראוי להיות באופן עקרוני, ואיך הקב"ה טבע בבריאה

ולזה אין שום סיבה לא להביא פסוקים (לא הבאתי פסוק בקהלת אלא בבראשית...)

(אני חולק על לקיחת האחריות שלך כמו שהארכתי בשירשור אחר, אבל בוא לא נסטה)

אז פי כמה וכמה שזה הייעוד והתפקיד שלו.

אני לא נגד חתונה וילדים (ותעיד המציאות )

הפוך- אני בעד ההרחבה של האחריות התפקיד והייעוד גם על הגבר.

היעוד להיות הורה מוטל על כל אדם באשר הוא. לא רק על נשים.

ולפי התורה- הוא חזק יותר דוקא אצל הגבר, ועובדה שלו אסור להתחמק מזה ולאשה מותר. 

ידעתי שאת פה ברקע ויום אחד תופיעי שוב.

אבל תכף הולכים לבוא 3 חודשים ממש קשים!

האישה מלאה בחסד כי תפקידה העיקרי הוא לדאוג ולטפל בילדים[וללדת כמובן..]

גישה ממש מקסימה[צ].

מה אם להוקיר את היכולת של אישה לעבוד[קשה לפעמים יותר מגבר] מחוץ לבית?

ללמוד?[מרבית מסיימי האוניברסיטאות הן נשים..] להחכים? להיות אשת שיחה?

ומה אם נשים שלא ילדו ולא תלדנה[לאו דווקא מרצון..] ולא יגדלו ילדים? הן לא נשים???

ולסיום- http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?forumid=1105

[לשעבר פורום של נשים.... וכן גם זה קורה, וכן יש להן דברים אחרים טובים].

שונאת קטגוריזציה לפי מין...

ובשביל שנוקיר את היכולת של אשה לעבוד ולהחכים (כאילו מה, היא צריכה כל הכבוד בשביל זה? ) ב"ה שיש לנו ראית המבט שלך.

כל אחד יש לו ראית מבט שונה ומיוחדת.. 

שזה לדאוג לבית ולילדים ולכן כל עיסוקה חסד, ולכן:

א. הוא יכול להתחיל ולהחל על חייו קדושה וחסד לתפיסתו ולטפל בילדים כל היום.

ב. לא כל אישה מתעסקת בזה, זה לא התפקיד שלה אלא תכתיבי החברה.

בראיה שלי זו מהות ואהבה גדולה.

ולא, אין לי ילדים עדיין.

ולא, אני האדם האחרון עלי אדמות שהולך על פי תכתיבי העולם.  אני הולכת אחרי המהות שלי.

כאשה. כאדם. כיהודיה.

כבת של אבא יקר ששומר עלי למעלה ונותן לי אלפי מתנות..

ומן הסתם מצפה שאדאג לנהל אותן בתבונה.

הוא נתן לי גוף, ונשמה כדי שאוכל לעשות את תפקידי בעולם.

ומתוך כך נתן לי את כשרונותי שלי, שיעזרו לי לעשות מה שאני צריכה לעשות כאן.

נתן לי משפחה, וחברות  - בשביל להצליח לחיות איתם הכי טוב שיש.

נתן לי אינסוף אתגרים - כדי לגדול. 

וייתן לי בקרוב בעל מתוק וילדים מתוקים כדי שאטפל בהם באהבה גדולה, באמהות שרק אני יכולה לתת להם ובחיבוק גדול..

זו הראיה שלי, זה התפקיד שלי.. ככה אני רואה אותו.

אני מניחה שאני ואת רואות את תפקיד האישה ובכלל, מה זו אשה - בצורה שונה לגמרי.

אז כמובן שאני לא מכלילה, הדגשתי שזו הראיה *שלי* וזה התפקיד *שלי*..

ולכן אני ואת שונות. ואין הגדרה מדויקת למהו תפקיד האשה בעולם, וכל אחת תתן משלה  וזה יהיה הכי טוב שיש והכי מדהים שיש, וזהו

היא יכולה לראות בזה את מטרת כל הנשים גם אם אחרים לא רואים את זה ככה.

וזה בלי להתייחס לנושא הדיון..

אני לא מסכים איתה אבל היא אופציה.. 

היו (ובעצם עדיין יש) הרבה אנשים שרואים בזה את מטרת האישה בעולם, אני יכול לא להסכים איתם ולהגיד שזאת לא מטרה אלא תכתיבים של החברה, ושזאת תוצאה של שטיפת מוח פטריארכלית, אבל עדיין אני לא יכול לקבוע למישהו אחר האם זאת האמת שהוא מאמין בה עבור כל אחת מהנשים בעולם.

אז לא ראיתי כאלה....

התוצאה הראשונה

http://www.kipa.co.il/jew/54718.html

הנשים יהיו במקום הזה?

ככה שכנראה זה עדיין דעה שהוא לא עושה איתה הרבה...

אני מניחה שיש קבוצה גדולה שרוצות להיות במקום הזה ולא מצליחות...

זה שהוא מאמין שזה התפקיד לא אומר שהוא כופה על אחרים את זה או אפילו מתנהל ככה בעצמו.

לדוגמה:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t673370#7457869

אם כבר, היית מביא את זה

/Forum/Forum.aspx/t667743#7406497

זה הרבה יותר נדיר

כמו שכתבתי במה שהפנית - יש מקרים שזה מה שצריך לעשות, ואתה לוקח תפקידים של השני כי זה מה שצריך עכשיו, וזה הכי יעיל

זה לא לכתחילה, אבל לפעמים זה הכי פחות גרוע

(למעשה מצב שהאבא שומר על הילדים בין 1:00-4:00 עד שאשתו חוזרת מהעבודה נפןץ מאד במחוזותינו. זה החיים!)

רק להדגיש שאשתי מטפלת הרבה בילדים, זה אילוץ שיש לנו שהעבודה שלה דוקא בצהרים והיא משלימה את זה אח"כ.

(שלא יצא שאני מכפיש אותה פה, מספיק יש לה נקיפות מצפון)

ופותח סדנאות?

נרשמת....

זה מאד ידוע בציבור שלי

ואם כבר אני אפתח סדנאות על אסטרונומיה בתורה, בזה יש לי יותר מה למכור

לא יודע כמה פמיניסטיות תופסת משקל בחיים שלך, אבל אצלי הגישה שלי לפינימסטיות לוקח משקל קטן מאד

זה לא שווה את ההשקעה

אז היא לא תטפל בילדים, אז זה יהיה עקום, אז מה קרה?

הרבה יותר גרוע שאנשים מדברים בחזרת הש"ץ

רציתי סדנה שדווקא טוענת שהיא חייבת לטפל בילדים....

אני במחשב נייד והקבצי מעקב שלי עליך מאוחסנים במחשב הרגיל..

תזכיר לי כשאני אשב על המחשב הרגיל ואז אני אשרשר פה את כל ההודעות השוביניסטיות שלך על יחסי בעל אישה.

אבל אני קישרתי למה שאני עושה, לא מה שאני חושב...

הכל מאונדקס לelasticsearch db אז החיפושים מהירים.

אני לא צריכה להסביר לך את התורה שאת בעצמך מרביצה כאן, גם אם הפסדת שיעור...

גרמה לי להתבלבל ולחשוב שאני בתקציר לספר "פוליטיקה מינית"....

ואז את עוד שואלת למה אני חושבת ש...

ואל תעשי מעצמך צחוק, בטי וקייט היו גאות רק בדיבורים שלך, לא באיך שאת לוקחת את זה לחייך.. [שזה רק לדבר.... ולדבר..]

סיכמת את התקציר לספר....

לקייט היה אורך חיים שתאם לספר, ונחשי מה? היא חיה במציאות ולא בחלל החיצון.

ולא לומדת אותו בעיון מעמיק כמוך?

זאת האג'נדה שלך, וזה מצחיק שזאת אג'נדה בלבד ולא משהו יישומי.

אבל היא לא האג'נדה שלי, למה אני צריכה ליישם את שלך?

חלקם בפרטי, שסותרים לחלוטין את אותה אג'נדה של האישי הוא הפוליטי[שכן, היא אמונה של ההוגות שאת רוצה לשתות איתן קפה].

וכן, גם את משהו מיוחד.

מה לעשות שאין לי סובלנות שאנשים שרק מדברים אג'נדות [ניסוח יפה ללבלבל בשכל..] ללא כל קשר למה שהם עושים בפועל.

ואם את כ"כ פועלת בואי תספרי לנו מה את עושה מעבר לפנטזיות על הרצאה שלך על מעמד האישה בבר אילן?[כן, יש הודעות שקשה לשכוח מרוב שהן היו מצחיקות]

להפיץ אג'נדות שאפילו נראה שאת לא מבינה.

תודה.

את אחת המצחיקות....

וקלטתי שיש פה צביעות...

כל פעם שנתקלתי[ לא בקטע של מעקב,אלא  כשנתקלתי במקרה] אז קראתי, כי קשה לי לקרוא שטויות ולשתוק.

דווקא בגלל שאני כן רוצה לסתור ולא לשתוק על השטויות..אקרא מה שבא לי.

את זו שכותבת על פנטזיות לדבר בבר אילן כשאין לך קשר לעניין.

תפסיקי לצטט הוגות פמיניסטיות שדוגלות לדג' בבחירה באל הורות כשאת בעצמך אמא.

[אי אפשר לבחור את זה ואת זה לא, כי הכל בשם אותה אידאולוגיה ואותו עניין, הן בעצמן דיברו בזלזול על נשים שבוחרות להיות עקרות בית קטנות, נשים שיולדות גם דיברו עליהן בזלזול]

זה פשוט כ"כ מצחיק......  מילט עודדה נשים לבחור בזה מתוך זה שזה מביע משהו.

את מצטטת אותן בצורה מצחיקה, וגם מה שאת כביכול כן תומכת בזה מדבריהן אני בספק אם את עושה כי הכל מאוד קשור אחד לשני....

חבל, כי סתם יוצא לך משהו שנשמע כמו אחת שרוצה קצת לברוח מחייה הפטריכיאליים כאילו מישהו הכריח אותה לחיות ככה...

אבל אני כן מאמינה שאת כותבת הרבה שטויות ואג'נדות, ומצטטת דברים שאפילו לא קשורים לחייך.....

וההודעה הזאת עכשיו רק חיזקה את זה.....

[תתחילי לכתוב אולי על אושר בגידול ילדים במקום על מרמור מתרבות פטריארכלית וזה יהיה יותר אמין, הרבה יותר..... כי למה שתהיי ממורמרת מחייך השוויוניים?]

הומור? כן, זה פשוט משהו שהרי לא יכלת לעשות ואת לא קרובה לשם ולכן זאת הייתה אחת ההודעות המצחיקות שלך....

אני גם חיה במציאות והעולם לא פטריארכלי סביבי ככה שתפסיקי להשליך עלי...

את הבעיה שבעקרות בית וגידול ילדים ומהות האישה בשלב מאוד מאוחר, הרבה אחרי שילדה והייתה אם היא הבינה את זה...

ממשיכותיה בהחלט הלכו לכיוון האל הורות, יש מצב שלו היא הייתה קוראת את כתביה לפני שהייתה אם הייתה בוחרת אחרת.

טרול? הייתי הרבה לפנייך....

בשביל לדייק או לתת לזה חשיבות...

[מצד שני גם את כנראה לא העמקת בזה עד הסוף..... וממליצה לקרוא בשנית את התעלומה הנשית]

אצל החיות בדרך כלל זה גם ככה באינסטינקט. איך את מסבירה?!?!?!?

איזה כיף לו שיש לו אישה שמצליחה לטפל בילדים שלה לבדה. זה לא מצוי בכלל בדור הזה!

היום נשים עמוסות מעל ומעבר, ולא מצוי בכלל שאשה תצליח לעשות את תפקידיה לבד

אז או שהוא שוטף כלים, או שהוא שוטף רצפה, או שהוא מביא את הילדים לגן,וכו' וכו'

ויש המהדרים ועושים יותר מדבר אחד

ויש את הפרזיטים שלא עושים כלום ונותנים לאשה שלהם להתמוטט...

אני הכי אוהב לטפל בילדים! הם חמודים, אני אוהב אותם, יש לי סבלנות אליהם, ואם  היא צריכה עזרה - לפחות שיהיה לי כיף!

לא ברמה הזאת.

דבר שני, זה לא משנה לי "מה נכון מדעית" - משנה לי מה אני רואה בעיניים, ובעיניים אני רואה המוני מקרים שבהם מה שמרת לחלוטין לא נכון. תקרא מצידי לכולם ניסים, זה לא משנה לי - זה קיים.

1. לתת טיפול רפואי שמכאיב לילד.

2. לדבר לתינוק שאינו מבין את המילים.

1. לרוב ממה שאני מכירה, לאמהות יהיה קשה יותר לתת את הטיפול ולהכאיב לילד על אף שהן יודעות שזה לטובתו.

יש כאלו שיבקשו עזרה מהשכנה ובתמורה יטפלו בילד החולה של השכנה כשהיא צריכה. גם אלו שיטפלו שעצמן בילד שלהן, לרוב יצטרכו הכנה נפשית גדולה יותר לעומת האבות. 

נכון שההבדל בסה"כ לא מאוד גדול, אבל קיים הבדל. כמה אתה מעריך מתוך הזוגות שאתה מכיר שהאבא והאמא יבצעו את הפעולה בדיוק אותו דבר? (לא טכנית, נפשית) אני אישית מעריכה באחוזים יחסית נמוכים.

2. באופן גורף אני רואה שנשים ידברו לתינוק יותר מאשר גברים. אם כי גם אמהות עושות זאת בשקט יותר מבעבר...

מחקרים מוכיחים שהדיבור "המיותר" של האמא תורם להתפתחות השפה של הילד בגיל מאוחר יותר. אבל זה לא רק זה. זה מעבר. הטון, הרגש שעובר במילים.

הדוגמאות האלו הם סימפטום של אותו שוני בין אמהות לאבות. אז נכון שהשוני בסה"כ לא כזה גדול, וגם אבות יכולים לגדל בשמחה ובאהבה את ילדיהם. אבל השוני , בהכללה, קיים וטוב שכך.

אם זוג היה מגיע למסקנה שאצלם זה אותו דבר או אפילו הפוך, מילא שיפעלו לפי מה שהכי מתאים להם ולילדיהם. הבעיה היא לצערי שבשל אמונה ועקרון של שוויוניות ופמניזם לעיתים מנסים לכפות את העקרון על המציאות במקום להיות קשובים למציאות ואז מתפספסת פה דינמיקה בריאה של משפחה.

אומרים שנשים מדברות פי 9 מגברים כדי שהם יוכלו לדבר היטב את הילדים ללמד אותם לדבר לחנך אותם וכו'

תודה. זה כל כך נכון!

מה הוא - אף אתה

מכוחו, בשליחותו יתברך

כל דבר בבית, או בחוץ בעולם- אפשר לעשות רק פה

ואפשר לעשות למעלה ולמטה, 

לעשות פעולה פשוטה ולכוון לגבוה הרבה יותר

ללכת בדרכיו יתברך, להיות צינור של שפע

זה כל השנה

יש ימים מיוחדים, ימים של תחנת דלק

שבהם פועלים יותר למעלה מאשר למטה

שמתכוונים גבוה גבוה- כדי לקבל כוח ומשמעות לפעולות של היומיום

ראש השנה ויום כיפור הם אחדים מהימים האילו

לכן בפשטות צריך להתאמץ מאוד כדי לזכות

שהאישה תוכל גם ללכת להתפלל ולזכות לעבודה קדושה. 

(ולפעמים מי שאין לו את כל היום- רק כמה דק' שקט- זוכה לכוון ולהתפלל מעומק הלב ממש) 

גם אני רוצה עותק מהסיכום שיעור שהוזכר לעיל, או כל שיעור דומה

תבורכו

אשרינו שיש אותך.

נכון- הוא מביא את הענין של נשים שמטופלות בילדים קטנים ולא יכולות להתפלל בבית הכנסת.

הוא אומר שלהמלכת ה' יש שני צדדים ושניהם הכרחיים- הצד ה"תיאורטי" שבתפילה, והצד ה"מעשי" שבטיפול בילדים.

אבל הוא גם אומר שמזה צריך ללמוד לכל דבר אחר שבקדושה-

שאי אפשר להישאר ברמת ה"תיאוריה", אלא העבודה האמיתית היא במעשה היומיומי,

עם כמה שהוא שוחק ונראה לנו רחוק מהרעיון הגדול והעליון.

כך שכל הדיון נשים- גברים- כן- לא- למה - ומדוע, פחות רלוונטי לאור זה.

גם לגברים יש חיוב וצורך להביא את הרעיון הגדול לידי ממשות ע"י התעסקות בעולם המעשה

וגם לנשים יש חיוב וצורך להתחבר לרעיון הגדול כדי לתת משמעות פנימית וגדולה ליותר למעשים הקטנים.

אין פה ניגודיות או מאבק. יש פה השלמה של שני צדדים נצרכים לכל אדם ולעולם.

אבדתי את הכיוון...

במשפט אחד: הבעל חייב בתפילה והאשה לא. ולכן הוא הולך להתפלל, והיא לא.

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

כי אצלנו הכל מסודר וקבוע ו...שגור. 

אבל זה לא חייב להיות כך. אפשר וצריך ליצוק חיות ורעננות לתוך התפילות

המסודרות (והמוסדרות), כדי שהקשר עם הקב"ה יהיה תמיד חי ורענן

וזורם ופתוח.....זו עבודה לא פשוטה, מן הסתם.

"אל תקרא חרות אלא חירות".

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?

(שהתורה בלבד חשובה לו).

אלא למה הוא כן שם לב!

הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!

לק"י

את התורה או מחשיבים פחות?

אם ככה, את טועה...

(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).

כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.

זה בעברית, וזה תורה. 

את זה היא מעריכה.

שהוא הלך למקום של תורה.

ואת זה גם את מעריכה.

עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?

ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם. 

הוא הרי לא מבדיל ביניהם.

פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.