משתתפת בתהיות שלך ובכאב. וחשוב לי לציין 2 דברים:

1. השם יתברך פה, ממש. אוהב ומחבק ושולח לנו כאב וצער וזעזוע לא סתם, זה רק הוא. 

יש לנו כאן מסר ממנו, ולכאוב ולתהות ולהיעצב רק לא יעזור, כי זה מה שאנחנו עושים תמיד. 

השאלה מה הלאה, באמת. מה הלאה איתנו.

2. נשמה, יותר שנאה? חחח.. עשיו שונא ליעקב, שונא. 

חס ושלום המטרה שכל אזרחי המדינה יהיו נאמנים, אנחנו לא צריכים אותם פה. שלא יהיו אזרחים ושלא יהיו נאמנים. 

הם שונאים אותנו, לא משנה מה נעשה, על עצם קיומנו, על היותנו יהודים בארצנו.

שונאים.

וודאי שמי שיכול לפטר אותם, הלוואי שיעשה זאת.

לא ראיתי שעצם העובדה שמחבל אחד מאתמול עבד בניקיון בית הכנסת  - גרם לו פחות לשנוא.

והמחבל השני -  שעבד במכולת הסמוכה.

זה תמים מידי וטיפשי, ומנותק מהמציאות השורות האחרונות שלך..  בד"כ לא מתבטאת כך כלפי אנשים פה אבל אם זה מה שיש לך לכתוב אחרי הטבח זה מכעיס באיזשהו מקום, אהבת חינם זה כלפי יהודים לא כלפי מי שקם ורוצה ומייחל למותנו.

ומי שמפטר ערבים, גם כן צודק. ואם זה יהיה גל כזה גדול וסוחף ומפורסם בכל הארץ - זה גם יעזור באופן ממשי. שראשי הציבור שלהם יתחננו על ארבע שיקבלו בחזרה.

ואנחנו לא צריכים לעשות חשבונות, "שמא הם ישנאו" ושמא הגויים יגידו..  זה בדיוק מה שהביא את המצב לכאן. הנסיונות האוויליים כל הזמן להנמיך עוד קצת את הקומה, שמא "בגלל זה הם עושים".. שמא בגלל הר הבית, שמא בגלל ההתנחלויות, שמא בגלל...

הם מתחנכים על שנאה ועל שקר. ממציאים הסטוריה ועם שמעולם לא היו. והם מבינים כח בלבד.

אם ייאמר ברור שכל ערבי שמרים יד, מילים, כנגד המדינה, כנגד יהודים - איננו עוד אזרח שמבטא דעתו, אלא שִיֵיך עצמו לעַם האוייב, ויטופל בהתאם - אז יהיה כאן שקט.  הם שומעים את האמירות אצלנו על "הנמכת הלהבות" ומבינים שהשיטה עובדת... אנחנו צודקים, והם רוצחים, שפלי אדם. ואם זה ייאמר ברור, ויפעלו בהתאם - אז יהיה פה מה שצריך ולא "מטווח".

אנחנו צריכים להרבות טוב וטהרה בתוכנו - וגבורה ותקיפות כנגדם, מתוך הרצון לתת לטוב הזה שלנו להיבנות.

וצריך שערבי יפחד להרים את ידו, כי יחשוש מהתוצאות.  וזה קודם כל ע"י מדיניות תקיפה, וגם ע"י תגובות מתאימות של יהודים לכל נסיון תקיפה.  כמה "ערסים" עם שרשראות ברזל בכיס למקרה שנתקלים בערבי שתוקף יהודי (לא יָזוּם - את זה צריך להשאיר למשטרה, אין ברירה. אחרת ייגרם ההיפך) - בהחלט היו יכולים לעזור להחזרת המצב לשפיות...

אם אפטר ערבי- הוא ישנא יותר וכך תהיה יותר שפיכות דמים

האם היית גם אומרת שהרוצחים הם בעצם חפים מפשע? ושהנרצח אשם בכך שגרם לרוצח לרצוח אותו?

שאמרו ששלושת החטופים- נרצחים הי"ד

אשמים בכך שהם נחטפו כי לקחו טרמפים...

עצוב.

אחת יהודית בישראל

והשניה פלסטינאית באוגנדה

כאילו זו נחלה פרטית של מישהו.. החזון הוא לא רק הילדים הפרטיים "בנחת בלי דאגה", אלא גם כלל עם ישראל וזכותו על ארצו.

ולא רק "להיות עם חופשי בארצנו".. החזון שלנו התחיל הרבה לפני  שאימבר חיבר את השיר הזה. והוא גדול בהרבה ממנו. זה רק סעיף אחד.

מי ש"היה אומר שתי מדינות" כלומר, לא כ"כ עקרוני שזו ארץ חיינו שה' נתן לנו ואנו מצווים לשלוט בה, שלא יתפלא שהאוייב מזהה את הגמגום ופועל כמו שפועל.

אבל אין פרטנר, כלשונה.

ואם היה?... 

ח"ו.

אנחנו מצילים חיים של אלפיים יהודים היה אפשר להדיין הלכתית מוסרית הרגשתית..

אבל היות שכאשר אנחנו מוסרים 500 דונם אנחנו מוסרים איתם יהודים לשחיטה 

בעלך אברך מכובד, ת"ח למדן לפי מה ששמענו.

אנא בקשי ממנו לקרוא הערב בקול את הרש"י הראשון על התורה

וכמובן שאני לא מוסרת חלקים חלילה זו שאלה לפוסקי הדור לא לי 

ומה בכלל הספק שהארץ הזאת היא שלנו ואנחנו אוהבים אותה כל כך 

אני אומרת משהו תאורטי- אם באמת שלום היה מציל חיים של 2000 איש היה מקום לדיון הלכתי על זה

(ובבקשה, אני יודעת שיש כבר פסיקות בנושא בואו לא נכנס לזה ונגיע לזלזול בגדולים )

אבל בכל מקרה למסור שטחים גורם ההיפך אז זה פשוט לא רלוונטי

מתחילים לדבר ככה - 

מזה מתחילות גם חלק מהצרות..

ה"חיפוש" הזה.

אם אנחנו נרצה להציל חיים של הרבה יהודים ע"י אחיזה איתנה בארץ - אז אנחנו גם נעשה את זה בעז"ה, בנוסף על מצוות ישוב הארץ והאחיזה בה.

ואם אנחנו נדבר ב"אם'ים" כאלה - אנחנו נהיה רשלנים גם באחיזה בארץ, וגם בהצלת נפשות ישראל.

[שאלה למחשבה: אם מישהי יודעת שכאשר חלילה כורתים לאמא שלה רגל, היא גם מתה מזה בין השאר - היא גם היתה אומרת: אם היינו כורתים לה רגל והיתה נשארת בחיים...  או שלא היתה מעזה/מעוניינת בכלל להתחיל לדבר כך, רק "תיאורטית".. אז הארץ לא פחות. והיא נקראת אימם של ישראל - כמובא ב"אם הבנים שמחה"]

כשכולנו יודעים שזה שטויות...

כנראה קל מאד לחלק דבר שאתה לא מרגיש שהוא באמת שלך.

ומי שענייני כלל ישראל וכבודו, נוגעים לו פחות מענייניו וכבודו האישיים ("לא מגיב מהבטן" על פיגועים, אבל על פגיעה בכבוד האישי....  או "מוכן לוותר", אבל אוי לך אם תיקח ממנו חדר קטן בדירה תמורת "שלום"..) - שלפחות יהיה ישר לא לעסוק בהם....

אנחנו עסוקים בלבנות וליישב את הארץ . עובדות ולא תאוריות

ברמה המאוד מאוד היפוטתית אם היה שייך דבר כזה - היה צריך לקיים דיון הלכתי על זה 

כמשדברים על דברים נוראים כאלו "ברמה ההיפוטתית", כשגם לשיטתך זה לא "מעשי" - זה עצמו הדבר הנורא. זה קלקול. על דבר מאד יקר לא מדברים "היפוטתית" כך, כשגם המדבר אומר שאין לכך ממילא משמעות מעשית.

יש כאן מחלוקת עקרונית יותר האם צריך למסור את הנפש על יישוב הארץ

יש אומרים שכן, ויש אומרים שלא

מי שאומר שכן- ברור שהדיון כאן לא שייך ברמה העקרונית 

מי שאומר שלא - הדיון לא שייך בגלל שזה לא מציאות שיכולה לקרות

וכמובן שאף אחד לא רוצה להגיע לשם חלילה 

הרי אני לא נכנסתי לכך.

אמרת בעצמך שהיום זה לא דיון מעשי ("ויתורים" שרק גורמים ליותר אובדן) - וממילא לכולי עלמא מה שנשאר זה הנושא של קדושת הארץ.

אז על דבר כזה יקר, לא מדברים "מה היה אם", כשיודעים שממילא זה לא מעשי. גם לשיטתך.

בדיוק כמו המשל שהבאתי.

ובנוסף - הדיבורים האלו עצמם הם מחלישים חלילה, ונותנים גם תקוה לשונאינו. מזיקים גם לארץ וגם לנפשות.  

זה בדיוק הענין..

כלפי האויב.

אבל אפשר להעסיק עובדים רומנים/סינים...

הכוונה היא להקשר שבו נכתב:

החיפוש לדבר "תיאורטית" על ארצנו, גם כשהכותבת אומרת שממילא אין לכך משמעות מעשית. כך לא מדברי על אמא, "תיאורטית", וגם לא על הארץ

"הצעות" - יש הרבה.  אבל הדבר הראשון, שלא עושים שטויות גם אם אין באותו רגע מה לעשות באופן "סופי". 2000 שנה היינו בגלות ל"ע, ומי שאמר, אז מה נעשה כדי לגמור סופית את בעייתנו בין הגויים כרגע, בד"כ לא שרד בעם ישראל. הסבלנים, המאמינים, זיכו שהגענו לראות בשוב ה' ציון. ועוד נמשיך.

וכבר רמשת בדברייך את הפיתרון המעשי גם, אולי.  במה שהזכרת שפעם היה אפשר לטייל בחולות עזה.  זה היה כשלא העלו על  הדעת ויתור שם. הם הבינו - ואנחנו הבננו.

כל המצב הנוכחי החל מ"חיפושי הויתורים" והפתרונות כביכול, גם כשלא היה בכך צורך. הביאו אץ רב המחבלים ומרעיו מטוניס כשכבר אף אחד בעולם לא התענין בהם - והנה...

אז צריך לחזור אל הראשונות.

וזה לא "החמאס"..  חבל לחפש אשם נוח "בתקוה שיהיה כאן שקט"...  האחרים לא יותר טובים ממנו. אבו מאזן הוא מחבל לא פחות. וח"כ טיבי היה עוזר של רב המרצחים. 

[ואם הרבה ערבים יפוטרו כי יהודים לא רוצים אותם, הם יצטרכו לעשות חושבים על הפיגועים האלו. שילחצו על החברים שלהם]

ויש הבדל בין "שאלות שהן טאבו", לבין "לא דנים בהן".

לשאול האם בסדר להסכים ל"שתי מדינות", זה לא טאבו, כמו כל שאלה הלכתית. למשל: האם מותרלגנוב, לאכול לא כשר וכד'. כל פוסק יענה על השאלה ויסביר. והתשובה כאן: לא.

אבל "לדון על זה" - אכן (אע"פ שהנושא הזה בכלל לא הועלה, סתם טעות בהבנת מה שכתבתי מקודם), לדעתי "שתי מדינות" בארצנו זה לא נושא לדיון כלל. נכון. ואפילו לא שתי משפחות בבית שלך כי השכן החליט שהוא מעונין בו..

אבל יחסית לסדין האדום שנפנפו בו (אני ופרח  )התגובות היו מאוד מכבדות 

אבל כיוון שבסדר השרשור, התגובה היתה אלי - 

אז אני כמובן לא תוקף מישהו שיעלה "שאלה" בתום לב. כמו ששואלים (ובכלל - מה שייך לתקוף אישית)..

אבל אני אכן חושב ש"אין שאלה" לגבי אי השייכות של רעיון העיוועים של "שתי מדינות". כלומר: הוא לא שייך לחלוטין. מכל בחינה. ואכן חושב שגם "דיון" עליו, הוא מזיק ומחליש, הן מבחינת האחיזה בארץ, והן מבחינת הנפשות, עידוד שונאינו ח"ו. 

ישנן שתי אפשרויות להתווכח על נושא תורני

האחת זה לצטט רבנים שפסקו בנושא, והשניה לדון בנושא בסברא ולחפש מקורות

אתה כאן לא עושה את זה ולא את זה, רק מצהיר ש"אין שאלה"

אז אם ננסה ללכת בדרך הראשונה - יש לרב עוביד\\דיה תשובה יש\דועה בנושא שצריך להסכים למדינה מוסלמית כאן אם זה יביא שלום, וכך היתה דעת הרב שך בזמנו, כך שלא רק שיש שאלה - יש נידון רחב וחשוב

אתה יכול לומר שרבותיך חולקים, ראיתי שלמשל הרב ישראלי חלק, אבל זה לא הופך את ל"אין שאלה", אלא למחלוקת שצי\ריך לדון מי ראוי להכריע בה

אתה רוצה ללכת בדרל השניה? לדון לגופו של ענין?, להביא טענות תורניות? אפשר כמובן, אבל צריך לטעון טענה, לא לומר שזה לא שייך לחלוטין ושזה רעיון עיוועים וכו' וכו'

תסביר למה, תנמק. אל תצהיר!

הוא לא ביסס את דבריו על מקורות ולא כתב תשובות הלכתיות בנושא, בשונה מהרב עובדיה.

הוא אמר 'הסתדרנו אלפיים שנה בלי רמת הגולן', ודי בזה על מנת לא להסתמך עליו.

לא אומר שהוא לא חשב על זה

לצערינו אין לרב שך תשובות הלכתיות

אבל מה שהוא כן כתב מראה על מחשבה "קצת" מעמיקה...

ההסברים שלו נדחים ברגע אחד.

אין שום קשר לדבריו הללו ולתורה.

סתם רציתי לדעת, למדת פעם אבי עזרי?

ועשרות תשובות הלכתיות שאוסרות. מול זה יש רק תשובה אחת שמתירה.

לא שתמיד הרוב קובע אבל סתם נתון מעניין. גם הרב עובדיה עצמו אגב אמר

שמעשית זה לא שייך היום, וכפי הנראה לעין זה לא יהיה שייך אף פעם.

היא כתבה שאם היה פרטנר - אז היתה אומרת פיתרון של שתי מדינות. כך כתוב בדבריה.

אמרת שנראה לך שהיא מתכוונת רק שבמישור הפרקטי זה לא יעבוד. לא שהיא בעד זה עקרונית.

אז ציטטתי מדבריה שאמרה ש"היתה אומרת" את ה"רעיון" הזה, אבל "אין פרטנר". וכתבתי "ואם היה".. כלומר: שמשמעות דבריה שאם היה פרטנר, היתה בעד זה. כלומר: לא דיברה רק במישור ה"פרקטי" אלא גם הערכי. שהיתה מוכנה לדבר כזה.

אז אין קשר לכך ש"היהדות אינה מפחדת משאלות"... 

ואכן, גם אם היה "פרטנר", היה אסור להסכים לשתי מדינות בארצנו. פשוט לגמרי.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t683250#7552596

אז זאת, מסתבר, מחלוקת הלכתית חריפה מאוד. להגיד "פשוט לגמרי" כאשר זה לכאורה אומר שאין בכלל אפשרות הלכתית אחרת להגיד משהו - זה לא נכון, הרי הרב עובדיה אמר משהו...

אז למרות שאני לא מסכים איתו בשם רבותיי, אני יודע שהוא אמר את זה, וכתשובה לו אני אגיד מה שרבותיי אומרים ומה שגדולי הציבור הדתי לאומי פוסקים בנושא - לא אגיד בקלילות "זה פשוט לגמרי".

"ובגויים לא יתחשב" - 

אין הכוונה שהוא "לא יתחשב בהם" - 

אלא שאינו נחשב במניינם, אינו מהם. עם לבדד.

אבל ממילא, יש מקום גם לכיוון שהסקת, באופן כללי. 

כשרבין חתם על הסכם אוסלו הוא אמר: נגמר העידן של 'עם לבדד ישכון'.

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.

איכשלאיהיה - מאוד יפה. אהבתי.

20260730195534.mp3

בלי סוף...עד שאחת התגובות הודיעה חגיגית שזה AI.....כל כך התאכזבתי......

בורחת עוד מעט לארץ קצת נחשלת, בלי אינטרנט, בלי AI......תענוג!

לא מאמין שיש מקום בעולם בלי אינטרנט…

חוץ מקור קיצוני - חושך!

0 שעות אור ביום

משלחת שהתגוררה שם לצורך מחקר...לא היה מספיק קר ובודד לו

אז החליט לעשות התבודדות בקוטב הדרומי בנקודה יותר רחוקה..

הספר לכאורה עוסק במדידת מזג האוויר וכד', אבל הוא

מרתק. במיוחד כמה תובנות שהגיע אליהן...ממליצה.

עברתי היום עם מישהו מהמשפחה על אירופה:

הונגריה - הרב מקריסטיר. אבל נוף - מישורי ולא נראה מעניין, יש שם שולי הקרפטים - דובים חומים בשפע.

רומניה - יש אוכלוסיה ענקית של דובים חומים באיזור ההרים - ודווקא לשם הייתי רוצה ללכת...

מזרח אירופה - הייתי נוסעת דווקא. אחד הבנים רוצה אתרים יהודים. אבל טיול לא מאורגן, קשה להסתדר. אוכל, לינה וכו'

מה גם שהשילוט הוא בפולנית בלבד. בזה הוויז יכול לעזור אולי. קוסמת לי ארוחת בוקר באחו שם, אבל פוחדת שבלי כוונה

אאחוז בעצם אדם, או שהנעליים יתמלאו בדם...מחילה.

דווקא הייתי שמחה לראות את הציון של הגר"א ובעיקר את מי שקבור לידו ( האפר - אברהם בן אברהם הי"ד) זה בליטא. לא אוהבת אותם...

איטליה - יקר ורומא עם הותיקן שלה ודנדוני הפעמונים - לא מושך במיוחד. גם לא הקולוסיאום על

כל הזוועות שהתרחשו שם.

ספרד - רחוק מדי. אנטישמים (זה בעצם משותף לכולם, אבל עדיין לא כל כך בבוטות כמו בספרד -

מה לעשות, האינקוויזיה זורמת להם בדם.

הארצות הבלקניות - נוף יפה מאוד, צוקים ונהרות. אולי.

יוון - אתונה לא עיר יפה, כך שמעתי. הים סביב האיים נהדר מן הסתם, אבל בעונה כזו נורא מתוייר. צפוף.

ובאי אחד מפורסם, בתי התיפלה, כך נראה, מרובים מהבתים האחרים. לא רוצה.

הולנד - חוץ מהבית בו הסתתרו אנה פרנק ומשפחתה, הי"ד - לא מעניינת אותי. יש גם הרבה ערבים.

בלגיה - נשמעים לי אנטיפטים...

אנגליה - הייתי. המקום בו שהה צ'רצ'יל, על מפותיו והסיכות התקועות בהן - מאוד מעניין.

מספיקה פעם אחת.

סקוטלנד - הייתי. ריח מבשלות הבירה באדינבורג הבירה, הכריע אותי תחתי. הם גם מאוד

לא יפים, במיוחד בהשוואה לסקנדינבים. הגענו לשם אחרי שהינו בסקנדינביה...

אירלנד - הייתי. עוני, נשים עם מטפחות קשורות מתחת לסנטר. נכנסנו לבר (בית מרזח

בלעז...) כדי לראות מה זה ועל מה זה, ושני שקצים שאלו אותנו מהיכן אנחנו. אחרי שענינו, אמר אחד לשני:

I TOLD YOU THEY ARE BLOODY JEWS!

יש שם הרבה ג'ינג'ים....

סקנדינביה - דנמרק מישורית. אורבנית כזו.

שבדיה - גם משהו כזה, נדמה לי

נורבגיה - המון טבע, פיורדים, לא הרבה אנשים יחסית לגודל הארץ. אחרי כמה

פיורדים והמון בריות בהירות שיער ועיניים, מתנו משיעמום ושיווענו לאיזו בריה

שחומה; באמת פגשנו איטלקים ואורו עינינו; חומים לגמרי. מקסים.

פינלנד - אגמים. גם מישורית נדמה לי. פעם נתקענו באיזה מקום נידח

על יד בצה , מן הסתם, לפי כמות היתושים שעטו עלינו. עברה מכונית

יחידה ונדירה בכביש הנידח, דווקא מכונית משטרה. נפנפנו אליה ביאוש

והם נפנפו חזרה בטוב לב.... . הסקנו שהעם שם לא מצטיין באינטליגנציה רבתי...

כרתים - זאתי הנחשלת קצת. הכל בעצלתיים. לא יפה. נוף מזרח תיכוני -

עצי רימון, תאנה....אולי בהרים יפה אבל לא הגענו לשם.

אין בית חב"ד. אין שום דבר כשר. כלום. אפשר רק פירות

וירקות. הבאנו עמנו מנות חמות פיתות הרבה גבינה צהובה

והבטחתי בלי נדר, לא לראות גבינה צהובה בחיי יותר...

מקווה שאמרתי באמת בלי נדר, כי שכחנו מזה בכלל....

אבל הים. הים רבותי זה לא הים תיכון שלנו. שדומה לנו בעצבנותו

ומרדנותו....ל...לא. זה ים טורקיז שקוף צלול שקט, הסובב את האי

מכל צדדיו, הוא כנראה מתאים עצמו לסביבה (או להיפך..) ים

עצלתיים כזה; דגים צבעוניים, מאוד יפה.

אבל החוף לא נעים; זפזיפי כזה, חורק, גבשושי...

אולי ניסע לשם. אולי אסע לשם.

נכון, אין חוף נפרד, אז היות ועדיין לא תיקנתי את

עצמי לחלוטין, הולכת לחוף רגיל. משתדלים אם

אפשר בפינה.

ובכל זאת, כל העיניים (רוסים והרבה גרמנים)

מופנות אלי; בניגוד חריף לאופנה הרווחת על החוף,

אני נכנסת למים עטופה מכף רגל עד ראש.....

נראה לי שגם הדגים נדהמו...

אבל זה המינימום שאני יכולה לעשות, מקווה

שהשם לא כועס ועדיין יש לו סבלנות אלי...

הצלחנו לקטוף 2 סברסים בר בדרך לאכסניה

שלנו; מאוד התרגשנו....

המסעדות מלאות תיירים, ואלו של הדגים

משליכות את השיירים בצדדים למטה והריח,

הריח.....כפרת עוונות.

מזרח רחוק - יקר ולא רוצה לראות מיני

• שקצים בדוכנים...וחם ונורא לח...

אפריקה - יקר. פוחדת מאריות.

אוסטרליה - יקר. פוחדת מכרישים.

אמריקה - יקר. פוחדת מכרישים (פלורידה, קליפורניה...) וגם מתנינים...

צרפת, כמובן שלא. אם ארצה, אלך לעיר העתיקה,

חבל על הכסף של הכרטיס.

אנטרטיקה- דווקא לשם הייתי רוצה, אבל

אמרתם שקר מדי. וגם יקר מדי. נורא

רוצה לראות לוויתן בגודל טבעי במקום

הטבעי שלו. מה רבו מעשיך....

( הא, גם שם יש דובים.....נזכרתי)

בקיצור, אין לאן ללכת.

אולי בארץ שלנו יש מקום נחמד?

בצפון? לא יקר ולא מעדיפה דווקא

סביב הכינרת. אבל כן בצפון צפון...

אבל רגע, חיזבאללה...

אוף!

ממך אליך אברח...

עכשיו- כל זה היה מזמן מזמן מזמן, עם תרמילי גב כבדים

בלי הרבה כסף, במיוחד בסקנדינביה - חלמתי ללא הרף

רק על שוק מחנה יהודה...

ודעו לכם - זה לא כיף כמו שזה אולי נשמע. התרמיל, כאמור

כבד. מצטמצמים באוכל, חם (או קר). האכסניות לפעמים

לא נחמד בהן, במיוחד שאיזו בחורה גרמניה מספרת בהתלהבות

וקול רם מאוחר בלילה, לחברתה, משהו בגרמנית מעצבנת ומפריעה

לישון..

ובכלל, רוצים כבר מקום ביתי. לא לנדוד כל הזמן.

אבל הייתי צעירה והיתה אופנה לנסוע לחו"ל

וזהו.

ובכל זאת, עדיין, לא אוהבת כל כך בתי מלון.

אנקטודה נחמדה - הגענו פעם לאכסניה,

היה מאוחר והדלת היתה נעולה (נדמה לי

שהיתה אחת פתוחה בצד השני אבל לא ידענו)

אז פרשנו את שקי השינה על המפתן ונכנסנו

לתוכם.... בלילה התעוררתי לקול נקישות

עדין (גשם קל טפטף). הרמתי את הראש

מהשק וראיתי raindeer - זה אייל צפוני

יוצא מהיער ופוסע לעבר שוקת או משהו

שהיה לידינו. זה היה כל כך יפה. כל כך

מיוחד. היה שווה לישון על האבן הקרה...

זה היה בנורבגיה או פינלנד. לא זוכרת.

שבת שלום! (המטבוחה נשרפה לי בינתיים...)!

עכשיו ברצינות - האם מישהו מכיר איזו אכסניה

לגמרי כשירה (מהודרת) בצפון? ליד הבניאס או

החצבני? רחוק מלבנון? בלי יתושים......!

לטוב; שתי הגרסאות מוצאות חן בעיני. הזמר הוא לא זמר באמת?

לא רע הAI הזה אבל לא רוצה אותו בתור ידיד משפחה.....מעדיפה בן אדם. אנוש.חי.

אולי תצטרכי לקבל את זה, הAI משתפר בלי סוף...

הנה קטע משיר אחר שלי - היית מאמינה שזה 100% AI???

20260731023100.mp3

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

כשאני צריכה לנקות את הפריג'ידר, אוף??

אז השם אומר לי: קחי בתי והיי שמחה!

שאלתי אז חברה שעסקה בכך באופן יסודי ורציני פעם, היא אמרה שאין

ספרים כאלה.

פתחתי עכשיו מחשב וקפץ לי שיעור של הרב אהרן לוי שכותרתו:

איך בונים אמונה.

נפתח לי דווקא השיעור השלישי. התחלתי להאזין ואז הוא אמר

משהו על מזל. הוא הזכיר ספר של הרמב"ם (גזירת כוכבים)

ואת הרמח"ל (דעת תבונות).

חושבת שזה נוגע קצת. ממליצה.

שים לב, אם אתה שומע את השיעורים שלו, גם לתגובות.

לפעמים הן מעניינות. ואפשר לשאול אותו בתגובות והוא

תמיד עונה (אין לי מושג מאין הוא לוקח את הזמן לזה...)

הוא עונה בקצרה. כך שאם תתכוון לשאול, כדאי לנסח

את השאלה כך שהתשובה תתאים למה ששאלת.

בהחלט אפשר לבקש ממנו הפנייה למה שמעניין

אותך בנושא.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם