הייתי עושה את זה, וחותכת את הקשר,
אבל אני כן מרגישה שיש בבחור הנוכחי פוטנציאל כולשהו..
ואם אחתוך כשאני מרגישה כך, זה נראה לי הרבה יותר לא מוסרי..

הפזילה שלך לבחור השני יכולה לנבוע משתי סיבות:

(I) שהבחור הראשון אמנם הוא נחמד אבל הוא "לא עושה לך את זה..".

(II) שיש לך נטיה טבעית לפזול לצדדים ולחשוב שאולי עם ההוא יהיה לך יותר טוב..

תעצרי, ותחשבי עם עצמך בכנות מהו הגורם העיקרי שגורם לך לתסבוך הזה..

בסופו של דבר, המצב הוא רק סימפטום לבעיה.

דרך אגב, זה שלבחור הראשון יש תכונות שאת מחפשת, זה ממש לא מחייב שיהיה לך טוב איתו.

חוץ מדברים עקרוניים כמו אידאולוגיות ונושאי דת, שאר התכונות הן רק סטטיסטיקות לסיכוי לכימיה.

באופן עקרוני, אם אין לך נטיה לפזול לצדדים (מה שכתבתי ב-(II)), אז כנראה שלא באמת טוב לך עם הבחור הראשון.

ואז אין שום מניעה לעזוב אותו ולעבור לבחור השני.

וכן אני יכולה לומר שמהצד החיצוני שלו  הוא לא מי שדימינתי לעצמי, אבל..

בכל קשר אחר שהיה או שיהיה, אם תהיה סיטואציה דומה אני אמשיך..כי זה כן דבר שיכול להשתנות..
אבל כאן..ממ..

לא יודעת!

פשוט לא יודעת..
וגם יש את העניין שאני לא מכירה את הבחור השני בכלל, אפילו לא ברמת הפרטים.
אם והיה, ובאמת אברר עליו, ולא ישמע לי פרט כולשהו..ולא אסכים להיפגש, זה יהיה מגוחך, כי תכלס בגללו חתכתי..

לא ככה?

כי גם ככה הראשון "לא עשה לך את זה..",

הוא כנראה רק זירז את מה שכנראה היה צריך להיות.

רק בחריפות יותר.

אחרי הרבה בכי והתלבטויות, החלטתי שהכי נכון לסגור את הפינה של הבחור שבגללו אני לא ב100% בקשר הנוכחי.

גם הסברתי את זה לבחור הנוכחי (שאגב, היום הוא בעלי הנוכחי..), והתנצלתי מאוד מכל הלב.

פשוט אמרתי לו מה המצב, אמרתי לו שאני מרגישה שזה לא הוגן כלפיו שניפגש כשזה המצב.

הוא לגמרי הבין אם כי התבאס עד מאוד.

ובסוף? יצאתי עם ההוא חודש, שבסופו היה ברור כשמש שאין בינינו טיפת קשר. ונפגשתי עם הבחור ה"מושהה" בלב שמח ונקי לגמרי. אה, וגם התחתנו בסוף. 

כי גם גבר לא אמור להיות מסוגל לדבר כזה, אלא אם כן הוא לא שפוי..

התורה אמנם לא אוסרת לשאת שתי נשים,

אבל אפשר לעשות הרבה מעשים לא נורמלים שהם מותרים מן התורה (כמו לקחת סמים).

ובמציאות של ימינו, מדובר על חוסר נורמליות.

במציאות של פעם הקשר בין איש לאישה איפשר את זה,

כיום זה לא נכון, ובין השאר בגלל זה ר' גרשום מאור-הגולה אסר לעשות זאת.

הטענה שלך ממש אבל ממש לא קשורה!

התורה מבדילה בין הגבר לאישה מבחינה הלכתית.

זה לא קשור בכלל לעניין הנפשי!

מבחינה התורה גם מותר לאדם לצרוך סמים, זה לא הופך אותו לאדם שפוי..

*בשביל למנוע אי-הבנות, מדובר רק על המציאות היום!

מבנה הנפש של הגבר והאישה בנוי אחרת.

זה מופיע גם במהר"ל נתיב האמת - באישה תכונת הנאמנות חזקה יותר מאצל הגבר.

גבר שבוגד באישתו זה לא בהכרח מעיד על חוסר אהבה מוחלט לאישתו לעומת אישה שבוגדת בבעלה זה מסמן שבעלה מחוק בעיניה.

הסוגיה המוסרית מתנהלת במישור אחר - 

החברה האנושית משתנה מתקופה לתקופה - פילגש פעם היה דבר נהוג היום לא, היחס לנשים שונה, פעם לשאת כמה נשים (בתרבויות מסוימות היום זה עדיין מקובל) היה יותר מקובל וכו.

לכן כיום גבר שישא 2 נשים ומעלה למרות שהמבנה הנפשי שלו מסוגל לזה מבחינת התודעה החברתית שהוא שרוי בה קשה לי להאמין שהוא באמת יתייחס לשתיהן בצורה הגונה או שהיחס הכללי שלו לנשים הוא נכון.

אבל היות ומדובר בסוגיה מוסרית ולא נפשית - הדבר נתון לשינוי לאור הפרט.

מה שלא כן במבנה הנפשי. (אמנם ניתן להרוס אותו אבל פה שייך המונח "הרס" ולא "שינוי")

לכן מצד הסוגיה המוסרית איש ואישה שווים לגמרי בנושא! בגידה היא בגידה היא בגידה ומבחינה מוסרית אין פה הבדל בין העוול שהאיש עולל לבין העוול שהאישה עוללה.

כמובן שכל זה טוב ויפה בסוגיה התיאורטית ובמציאות מומלץ להתנהל לפי רוב העולם ולא להחליט ש"לגבר מותר" ו"לאישה אסור" בצורה סטיגמטית, הנושא הרבה הרבה יותר רחב ומלקחת סעיף ממנו ולפסוק על פיו

גם על הגבר זה משפיע מאד מאד מבחינה נפשית.

וכמו שהרצי"ה כתב:

"כי תהיינה לאיש שתי נשים" התוצאה תהיה ש-"האחת אהובה והאחת שנואה".

אין לגבר אפשרות נפשית לאהוב את שתיהן.

ומכיוון שבאופן הזוגיות שנהוגה בימינו נחוץ שתהיה אהבה בין בני-הזוג,

אז לענ"ד הגישה של לצאת עם שתיים במקביל אינה לגיטימית.

אישה לא מסוגלת לשאת 2 גברים. 

אין את זה בעולם הרוחני שלה - כאשר אישה מקודשת לגבר נגמר הסיפור (למרות שיש סוגיה מרתקת על הנושא לגבי חצי שפחה חצי בת חורין אבל זה כי סתם בא לי להתלהב על נושא שלמדתי;) ) 

ברור שכאשר גבר נושא 2 נשים יווצרו בעיות! אבל יש לו יכולת במבנה הנפשי לשאת אותן.

מה שאתה דיברת למיטב הבנתי אותך זה מה שאני קורא לו הרובד המוסרי - מבחינת המציאות שאתה חי זה יהרוס אותך אבל במציאות אידאית כלשהי הדבר תיאורטית יכול להתאפשר.

יש סיבה הרבה הרבה הרבה יותר פשוטה למה יש את ההבדל הזה בין נשים לגברים..

וזה ממש לא קשור למבנה נפשי!

נכון שיש הבדל במבנה הנפשי, אבל זה ממש לא הופך את הגבר למסוגל לשאת שתי נשים!

האם גבר יכול לקדש 2 נשים? כן.

האם גבר יכול לקדש גבר? לא.

אישה לקדש אישה? לא.

אישה להתקדש ל2 גברים? לא.

מדובר פה בביטוי מעשי למציאות ומבנה נפש רוחני

תנסה לחשוב קצת..

על עוד סיבה שהיא הרבה יותר פשוטה ובסיסית, למה אישה לא יכולה להינשא לשני גברים?

ואז תבין למה כנראה הסיבה של המבנה הנפשי היא שולית לחלוטין!

ועדיין - המציאות החומרית מבטאת עקרון רוחני.

למה אצל אישה זה מתבטא בצורה כזאת ולא אצל גבר?

ויותר מזה - האם חוסר קידושין זאת בעיה טכנית גרידא מבחינתך? הרי אני מניח שאני לא צריך ללמד אותך שיש מקרים בגמרא של הסתבכויות על גבי הסתבכויות.

אבל אצל אישה המשוואה פשוטה - מהרגע שהיא מקודשת היא נעולה בפני כל העולם. נקודה. 

המהרל מלא בזה - אישה כנגד החומר והגבר כנגד הצורה.

חומר יכול לקבל צורה אחת אך צורה יכולה להופיע בכמה חומרים.

מה שאתה אומר זה עקרון טכני שאינו מייצג את עצם ההלכה - הרי לפי המציאות ניתן יהיה לעקוף את הבעיה לא? אם כן מדוע זה לא תופס כלל וכלל? הרי יש מצב שקידושין תופסים למרות שהן לא כשרים נכון?

אתה לא בכיוון..

זה עוד הרבה לפני ההלכה..

תנסה לחשוב על הסיבה הכי הכי בסיסית, למה אישה לא יכולה לשאת שני גברים?

רמז: יכול להיות שהבדיקות של ה-DNA היום יכולות לפתור את הבעיה.

       אם כי, מבחינה הלכתית סומכים על בדיקת DNA רק כמוצא אחרון.

כמו שכבר כתבתי - הבנתי בדיוק למה אתה מתכוון.

וזאת בדיוק הנקודה שלי - המציאות היום לכאורה לפי שיטתך מאפשרת לאישה להתקדש ל2 גברים. (מבחינה הלכתית טהורה עזוב חרם דרבינו גרשום, שלא כלכך תקף כבר, והכל)

והרי אתה יודע שזה לא אפשרי נכון?

כי ההלכה לא יכולה להתיר משהו רק כי יש כיום פיתרון למקרה שיהיה תסביך,

היא יכולה לפעמים להתיר דברים רק  כשהפיתרון מונע את התסביך מראש.

(וכאן מדובר על פיתרון לתסביך ולא על פיתרון שמונע תסביך)

וחוץ מזה מכיוון שהאיסור הוא מדאורייתא, אז גם אם הטעם בטל המצווה לא בטילה.

אבל בין אם היום זה פתיר ובין אם לאו, ברור שכשצוונו על זה הטעם שהבאת היה זניח לחלוטין!

ולגבי קידושין של אישה לשני גברים, למה/האם זה לא תופס?

אתה יכול לעיין במסכת קידושין דף נא. ובפרשנים והפוסקים שם (מחלוקת רבא ואביי).

רק בשביל האפשרות שמה אולי עם השני זה ילך.

גם מפני שאת לא באמת יודעת עליו יותר מידי וגם כי עם הנוכחי הולך לא רע.

נסי לבחון את הקשר כרגע כמו שבחנת תמיד ולהוציא את המחשבות על הבחור השני.

בד"כ הדמיון בדברים מסוג זה פועל הרבה יותר מהמציאות בשטח.

(זה שציינת שאת בקושי מכירה אותו מראה שיש סיכוי שהדמיון הוא העיקרי בסיפור)

לא פשוט..אבל בהחלטתך.

בהצלחה!

שהתגובות פה ממש עזרו לי.. אז תודה!

וממש ישבתי עם עצמי וחשבתי למה הבחור השני "מפריע לי" בקשר הנוכחי, וגם למה זה כזה חזק ובעוצמה..
קיצור,
יצאתי עם 3-4 נקודות עיקריות שהפריעו לי מאוד בקשר הנוכחי, והיו "סמויים" או שניסיתי להתעלם מהם.

והחלטתי לחתוך איתו, משום שאני בדרך כלל לא אדם שמסתכל לצדדים, במיוחד בענינים של דייטים, וכן, אני מתלבטת המון, אבל כשאני מחליטה משו, אז אני שם לגמרי.

לכן, המצב הזה לא התאים לי, וכמו שרוני אמר, כנראה הבחור פשוט"לא עשה לי את זה.." ובמוקדם או במאוחר זה היה קורה.

אז תודה לכם.

אני מרגישה שלימה עם ההחלטה.( וגם לוקחת בפרופורציות, את הבחור השני, תכלס, לא מכירה אותו, אבל הוא רק היה זה שזירז את הענינים..ואם הבחור הנוכחי היה ממש מלהיב אותי, אז גם לא הייתי מסתכלת עליו כרגע יותר מידי..)

ו..לא חשבתי שזה יעשה לי טוב לשתף אנשים שלא מכירים אותי..

אבל הינה הוכחה שזה עוזר..

מאותה סיבה שאין פה בחור נכון.

הבחור הראשון יכול להיות בעלך באותה מידה שהבחור השני יכול להיות בעלך וחשוב שתדעי את זה - את לא בוחרת את "האחד" את בוחרת במי להשקיע ולהפוך אותו לאחד שלך.

אין פה בחירה בין נכון ללא נכון אלא יש פה בחירה בין מה את רוצה למה את לא רוצה.

וזה לכן גם מפיל עליך את מלוא האחריות - את לא תוכלי ללכת לבחור השני ואז לחזור בך בטענה ש"אופס טעיתי זה לא אתה", את בחרת בזה.

הנקודה שלי שיותר מעל הבחור את צריכה לחשוב על המהלך הנפשי שאת עוברת עם עצמך -

האם מעבר מבחור לבחור לא יזיק לך מבחינה נפשית?

האם ההתמכרות לחדש ולמעניין לא תשאב אותך על פני השיגרה והנורמה? כי בסופו של דבר גם עם הבחור המעניין יותר צריך לצאת כמה זמן ותהיה שיגרה ועלול לבוא פתאום בחור חדש ומסקרן.

האם ההחלפה הזאת לא גורמת לך לחוש ששום קשר הוא לא רציני ותמיד אפשר לעשות "יו טרן" מכל סיבה שלא תהיה?

תחשבי על הנפש שלך ואיזה עולם זה יוצר אצלך בכל הנוגע לערכים כמו מחוייבות בחירה והשקעה ותראי מה את חושבת.

כמובן שבהחלט יכול להשני שהשני יותר מתאים לך מהראשון - אבל תהיי אמיתית! תבררי את זה על פי שכל קר, ועל פניו קשה לי להאמין שבחור שלא פגשת יהיה מתאים יותר מבחור שאת יוצאת איתו וטוענת שהוא טוב לך.

הבחירה היא בידיים שלך וזאת הנפש שלך ואיך את מעצבת אותה.

המון בהצלחה!

קראת את התגובה הזאת?

אמנם זה מוזר לעשות זאת, אבל כנראה שזה אפשרי לפעמים..

לא הבנתי מה אתה בא להגיד?

המקרה לא מוכיח כלום, כי באותה מידה זה יכול היה להיות שהיא תתחתן עם הבחור השני או שעם אף אחד.

הנקודה שלי היא שאין פה "בחירה נכונה" וסוגשל כרטיס שאתה מגרד ורואה מה יוצא.

יש השקעה וגם מזל כמובן אבל השאלה היא מה התהליך שאתה עובר עם עצמך - אדם שדרך על כל היקום בשביל להגיע לאחת בעיני זה לא שווה את זה.

וכדברי הראש ישיבה שלי - שכולם יהיו בחתונה שלך, אתה צריך לשאול את עצמך האם ריבונו של עולם יהיה או לא.

ואם אני אביא לך מקרה של אדם שלא שמר נגיעה,החליף בחורות כמו גרביים ואז הצליח להתחתן זה יוכיח משהו(ויש הרבה כאלו)? באמת שאני לא מבין מה אתה מנסה להגיד...

"את לא תוכלי ללכת לבחור השני ואז לחזור בך בטענה ש"אופס טעיתי זה לא אתה", את בחרת בזה."

לא התכוונתי לכך שזגזוג לא אפשרי.

אנחנו לצערי רואים דברים כאלו כדבר שבשיגרה.

אבל שאדם חי באשליה שהוא מחפש את ה"אחד", אז הוא סוגשל עובד על עצמו שהטעויות שהוא עשה הם לא באשמתו.

"זה פשוט לא אתה - אתה לא "האחד", זה לא אני שטעיתי" צורת מחשבה שכזאת קיימת בנו בהחלט במודע או שלא במודע, וזאת תודעה שלדעתי היא מאוד מזיקה.

לכן אם אדם מבין ששני הצדדים נכונים באותה מידה במובן מסוים (שוב - יש מזל ויש התאמות אני לא כופר בכך) והכל תלוי בו אין לו את מי להאשים בטעויות שלו והוא לומד לקחת אחריות על מעשיו.

אדם שרואה את הטעויות שלו כחיצוניות לו לא ילמד לקחת אחריות בקלות והדבר עלול להתבטא בהמשך חייו.

זאת דעתי לפחות...

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

יש את אסף זולדן הוא תותח

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח