צריך להגיד תודה על מה שה' נתן לנו

גם אם אנחנו לא בידיוק אוהבים את הצביון של המדינה

צריך לשאול את עצמנו מה אנחנו עושים כדי להביא את הגאולה ?..

מותר לי להביע את הכאב בדרכי שלי.

את הבעת את הכאב בצורה שפוגעת באחרים, שכואבים לא פחות ממך; וכן - הם "ציונים", ורואים במדינה אתחלתא דגאולה, ובדברייך - כניצול המצב לדבר לא שייך, והפוך.

אכן, אין אדם נתפס על כאבו. לכולם מאד כואב אי התקיפות המספקת. בין זה לבין קטרוגים וחרפות וריבוי מחלוקת, כלפי כל דבר טוב שאינו קשור - יש הבדל גדול.

היא פשוט יריית חץ בפניהם של רבים

זה לא שאסור, פשוט הגיוני לצפות שמי שהדברים מכוונים כלפיו

עשוי שלא להימנע מתגובה...

גם את ראית לנכון להשתמש בשפה חריפה ובוטה...

וגם לסמן אשמים...

עם ישראל בחר גלות, ומקבל אותה...

אנחנו בוכים וממשיכים הלאה

המציאות לא באמת מטרידה אותנו

אלה הידיים שהקב"ה נתן לנו, לעם ישראל

הגיע הזמן להוציא אותן מהכיסים!

גם בגאולה יש שלבים - וגם בהוצאת הגלות מהיהודים יש שלבים. חשבת שבשניה אחת עוברים מאלפיים שנות גלות לכעת?

השאלה אם להוסיף חיזוק ותקיפות, או פירוד והחלשה וקטרוג (שוב - לא מדבר כנגד מנהיג פלוני או אחר, או כנגד חולשה וכד', שבוודאי צריך למחות - אבל כנגד הכלל, "העם". וכאילו מישהו פה כבר ניהל משהו בגודל הזה בצורה טובה יותר..) - היא שאלה של בחירה.

וכבר אמרתי, אין אדם נתפס על צערו.  כולנו אמרנו הבוקר דברים  קשים מאד. ובצדק.  אבל לשים לב מאיפה זה כבר "גולש" לכיוון שרק מסייע חלילה לאויבינו.

ה' ירחם.

קרא שוב..

דבר שני - גם את הממשלה, צריך לדעת לתקוף על הרפיסות. אבל להדגיש את הצד שכן צריך.

זה לא שייך כפי שאתה מבין בעצמך, ל"מי שחלש כ"כ" וכו.. מה הקשר... הגר"א אומר שהכח של המנהיג בא מהציבור.

אם הציבור רק צועק לו, "אתה אפס", הוא עוד יותר נחלש.

לכן - צריך למחות בכל תוקף על החולשה. אבל לדרוש במקביל תקיפות, עם אמון שזה אפשרי גם להם.  להגיד "האפסים הללו", מלבד שזו לא צורת דיבור, זה מחליש גם אותם, גם אותך - אם מעבר ללהיות מרוצה שאמרת עליהם משהו, אתה רואה עצמך גם כחלק מהתגובה שצריכה להיות.

"הוחלט בשמיים"?...

אין כל השוואה בין מה שהולך כאן למה שהלך בגלות.

חבל שבשביל "אג'נדה חרדית" (לגיטימית מבחינתך) - תייצרי  מציאות.

תקראי קצת על הפוגרומים מאז ר"ל, ותביני את ההבדל - אם לא תסגרי עיניים חזק-חזק...

ושם, גם פוגרום לא היה מסתיים אחרי כמה דקות ב"חיסול  המחבלים" ע"י שוטרים יהודים..

יש כאן "ענין רוחני" של גאולה - ההיפך מדברייך. והגילויה במציאות הוא אכן בהדרגה, וגם עם סבל שאנחנו צריכים ככל יכולתנו לדאוג שלא יהיה ע"י התחזקות. ולא ע"י החלשה כאילו אנחנו "בגלות". ר"ל מכפיות טובה כלפי שמיא.

וחולשת השלטון היחסית, היא אכן לא כי "אנחנו בגלות" - אנחנו לא - אלא כי יש מדרגות בגאולתנו הפנימית. צריך לחזק ולמלא עוז ואמונה. 

ו"המדינה לא יכולה למגר"?..  היו פה כבר כמה מלחמות שהמדינה מיגרה.. מה שלא היה אלפיים שנה. והיא מיגרה כי שם ה' נקרא עליה. כי ה' עוזר לה. לא במקרה. כמו שיהודי מאמין.

כבר לא בגלות אלא בתחילת הגאולה..

אף אחד לא אמר שגאולה זה דבר קל וכיף ונעים.

זה תהליך.

וידועים דברי חכמים שאמרו שהם מעדיפים שלא להיות בתקופה הזו כי היא תהיה נורא קשה לעמ''י..

(אפילו שהיא תקופה של אור גדול ותהליך חשוב..)

מי מתנדב להביא את המקור המדויק?

הנה משהו של הרב אבינר על זה:

http://www.havabooks.co.il/article_ID.asp?id=879

מסכת סנהדרין (דף צח ב), לאחר תיאורם של חבלי המשיח מובאים דברי עולא ורבה: "אמר עולא: ייתי ולא אחמיניה" (= יבוא המשיח, ובלבד שלא אראה אותו). וכן אמר רבה: ייתי ולא אחמיניה". חכמים אלו ביקשו להבליט בסגנון חריף את חששם הכבד מפני מאורעות "חבלי משיח". על הגאולה אי אפשר לוותר - "ייתי" (יבוא המשיח!), אבל "לא אחמיניה" – אני מעדיף לחיות מחוץ למעגל ההיסטוריה כדי שלא אתבקש להתמודד עם התופעות המשיחיות הקשות.
אבל כנגדם התייצב רב יוסף (סנהדרין, שם) והצהיר: "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה" (=יבוא המשיח ואפילו אם אידרש לשם כך לשבת בצל גללים של חמורו של משיח). חמור, גללים, צל - שלושה הסתרים זה לפנים  מזה (או משבר בחזקת 3). חמור - ביטוי לחומרנות. גללים - ביטוי לסרחונות רוחניים. צל - חושך ועלטה. ידע רב יוסף שהגאולה תתנהל בדרך חומרנית, ושתווצרנה תופעות רוחניות ומוסריות מסריחות ומקולקלות ביותר, שתנדופנה ריח רע לכל עבר. אך, למרות  זאת, הוא לא נבהל אלא הביע את נכונותו לעמוד בצלן של כל התופעות הללו ובלבד שיזכה לראות את המשיח, כלומר, לחיות בדור של גאולה.

