משתתפת בתהיות שלך ובכאב. וחשוב לי לציין 2 דברים:

1. השם יתברך פה, ממש. אוהב ומחבק ושולח לנו כאב וצער וזעזוע לא סתם, זה רק הוא. 

יש לנו כאן מסר ממנו, ולכאוב ולתהות ולהיעצב רק לא יעזור, כי זה מה שאנחנו עושים תמיד. 

השאלה מה הלאה, באמת. מה הלאה איתנו.

2. נשמה, יותר שנאה? חחח.. עשיו שונא ליעקב, שונא. 

חס ושלום המטרה שכל אזרחי המדינה יהיו נאמנים, אנחנו לא צריכים אותם פה. שלא יהיו אזרחים ושלא יהיו נאמנים. 

הם שונאים אותנו, לא משנה מה נעשה, על עצם קיומנו, על היותנו יהודים בארצנו.

שונאים.

וודאי שמי שיכול לפטר אותם, הלוואי שיעשה זאת.

לא ראיתי שעצם העובדה שמחבל אחד מאתמול עבד בניקיון בית הכנסת  - גרם לו פחות לשנוא.

והמחבל השני -  שעבד במכולת הסמוכה.

זה תמים מידי וטיפשי, ומנותק מהמציאות השורות האחרונות שלך..  בד"כ לא מתבטאת כך כלפי אנשים פה אבל אם זה מה שיש לך לכתוב אחרי הטבח זה מכעיס באיזשהו מקום, אהבת חינם זה כלפי יהודים לא כלפי מי שקם ורוצה ומייחל למותנו.

ומי שמפטר ערבים, גם כן צודק. ואם זה יהיה גל כזה גדול וסוחף ומפורסם בכל הארץ - זה גם יעזור באופן ממשי. שראשי הציבור שלהם יתחננו על ארבע שיקבלו בחזרה.

ואנחנו לא צריכים לעשות חשבונות, "שמא הם ישנאו" ושמא הגויים יגידו..  זה בדיוק מה שהביא את המצב לכאן. הנסיונות האוויליים כל הזמן להנמיך עוד קצת את הקומה, שמא "בגלל זה הם עושים".. שמא בגלל הר הבית, שמא בגלל ההתנחלויות, שמא בגלל...

הם מתחנכים על שנאה ועל שקר. ממציאים הסטוריה ועם שמעולם לא היו. והם מבינים כח בלבד.

אם ייאמר ברור שכל ערבי שמרים יד, מילים, כנגד המדינה, כנגד יהודים - איננו עוד אזרח שמבטא דעתו, אלא שִיֵיך עצמו לעַם האוייב, ויטופל בהתאם - אז יהיה כאן שקט.  הם שומעים את האמירות אצלנו על "הנמכת הלהבות" ומבינים שהשיטה עובדת... אנחנו צודקים, והם רוצחים, שפלי אדם. ואם זה ייאמר ברור, ויפעלו בהתאם - אז יהיה פה מה שצריך ולא "מטווח".

אנחנו צריכים להרבות טוב וטהרה בתוכנו - וגבורה ותקיפות כנגדם, מתוך הרצון לתת לטוב הזה שלנו להיבנות.

וצריך שערבי יפחד להרים את ידו, כי יחשוש מהתוצאות.  וזה קודם כל ע"י מדיניות תקיפה, וגם ע"י תגובות מתאימות של יהודים לכל נסיון תקיפה.  כמה "ערסים" עם שרשראות ברזל בכיס למקרה שנתקלים בערבי שתוקף יהודי (לא יָזוּם - את זה צריך להשאיר למשטרה, אין ברירה. אחרת ייגרם ההיפך) - בהחלט היו יכולים לעזור להחזרת המצב לשפיות...

אם אפטר ערבי- הוא ישנא יותר וכך תהיה יותר שפיכות דמים

האם היית גם אומרת שהרוצחים הם בעצם חפים מפשע? ושהנרצח אשם בכך שגרם לרוצח לרצוח אותו?

שאמרו ששלושת החטופים- נרצחים הי"ד

אשמים בכך שהם נחטפו כי לקחו טרמפים...

עצוב.

אחת יהודית בישראל

והשניה פלסטינאית באוגנדה

כאילו זו נחלה פרטית של מישהו.. החזון הוא לא רק הילדים הפרטיים "בנחת בלי דאגה", אלא גם כלל עם ישראל וזכותו על ארצו.

ולא רק "להיות עם חופשי בארצנו".. החזון שלנו התחיל הרבה לפני  שאימבר חיבר את השיר הזה. והוא גדול בהרבה ממנו. זה רק סעיף אחד.

מי ש"היה אומר שתי מדינות" כלומר, לא כ"כ עקרוני שזו ארץ חיינו שה' נתן לנו ואנו מצווים לשלוט בה, שלא יתפלא שהאוייב מזהה את הגמגום ופועל כמו שפועל.

אבל אין פרטנר, כלשונה.

ואם היה?... 

ח"ו.

אנחנו מצילים חיים של אלפיים יהודים היה אפשר להדיין הלכתית מוסרית הרגשתית..

אבל היות שכאשר אנחנו מוסרים 500 דונם אנחנו מוסרים איתם יהודים לשחיטה 

בעלך אברך מכובד, ת"ח למדן לפי מה ששמענו.

אנא בקשי ממנו לקרוא הערב בקול את הרש"י הראשון על התורה

וכמובן שאני לא מוסרת חלקים חלילה זו שאלה לפוסקי הדור לא לי 

ומה בכלל הספק שהארץ הזאת היא שלנו ואנחנו אוהבים אותה כל כך 

אני אומרת משהו תאורטי- אם באמת שלום היה מציל חיים של 2000 איש היה מקום לדיון הלכתי על זה

(ובבקשה, אני יודעת שיש כבר פסיקות בנושא בואו לא נכנס לזה ונגיע לזלזול בגדולים )

אבל בכל מקרה למסור שטחים גורם ההיפך אז זה פשוט לא רלוונטי

מתחילים לדבר ככה - 

מזה מתחילות גם חלק מהצרות..

ה"חיפוש" הזה.

אם אנחנו נרצה להציל חיים של הרבה יהודים ע"י אחיזה איתנה בארץ - אז אנחנו גם נעשה את זה בעז"ה, בנוסף על מצוות ישוב הארץ והאחיזה בה.

ואם אנחנו נדבר ב"אם'ים" כאלה - אנחנו נהיה רשלנים גם באחיזה בארץ, וגם בהצלת נפשות ישראל.

[שאלה למחשבה: אם מישהי יודעת שכאשר חלילה כורתים לאמא שלה רגל, היא גם מתה מזה בין השאר - היא גם היתה אומרת: אם היינו כורתים לה רגל והיתה נשארת בחיים...  או שלא היתה מעזה/מעוניינת בכלל להתחיל לדבר כך, רק "תיאורטית".. אז הארץ לא פחות. והיא נקראת אימם של ישראל - כמובא ב"אם הבנים שמחה"]

כשכולנו יודעים שזה שטויות...

כנראה קל מאד לחלק דבר שאתה לא מרגיש שהוא באמת שלך.

ומי שענייני כלל ישראל וכבודו, נוגעים לו פחות מענייניו וכבודו האישיים ("לא מגיב מהבטן" על פיגועים, אבל על פגיעה בכבוד האישי....  או "מוכן לוותר", אבל אוי לך אם תיקח ממנו חדר קטן בדירה תמורת "שלום"..) - שלפחות יהיה ישר לא לעסוק בהם....

אנחנו עסוקים בלבנות וליישב את הארץ . עובדות ולא תאוריות

ברמה המאוד מאוד היפוטתית אם היה שייך דבר כזה - היה צריך לקיים דיון הלכתי על זה 

כמשדברים על דברים נוראים כאלו "ברמה ההיפוטתית", כשגם לשיטתך זה לא "מעשי" - זה עצמו הדבר הנורא. זה קלקול. על דבר מאד יקר לא מדברים "היפוטתית" כך, כשגם המדבר אומר שאין לכך ממילא משמעות מעשית.

יש כאן מחלוקת עקרונית יותר האם צריך למסור את הנפש על יישוב הארץ

יש אומרים שכן, ויש אומרים שלא

מי שאומר שכן- ברור שהדיון כאן לא שייך ברמה העקרונית 

מי שאומר שלא - הדיון לא שייך בגלל שזה לא מציאות שיכולה לקרות

וכמובן שאף אחד לא רוצה להגיע לשם חלילה 

הרי אני לא נכנסתי לכך.

אמרת בעצמך שהיום זה לא דיון מעשי ("ויתורים" שרק גורמים ליותר אובדן) - וממילא לכולי עלמא מה שנשאר זה הנושא של קדושת הארץ.

אז על דבר כזה יקר, לא מדברים "מה היה אם", כשיודעים שממילא זה לא מעשי. גם לשיטתך.

בדיוק כמו המשל שהבאתי.

ובנוסף - הדיבורים האלו עצמם הם מחלישים חלילה, ונותנים גם תקוה לשונאינו. מזיקים גם לארץ וגם לנפשות.  

זה בדיוק הענין..

כלפי האויב.

אבל אפשר להעסיק עובדים רומנים/סינים...

הכוונה היא להקשר שבו נכתב:

החיפוש לדבר "תיאורטית" על ארצנו, גם כשהכותבת אומרת שממילא אין לכך משמעות מעשית. כך לא מדברי על אמא, "תיאורטית", וגם לא על הארץ

"הצעות" - יש הרבה.  אבל הדבר הראשון, שלא עושים שטויות גם אם אין באותו רגע מה לעשות באופן "סופי". 2000 שנה היינו בגלות ל"ע, ומי שאמר, אז מה נעשה כדי לגמור סופית את בעייתנו בין הגויים כרגע, בד"כ לא שרד בעם ישראל. הסבלנים, המאמינים, זיכו שהגענו לראות בשוב ה' ציון. ועוד נמשיך.

וכבר רמשת בדברייך את הפיתרון המעשי גם, אולי.  במה שהזכרת שפעם היה אפשר לטייל בחולות עזה.  זה היה כשלא העלו על  הדעת ויתור שם. הם הבינו - ואנחנו הבננו.

כל המצב הנוכחי החל מ"חיפושי הויתורים" והפתרונות כביכול, גם כשלא היה בכך צורך. הביאו אץ רב המחבלים ומרעיו מטוניס כשכבר אף אחד בעולם לא התענין בהם - והנה...

אז צריך לחזור אל הראשונות.

וזה לא "החמאס"..  חבל לחפש אשם נוח "בתקוה שיהיה כאן שקט"...  האחרים לא יותר טובים ממנו. אבו מאזן הוא מחבל לא פחות. וח"כ טיבי היה עוזר של רב המרצחים. 

[ואם הרבה ערבים יפוטרו כי יהודים לא רוצים אותם, הם יצטרכו לעשות חושבים על הפיגועים האלו. שילחצו על החברים שלהם]

ויש הבדל בין "שאלות שהן טאבו", לבין "לא דנים בהן".

לשאול האם בסדר להסכים ל"שתי מדינות", זה לא טאבו, כמו כל שאלה הלכתית. למשל: האם מותרלגנוב, לאכול לא כשר וכד'. כל פוסק יענה על השאלה ויסביר. והתשובה כאן: לא.

אבל "לדון על זה" - אכן (אע"פ שהנושא הזה בכלל לא הועלה, סתם טעות בהבנת מה שכתבתי מקודם), לדעתי "שתי מדינות" בארצנו זה לא נושא לדיון כלל. נכון. ואפילו לא שתי משפחות בבית שלך כי השכן החליט שהוא מעונין בו..

אבל יחסית לסדין האדום שנפנפו בו (אני ופרח  )התגובות היו מאוד מכבדות 

אבל כיוון שבסדר השרשור, התגובה היתה אלי - 

אז אני כמובן לא תוקף מישהו שיעלה "שאלה" בתום לב. כמו ששואלים (ובכלל - מה שייך לתקוף אישית)..

אבל אני אכן חושב ש"אין שאלה" לגבי אי השייכות של רעיון העיוועים של "שתי מדינות". כלומר: הוא לא שייך לחלוטין. מכל בחינה. ואכן חושב שגם "דיון" עליו, הוא מזיק ומחליש, הן מבחינת האחיזה בארץ, והן מבחינת הנפשות, עידוד שונאינו ח"ו. 

ישנן שתי אפשרויות להתווכח על נושא תורני

האחת זה לצטט רבנים שפסקו בנושא, והשניה לדון בנושא בסברא ולחפש מקורות

אתה כאן לא עושה את זה ולא את זה, רק מצהיר ש"אין שאלה"

אז אם ננסה ללכת בדרך הראשונה - יש לרב עוביד\\דיה תשובה יש\דועה בנושא שצריך להסכים למדינה מוסלמית כאן אם זה יביא שלום, וכך היתה דעת הרב שך בזמנו, כך שלא רק שיש שאלה - יש נידון רחב וחשוב

אתה יכול לומר שרבותיך חולקים, ראיתי שלמשל הרב ישראלי חלק, אבל זה לא הופך את ל"אין שאלה", אלא למחלוקת שצי\ריך לדון מי ראוי להכריע בה

אתה רוצה ללכת בדרל השניה? לדון לגופו של ענין?, להביא טענות תורניות? אפשר כמובן, אבל צריך לטעון טענה, לא לומר שזה לא שייך לחלוטין ושזה רעיון עיוועים וכו' וכו'

תסביר למה, תנמק. אל תצהיר!

הוא לא ביסס את דבריו על מקורות ולא כתב תשובות הלכתיות בנושא, בשונה מהרב עובדיה.

הוא אמר 'הסתדרנו אלפיים שנה בלי רמת הגולן', ודי בזה על מנת לא להסתמך עליו.

לא אומר שהוא לא חשב על זה

לצערינו אין לרב שך תשובות הלכתיות

אבל מה שהוא כן כתב מראה על מחשבה "קצת" מעמיקה...

ההסברים שלו נדחים ברגע אחד.

אין שום קשר לדבריו הללו ולתורה.

סתם רציתי לדעת, למדת פעם אבי עזרי?

ועשרות תשובות הלכתיות שאוסרות. מול זה יש רק תשובה אחת שמתירה.

לא שתמיד הרוב קובע אבל סתם נתון מעניין. גם הרב עובדיה עצמו אגב אמר

שמעשית זה לא שייך היום, וכפי הנראה לעין זה לא יהיה שייך אף פעם.

היא כתבה שאם היה פרטנר - אז היתה אומרת פיתרון של שתי מדינות. כך כתוב בדבריה.

אמרת שנראה לך שהיא מתכוונת רק שבמישור הפרקטי זה לא יעבוד. לא שהיא בעד זה עקרונית.

אז ציטטתי מדבריה שאמרה ש"היתה אומרת" את ה"רעיון" הזה, אבל "אין פרטנר". וכתבתי "ואם היה".. כלומר: שמשמעות דבריה שאם היה פרטנר, היתה בעד זה. כלומר: לא דיברה רק במישור ה"פרקטי" אלא גם הערכי. שהיתה מוכנה לדבר כזה.

אז אין קשר לכך ש"היהדות אינה מפחדת משאלות"... 

ואכן, גם אם היה "פרטנר", היה אסור להסכים לשתי מדינות בארצנו. פשוט לגמרי.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t683250#7552596

אז זאת, מסתבר, מחלוקת הלכתית חריפה מאוד. להגיד "פשוט לגמרי" כאשר זה לכאורה אומר שאין בכלל אפשרות הלכתית אחרת להגיד משהו - זה לא נכון, הרי הרב עובדיה אמר משהו...

אז למרות שאני לא מסכים איתו בשם רבותיי, אני יודע שהוא אמר את זה, וכתשובה לו אני אגיד מה שרבותיי אומרים ומה שגדולי הציבור הדתי לאומי פוסקים בנושא - לא אגיד בקלילות "זה פשוט לגמרי".

"ובגויים לא יתחשב" - 

אין הכוונה שהוא "לא יתחשב בהם" - 

אלא שאינו נחשב במניינם, אינו מהם. עם לבדד.

אבל ממילא, יש מקום גם לכיוון שהסקת, באופן כללי. 

כשרבין חתם על הסכם אוסלו הוא אמר: נגמר העידן של 'עם לבדד ישכון'.

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה