הוא דיבר בדיוק על זה,

ופרס בטוב טעם את המצוקה שאתה מעלה והגישה הנכונה לזה

ומצטטת כאן שתי מקורות שמסתובבים בימים האלו בין הנשים שלנו:

"רבי אליהו לופיאן זצ"ל היה אומר: יש לי בקבלה שנשים שנמצאותבבית בימים נוראים ומטפלות בילדים

הם אינם זקוקות לכל התפילות ולכל האוירה שיש בבית הכנסת בשביל שהתפילות שלהן יעלו למעלה

להם יש צינור ישיר למעלה עד לכסא הכבוד ובכמה מילים שיש להם אפשרות לומר ולהתפלל

הם מתקרבים לכסא הכבדו עם כל הציבור שעומד שעות ארוכות ומכתיר ומבקש ומתחנן"

ועוד מקור מהרב שטינמן בספרו : 

"אמר רבינו שאם המטפלת בילדיה ובקושי מצליחה לפתוח את המחזור בימי ראש השנה

אין לה מה לדאוג מזה איזה שנה תהיה לה . דאדרבא בזכות המצווה הזאת שצריכה לעשות

שמטפלת בילדיה, תזכה לשנה טובה "

הרוצה להשתמש- מוזמן לבקש אישור..

20140929133108.pdf

אבל נראה לי שיש בעיה בצורה הזאת של הצגת הדברים

לנו הגברים אפשר לעצור כאן, שנדע להעריך את מה שהן עושות, אבל אשה שתעצור כאן - זה חבל, כי הרי את זה היא עושה במילא, איפה היא יכולה להתקדם מכאן?

אז אני חושב שאם היא רוצה שהעבודה שלה תהיה יותר מעולה, שתחשוב על מה שהיא עושה, שכל פעם שהיא מחתלת, כל פעם שהיא מכינה אוכל, בכל פעם שהיא מסדרת, מפרידה מריבה, מרגיעה תינוק בוכה וכו'

שלא תעשה את זה טכנית, שלא תעשה את זה בעצבים. שתזכור שזה עבודת ה' שלה, ואת זה היא מקדישה כמתנה אישית להקב"ה. כך המצוה שלה תהיה במעלה יותר גבוהה, וזה גם יעזור לה לעשות את זה כמו שצריך, ולא להתפוצץ מעצבים על הילדים (אפילו שזה לפעמים מתבקש...)

הוא דיבר על מצב נתון לא אמר שזו הדרך היחידה.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t673370#7457869

את מדברת על עבודת עצמך

"להיות שמחה ומאושרת", "להרגיש שלמות ומלאות ומסופקות" כל זה לא קשור לעבודת ה', זה קשור לרצון שלך

אין בזה איסור, זה לא שלילי, אפילו צריך את זה בשביל שיהיה לך כח להתקדם, אבל זה לא העבודה עצמה

עבודת ה' היא לעשות מצוות, לעשות נחת רוח לה', ולמלא את רצונו

איך יודעים מהי עבודת ה'? פשוט שואלים אותו, לא?

אז לומר שכל אחת תבחר את הדרך שלה - זה יעזור בעבודת עצמך, שאז לכל אחד יש דרך אחרת איך להיות מאושר, אבל אם אנחנו רוצים להגיע לעבודת ה' - אין פה מה לבחור, עבודת ה' היא מה שה' ביקש

יש כן כמה דרכים בדרך שאדם יגיע שיהיה לו כוחות בדביל לעבוד את ה' -ושם את צודקת

יש גם כמה דרכים איזה חלקים בעבודת ה' להדגיש, ומאיפה נגיע יותר לשלימות

אבל לא שהעיקר בחיים זה להיות מאושרת. לא! זה לא העיקר!

וכיון שמה שאמרתי זה חלק חשוב בעבודת ה' של אשה לכל הדעות, ולדעתי זה עיקר התפקיד שלה בעולם, אני לא רואה איך אפשר לדלג על עבודת ה' של טיפול בילדים

(הכוונה שלי "שתעצור כאן" היא שיש לה עוד מדריגות שהיא יכולה לעלות, וחבל שהיא תישאר במדרגה של לטפל בילדים טכנית וזהו, אפילו שגם זה מעלה גדולה)

האם זה שייך גם לבעל? לפעמים אין ברירה וזה הופך להיות תפקידו

זה קורה הרבה סדור שלנו - למשל אני - אשתי הולכת לעבודה ואני שומר על הילדים בצהריים, אז עכשיו אני צריך לטפל בהם, לא?

אבל זה לא התפקיד שלי, יש מצבים שזה מוטל עלי, אבל בגדול זה תפקיד שלה

אפ אני אקח את התפקיד ממנה כל היום - לא עברנו עבירה - אבל בנינו עולם עקום, וכשהקב"ה ישאל אותי מה עשית ואני אומר "טיפלתי בילדים" הוא יאמר לי "למה לא למדת תורה, הרי היה לך אשה?"

וכשאשתי תאמר שהיא עבדה הוא ישאל אותה "למה לא טיפלת בילדים, הרי היה לך בעל?"

ה"עבודה הפנימית" היא עבודה חשובה מאד, אבל היא לא המטרה היחידה בכלל, העבודה החשובה היא לעשות מה שהקב"ה ביקש,

יש אתגר? אין אתגר? זה לא הנושא בכלל, אנחנו עבדים של ה' ועושים מה שהוא רוצה בין אם זה נחמד ובין אם לא

אנחנו לא פועלים שבוחרים איזה עבודה אנחנו רוצים

גידול הילדים שלך הוא לא רק "אם אין ברירה"

הם הילדים שלך, וגם אתה וגם אשתך- כזוג, כאלו שבחרו להביא אותם לעולם, מחוייבים ביחד לגדל אותם.

כל משפחה שיש בה צד אחד (הגבר או האשה) שלא עושה כמיטב יכולתו בנושא הנ"ל ולא משקיע את עצמו בזה- בין אם בחינוך ובין אם בטכני- אז זה עולם עקום.

התפקיד הוא שלך בדיוק כמו שהוא שלה. ואתם מוזמנים כזוג לחלק בינכם את הזמן והמשימות לפי מה שנכון לכם כזוג. 

מעולם לא ראיתי טענה שהגבר צריך להיות היחיד ששומר על הילדים כשיש להם גם אמא. רק את הטענה ההפוכה..

ובעני כמו שאצה טוען שכשרק הגבר אחראי על הילדים- זה עולם עקום ולא בריא ונכון. אז אותו דבר גם הפוך.

ילד צריך אבא ואמא. 

(מה היית אומר לאשה שרוצה להביא ילד מתרומת זרע ללא בעל? שזה מצב לא בריא, לא נכון ולא טוב לילד, נכון? כי ברור לך שילד צריך אבא. אז שאבא שלו היה נוכח ויקח אחריות על התפקיד שלו.) 

התפקיד של האבא הוא לעבוד את ה' והתפקיד של האמא הוא לעזור לבעלה לגדל לו את הילדים

את זה למדתי מפסוק מפורש, וממה שהתורה חילקה את המצוות בצורה מסוימת

והדברים חוזרים על עצמם המון בחז"ל

את חולקת? לא מספיק לומר 10 פעמים לא ולהיות נחרצת, תצטרכי לבסס את דברייך, כי המון דברים בורה יוצאים מאד מוזרים לפי דברייך

ומה שכתבת בסוף את קצת מערבבת

מצות "חינוך" היא דוקא על האבא ולא על האמא, המצוה ללמד תורה מוטלת על האבא ולא על האמא, ומפורש בגמרא שיותר קל לפחד מאבא מאשר מאמא כי הוא מלמד תורה...

יש תפקיד לגבר על הילדים שלו, זה לא שאין לו מקום במשפחה, אבל הטיפול הטכני - ההחתלה, ההאכלה, השמירה, הניקיון וכו' - מוטלים על האמא - כי זה המקום שלה

ואיך זה שגם רוקות\נשים נשואות ללא ילדים\נשים שילדיהן גדלו פטורות ממצות עשה שהזמן גרמן?

ומה תגיד על אדם אלמן או גרוש שמגדל את ילדיו? שזו עבודת ה' שלו עד שימצא אשה חדשה שתגדל את הילד שלו? ועד אז הוא צריך לקיים מצוות כמו אשה?

ואשה שהיתה רוקה או עקרה עד סוף ימיה? חייה היו לשוא? היא לא קיימה את יעודה בעולם?

ואם זה כ"כ ברור שזה העיקר- איך זה לא מעוגן בהלכה? איך אין בשו"ע סעיף "הלכות מהות האשה" 

סימן א'- חובה על כל אשה להתחתן

סימן ב'- חובה על כל אשה ללדת ילד או לנסות ככל יכולתה ולהשקיע בזה את כל מאמציה

סימן ג'- חובה על כל אשה קודם לטפל בילדיה ורק אח"כ לעשות לעצמה

סימן ד'- אם אחרי כל זה עוד יש לה זמן וכוח- אז שתעזור לבעלה בעבודת ה' שלו.

לא נכנסו המפרשים לחילוקים שיש במקרים מסוימים

אע"פ שלפעמים טעם המצוה לא שייך, כי באופן עקרוני המקרה הנורמלי הוא ששייך טעם המצוה

אשה נורמלית מתחתנת, אשה שלא מתחתנת מבחירה היא לא נורמלית, ואשה שלא הצליחה למצוא חתן היא מקרה לא נורמלי, ברוב הדורות נשים היו מתחתנות לפני בת מצוה

יש להקב"ה תוכנית לכל אחד, וגם מי שכל חייו היה צמח ולא עשה אף מצוה יש תועלת בחייו, זה לא אומר שעיקר יעודינו בעולם להרבות כבוד שמים

ואשה שלא עושה את תפקידה חייה לא היו לשווא, היא פשוט לא קיימה את יעודה ואת עיקר תפקידה.

כנראה יש משקל אחר למצוות שלה כיון שהם לא לפי היעוד שהקב"ה התכוין אליו

אבל ודאי חלילה לומר שזה לשווא

למה זה לא מעוגן בהלכה - כי פשוט אין ציווי של הקב"ה על זה, אנחנו לא ממציאים הלכות

למה הקב"ה לא ציוה? אני יכול לנחש שזה בגלל שזה כבר טבוע בטבע האשה, ונדמה לי שראיתי את זה כתוב, את יכולה להסביר אחרת אם תרצי, אבל לא מוחקים פסוקים בגלל שאלות כאלה

טבוע באשה - כ"כ בספר משך חכמה בס"פ נח, ע"ש בדבריו כי נעמו.

פטור רווקות ממ"ע שהזמן גרמא - כבר העירו בזה האחרונים שטעמו של האבודרהם

לכאורה אינו מספיק לפטור הנשים הרווקות. ועיין בשו"ת בית דוד ח"א (סי' ע) מה שכתב בזה.

יש חובה על גברים להתחתן וללדת ילדים (או לפחות לעשות ככל שביכולתם למען זה)

ואין לנשים.

אם זה היה ה-יעוד בה' הידיעה שבלעדיו תפקיד חייה של כל אשה מתפספס- זה היה מן הסתם גם מעוגן בהלכה. לפחות כמו של הגבר..

לכל אדם יש ייעוד, לכל אדם יש מטרה בעולם הזה.

המטרה הזו אינה מסתכמת ב"תהיי אשה" או "תהיה גבר" 

המטרה הזו גדולה יותר ומורכבת יותר וייחודית יותר.

וגם גבר שלא מתחתן מבחירה, או לא מוליד ילדים מבחירה- הוא לא נורמאלי (וגם עובר על ההלכה)

וגם גבר שאין לו משפחה- יש לו פספוס גדול. 

הרי בסופו של דבר- גם אני בחרתי להתחתן וללדת ילד. (ןבעז"ה עוד ילדים..) 

אבל לא כי אני מאמינה שבלי זה חיי אינם חיים, או שזה המהות שלי וזה הייעוד העיקרי שלי בעולם.

אלא כי אני מאמינה שזה חלק מהעבדות ה' שלי. (וגם כי רציתי, היה נראה לי נחמד וכיף למידי )

כי אני רואה בזה ערך וחשיבות.

ברמה הכללית- להגדיל את שם ה' בעולם, לעשות נחת רוח וכו'

וברמה הכי אישית-פרטית-אגואיסטית- להשאיר חותם,שיהיו לי ילדים שיעשו לי נחת, לחיות בזוגיות ובמשפחה משלי. יצר אנושי טהור.

יש לי ב"ה עוד הרבה מעבר. 

גם אם המשפחה שלי היא הפרוייקט הכי חשוב וגדול שלי. (וגם של בעלי.. גם אצלו כל דבר ידחה מפני המשפחה)

כזוג- בחרנו להקים משפחה ולשים אותה בראש סדר העדיפויות שלנו.

וכזוג אנחנו מוצאים פתרונות כל פעם שיש צורך כי דברים סותרים.

ואנחנו מחלקים ביננו את המשימות- של פרנסה, תחזוקת הבית וגידול הילד. תוך כדי התחשבות בהתפתחות האישית של כל אחד. 

לא רואה מה בזה סותר חיי תורה והלכה. 

לא רואה מה בזה לא נכון.

וכמי שגדלה בבית כזה- שבו ברור לשני בני הזוג שהאחריות היא משותפת (והורי שייכים לזרם החרד"ל החזק על גבול החרדי) זה רק נותן לילדים כבוד והערכה לשני ההורים, זה נותן מקום לכולם. זה מקסים ונהדר. 
אבא שלי מעולם לא טיפל בנו רק "כי אמא לא יכולה" (למרות שטכנית הוא עבד בערבים) הוא היה שם כל הזמן. לא כברירת מחדל. ואם היית אומר לו שהוא עוזר בבית- הוא היה מרים גבה ומתקן אתך- שהוא שותף בבית, הוא לא עוזרת.. (או שהוא היה שותק כהרגלו ונותן לך להגיד שטויות, העיקר שזה מה שהוא הרגיש וחשב והאמין בו..)

במיוחד על הסייפא-

הרבה פעמים כשאנשים טוענים שהקשר שלנו עם אבא מיוחד-

אני עונה להם שהוא עבד על זה היטב במשך השנים.

אנחנו לא מרגישים שזה מיוחד- כי כמו שאמרת, זה נותן מקום וכבוד לכולם,

והקשר הקרוב הזה טבעי לחלוטין.

(וזה מלמד הרבה דברים. שותפות, לקיחת אחריות, זה גורם גם לילדים להיות יותר כאלה בעשייה השוטפת של הבית).

שלמר את זה בנחרצות לא יהפוך את זה לנכון יותר

את מפרשת ומבארת את דברייך טוב, אבל בשביל לדעת מה התפקיד של אדם - צריך לראות מה הקב"ה אמר, לא מה שאנחנו מרגישים

השאלה היא שאלה תורנית, לא של של הרגשות

הדברי התורני היחיד שכתבת כאן זה שההלכה מחייבת גבר להתחתן ולהביא ילדים ולא אשה

וכבר אמרתי על זה שזה לא סיבה להתווכח עם פסוקים מפורשים

מה שאני שמעתי זה שאצל גבר יש חיוב כזה כי אצלו זה לא טבעי

באשה הגמ' אומרת טב למיתב טן דו, באיש הגמ' לא אומרת את זה

אז צריך לחייב אותו במצוה, כי זה אחד מהדברים שהקב"ה מצוה - להקים משפחה

אבל אשה נבראה כדי לעזור לבעלה, זה לא מצוה, זה יעוד

"לא טוב היות האדם לבדו"

"פרו ורבו ומלאו את הארץ"

הפסוק הראשון מדבר על הגבר בלבד. 

הפסוק השני מדבר לשני בני הזוג (להלכה- לגבר בלבד)

למה שלא תלמד מהפס' הזה שמהות הגבר בעולם היא להתחתן וללדת ילדים וזהו? שזה עיקר תפקידו וייעודו? שזה יותר חשוב מלימוד תורה וקיום מצוות? שזה פוטר אותו מלחפש לעצמו עוד ייעודים ועוד דרכים בעבודת ה'? 

אני לא טוענת שאין ערך בחתונה וילדים. 

אני לא טוענת שהתורה לא מעודדת חתונה וילדים

אני לא טוענת שאין פסוקים שמעודדים חתונה וילדים.

אני כן טוענת שלהגיד בשם התורה שכל תפקיד ומהות האשה מתמקד בילדים, ולגבר אין בכלל חלק בזה (פרט למקרים בהם האשה לא יכולה אז עדיף לקחת את הבעל כבייביסיטר) זה לא נכון. ועוד לא הראת לי פסוק אחד או הלכה אחת שתומכים בזה.

לעומת זאת- יש המון פסוקים והלכות שתומכים בכך שחלק מעבודת ה' של הגבר- היא להתחתן, ללדת ילדים ולגדל אותם. (ואני מוסיפה- בטכני ובחינוכי.)

וכמו שבעקבות כל הנ"ל לא תצמצם את עבודת ה' של הגבר לחתונה ויילדים- ככה אין שום שיבה לעשות את זה לנשים.

כל יהודי, ללא קשר למגדרו, צריך לעבוד את ה'. איך? כבר כתבתי פה למעלה בהודעותיי. בין השאר גם בחתונה וילדים. אבל זה חלק- לא הכל. (גם אם חלק שיש לו חשיבות גדולה)

אתה טוען שמי שיטפל בילדים כל היום ולא ילמד תורה- הקב"ה יתרעם עליו, ואני מסכימה. 

גם אשה שכל היום תטפל בילדים ולא תלמד תורה ותקיים מצוות ותעשה את יעודה בעולם- הקב"ה יתרעם עליה.

וגם גבר שילמד תורה כל היום ולא יטפל בילדים שלו- הקב"ה יתרעם עליו.

(וסתם טעות לוגית- אם הבעל היה צריך ללמוד תורה והאשה לטפל בילדים- אז פרנסה מניין?)

זה לא הוכחה ליעוד, זה פשוט עוד מצוה

לכן אין שום הוכחה מכל פסוקייך

הפסוק שהבאתי הוא -

למה הקב"ה החליט לברוא את האשה? למה שלא יהיו רק גברים בעולם?

ועל זה התורה אומרת שצריך גם אשה כדי לעזור לבעלה

אם היה פסוק שהקב"ה היה בורא חיות, ואז בורא אשה, ואז אומר לא טוב היות האשה לבדה - אעשה לה גבר כדי שיטגן בצל

הייתי יודע שהיעוד של גבר זה לטגן בצלים. בשביל זה הקב"ה ברא אותו, זה לא סתם עוד מצוה

1. ממתי פוסקים מפסוקים?!

2. אם ככה למה יש הרבה מצוות שהאשה כן חייבת בהן?!?!

כיון שהאשה כן התחייבה בהרבה מצוות, זה מראה שלא כל ייעודה בחיים רק לעזור לבעלה

וברור שאשה צריכה להיות קרובה לה' ולעבוד אותו ישירות, 

אבל זה עיקר תפקידה בעולם הוא - לעזור לבעלה, וזה עיקר עבודת ה' שלה

התפקיד של כל הורה- להיות אחראי על הילדים שלו. (וכן, זה חלק מעבודת ה'..)

המצוה והחובה להבאת הילדים מוטלת דווקא על הגברים.

אשה יכולה לא להתחתן ולא להביא ילדים- ועדיין לעבוד את ה' בשלמות.

אצל גבר זה חלק אינטגרלי מעבודת ה'. הוא חייב בזה. 

הוא חייב בחינוך ילדיו (הלכתית)

הוא חייב לפרנס אותם ולזון אותם.

לא ראיתי שום הלכה שמחייבת אשה- לא להתחתן, לא ללדת, לא לגדל ילדים (טכנית או חינוכית). מוזמן להראות לי הלכה כזו. (לא פסוק מקהלת, הלכה משו"ע)

עבודת ה' היא ב"ה הרבה הרבה מעבר ללהחליף טיטולים. וגם של בעלי.

יש לי די והותר מצוות (כולל ההשתדלות שלי לעשות גם מצות עשה שהזמן גרמן ככל יכולתי..)

די והותר עבודת מידות

די והותר תיקון עולם

די והותר עבודה על להמנע מלעשות עבירות

ד והותר תפילות

גם בלי החלפת טיטולים והכנת אוכל.

ב"ה זכיתי לעבוד את ה' גם כרווקה וגם לפני שנולד לי ילד.

וב"ה יש לי עבודה עד 120.

(שלא יובן לא נכון- אני גם מחליפה טיטולים ומגדלת ילד בשמחה ובאהבה. אבל ברור לי שזה לא התפקיד שלי "מעצם היותי אשה" אלא מזה שבחרתי להביא ילד לעולם ולקחת עליו אחריות. וכנ"ל גם על בעלי. הוא לא מחליף טיטולים "מעצם היותו יצור בעל כרומזום Y, אלא מעצם זה שהוא בחר להביא ילד לעולם ולקחת עליו אחריות)

וללדת ילדים לא אומר שזה לא תפקידה וייעודה

אשה יכולה לא להתחתן ולקיים מצוות בשלימות, אבל היא פיספסה את תפקידה בעולם

אני לא מדבר על הלכה, הרי שנינו יודעים שבעולם המעשה גם את מטפלת בילדייך, וגם אני בנסיבות שונות מטפל בהם

כך שאנחנו לא מדברים על הלכה למעשה, אלא על מה ראוי להיות באופן עקרוני, ואיך הקב"ה טבע בבריאה

ולזה אין שום סיבה לא להביא פסוקים (לא הבאתי פסוק בקהלת אלא בבראשית...)

(אני חולק על לקיחת האחריות שלך כמו שהארכתי בשירשור אחר, אבל בוא לא נסטה)

אז פי כמה וכמה שזה הייעוד והתפקיד שלו.

אני לא נגד חתונה וילדים (ותעיד המציאות )

הפוך- אני בעד ההרחבה של האחריות התפקיד והייעוד גם על הגבר.

היעוד להיות הורה מוטל על כל אדם באשר הוא. לא רק על נשים.

ולפי התורה- הוא חזק יותר דוקא אצל הגבר, ועובדה שלו אסור להתחמק מזה ולאשה מותר. 

ידעתי שאת פה ברקע ויום אחד תופיעי שוב.

אבל תכף הולכים לבוא 3 חודשים ממש קשים!

האישה מלאה בחסד כי תפקידה העיקרי הוא לדאוג ולטפל בילדים[וללדת כמובן..]

גישה ממש מקסימה[צ].

מה אם להוקיר את היכולת של אישה לעבוד[קשה לפעמים יותר מגבר] מחוץ לבית?

ללמוד?[מרבית מסיימי האוניברסיטאות הן נשים..] להחכים? להיות אשת שיחה?

ומה אם נשים שלא ילדו ולא תלדנה[לאו דווקא מרצון..] ולא יגדלו ילדים? הן לא נשים???

ולסיום- http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?forumid=1105

[לשעבר פורום של נשים.... וכן גם זה קורה, וכן יש להן דברים אחרים טובים].

שונאת קטגוריזציה לפי מין...

ובשביל שנוקיר את היכולת של אשה לעבוד ולהחכים (כאילו מה, היא צריכה כל הכבוד בשביל זה? ) ב"ה שיש לנו ראית המבט שלך.

כל אחד יש לו ראית מבט שונה ומיוחדת.. 

שזה לדאוג לבית ולילדים ולכן כל עיסוקה חסד, ולכן:

א. הוא יכול להתחיל ולהחל על חייו קדושה וחסד לתפיסתו ולטפל בילדים כל היום.

ב. לא כל אישה מתעסקת בזה, זה לא התפקיד שלה אלא תכתיבי החברה.

בראיה שלי זו מהות ואהבה גדולה.

ולא, אין לי ילדים עדיין.

ולא, אני האדם האחרון עלי אדמות שהולך על פי תכתיבי העולם.  אני הולכת אחרי המהות שלי.

כאשה. כאדם. כיהודיה.

כבת של אבא יקר ששומר עלי למעלה ונותן לי אלפי מתנות..

ומן הסתם מצפה שאדאג לנהל אותן בתבונה.

הוא נתן לי גוף, ונשמה כדי שאוכל לעשות את תפקידי בעולם.

ומתוך כך נתן לי את כשרונותי שלי, שיעזרו לי לעשות מה שאני צריכה לעשות כאן.

נתן לי משפחה, וחברות  - בשביל להצליח לחיות איתם הכי טוב שיש.

נתן לי אינסוף אתגרים - כדי לגדול. 

וייתן לי בקרוב בעל מתוק וילדים מתוקים כדי שאטפל בהם באהבה גדולה, באמהות שרק אני יכולה לתת להם ובחיבוק גדול..

זו הראיה שלי, זה התפקיד שלי.. ככה אני רואה אותו.

אני מניחה שאני ואת רואות את תפקיד האישה ובכלל, מה זו אשה - בצורה שונה לגמרי.

אז כמובן שאני לא מכלילה, הדגשתי שזו הראיה *שלי* וזה התפקיד *שלי*..

ולכן אני ואת שונות. ואין הגדרה מדויקת למהו תפקיד האשה בעולם, וכל אחת תתן משלה  וזה יהיה הכי טוב שיש והכי מדהים שיש, וזהו

היא יכולה לראות בזה את מטרת כל הנשים גם אם אחרים לא רואים את זה ככה.

וזה בלי להתייחס לנושא הדיון..

אני לא מסכים איתה אבל היא אופציה.. 

היו (ובעצם עדיין יש) הרבה אנשים שרואים בזה את מטרת האישה בעולם, אני יכול לא להסכים איתם ולהגיד שזאת לא מטרה אלא תכתיבים של החברה, ושזאת תוצאה של שטיפת מוח פטריארכלית, אבל עדיין אני לא יכול לקבוע למישהו אחר האם זאת האמת שהוא מאמין בה עבור כל אחת מהנשים בעולם.

אז לא ראיתי כאלה....

התוצאה הראשונה

http://www.kipa.co.il/jew/54718.html

הנשים יהיו במקום הזה?

ככה שכנראה זה עדיין דעה שהוא לא עושה איתה הרבה...

אני מניחה שיש קבוצה גדולה שרוצות להיות במקום הזה ולא מצליחות...

זה שהוא מאמין שזה התפקיד לא אומר שהוא כופה על אחרים את זה או אפילו מתנהל ככה בעצמו.

לדוגמה:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t673370#7457869

אם כבר, היית מביא את זה

/Forum/Forum.aspx/t667743#7406497

זה הרבה יותר נדיר

כמו שכתבתי במה שהפנית - יש מקרים שזה מה שצריך לעשות, ואתה לוקח תפקידים של השני כי זה מה שצריך עכשיו, וזה הכי יעיל

זה לא לכתחילה, אבל לפעמים זה הכי פחות גרוע

(למעשה מצב שהאבא שומר על הילדים בין 1:00-4:00 עד שאשתו חוזרת מהעבודה נפןץ מאד במחוזותינו. זה החיים!)

רק להדגיש שאשתי מטפלת הרבה בילדים, זה אילוץ שיש לנו שהעבודה שלה דוקא בצהרים והיא משלימה את זה אח"כ.

(שלא יצא שאני מכפיש אותה פה, מספיק יש לה נקיפות מצפון)

ופותח סדנאות?

נרשמת....

זה מאד ידוע בציבור שלי

ואם כבר אני אפתח סדנאות על אסטרונומיה בתורה, בזה יש לי יותר מה למכור

לא יודע כמה פמיניסטיות תופסת משקל בחיים שלך, אבל אצלי הגישה שלי לפינימסטיות לוקח משקל קטן מאד

זה לא שווה את ההשקעה

אז היא לא תטפל בילדים, אז זה יהיה עקום, אז מה קרה?

הרבה יותר גרוע שאנשים מדברים בחזרת הש"ץ

רציתי סדנה שדווקא טוענת שהיא חייבת לטפל בילדים....

אני במחשב נייד והקבצי מעקב שלי עליך מאוחסנים במחשב הרגיל..

תזכיר לי כשאני אשב על המחשב הרגיל ואז אני אשרשר פה את כל ההודעות השוביניסטיות שלך על יחסי בעל אישה.

אבל אני קישרתי למה שאני עושה, לא מה שאני חושב...

הכל מאונדקס לelasticsearch db אז החיפושים מהירים.

אני לא צריכה להסביר לך את התורה שאת בעצמך מרביצה כאן, גם אם הפסדת שיעור...

גרמה לי להתבלבל ולחשוב שאני בתקציר לספר "פוליטיקה מינית"....

ואז את עוד שואלת למה אני חושבת ש...

ואל תעשי מעצמך צחוק, בטי וקייט היו גאות רק בדיבורים שלך, לא באיך שאת לוקחת את זה לחייך.. [שזה רק לדבר.... ולדבר..]

סיכמת את התקציר לספר....

לקייט היה אורך חיים שתאם לספר, ונחשי מה? היא חיה במציאות ולא בחלל החיצון.

ולא לומדת אותו בעיון מעמיק כמוך?

זאת האג'נדה שלך, וזה מצחיק שזאת אג'נדה בלבד ולא משהו יישומי.

אבל היא לא האג'נדה שלי, למה אני צריכה ליישם את שלך?

חלקם בפרטי, שסותרים לחלוטין את אותה אג'נדה של האישי הוא הפוליטי[שכן, היא אמונה של ההוגות שאת רוצה לשתות איתן קפה].

וכן, גם את משהו מיוחד.

מה לעשות שאין לי סובלנות שאנשים שרק מדברים אג'נדות [ניסוח יפה ללבלבל בשכל..] ללא כל קשר למה שהם עושים בפועל.

ואם את כ"כ פועלת בואי תספרי לנו מה את עושה מעבר לפנטזיות על הרצאה שלך על מעמד האישה בבר אילן?[כן, יש הודעות שקשה לשכוח מרוב שהן היו מצחיקות]

להפיץ אג'נדות שאפילו נראה שאת לא מבינה.

תודה.

את אחת המצחיקות....

וקלטתי שיש פה צביעות...

כל פעם שנתקלתי[ לא בקטע של מעקב,אלא  כשנתקלתי במקרה] אז קראתי, כי קשה לי לקרוא שטויות ולשתוק.

דווקא בגלל שאני כן רוצה לסתור ולא לשתוק על השטויות..אקרא מה שבא לי.

את זו שכותבת על פנטזיות לדבר בבר אילן כשאין לך קשר לעניין.

תפסיקי לצטט הוגות פמיניסטיות שדוגלות לדג' בבחירה באל הורות כשאת בעצמך אמא.

[אי אפשר לבחור את זה ואת זה לא, כי הכל בשם אותה אידאולוגיה ואותו עניין, הן בעצמן דיברו בזלזול על נשים שבוחרות להיות עקרות בית קטנות, נשים שיולדות גם דיברו עליהן בזלזול]

זה פשוט כ"כ מצחיק......  מילט עודדה נשים לבחור בזה מתוך זה שזה מביע משהו.

את מצטטת אותן בצורה מצחיקה, וגם מה שאת כביכול כן תומכת בזה מדבריהן אני בספק אם את עושה כי הכל מאוד קשור אחד לשני....

חבל, כי סתם יוצא לך משהו שנשמע כמו אחת שרוצה קצת לברוח מחייה הפטריכיאליים כאילו מישהו הכריח אותה לחיות ככה...

אבל אני כן מאמינה שאת כותבת הרבה שטויות ואג'נדות, ומצטטת דברים שאפילו לא קשורים לחייך.....

וההודעה הזאת עכשיו רק חיזקה את זה.....

[תתחילי לכתוב אולי על אושר בגידול ילדים במקום על מרמור מתרבות פטריארכלית וזה יהיה יותר אמין, הרבה יותר..... כי למה שתהיי ממורמרת מחייך השוויוניים?]

הומור? כן, זה פשוט משהו שהרי לא יכלת לעשות ואת לא קרובה לשם ולכן זאת הייתה אחת ההודעות המצחיקות שלך....

אני גם חיה במציאות והעולם לא פטריארכלי סביבי ככה שתפסיקי להשליך עלי...

את הבעיה שבעקרות בית וגידול ילדים ומהות האישה בשלב מאוד מאוחר, הרבה אחרי שילדה והייתה אם היא הבינה את זה...

ממשיכותיה בהחלט הלכו לכיוון האל הורות, יש מצב שלו היא הייתה קוראת את כתביה לפני שהייתה אם הייתה בוחרת אחרת.

טרול? הייתי הרבה לפנייך....

בשביל לדייק או לתת לזה חשיבות...

[מצד שני גם את כנראה לא העמקת בזה עד הסוף..... וממליצה לקרוא בשנית את התעלומה הנשית]

אצל החיות בדרך כלל זה גם ככה באינסטינקט. איך את מסבירה?!?!?!?

איזה כיף לו שיש לו אישה שמצליחה לטפל בילדים שלה לבדה. זה לא מצוי בכלל בדור הזה!

היום נשים עמוסות מעל ומעבר, ולא מצוי בכלל שאשה תצליח לעשות את תפקידיה לבד

אז או שהוא שוטף כלים, או שהוא שוטף רצפה, או שהוא מביא את הילדים לגן,וכו' וכו'

ויש המהדרים ועושים יותר מדבר אחד

ויש את הפרזיטים שלא עושים כלום ונותנים לאשה שלהם להתמוטט...

אני הכי אוהב לטפל בילדים! הם חמודים, אני אוהב אותם, יש לי סבלנות אליהם, ואם  היא צריכה עזרה - לפחות שיהיה לי כיף!

לא ברמה הזאת.

דבר שני, זה לא משנה לי "מה נכון מדעית" - משנה לי מה אני רואה בעיניים, ובעיניים אני רואה המוני מקרים שבהם מה שמרת לחלוטין לא נכון. תקרא מצידי לכולם ניסים, זה לא משנה לי - זה קיים.

1. לתת טיפול רפואי שמכאיב לילד.

2. לדבר לתינוק שאינו מבין את המילים.

1. לרוב ממה שאני מכירה, לאמהות יהיה קשה יותר לתת את הטיפול ולהכאיב לילד על אף שהן יודעות שזה לטובתו.

יש כאלו שיבקשו עזרה מהשכנה ובתמורה יטפלו בילד החולה של השכנה כשהיא צריכה. גם אלו שיטפלו שעצמן בילד שלהן, לרוב יצטרכו הכנה נפשית גדולה יותר לעומת האבות. 

נכון שההבדל בסה"כ לא מאוד גדול, אבל קיים הבדל. כמה אתה מעריך מתוך הזוגות שאתה מכיר שהאבא והאמא יבצעו את הפעולה בדיוק אותו דבר? (לא טכנית, נפשית) אני אישית מעריכה באחוזים יחסית נמוכים.

2. באופן גורף אני רואה שנשים ידברו לתינוק יותר מאשר גברים. אם כי גם אמהות עושות זאת בשקט יותר מבעבר...

מחקרים מוכיחים שהדיבור "המיותר" של האמא תורם להתפתחות השפה של הילד בגיל מאוחר יותר. אבל זה לא רק זה. זה מעבר. הטון, הרגש שעובר במילים.

הדוגמאות האלו הם סימפטום של אותו שוני בין אמהות לאבות. אז נכון שהשוני בסה"כ לא כזה גדול, וגם אבות יכולים לגדל בשמחה ובאהבה את ילדיהם. אבל השוני , בהכללה, קיים וטוב שכך.

אם זוג היה מגיע למסקנה שאצלם זה אותו דבר או אפילו הפוך, מילא שיפעלו לפי מה שהכי מתאים להם ולילדיהם. הבעיה היא לצערי שבשל אמונה ועקרון של שוויוניות ופמניזם לעיתים מנסים לכפות את העקרון על המציאות במקום להיות קשובים למציאות ואז מתפספסת פה דינמיקה בריאה של משפחה.

אומרים שנשים מדברות פי 9 מגברים כדי שהם יוכלו לדבר היטב את הילדים ללמד אותם לדבר לחנך אותם וכו'

תודה. זה כל כך נכון!

מה הוא - אף אתה

מכוחו, בשליחותו יתברך

כל דבר בבית, או בחוץ בעולם- אפשר לעשות רק פה

ואפשר לעשות למעלה ולמטה, 

לעשות פעולה פשוטה ולכוון לגבוה הרבה יותר

ללכת בדרכיו יתברך, להיות צינור של שפע

זה כל השנה

יש ימים מיוחדים, ימים של תחנת דלק

שבהם פועלים יותר למעלה מאשר למטה

שמתכוונים גבוה גבוה- כדי לקבל כוח ומשמעות לפעולות של היומיום

ראש השנה ויום כיפור הם אחדים מהימים האילו

לכן בפשטות צריך להתאמץ מאוד כדי לזכות

שהאישה תוכל גם ללכת להתפלל ולזכות לעבודה קדושה. 

(ולפעמים מי שאין לו את כל היום- רק כמה דק' שקט- זוכה לכוון ולהתפלל מעומק הלב ממש) 

גם אני רוצה עותק מהסיכום שיעור שהוזכר לעיל, או כל שיעור דומה

תבורכו

אשרינו שיש אותך.

נכון- הוא מביא את הענין של נשים שמטופלות בילדים קטנים ולא יכולות להתפלל בבית הכנסת.

הוא אומר שלהמלכת ה' יש שני צדדים ושניהם הכרחיים- הצד ה"תיאורטי" שבתפילה, והצד ה"מעשי" שבטיפול בילדים.

אבל הוא גם אומר שמזה צריך ללמוד לכל דבר אחר שבקדושה-

שאי אפשר להישאר ברמת ה"תיאוריה", אלא העבודה האמיתית היא במעשה היומיומי,

עם כמה שהוא שוחק ונראה לנו רחוק מהרעיון הגדול והעליון.

כך שכל הדיון נשים- גברים- כן- לא- למה - ומדוע, פחות רלוונטי לאור זה.

גם לגברים יש חיוב וצורך להביא את הרעיון הגדול לידי ממשות ע"י התעסקות בעולם המעשה

וגם לנשים יש חיוב וצורך להתחבר לרעיון הגדול כדי לתת משמעות פנימית וגדולה ליותר למעשים הקטנים.

אין פה ניגודיות או מאבק. יש פה השלמה של שני צדדים נצרכים לכל אדם ולעולם.

אבדתי את הכיוון...

במשפט אחד: הבעל חייב בתפילה והאשה לא. ולכן הוא הולך להתפלל, והיא לא.

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.