אנחנו לא בגלות.

אנחנו בארץ ישראל. ב"ה.

המהר"ל מונה שלושה מרכיבים לגלות (נצח ישראל פרק א):

לא בארצנו. שלטון עם אחר. מפוזרים בכל העולם.

שלושת הדברים הללו אינם כעת. על אף שעדיין יש מה לשכללם. הן את השליטה על כל הארץ. הן את קיבוץ הגלויות.

על כן, אנחנו ב"ה יצאנו מהקללה הזאת. ועדיין, יש מדרגות בגאולה. ועדיין, יש דברים שזו בחינת "גלות", גלות השכינה. ביהמ"ק עדיין לא בנוי.

שכינה חוזרת למקומה. חוזרת בהדרגה. כך היא גאולתן של ישראל, כל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת, כדברי רבי חיא הגדול.

עזוב שמבחינתי גלות השכינה שהזכרת היא העיקר.

אתה מסכים שיש לפחות בחינת גלות.

אז מה הבעיה שאנחנו מציינים שאנחנו בגלות ושהרצח הוא בגלל הגלות?

הרצח היום היה מבחינת הגאולה או מבחינת הגלות?

הכוונה היא שיש דברים שהם בגלל שהתהליך עוד לא הושלם.

בוודא שגלות בשכינה זה עיקר, והיא הולכת ושבה למקומה יחד עם עם ישכאל השב לארצו. נכסת ישראל, זו השכינה, נשמת ישראל.

אנחנו לא בגלות. אנחנו כאן. פקחי עינייך וראי.. גלות - זה חוץ לארץ כפשוטו ממש. מפני חטאינו גלינו מארצנו. וכשאנו ל"ע בשלטון הגויים, ומפוזרים  בארבע כנפות הארץ.  כך אומר המהר"ל בספר נצח ישראל.

היום זה לא כך. ברוך ה'. צריך להכיר טובה ובטובה. ולהגיד שאנחנו בגלות זו כפיות טובה, והחלשה. אומר הרב חרל"פ שזה עצמו גורם החלשה מאי נכונות לקבל את חסד ה' ולהכיר בו. גם אם יש עדיין סיבוכים וקשיים.

מה זה "מהחינת הגאולה או הגלות"?.. הוא היה דבר גרוע מאד ונרואי, שצריך להתאמץ בבחירתנו שלא יקרה, זה קודם כל. ובגלות היו כאלה ב"סיטונאות" ל"ע - והיום ב"ה לא כך. וזה אכן בבחננת מה שעוד לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. על אף התהליך החשוב והגדול.  גם בזמן דוד המלך היו "פיגועיפ", אז זו היתה גלות?.. צריך להילחם בהם.

זה שעדיין העולם אינו בבחינת "וגר זאב עם כבש" וגם זה שלא פועלים מספיק בתקיפות, זה אומר שעדיין אין הגאולה שלמה. אלו דברים ידועים. יש תהליכים בעולם. לא או הכל נגמר, או לא כלום..

שהאמירה שזו "גזרה משמיים" צריכה זהירות.

כי מצד אחד - ברור שכל מה שקורה הוא בהשגחת ה'.

אבל בני אדם צריכים לעשות את שלהם.

ואם בני אדם מוסיפים זכויות - גם גזירה יכולה להתבטל.

דוגמה ל"זכות": להילחם ברשעים בכל תוקף. זו מצוה גדולה, לא תעמוד על דם רעך, ואהבת לרעך כמוך, עזרת ישראל מיד צר - ועוד הרבה.

[וכנראה לגבי "גלות וגאולה", אנחנו לא אומרים בדיוק אותו דבר]

(למרות שמבחינתי אלו הגדרות חשובות מאוד והגאולה לתפיסתי מאוד שונה מהגאולה לתפיסתך)

פה התכוונתי לציין נקודה אחרת. 

שיש כאן עניין שמיימי. 

כתבתי גלות ככי ככה אני קוראת לעניין הזה.

אתה אומר שהמדינה מיגרה כמה מלחמות.

זאת אומרת שבפחות מ70 שנה היו כמה מלחמות. איכשהו אני רואה את זה כמלחמה אחת ארוכה. אבל עזוב, זה וב הגדרות.

תכלס, כל כמה זמן מלחמה או פיגוע. אז ב"ה שזה לא בכמויות של פעם.

וזה למרות שיש אנשים שיודעים לחסל מחבלים ב5 דקות.

כי יש ה' בשמים והתוכניות שלו כרגע אחרות.

אני נגד נגד המדיניות הרופסת שגורמת להרג של יהודים אבל חושבת שהמדיניות עדיין כזו כי עדיין לא נקבע בשמים שהסבל הזה של העם שלנו יגמר.

(אגב, גם אם לטענתך הגאולה היא בשלבים, קמעא קמעא, אז בעצם השלב עכשיו הוא לא של גאולה שלמה. אם הגאולה לא שלמה- דהיינו מעורבב בה גם גלות. סתם חשיבה לוגית... הרצח נובע מאחוזי הגאולה שבשלב או מאחוזי הגלות?)

(הבהרה: אני כן חושבת שצריך לעשות ולפעול. גם כשה' שולח מחלה הוא רוצה שנחפש תרופה). 

ב"סיסמאות" ("ממלכתית"...)

המלחמה כעת אינה נגדנו אלא נגד האויב של כולנו.

למחות נגד חולשה - ולחזק אותו לפעול בתקיפות, יתן כח בעדנו. כש"בעדנו" זה כל עם ישראל.

הנה, תראה, ובבקשה - אל תקפוץ אינסטינקטיבית (וגם אם כן, אולי יועיל לאחרים.. אני לא ממשיך כרגע לדון בכך):

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/287540

כעת: אחרי שגם בו, בשר האוצר, התעוררה "הנקודה היהודית" של יהודים כך בטליתותיהם - אנחנו צריכים לעודד את זה או הפוך?..

אם אתה תצעק לו כעת: לא, אתה מנוול, אתה אפס... אתה תחזק יותר את התגובה נגד הטרור אות תחליש?

התשובה ברורה לגמרי.

אז מי שרוצה לנהוג כמו ילד שבועט לכל הכיוונים בלי חשבון מה יצא מזה. בסדר. בשעת כאב גם זו אופציה לפעמים.

אבל מי שמבין שצריך גם שיקרה משהו יותר טוב - וזאת כעת הממשלה וקללותיך אותה לא מחליפות אותה - אז שידע גם לחזק את הטוב, מעבר למחאה.

זה ממש הוא.

בעמוד הפייסבוק שלו.

ככה הוא מדבר בשעות כאלו.

זו לא פעם ראשונה.

למה לא תיתן ליהודי את הזכויות שלו כשיש לו?..

זה שהוא אמר - זה כבר "עשה" משהו.

אני לא גזען שמעדיף אנטישמים יהודים רק כי הם יהודים.
ביבי אולי לא אויב אבל הוא אשם ברצח לא פחות מהמחבל, והרבה יותר מאבו מאזן.
הוא זה שאמור לדאוג לספק ביטחון אבל לא אכפת לו. הוא יודע שתמיד יסלחו לו ולכן יהודים ממשיכים להרצח.

 

בס"ד

שלום לכולם,

מסכימה עם התגובות של נועם ה ו-ד.

אכן, יש לתקוף את המדיניות של הממשלה

ומאידך לחזק אותה, את העם, את כולנו, קודם

כל בזה שנכבד אחד את השני, נהיה אמיתיים תמיד,

לא רק בזמנים קשים.

שנזכה להיות מאוחדים באמת כל הזמן, להבין שאנו מדינה יהודית,

כמה שרוצים להוריד את הסממן היהודי מאיתנו, אויבינו מזכירים לנו

"אתם יהודים".  אם האויבים מזכירים ומדגישים את זהותינו לצערי הרב,

ואנחנו מכחישים.

סבתי ז"ל היתה אומרת, שיש מריבות בתוך הבית, מישהו נפגע (מהבית).

עלינו להבין, כל המפלגות, לכולנו מטרות דומות, כולנו רוצים שלכולם יהיה טוב.

אין סיבה בעולם, שנריב בינינו.

                                                      בתודה ובברכה

                                          שנזכה להיות עם אחד בלב אחד

בבקשה. נניח שמחר אני נותן לך בלעדיות בלבחור מי יהיו 120 חברי הכנסת ומי יהיה כל שר - אתה יכול להרכיב לי ממשלה שלדעתך לא תהיה עלובה - ושהיא אשכרה תגרום לעצירת הפיגועים?

להגיד שאנחנו בגלות זה לא לזכור מה היה פעם. מה היה לפני 70 שנה. מה היה בפרעות קישינב. מה היה בסופות בנגב ברוסיה. מה היה בגירוש ספרד.

זה התכחשות למציאות שעולה על כל מה שהכרנו באלפיים השנים האחרונות.

ואני אגלה לכם סוד - גם בתקופת השופטים הרגו יהודים. האם היינו אז בגלות או בארץ?

גם בתקופת שאול מתו אנשים. היינו בגלות?

יותר נכון - תמצאו לי תקופה אחת בהיסטוריה היהודית שהיינו בארץ ישראל, שלא נהרג אף יהודי בידי בן עוולה.

אפילו בימי בית המקדש - גם הראשון ובטח גם השני - היו תקיפות נגד יהודים וכו'. אז מה אתם מדברים???

גלות זה לא שיש מחבלים שהורגים יהודים בארץ ישראל - מי שמגדיר ככה גלות, הוא באמת יהודי גלותי שצריך לעשות חשבון נפש לעצמו.

הגאולה עדיין לא הגיעה ל100 אחוז - על זה אין חולק - אבל היא מתקרבת ממש, וכבר מזמן עברה את הקו שמסמל שאנחנו לא בגלות. היא עברה את זה לכל הפחות בה' באייר תש"ח. במלחמת העצמאות שניצחנו 7 צבאות ערב. וכו' וכו'.

והרבנות החרדית, לצערנו, בענייני השקפה והסתכלות בתורת הגאולה, שוגה, אכן. אנחנו לא מתביישים להגיד זאת. הרב קוק רואה דברים שהרב עובדיה והרב אלישיב לא הצליחו לראות כי לא עסקו בזה כמוהו, או מכל סיבה אחרת.

וכנראה שמי שמנותק מהמציאות זה מי שחושב שאדם אחד יכול לשנות עם. ובמיוחד, כמובן, שאין אפשרות לכפות ראש ממשלה מלמעלה אלא העם הוא המחליט...

דוד בן גוריון הוא ממש לא מורי ורבי, תודה רבה. מורי ורבי הם אנשים שומרי תורה ומצוות, רבנים חשובים.

דבר שני - זה לא משנה מה ולמה - העובדה היא שבמדינה דמוקרטית מי שממליך מלכים זה הציבור, והוא גם זה שמוריד אותם.

הציבור מחליט להמליך את ביבי ולא את פייגלין. זה המציאות, תרצה או לא תרצה. כעת מהמציאות הזאת מתקדמים הלאה.

אם הציבור היה ממליך את פייגלין, אז היית יכול לראות אם הוא יכול לבצע את כל מה שהוא אומר ומצהיר...

כעת, לא. זה הכל.

זו אתחלתא דגאולה.

וחבל שנסחפים לזה, עם כל הכאב.

יש חבלי משיח.

הגאולה באה גם עם יסורים.

כבר אמר אחד האמוראים על המשיח: ייתי ולא אחמיניה, כשראה את חבליו.

בפוגרום אחד בינוני בגלות הארורה, שאת כ"כ ממהרת לייחס אותה לכאן, נהרגו כמו בכל מלחמות ישראל והפיגועים. ולא היו שוטרים שיוכלו לבוא לחסל את המפגע כמו בראשית צמיחת גאולתנו זאת.

וכן - "המדינה הקדושה" (מכיוון שראית לנכון משום מה להזכיר שאת דווקא כעת). המדינה  - זה השלטון בארץ. לא הגירוש שזה היפך ממהותה, גם אם נעשה ע"י מי שזמנית עמד בראשה.

ו"מלחמות" זה לא דבר שמזמינים. ולא בועטים במתנת ה' כי אינה "כמו שרצינו" בדיוק, כביכול. את הגלות עוד יותר לא רצינו. סבלנו והאמננו ל מרות זאת.  בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות. וגם משיח "נלחם מלחמותיהם של ישראל" בראשית דרכו.

ואין לכך כל קשר ל"היגיון הציוני". אין לציונות שום אידיאל לספוג פיגועים. זה בערך כמו אלו שהאשימו את הגישה של יהודים מסויימים בפיגוע הקודם.  אותה חשיבה - מכיוונים אחרים.

מה שנכון - זה שצריך למחות בכל תוקף על החולשה של אי מלחמת חורמה בכל מי שמזהה עצמו עם עם האוייב, במקום המחשבה כל הזמן איך "להנמיך להבות".  אך לזה אין כל קשר לסופרלטיווים הללו. את החולשה הזו לצערנו ראוים מכיוונים "אנטי-ציוניים" עוד יותר מאשר ההיפך..

ה' ירחם, יתן עוז, וינחם.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t682990#7550081

מבינה שהמצב נפיץ וכואב, אבל אנא מכם...

בצורה דמגוגית?

לא קראת מה שכתבתי?

אם מישהו מסיק שזו לא "אתחתא דגאולה" כי יש דברים נוראים כאלה, אז מזכירים שכבר חז"ל אמרו שעם התעוררות הגאולה יש גם חבלי משיח, יש גם יסורים, וזה עדיין לא סותר את העובדה שיש במקביל התקדמות ועליה והארת גאולה.

אז לקחת מזה "לגיטימציה" להרג יהודים?... לא קשור

כבר אמרנו: בוודאי שצריך לפעול בכל תוקף ולמחות נגד כל חולשה. 

אבל מה שאתה אומר "אנחנו צריכים לדאוג שכל הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו".. אתה יכול כרגע לסדר את זה? להעמיד כרגע ממשלה תקיפה יותר?

אז ההבדל אינו בין השאיפות, האם אתה יותר שואף לממשלה עוד יותר תקיפה וכו'.

ההבדל הוא, האם מאמינים שגם התהליך הפנימי של עם ישראל, כולל הממשלה שהוא מעמיד, גם זה בשליטה של ה', גם זה חלק מהתהליך של האור והחושך המשמשים בערבובביא (והאור רב יותר), או שזה לא במה שראו חז"ל.

אתה מבין כנראה, כאילו זה "מחוץ" למה שאמרו חז"ל על "חבלי משיח". כאילו הם דיברו רק על "חבלים" כמו צונאמי... אבל לא על דברים שבתוכנו. ומה שאני אמרתי, זה שלא. חלק מיסורי הגאולה, זו גם ההתבררות אצלנו.

זו לא "לגיטימציה" כמובן (ומחול לך - אין אדם נתפס על צערו. אתה מבין מן הסתם שלי כואב כנראה לא פחות מלךָ - גם על הפיגע וגם על אי תקיפות מספקת), אבל זו הבנה שיש כאן תהליך - גם פנימי. וכמה שנהיה קשורים אל הכלל, מוחים כנגד כל חולשה, ומחזקים את עם ישראל, וגם את הממשלה שהוא בחר (כן, אנחנו לא כל עם ישראל, שנדאג ש"ילכו לביתם"..), להיות תקיפים, מודעים לחוזק ולטהרה מול רשעת וטמאת הגויים - ככה נקדם יותר.

אני מבין בדיוק למה אתה מתכוון ואל תנסה 'לסנגר' עלי.

שום תהליך פנימי, אנשים נרצחים ומשפחות נהרסות! לך תספר את זה ליתומים שאבא שלהם נרצח כי יש תהליך פנימי..

ההבנה שלך והתשובות המוכנות מראש שיש לך על רצח יהודים זה נותן לגיטימציה לרציחתם ולרציחות הבאות שבהם תחזור על אותם משפטים.
 

ברגע שזו רמת הדיבור,

אני לא רואה טעם להמשיך לדון.

אתה יכול להמשיך לחלום על "שלטון צבאי" כבהודעתך הבאה וכו'. אתה יודע כמוני שלא יהיה מזה כלום. אתה תצעק ותחרף - אותי, את הממשלה, את כל מי שאתה רוצה - תרבה שנאה בישראל, ולא תמנע כך אף פיגוע, כמובן. אם כולם רק יקללו במקום לעשות מה שאפשר באמת ולא בפנטזיות, אולי זה דקווא נותן את ה"לגיטימציה"?.. בלי לרצות בכך כמובן.

מה שכתבת, מתאים לו הכינוי של מה שפתחת בו את הודעתך..  בכל לוויה אומרים צידוק הדין. אז גם מי ש"מראש"
 מאמין שהכל בהשגחת ה', צריך "לספר את זה למשפחות", וזו "תשובה מוכנה מראש"?.. ולא אומר שצריך להשתדל בכל היכולת?... הבל.

תקרא נכון מה שכותבים: יש סיבוכים בעולם, יש דברים קשים. חלק מהדברים הקשים זה גם אי הבנה/חולשות של מנהיגים. אף אחד לא שמח בכך ולא "מזמין" את זה. התהליך של גאולת ישראל, כולל גם את גאולת התודעה. אכן כך. זה מה שנקרא "תשובה".. מתוך התהליך הזה.

מה שאתה "מכניס לפה" כאילו "מסבירים" שבגלל זה הדברים קורים, זה מה שאתה רוצה לקרוא.  מסבירים שאע"פ שיש דברים נוראים כאלה, שצריך להתאמץ בכל כח שלא יהיו, זה לא סותר שאנחנו בתהליך של גאולת ישראל, ושחז"ל אכן צפו שיהיו קשיים. וכי מה שחז"ל "צפו", לא אומר שצריך להשתדל בכל תוקף שלא יקרה?...

וכן - זה בא ע"י לעודד "לפעול בכל תוקף" וגם למחות על כל חולשה. שמאל דוחה וימין מרקרבת. לא ע"י "עצבים" בעלמא.

ללשון: "בולשיט"...

תגיד את התוכן. זו זכותך. אולי חובתך להביע דעתך.

וממה שהוספת - אני רואה שאולי משהו לא הובן, אז אנסה שוב להבהיר משהו:

הדיון כאן  החל ממה שמישהי כתבה בגלל הטבח הנורא, על "המדינה" ועל "אתחלתא דגאולה".

על זה אמרנו, שלמרות נוראות הדבר, זה לא סותר כהו זה לא את מעלת זה שיש לנו מדינה, ולא את זה שאנו בשלבי גאולת ישראל.

וכדי שלא ישאל השואל, אז איך יכול לקרות... אמרתי שגם חז"ל כבר אמרו שזה תהליך כואב.

אבל מי שמבין מזה שכאילו זו "גזירה" שפיגועים "קורים" בגללה.. חלילה.

באופן הגלוי, בלי שנדע נסתרות ה', הפיגועים הללו שאשמים בהם שונאינו הגויים, לא נמנעים מספיק לדעתי בגלל אי תקיפות מספיקה כלפי האוייב. בגלל זה שלא מגדירים ברור כל ערבי שקם נגד המדינה, בדיבור או במעשה, כמשייך עצמו לעם האוייב, לא כ"אזרח", ודינו שהמדינה תנהג בו כבכל אויב. בגלל זה שכאשר ערבים משתוללים, לא "נכנסים בהם" מהרגע הראשון. זו השפה שהם מבינים.

כלומר: זה לא כאילו "מסבירים" למה יש פיגועים, בגלל "תהליך"...

אלא שעצם זה שאנחנו רואים לצערנו שאצל חלק מהציבור/ההנהגה יש חולשה בתודעה הזו, של גאון ישראל, של ההבדלה בינינו לבינם, או של חחשות שווא - אז גם זה הוא דבר שצריך "להיגאל". כמו שאנחנו צריכים להילחם באוייב החיצוני - כך אנחנו צריכים להילחם בחולשות הפנימיות.

אלא שדרך המלחמה היא שונה: באוייב - בכל גבורת השלילה שלו. מלחמת חורמה.  בחולשת התודעה, ע"י שלילת חולשה, ועידוד תקיפות, וע"י הרבה הארה של התוכן של קדושת ישראל, של גבורת ישראל, של השמחה על זה שאיננו בגלות ומה שמתחייב מכך.  זה דבר בונה. בדיוק ההיפך מהליכה כצאן לטבח.

צעקות ואמירת "אפסים" בלבד, זה מה שעלול להחליש פעולה.  שמאל דוחה- וימין מקרבת.

רק שלא אהבנו להבליט את הצד הזה

לבחירות לנשיאות הוא כבר הגיע מחובק עם אחמד טיבי...

(במבט ראשון זה בצחוק, אבל באמת זה ברצינות, כשל כח הסבל)

ככה אומרים אחרי כל פיגוע...

אבל עם ישראל ממשיך הלאה ולא מחליף דיסק...

ואולי אתה פחות רגיש ומעביר הלאה,

לי קשה.

דווקא שהכי חשוך בחוץ

סימן שהאור עומד להגיע וזה האור של הגאולה..

לא מתייאשים מהגאולה !

בורא עולם הבטיח ובורא עולם בוודאי יקיים

הוא ראה את היום הזה , והוא ראה גם את יום הגאולה

בואו נסמוך על בורא עולם

"אלוקים משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלוקים"

שזה מזעזע אותנו רק כזה נוגע בנו..

אמיתי ועצוב..

כל המדינה מזועזעת

למה הפיגוע הזה יותר מזעזע אותנו מאשר 8 שנים של קאסמים וגראדים בדרום?

אה, כי זה קרוב לבית וזה מאוד מזעזע.. דם על טלית..

כנראה שאדם ש"סתם" מת מקאסם כבר לא נחשב משהו מיוחד..

לא התכוונתי שלא מזדעזעים בכלל, מובן שזה מזעזע. אבל ככל שזה יותר קרוב אליך זה יותר מזעזע.

וזה עצוב שזה ככה.

הרגו גם הרגו..

ונכון שכל אדם נורמלי דואג לקרוביו יותר מלשאר. אבל לא דובר כאן על קרובי משפחה, אלא על קרבה גאוגרפית.

הבעיה היא שמרוב שהתרגלנו שזה המצב זה כבר הרבה פחות מפריע לנו. והרבה הרבה פחות מזעזע אותנו..

זה אגב, שורש האדישות שאתה מרבה לדבר עליה כל הזמן.

מתרגלים למצבים מסוימים.. ולכן לא ממהרים לפתור אותם כנראה..

אם כל פיגוע וכל מוות היה מזעזע אותנו באותה המידה- כנראה שהמצב לא היה ממשיך ככה כ''כ הרבה זמן.

אני מקווה שלא תגיד את זה למישהו שבן משפחה שלו נרצח מקאסם או מגראד.

יהודי שנרצח בגלל היותו יהודי.. זה ממש לא משנה איך הוא נרצח. רצח הוא רצח.

(ואני בטוחה שבשביל מי שמכיר אותו זה ממש לא משנה מה בדיוק היה שם. משנה שהאדם הזה מת, ולא יחזור יותר)

אתה בדיוק מחזק את הנקודה שלי, זה פחות מזעזע אותך, כי לא חווית את זה וזה רחוק ממך פיזית.

רצח הוא רצח.

זה ממש לא משנה אם האדם רצח פנים אל פנים או שלח קאסם שיעשה את זה במקומו.

אולי המחבל הזה, שהרג פנים אל פנים יותר מחוספס אם הוא עושה את זה בצורה כזאת, אבל בסופו של דבר זה ממש לא משנה.

דיברנו על ריחוק וקרבה גאוגרפיים.

ולמה כשזה רחוק ממנו אנחנו פחות מזדעזעים.

(ואגב,מרצח של קאסם יש הרבה פעמים תמונות מזעזעות עוד יותר.. פשוט לא מפרסמים אותם..)

דם יהודי הוא דם יהודי!!

ממש לא אכפת לי איפה הוא נשפך..

זה מזעזע אותי ברמות לשמוע שיש אנשים שחושבים ככה.

לא מדברת על המיקום של זה, מדברת על עצם הרצח.

רואים שאתה לא גר בדרום.. אם היית גר שם לא היית מעז לדבר ככה.

(שלא נדבר על זה שאם כל תושבי הדרום היו מתפנים- ההתקפות היו ישירות על ירושלים ותל אביב)

כשהיתה אז מלחמת לבנון השניה , התפללנו עליהם וכשנגמר נסענו לשם כדי לפצות אותם על אובדן העונה

אבל כשיש פיגוע במקום שגדלת בו והיית בו אלף פעם ואתה מכיר את האנשים שנהרגו...

זה הרבה יותר מוחשי לך והרבה יותר מאיים אליך

גם אם זה היה קאסם ח"ו

כי הכי נורא לשמוע על מישהו צדיק שהתפלל או למד ונרצח אז. (גם הפיגוע במרכז זיעזע ממש, גם את מי שהיה רחוק)

דבר שני, כל יהודי שנהרג זה מזעזע, ולכן האמירה שאמרת לא הוגנת.

יהודי זה יהודי ולא משנה איפה, ותמיד זה נורא ואיום לשמוע על דבר כזה, גם אם הוא רחוק.

ולגבי מה שכתבת על רצח שקרוב, שממנו מזדעזעים יותר- 

זה אמנם עצוב, אבל אין אפשרות לחיות אחרת. הסיבה לכך היא שאנשים משליכים הכל על עצמם 

ולכן ככל שהדבר יותר קרוב אליהם הם יותר משליכים ומדמיינים על עצמם- מה הם או קרוביהם היו במקום. כנ"ל אם יש מישהו מוכר, זה נפגש בחיים ואין אפשרות להתעלם.

וזו דרך החיים, כי אנחנו חיים במציאות מזעזעת ולא הגיונית, ואין אפשרות לחיות בצורה כזאת שכל אירוע מרגישים ומדמיינים שקורה למישהו קרוב (אחרת לא היה אפשר לחיות) לכן אירועים שחוזרים על עצמם ואירועים רחוקים האדם מדחיק בתת מודע, כי אחרת הוא לא יוכל לחיות נורמלי (וחשוב לחיות נורמלי, אין מה לעשות)

אבל אירועים שקרובים אין אפשרות להדחיק, כי הם צפים בכל מקרה, אז אין ברירה אלא לחוות ולהזדעזע יותר.

זה לא אומר שלא עצובים על יהודים במקומות אחרים, ממש ממש לא.

זה רק אומר שלא חווים את זה, ואפילו עדיף ככה, כי אחרת אי אפשר לחיות. לצערנו.

כל הדרך הביתה שמעתי רדיו

עם זאת שהקפיצה אותי

וזה פשוט היה לבכות..

אז בכינו יחד

בכי שותק ויבש

מגזינים שמיועדים לנשים אבל לא רק. יש בהם הרבה השקפה חרדית וזה משעשע לפעמים או מכעיס, אבל חוץ מזה יש כתבות מעניינות, סיפורים ודברי תורה

כגון:

עיתון דיגיטלי | גיליון 1206

זה אמנם מגזין חרדי אבל התוכן הוא סיפורי תחקיר בכל מיני נושאים, סוג של השכלה כללית לחרדים.

קראתי שם על ההיסטוריה של טראמפ, על הבריחות הגדולות מבתי כלא, על בתי הכלא הכי שמורים בעולם, כל מיני.

אין לי ממש מושג איפה משיגים את זה. אני חושב במכולות בריכוזים חרדים שונים. אני קראתי אצל קרוב משפחה. זה בעלות נמוכה ומקבלים חוברת ירחון די עבה.

אם זה יעניין אותך. נסה.

כךך נקרא מגזין מעניין; לחרדים עובדים. נוטה ללאומי, אני סבורה.

יש להם חוברת הנקראת אחוותא; לענ"ד - מצויין ותורני ומגוון.

המייל של "המקום" - Sub@hamakom.social

אולי התכוונת אליו?

יש עלוני שבת עם יותר חומר תורני כמובן

אבל אני נתקל בו ביוטיוב וכן קראתי את הספר שלו לפני הרבה שנים.

הוא דווקא עושה עבודה מצויינת.

אני לא חושב שהוא זקוק לרחמים.

הוא עושה עבודה מצויינת והוא מצויין במה שהוא עושה.

אם הוא בחר ללכת לאוקספורד הוא נראה ידע מראש מה מחכה לו שם.

זה היה משהו נורא ממש. הם לא קיבלו ממנו כלום. נדמה לי שבסוף גם צעקו בוז עם שריקות בוז. מ ג ע י ל י ם!

עוברת לעניין אחר:

כדאי להקשיב לראיון עם עודד ניר (הרב לוינשטיין מראיין). ככה אני רוצה לחשוב כיהודיה. לא מדברת

עכשיו על לשמור על כבוד עצמי, אלא הקשר החי הזורם שלו עם הקב"ה.

בקריאות בוז וכאלה. שונאי ישראל. מה עוד יש לאמר.

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.

איכשלאיהיה - מאוד יפה. אהבתי.

20260730195534.mp3

בלי סוף...עד שאחת התגובות הודיעה חגיגית שזה AI.....כל כך התאכזבתי......

בורחת עוד מעט לארץ קצת נחשלת, בלי אינטרנט, בלי AI......תענוג!

לא מאמין שיש מקום בעולם בלי אינטרנט…

חוץ מקור קיצוני - חושך!

0 שעות אור ביום

משלחת שהתגוררה שם לצורך מחקר...לא היה מספיק קר ובודד לו

אז החליט לעשות התבודדות בקוטב הדרומי בנקודה יותר רחוקה..

הספר לכאורה עוסק במדידת מזג האוויר וכד', אבל הוא

מרתק. במיוחד כמה תובנות שהגיע אליהן...ממליצה.

עברתי היום עם מישהו מהמשפחה על אירופה:

הונגריה - הרב מקריסטיר. אבל נוף - מישורי ולא נראה מעניין, יש שם שולי הקרפטים - דובים חומים בשפע.

רומניה - יש אוכלוסיה ענקית של דובים חומים באיזור ההרים - ודווקא לשם הייתי רוצה ללכת...

מזרח אירופה - הייתי נוסעת דווקא. אחד הבנים רוצה אתרים יהודים. אבל טיול לא מאורגן, קשה להסתדר. אוכל, לינה וכו'

מה גם שהשילוט הוא בפולנית בלבד. בזה הוויז יכול לעזור אולי. קוסמת לי ארוחת בוקר באחו שם, אבל פוחדת שבלי כוונה

אאחוז בעצם אדם, או שהנעליים יתמלאו בדם...מחילה.

דווקא הייתי שמחה לראות את הציון של הגר"א ובעיקר את מי שקבור לידו ( האפר - אברהם בן אברהם הי"ד) זה בליטא. לא אוהבת אותם...

איטליה - יקר ורומא עם הותיקן שלה ודנדוני הפעמונים - לא מושך במיוחד. גם לא הקולוסיאום על

כל הזוועות שהתרחשו שם.

ספרד - רחוק מדי. אנטישמים (זה בעצם משותף לכולם, אבל עדיין לא כל כך בבוטות כמו בספרד -

מה לעשות, האינקוויזיה זורמת להם בדם.

הארצות הבלקניות - נוף יפה מאוד, צוקים ונהרות. אולי.

יוון - אתונה לא עיר יפה, כך שמעתי. הים סביב האיים נהדר מן הסתם, אבל בעונה כזו נורא מתוייר. צפוף.

ובאי אחד מפורסם, בתי התיפלה, כך נראה, מרובים מהבתים האחרים. לא רוצה.

הולנד - חוץ מהבית בו הסתתרו אנה פרנק ומשפחתה, הי"ד - לא מעניינת אותי. יש גם הרבה ערבים.

בלגיה - נשמעים לי אנטיפטים...

אנגליה - הייתי. המקום בו שהה צ'רצ'יל, על מפותיו והסיכות התקועות בהן - מאוד מעניין.

מספיקה פעם אחת.

סקוטלנד - הייתי. ריח מבשלות הבירה באדינבורג הבירה, הכריע אותי תחתי. הם גם מאוד

לא יפים, במיוחד בהשוואה לסקנדינבים. הגענו לשם אחרי שהינו בסקנדינביה...

אירלנד - הייתי. עוני, נשים עם מטפחות קשורות מתחת לסנטר. נכנסנו לבר (בית מרזח

בלעז...) כדי לראות מה זה ועל מה זה, ושני שקצים שאלו אותנו מהיכן אנחנו. אחרי שענינו, אמר אחד לשני:

I TOLD YOU THEY ARE BLOODY JEWS!

יש שם הרבה ג'ינג'ים....

סקנדינביה - דנמרק מישורית. אורבנית כזו.

שבדיה - גם משהו כזה, נדמה לי

נורבגיה - המון טבע, פיורדים, לא הרבה אנשים יחסית לגודל הארץ. אחרי כמה

פיורדים והמון בריות בהירות שיער ועיניים, מתנו משיעמום ושיווענו לאיזו בריה

שחומה; באמת פגשנו איטלקים ואורו עינינו; חומים לגמרי. מקסים.

פינלנד - אגמים. גם מישורית נדמה לי. פעם נתקענו באיזה מקום נידח

על יד בצה , מן הסתם, לפי כמות היתושים שעטו עלינו. עברה מכונית

יחידה ונדירה בכביש הנידח, דווקא מכונית משטרה. נפנפנו אליה ביאוש

והם נפנפו חזרה בטוב לב.... . הסקנו שהעם שם לא מצטיין באינטליגנציה רבתי...

כרתים - זאתי הנחשלת קצת. הכל בעצלתיים. לא יפה. נוף מזרח תיכוני -

עצי רימון, תאנה....אולי בהרים יפה אבל לא הגענו לשם.

אין בית חב"ד. אין שום דבר כשר. כלום. אפשר רק פירות

וירקות. הבאנו עמנו מנות חמות פיתות הרבה גבינה צהובה

והבטחתי בלי נדר, לא לראות גבינה צהובה בחיי יותר...

מקווה שאמרתי באמת בלי נדר, כי שכחנו מזה בכלל....

אבל הים. הים רבותי זה לא הים תיכון שלנו. שדומה לנו בעצבנותו

ומרדנותו....ל...לא. זה ים טורקיז שקוף צלול שקט, הסובב את האי

מכל צדדיו, הוא כנראה מתאים עצמו לסביבה (או להיפך..) ים

עצלתיים כזה; דגים צבעוניים, מאוד יפה.

אבל החוף לא נעים; זפזיפי כזה, חורק, גבשושי...

אולי ניסע לשם. אולי אסע לשם.

נכון, אין חוף נפרד, אז היות ועדיין לא תיקנתי את

עצמי לחלוטין, הולכת לחוף רגיל. משתדלים אם

אפשר בפינה.

ובכל זאת, כל העיניים (רוסים והרבה גרמנים)

מופנות אלי; בניגוד חריף לאופנה הרווחת על החוף,

אני נכנסת למים עטופה מכף רגל עד ראש.....

נראה לי שגם הדגים נדהמו...

אבל זה המינימום שאני יכולה לעשות, מקווה

שהשם לא כועס ועדיין יש לו סבלנות אלי...

הצלחנו לקטוף 2 סברסים בר בדרך לאכסניה

שלנו; מאוד התרגשנו....

המסעדות מלאות תיירים, ואלו של הדגים

משליכות את השיירים בצדדים למטה והריח,

הריח.....כפרת עוונות.

מזרח רחוק - יקר ולא רוצה לראות מיני

• שקצים בדוכנים...וחם ונורא לח...

אפריקה - יקר. פוחדת מאריות.

אוסטרליה - יקר. פוחדת מכרישים.

אמריקה - יקר. פוחדת מכרישים (פלורידה, קליפורניה...) וגם מתנינים...

צרפת, כמובן שלא. אם ארצה, אלך לעיר העתיקה,

חבל על הכסף של הכרטיס.

אנטרטיקה- דווקא לשם הייתי רוצה, אבל

אמרתם שקר מדי. וגם יקר מדי. נורא

רוצה לראות לוויתן בגודל טבעי במקום

הטבעי שלו. מה רבו מעשיך....

( הא, גם שם יש דובים.....נזכרתי)

בקיצור, אין לאן ללכת.

אולי בארץ שלנו יש מקום נחמד?

בצפון? לא יקר ולא מעדיפה דווקא

סביב הכינרת. אבל כן בצפון צפון...

אבל רגע, חיזבאללה...

אוף!

ממך אליך אברח...

עכשיו- כל זה היה מזמן מזמן מזמן, עם תרמילי גב כבדים

בלי הרבה כסף, במיוחד בסקנדינביה - חלמתי ללא הרף

רק על שוק מחנה יהודה...

ודעו לכם - זה לא כיף כמו שזה אולי נשמע. התרמיל, כאמור

כבד. מצטמצמים באוכל, חם (או קר). האכסניות לפעמים

לא נחמד בהן, במיוחד שאיזו בחורה גרמניה מספרת בהתלהבות

וקול רם מאוחר בלילה, לחברתה, משהו בגרמנית מעצבנת ומפריעה

לישון..

ובכלל, רוצים כבר מקום ביתי. לא לנדוד כל הזמן.

אבל הייתי צעירה והיתה אופנה לנסוע לחו"ל

וזהו.

ובכל זאת, עדיין, לא אוהבת כל כך בתי מלון.

אנקטודה נחמדה - הגענו פעם לאכסניה,

היה מאוחר והדלת היתה נעולה (נדמה לי

שהיתה אחת פתוחה בצד השני אבל לא ידענו)

אז פרשנו את שקי השינה על המפתן ונכנסנו

לתוכם.... בלילה התעוררתי לקול נקישות

עדין (גשם קל טפטף). הרמתי את הראש

מהשק וראיתי raindeer - זה אייל צפוני

יוצא מהיער ופוסע לעבר שוקת או משהו

שהיה לידינו. זה היה כל כך יפה. כל כך

מיוחד. היה שווה לישון על האבן הקרה...

זה היה בנורבגיה או פינלנד. לא זוכרת.

שבת שלום! (המטבוחה נשרפה לי בינתיים...)!

עכשיו ברצינות - האם מישהו מכיר איזו אכסניה

לגמרי כשירה (מהודרת) בצפון? ליד הבניאס או

החצבני? רחוק מלבנון? בלי יתושים......!

לטוב; שתי הגרסאות מוצאות חן בעיני. הזמר הוא לא זמר באמת?

לא רע הAI הזה אבל לא רוצה אותו בתור ידיד משפחה.....מעדיפה בן אדם. אנוש.חי.

אולי תצטרכי לקבל את זה, הAI משתפר בלי סוף...

הנה קטע משיר אחר שלי - היית מאמינה שזה 100% AI???

20260731023100.mp3

אני הנחיתי אותו תכין לי שיר כזה וכזה על נושא כזה וכזה. רק שיניתי 2 שורות של מילות השיר.

20260802034022.mp3

אצרף את השיר המלא - כאן כתבתי חלק גדול מהבית השני

כשאמרת ששמעת המון ובסוף גילית שהוא AI? אני רוצה גם לשמוע

אני עדיין קשורה קצת למוסיקה של פעם פעם, לא משלנו, אבל בחור דתי...לא הייתי ממליצה.

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

שאפשר לוותר על השימוש בהן ולא לאשר אותן. השאלה - האם זה יעשה לי באלאגן במחשב, שכל פעם אאלץ

להגדיר מחדש וכו'? מה דעתך?

אפשר לאשר בכל מקרה.

עם פגיעה שעלולה להיות בפרטיות איך שהוא?

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

כשאני צריכה לנקות את הפריג'ידר, אוף??

אז השם אומר לי: קחי בתי והיי שמחה!

שאלתי אז חברה שעסקה בכך באופן יסודי ורציני פעם, היא אמרה שאין

ספרים כאלה.

פתחתי עכשיו מחשב וקפץ לי שיעור של הרב אהרן לוי שכותרתו:

איך בונים אמונה.

נפתח לי דווקא השיעור השלישי. התחלתי להאזין ואז הוא אמר

משהו על מזל. הוא הזכיר ספר של הרמב"ם (גזירת כוכבים)

ואת הרמח"ל (דעת תבונות).

חושבת שזה נוגע קצת. ממליצה.

שים לב, אם אתה שומע את השיעורים שלו, גם לתגובות.

לפעמים הן מעניינות. ואפשר לשאול אותו בתגובות והוא

תמיד עונה (אין לי מושג מאין הוא לוקח את הזמן לזה...)

הוא עונה בקצרה. כך שאם תתכוון לשאול, כדאי לנסח

את השאלה כך שהתשובה תתאים למה ששאלת.

בהחלט אפשר לבקש ממנו הפנייה למה שמעניין

אותך בנושא.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם