באפו טבעי, אם הבעל לומד (זה לאו דווקא בלימוד תורה, אלא שלימוד תורה בישיבה בדרך כלל יותר אינטנסיבי), ואינו עובד אז, או עובד פחות, אז ההסתדרות עם המילגה שנניח מקבל והכנסה של אשתו אם עובדת, ואולי הכנסה שלו "מהצד", היא פחות מאשר אם עובד, לפעמים.

אז אם למישהו זה משמעותי מאד, זה יכול להיקרא "הקרבה" מסויימת, תלוי בנסיבות הספציפיות, בתנאים, לפעמים גם הורים.

לעומת זה, ממבחינת בנין הבית, רוחניותו, תשתיתו התורנית - לפעמים ה"הקרבה" יכולה להיות דווקא ההיפך, תלוי גם מה הבסיס התורני שכבר יש לאיש, ומה אישיותו. 

מבחינת הזמן זה לזה, אין בעיה לדעתי. אדרבה, יש איכות כשיש עולם רוחני משמעותי.

והתחלה של בית על חיי לימוד תורה במרכז, למי שאכן מיישם זאת כראוי ומידותיו מתוקנות גם בביתו, ויקבע גם אח"כ עיתים לתורה כראוי, זה ממש תורם יופי לבנין הבית והאישיות של שניהם. השקעה לטווח ארוך.

בהשקפת עולמן. 

באישיותן.

אם חשוב לה שבעלה ילמד תורה, והיא תופשת שזה בנין ערכי של הבית, וזה מענין אותה יותר מרמת ההכנסה באותו זמן, והיא לא מישהי שנושא הכסף מאד מלחיץ אותה - אז היא תשמח.

לא כל אחת ככה.

שזה לא בדיוק שמי שלא התחתנה עם אברך זה בגלל שהיא מרגישה שההכנסה חשובה לה יותר מהערכיות של התורה.

ויש משפחות של אברכים שאני מכירה שחיות יותר טוב ממשפחות שבהן הבעל עובד, מבחינה כלכלית...

(אולי כי תמיד חושבים שמי שהוא אברך אין לו כסף ולכן צריך לעזור, אבל סתם לשכן ממול שעובד קשה ומקבל קצת יותר ממינימום לא צריך לעזור, כי הוא הרי עובד..).

גם מי שלא אברך יכול להיות אדם שהתורה היא מרכז חייו.

וגם מי שלא אברכית יכולה להקריב הרבה כדי שבעלה ילך ללמוד בזמן שהוא יכול לעזור בבית וכד'.

גם לא כתבתי כך.. אלא לכיוון השני: שאם חשוב לה שילמד תורה, והנושא של הכסף לא מאד מלחיץ אותה - אז היא לא תהיה מאלה ש"לא מתאים להן".  וגם שלא תמיד ההכנסה פחותה, אלא לפעמים.

ובוודאי יתכן שאדם שאינו אברך, התורה היא מרכז חייו. למשל, שלמד כמה שנים - וכעת עובד במה שמתאים לו, וקובע עיתים בכל זמן שיש לו, וחי עפ"י זה וכד'. ובוודאי גם נכון מה שכתבת על אשתו של אדם כזה. אשרי חלקם.

אכן, "התחלה של בית" עם לימוד תורה, אינטנסיבי, כפי שכתבתי לעיל, בדרך כלל עוזרת לזה. תלוי גם באיזה שלב בחיים מתחתנים.

ה"אמונה" שלך זה בסדר גמור,

אבל אני חושב שגם פותחת השרשור, לא דיברה על מה שאת מתייחסת אליו.

היא שאלה מן הסתם על שנים ראשונות לנישואין. לא על "כל החיים".

ומה זה "ללמוד תורה שנים"? כדי להיות עם קישור רציני לתורה, צריך אכן בדרך כלל ללמוד שנים. יש אנשים שאחרי כמה שנים שלמדו, ולעיתים אחרי שנים ראשונות לבנין הבית, שלמדו - לומדים גם מקצוע, ועוסקים בו, ומקיימים כדברייך "תלמוד תורה עם דרך ארץ"..

כך שזה מקל על האשה שיכולה לאפשר לו את המשך ההתחזקות הרוחנית ובניית הבית על ערכי התורה.

על התורה (של הבעל), על העבודה (של האשה), ועל גמילות חסדים (של הההורים).

ואידך זיל גמור.

לא כתבתי אחרי לידה,

כתבתי שמלא פעמים נסעתי למיון ללידה וזה היה סתם, חשבתי שמיותר להוציא אותו אם במילא מסיים עוד שעתיים כי עד שאתקבל ואעשה מוניטור וכו'. כשסיים התקשרתי.

זה לא שבחיים הוא לא מפסיד כולל, אבל זה כי הוא מחליט שהוא רוצה להישאר כשאני אחרי לידה וכו, באתי להגיד שזה לא בא ממני, לי קשה להגיד ,אל תלך היום ללמוד כדי לעזור לי.

אני יודעת מה זה אברך וזה לא! בעל צריך להיות עם אשתו הזמנים מסויימים לוותר זה לא טוב לאף אחד

כנראה את לא מכירה אותי משרשורים אחרים, אז תקראי קצת אחורה

אני האחרונה הפריארית, אבל בשביל לימוד התורה של בעלי אני מותרת!!!! זאת בחירה שלי מתוך שמחה.

גן עדן עלי אדמות

אבל הרבה מאמץ בשביל לקנות אותו. גן עדן זה לא בחינם

מה ההשקעה הנדרשת?!

ראשית כל יש את הפן הכלכלי וזה הרבה תלוי בהכנסה שיש לך כתור מפרנסת. האם את מביאה הביתה 4 8 או 12

בכל מקרה כל אחד כאן במדינה לא ממש גומר חודש השאלה מה עושים בינתיים

בדרך כלל זה אומר רמת חיים נמוכה יותר ויותר להתחשבן על קניות,

מצד שני זה להיות מאוכלי המן -הרבה אמונה הרבה ביטחון והרה הרבה ניסים וס"ד

יש את העניין של סדרי הכולל שאת רוצה לשמור עליהם מכל משמר וגם הזמנים שמעבר אם ישנם,

וזה גם תלוי בשעות הלימוד שלו . אבל בזה יש לזכור שלא תמיד אדם עובד ובכל מקצוע פנוי יותר הביתה

אז זה אורמ לפעמים ללכת ל US לבד , לתמרן בקושי עם ילד חולה , להתארגן לשבת לבד, וסתם לוותר על הנוכחות שלו בבית

אבל שוב - זה תלוי בכמה הוא לומד ולא כל עבדוה של הבעל מאפשרת יותר מזה

חוץ מזה - אין דבר יותר טוב מזה שהייתי מאחלת לעצמי

בני תורה רציניים הם .. טוב אין לי מילים . חפשי את השיר אבל באמת הוא מלאך, ותדעי שזה כפשוטו

אני מכירה כמה משפחות אברכים ורובם כן עוזרים להתארגן לשבת ולתמרן עם ילד חולה

נראה לי שזאת עניין של מידות, מה זה קשור ללימוד תורה?

ונגיד עם ילד אחד אפשר להסתדר לבד אבל לנו ברוך השם יש 6 ומתחילת החורף 5 מהם כבר היו חולים, יש כאלו שפעמיים

איך אפשר להסתדר לבד? גם לבעל יש אחריות לילדים שלו

אבל אם את והוא רוצים יותר והחלטתם שביום שישי הוא לומד עד שעה לפני שבת, אז זה חתיכת התארגנות...

(כמובן שלא כל זוג חייב לבחור דבר כזה )

ולגבי ילד חולה - כמובן שהילדים הם של שניכם 

אבל בראש רשימת העדיפות עדיין נשאר הלימוד שלו

זה אומר לצורך העניין ללכת לעבוד אחרי צהרים במקום בוקר שאז ההספקים שלו עם החברותא גרועים יותר

או לקחת את הילד לשים אותו אצל ההורים שזה מתאים רק לילד במצב טוב ודורש עוד נסיעה של שעה בערך 

עדיין אם יהיה עומס בעבודה ואל אוכל להשאר - הוא ישאר . 

אבל נקודת המוצא הוא כמה שפחות להפסיד כולל וכשאתם משתלדים גם עוזרים משמים

אתם אלה שתחליטו בסופו של דבר מה הכי טוב בשבילכם, ותנסו יחד למצוא את האיזון שהכי מתאים לכם..

יש נשים שלא יפריע להן שבעל חוזר בחצות ויש כאלה שחייבות אותו בערה עם המקלחות.

נכון, בעל עם מידות טובות ידע להתבונן יותר בצרכים של אשתו והשיקול של הבית יגבר מבחינתו הרבה פעמים,

(אצל האישה השיקול של לימוד התורה צריך לתפוס מקום ראשון) ויחד הם יחליטו איך לנתב את הבית..

לבנותבית של תורה זו זכות עצומה לאין ערוך, התורה היא מה שבונה ומעדן את הבית, מכניס יר''ש, ובכלל, מי יוותר על הזכות לעשות קצת נחת רוח לרבוש''ע?

שאת יודעת שאת לא רוצה להוציא את בעלך מהעבודה כי בסופו של דבר בסוף החודש תקבלו משכורת

בשונה מבעל אברך שלא מביא לך הכנסה מיידית אז זו עבודה נפשית קצת קשה יותר

אבל נכון, גם בעל עובד לפעמים את צריכה להתמסר לעבודה שלו וזה מעצבן נורא 

אצלי מאוד קשה הקטע שאני לא כ"כ רואה את בעלי ביום יום

בבוקר אני יוצאת מאוד מוקדם  חוזרת אחרי שהוא כבר יצא לכולל אחה"צ, מחכה שישוב לשעה וחצי בערך (שזה בדיוק השכבה של הילדים והוא עוזר לי) ואחר כך הוא חוזר ב-11 בלילה כך שאני צריכה להיות גיבורה כדי להישאר עם עיניים פקוחות.

כל התקשורת שלנו היא בערך בטלפון, וזה גם מאוד קשה כי אני כל דבר מסתפקת אם להפריע לו באמצע? או לא? זה מספיק חשוב? או לא?

בעלי ב"ה לומד ברצינות וברצף ואני לא רוצה לקטוע לו את זה... מצד שני, כל פעם אני מרגישה גיבורה מחדש שאני לא מתקשרת... ואני גם אומרת את לו את זה והוא מאוד מאוד מעריך את ההקרבה הזו...

מלחמה לא פשוטה בכלל

צריך להילחם על להיות ביחד!

אני לא מדברת אפילו על אנשי עסקים שטסים כל שבוע לחו"ל, או פוליטיקאים וכו.

למה יש כאלו שהבעל יהלומן אז הם מוכנות להיות גם שבוע לבד כל חודש עם הילדים כי הבעל טס לחו"ל, אבל כשזה מגיע ללימוד תורה הם לא מוכנות להישאר לבד.

אני חושבת שאם בעלי היה איש עסקים או אפילו היה לנו עסק, היתי רואה אתו הרבה הרבה פחות מאשר הוא לומד בכולל.

על הפן הכלכלי לא אדבר, כי ב"ה אנו בהחלט חיים על גמילות החסדים של ההורים, שנותנים ומסוגלים לתת מעל ומעבר.

על ההשקעה הנפשית: אכן, כל זוג מחליט לעצמו כמה להשקיע למען הלימוד וכמה לוותר למען הבית, אבל ההסתכלות הכללית על הלימוד צריכה להיות שמשתדלים לעשות הכול בשביל לא לבטלו.

ההבדל בין עבודה ללימוד תורה הוא שבעבודה יש לך בוס שיושב על הראש ו"מכריח" אותך לעבוד, ואם אתה עצמאי - אתה צריך לעבוד מספיק כדי שתגיע למאזן מסוים, אך בלימוד תורה האדם קובע לעצמו את ההספקים, ולפעמים הם נראים מן הצד כלא-מוכרחים ודרישות מוגזמות.

התפקיד של האישה בזה זה לעודד את הבעל לעמוד בהספקיו, לאפשר לו את הפנאי (הנפשי, בעיקר) לעמוד בהם, ולשלוח אותו ללמוד בכל עת שמתאפשר.

אותה הקרבה (ואף יותר) יכולה להיות גם כשהבעל עובד ומשתדל לקבוע עיתים לתורה. 

ב"ה בעלי היה אברך עד עכשיו 

והשנה התגייס (לאחר 10 שנות ישיבה)

ומשהו שממש ראינו זה שיש למי שלומד תורה ברכה בכסף

יכול להיות זוג ששניהם עובדים ואין ברכה יש הוצאות לא צפויות 

וראינו עיין בעיין איך היה כשהיינו צריכים 

חוץמזה שכשאת מתחתנת עם בן תורה בסיס הבית שלך שונה 

המידות שלו שונות ועבודת המידות היא אחרת לגמרי

אלא שראיתי שיש יותר ברכה 

וכמובן 

שחשוב מה המרכז והמוקד של הבית גם כשהבעל עובד

וגם כשהוא אברך 

יכול להיות אברך שמרכז הבית שלו זה כסף / דברים אחרים

אישה מפרנסת עיקרית (לא שזה פסול או משהו)

בד"כ חיים מעט יותר בצמצום

שעות הלימוד המרובות קיימות גם בעבודה

רק ששם מקבלים עליהם תגמול כספי גדול יותר

ובאברכות תגמול רוחני גדול יותר

אבל אצלנו האברכיות ממש לא נראות ככה..

אפילו לא כולן לומדות הוראה! פלא!

יש מלא שלומדות משפטים ביולוגיה כימיה אדריכלות עו"ס... מה שתרצי. אפילו מאסטריות ודוקטורנטיות. מסתבר שהתאור שהבאת לעיל לא מאפיין בכלל אברכיות...

ככלל, אני לא מכירה כאלה שמגבילות את עצמן רק כי הבעל לומד תורה.

ויר''ש לא מתבטאת (ברוב המוחלט של המקרים) באורך החצאית ובמקצוע של האישה, גם לא בדברים חיצוניים אחרים.

התורה חיה בבית בהרבה מובנים אחרים, אבל התחום ההלכתי משתנה מבית לבית וא"א להסיק ממנו על הכלל..

זה מאוד באופנה שלהגיד שלא, אבל זאת האמת.

היא נמדדת כמובן גם בעוד הרבה דברים, אבל זה בזה.

עם מחלוקת פוסקים/החמרות למיניהן. לא במקומות בהם ההלכה ברורה.

9 שעות ביום לתורה ו 3 שעות לעבודה. זה נקרא אצל הרמבם "לקבוע עיתים לתורה"

(לא חכמה לצטט חצי רמב"ם )

מלבד זה אין מי שלא חולק על הרמב"ם הזה אבל OK זכותך ללכת כמו הרמב"ם

ובסדר אם אתה מתכוון לרמב"ם אז סליחה על הביטוי 

יש עשירים שרוצים לתרום ללומדי התורה

רוב הכסף שמקבלים אברכי כולל זה מתרומות של עשירים, אז למה שלא יקבלו אברכים כסף אם יש סידור שכבר הומצא מ12 השבטים של יששכר וזבולון?

המערכת דפוקה מהיסוד ולהיטפל רק לישיבות כמו שעושה התקשורת הישראלית זה עלוב ולא מקצועי.

אני בעד לבטל את תקציב הישיבות, יחד עם שאר הבטלנים החילונים. לא קודם !

ודוקא בעלי בכולל שהוא מרוויח יותר ממני ואני לא מרויחה מעט. כך שאין לי בעיה שיקחו את ה800 שח ולא יעשו טובות ויבכו על זה שגונבים מהמדינה כסף בשביל כולל.

והכסף בכולל זה מתרומות מעשירים, באמת מאוד קשה להתקבל לשם ,אבל בעלי מאוד מוכשר

סליחה זה ממש דיבור של חילונים ששונאים את התורה.

ולגופו של ענין:

הבטחת הכנסה ממש אין לנו, נראה לי שכבר לא מקבלים בכלל .

הנחה במעון יש, אבל בזכות כל אוהבי התורה שיצאו וצרחו שנה הבאה גם זה לא יהיה.

הנחה בארנונה יש לי מעט, פחות 100 שח בחודש...

ב. היא מקבלת מהמדינה לא יותר מסטודנט למשל. רק לימודים באקדמיה שווים את ההשקעה??

ההפך הוא הנכון, סטודנטים משלמים הרבה מאד.

ההטבות מהמדינה מגיעות פר הכנסה בלי קשר למקצוע.

ובלי לדבר בכלל על המלגות שסטודנטים מתקיימים מהן..

היום אדם שטרוד בפרנסתו לא יכול ללמוד תורה בנחת.

מה מפריע לכם שאנשים שרוצים חלק בתורה עוזרים להם ללמוד?

כי זה חלק מהאינטרס של המדינה כמדינה יהודית לתמוך בלימוד תורה.

וכמו שיש מפלגות שמתנגדות לתקצוב ישיבות, כך יש מפלגות שמתנגדות לתקצוב סטודנטים, אמנים, תרבות ובידור והרש"פ.

ככה זה בקופה ציבורית, לעולם אין תמימות דעים.

די"מ, אני באמת לא מצליחה להבין את הטענות שלך.

אתה חי בעולם ורואה בעצמך שא''א לגדול להיות תלמיד חכם וגם לעבוד, אין סיכוי במציאות שלנו!

אז מה הפתרון שלך?

לגדל דור של בינוניים בלימוד?

לוותר על תלמידי חכמים?

מאז ומעולם המציאות פעלה בצורה כזאת, חלק עובדים וחלק לומדים כנגדם.

שבט לוי עסק בקודש והתפרנס מתרומות ומעשרות, הסכם יששכר וזבולון וגם במלחמות ישראל בימי דוד.

נכון, אולי המצב לא הכי אידיאלי, אבל ה מה שיש לנו במציאות הקיימת.

התורה בארץ פורחת כמו שלא  פרחה מעולם, כמות הישיבות שוברת שיאים וממשיכה רק לגדול.

וזה נפלא! וכל זה מתאפשר בזכות תומכי תורה רבים כ"כ.

פעם היה גדול דור אחד או שניים והשאר בעלי בתים, היום תלמידי חכמים שוטפים את הרחובות.

לגבי הטענה הראשונה שלך-

גם לסטודנטים זה קורה. תלוי מי יושב בממשלה.

חו"מ, שסטודנטים מפגינים וזוכים לסיקור תקשורתי שמגביר את הלחץ הציבורי (ע"ע מחאת הקוטג)

עם תקשורת כ''כ עויינת אין לחרדים כמעט סיכוי להיאבק.

סחטנות קואליציונית תוכל לקרוא כמעט לכל דבר שמורכב ממנו תקציב המדינה, כי לעולם אין על קונצנוס על הדברים האלה.

החרדים מייצגים את הבוחרים שלהם בממשלה, והם קבלו מספיק מנדטים כדי להיאבק על הצרכים שלהם.

לא הוגן להפנות אצבע מאשימה כלפי ציבור מסויים כשממשלה שלימה פועלת בדיוק באותו אופן!

וחוץ מזה - התורה נמצאת כאן. ובגלל זה הרבה אברכים אמריקאים באים ללמוד כאן בארץ

ה' נתן לנו את התורה כדי שנלמד אותה. בשביל זה נברא העולם.

לצאת ולעבוד זו קללה שקיבלנו בגלל חטא אדם הראשון.

בתור אחת שבעלה אברך, לא ישראלי, לא מקבל שקל מהכולל ובטח שבטח לא מהמדינה, לימוד תורה הרבה יותר חזק בארץ ישראל. תמיד היה ותמיד יהיה.

היהדות התורנית היא חלק מהציבור הישראלי וככך יש להם גם חלק בהחלטות במדינה. אז כן אם הם 'דורשים' כספים לישיבות וסיבסודים למשפחות ברוכות ילדים, מותר להם. כמה כספים הולכים לארועי תרבות ריקניים מבחינתי? כמה עזרה לערבים ובני מיעוטים? 

נשים דתיות יוצאת לשוק העבודה  מ א ד  מוקדם. הן חרוצות ועובדות ביעילות גבוהה יותר מהציבור החילוני- זה מוכח. אחוזי הפשע בציבורני פחות משמעותית מבציבורים אחרים- שוב פחות כספים מבוזבזים על הציבור שלנו. ויש עוד מליון דוגמאות.

הקב"ה הוא היחיד שנותן כספים ולוקח כספים. לא שום שר או בוס או תואר. חבל שאנשים בוחרים לשים עצמם לאל ובמקום לתמוך בציבור שבגדול תורם ותומך ולא עושה בעיות, בוחר למרר את חייהם ולהציק להם.

התורה תמשיך להלמד, אנחנו נמצא דרכים יצירתיות להתקיים ולתמוך זה בזה.

(הנ"ל נאמר כמובן על בני תורה שבאמת יושבים ולומדים. אלא שלא רוצים/לא יכולים/מבזבזים זמנם גם כך, לא עליהם מדובר)

ודרך אגב פה כן פה באמריקה איפוא שאני מתגוררת כל האברכים מקבלים תמיכה ממשלתית,לומדים ואינם עובדים כמעט ובזה אינם שונים מהרבה מהגויים פה

מלגות, הנחות בתצ"ח ובעוד 1000 דברים.

אברכים משלמים?

סטודנטים אולי מקבלים ואולי לא מקבלים מלגות, שום דבר לא מובטח להם.

אברכים תמיד מקבלים.

סטודנטים נשואים עם ילדים מקבלים משהו שדומה לתמיכה באברכים. וגם זאת רק לאחרונה.

דיבורים באוויר. מדינת ישראל משקיעה בסטודנט הרבה הרבה יותר מאשר באברך. גם סטודנטים למדעי הרוח והצילצולים.

400 מהמדינה, וכל השאר מעצמו, מתרומות וכו'.

אין כלל מקום להשוואה בין ההשקעות הנדרשות להקמה והפעלת אוניברסיטאות לזו הנדרשת מהקמת והפעלת ישיבות.

ובנוסף זה כלל לא הנושא, הנושא הוא כמה משלם הסטודנט וכמה משלם האברך.

האברך מקבל כסף והסטודנט משלם כסף (בין 10 ל 40 אלף שקל לשנת לימוד)

זה לא בא בצורת מלגה אוטומטית לחשבון הבנק, אלא בצורת מלגות שונות שמקבלים ע"י מילוי טפסים, או ע"י תרומת כמה שעות סמליות לטובת הציבור, וכן מלגות נדיבות למצטיינים, לדוקטורנטים. על כל אלו מצטרפים כמובן הנחות משמעותיות בתח"צ, בגנים לאומיים ובעוד אלפי מקומות.

לגבי העלויות - ממש לא נכון. לא סתם השוותי למדעי הרוח. שם אין מעבדות ואין הוצאות מחקר גבוהות. ההוצאה הישירה על התלמידים, בהתחשב ביתרון לגודל, ממש לא עולה בהכרח על עליות הלימוד של אברך. ואם יש הפרש - הוא נובע בעיקר מהפרש השעות של ההוראה הפרונטלית.

והדוקטורנטים מקבלים שכר עבור עבודתם כעוזרי הוראה ומרצים זוטרים.

האפליה לטובת תלמידי ישיבות היא כה בוטה ובולטת עד כי ממש אין טעם להכחיש אותה.

באשר להוצאות המוסד, גם במדעי הרוח והחברה ההוצאה גבוהה הרבה יותר מאשר בישיבה וזאת בשל ריבוי המורים וההיצע הגדול של קורסים בנושאים שונים ומכאן גם מספר גדול של מורים חוקרים ומרצים יחסית למספר התלמידים.(רק בירושלים יש למעלה מאלף קורסים בפקולטה למדעי הרוח!) 

בסטודנט המדינה משקיעה יותר מאשר באברך. יש גם יותר צורך, כי הוא צורך יותר משאבים. אחלה. לכן הוא גם משלם שכר לימוד.

ההתמקדות בשורה התחתונה של כמה כסף מקבלים/משלמים היא מגוחכת. אם ללימודים בכולל הייתה עלות כמו ללימודים באוניברסיטה - האברך היה משלם שכ"ל בערך פי שניים מהסטודנט, ע"פ הנתונים הקיימים כיום של תמיכה כספית במוסדות ובתלמידים.

אתה כותב דברים שקריים ולא נעימים.

אני אשת אברך, לא מקבלת הבטחת הכנסה, לא מקבלת הנחה בארנונה, מקבלת הנחה במעון בגלל שאני אמא שעובדת 40 שעות בשבוע והודות ליאיר לפיד, בגלל שחטאתי ואני אשת אברך מעלים לי דרגה בתשלום למעון. (סתם, לתת לי עונש על זה שאני נשואה לאברך. אם למשל הייתי נשואה למחבל לא הייתי מקבלת את העונש הזה)

בעלי מקבל מהכולל בדיוק 400 שקלים בחודש מהמדינה. כל השאר (בערך 700 ש"ח זה מתרומות)

אם תסתכל על תקציב המדינה, יש פה אוכלוסיות שמקבלות הרבה הרבה יותר מחרדים- החל מערבים וכלה בתושבי פריפריות שחיים על ביטוח לאומי.

אז לכתוב משפט כמו :"בכל מקרה, אין בעיה עם לומדי תורה, רק שבענו הצגות כאילו המדינה לא נותנת כלום... שילמדו בלי לבקש נדבות"

זה פשוט מגעיל.

משלמת ארנונה מלאה שום הבטחת הכנסה  והדרגה הנוספת במעון (על שני ילדים )

הבעיה היא שגונבים ממני כסף דרך מס הכנסה ומע"מ ודלק בשביל לממן כל מיני בטלנים בכדורגל, בתרבות, באומנות וגם קצת בישיבות.

תבטלו את הכל ותשאירו את כספי אצלי.

יש רב שפסק כך שאתה הולך לפיו או שפסקת לפי עצמך?

יששכר וזבולון שמעת?

על שבט לוי שחי רק מתרומות בזמן שהם למדו תורה והיו מלמדי תינוקות שמעת? וידוע שכיום כל תלמיד חכם בבחינת 'שבט לוי'.

חוץ מזה, יש סוגיות שהחומרא אתי לידי קולא, ואין לך באמת איך להמלט מהסוגיא ע"י החמר והימנעות מהכרעה.

כל אותם אלפים רבים, שרבים מהם כלל אינם מתאימים לעסוק בתורה, רק מוזילים את קרן הלימוד.

אילו היו רק הגאונים האמיתיים משקיעים את חייהם בתורה המצב היה אחר לגמרי.

אם אחד יכנס לתלמוד לא יהיה לנו שום מורי הוראה 

אין דבר כזה "מי שאמר ל18 שעות שיגדלו ת"ח יגיד גם ל6 שעות"...  זו המצאה.

והחפץ חיים לא היה "המון" בחנות שלו - זה דמיון.

ולא כל נער יכול להחליט שהוא "פוסק כרמב"ם" כשהוא רוצה וכשו"ע כשהוא רוצה.

ולא "כל הדורות" פשוט "קפצו לביהמ"ד"...  רבי חיים מוולוז'ין לא סתם בנה את המוסד הזה. 

ו"מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו", באופנים שונים. 

ובוודאי שלכלל ישראל נצרכים לומדי תורה רציניים ושקדנים כאויר לנשימה. בלי להיכנס כעת למי מתאים מה, ולכמה.

וגם לקבל מה"מימסד" אין שום "עבירה" כזו. מי שרוצה ללכת כמו "נטורי קרתא", שלא יהפוך את זה ל"הלכה".. יפה מאד לזכות את המימסד.

אני לא אכנס כעת ל"התמקחות" הזו כאן, רק ראיתי לנכון להעיר, כי זו נהייתה "שיטה" משונה, שמדלגים בקלילות על כל מיני גדולי עולם, ומגלים את הרמב"ם וכד', כאילו הם לא ידעו או סתם "התחמקו"...

ומה שכתבת פה   http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t686297#7587669

זה יפה מאד. אשריכם ואשרי חלקכם.  וכן אמר הרצי"ה זצ"ל. ו"הרגיע" את הדואגים על כך ש"מקבלים כסף", באומרו: אם היו יודעים מה שאתם תורמים ע"י הלימוד..  ובוודאי שמזה יצמחו מרביצי התורה ומורי ההוראה הגדולים לעם ישראל, מלבד הערך העצמי בכל רגע.

היכן כתוב בדברי שזה "מה שכולם צריכים לעשות"?..  אני התייחסתי בדיוק לדברים שעליהם כתבתי..

[לגבי הרמב"ם והלימוד, זה לא נכון. ה"כסף משנה", רבינו יוסף קארו בעל השולחן-ערוך, בהשגתו הארוכה על הרמבם, מתייחס לדבריו "על ההספקות שנותנים גם לרבנים גם לתלמידים", כלשונו שם]

זה לא הנושא שהתייחסתי אליו.

והב"י כותב מפורש בתחילת דבריו על הרמב"ם, שרואים מדבריו שזו היתה תופעה מצויה.

ואמנם מסתבר שלא מדובר שם בדיוק על מה שאתה מדבר עליו, כ"תופעה" שקיימת היום ("כולל" לאורך שנים רבות מאד, כתופעה מצויה, שאני מבין שלזה התייחסת).

והיו דורות שהיה מקובל שמי שמשיא ביתו לת"ח, היה נותן "קעסט" - דהיינו, מחזיקו על שולחנו כמה וכמה שנים שיגדל בתורה. זו היתה תופעה לא נדירה, עוד לפני וולוז'ין.

ובימי התלמוד, דורות ראשונים שהזכרת, אמר רבא לתלמידיו שלא "יתחזון לפניו" ביומי ניסן ותשרי, שאז עונה חקלאית בוערת, כדי שיוכלו כל שאר השנה לשבת וללמוד בשקט..

יש שינויי זמנים ותנאים. כבר אמרתי, אינני מתייחס ל"תופעה" מסויימת, באיזה מימדים היא אמורה להיות, האם מחנכים ל"נורמה" כזו, וכמה אכן מתאימים לה. אינני יודע. יש בכך צדדים שונים, תלוי בתנאי החיים, באנשים, ובהרבה דברים.  אני לא חושב שכל אחד יכול להכריע בזה לכלל עם ישראל. בוודאי לא אני. ולא תמיד ניתן להקיש מתקופה לתקופה. יש ממש "חיבורים" רציניים בנושאים האלו. ספרים.

מה שכן, מישהי כזו שכתבה כאן, שהם במאמץ משותף מגדלים בעל ת"ח ששוקד על התורה, בעמל ובשמחה, והכרת ערך הענין ע"י שניהם ושניהם משקיעים בכך באהבה וברצון כדי לגדל לעם ישראל תלמידי חכמים אמיתיים - אין ספק שהם עושים דבר גדול וראויים לכל שבח. אשריהם ואשרי חלקם.

במשנה בסנהדרין מבואר שהאפיקורס אין לו חלק לעולם הבא ושאלו בגמ' (סנה' צט: אפיקורס כגון מאן – כגון הני דאמרי "מאי אהנו לן רבנן, לדידהו קרי לדידהו תנו" (פי' מה מועילים לנו רבנן, הרי הם סה"כ לומדים לעצמם). ופירש"י דהם אפיקורסים כי אינם יודעים שהעולם מתקיים עליהם! 

אז מהר תחזור בך תעשה תשובה ואל תכנס לתוך הגדר הנ"ל 

אם לא יהיו תלמידי חכמים לאיזה רבנים הילדים שלנו יפנו שאלות בהלכה?!

אדם צריך לעבוד לפרנסתו ולא ליפול על הצדקה.

לא רציתי ולא תכננתי מראש חיי אברכות אבל קיבלתי כאלה די בגדול... (חיפשתי אדם טוב לב עם תקשורת בין אישית טובה ושיהיה גם תורני, ועל הדרך קיבלתי אברך שבגיל 34 נהיה גם רב ...)

ברוך ה', אצלנו למרות שהבעל תמיד (ועדיין) לומד תורה, הצלחנו תמיד לחסוך, קנינו בית ובדיוק סיימנו לשלם עליו. אבל זה גם היה עם הרבה תמיכה מההורים (לא חודשית, אבל בקניית הבית הם עזרו, וגם בהלוואה שהם נתנו לנו שהחזרנו להם בלי ריבית...). אני זוכרת שכשהתארסנו, אבא שלי שאל את בעלי איך הוא "יקיים את הכתובה"... בעלי המסכן לא מבין בכלל בדברים האלה, ודי קיבל הלם, אבל היום ההורים שלנו מודים שהם טעו, כי אנחנו יחסית מאוד מסודרים (אומנם לא כמו האחים שלי העובדים בהייטק, אבל ברוך ה' לא חסר דבר). אני חושבת שבאמת יש ברכה בכסף... וצריך גם לסמוך על ה'. אני זוכרת את השנים שכל קיץ מחדש - לא היה לי מושג ממה נתפרנס במשך השנה כי לא היתה פרנסה "מסודרת", בעלי לא דאג אבל אני כן, עד שראיתי שבאמת כל שנה עד אחרי החגים, פתאום הכל מסתדר ויש פרנסה בשפע שמספיק לנו.

אומנם זה גם דורש הקרבה. לפני שקנינו דירה גרנו במקום מרוחק בקראוון ונסענו הרבה בטרמפים. גם היום אין לנו אוטו ואנחנו חוסכים בזה, ובכלל חסכנות היא דבר שאני חושבת שחשוב מאוד לחיים. בדברים החשובים אנחנו לא חוסכים, אבל בחיי היום יום ובדברים הקטנים בהחלט כן. גם את הילדים אנחנו מחנכים לחשיבה על מה מוציאים ולמה וזה חשוב (בהחלט אני יכולה להסביר לילדים שאין לנו אוטו כדי שנוכל לחסוך ולעזור להם כספית כשהם יהיו גדולים, או שלא קונים כל צעצוע/ממתק שרוצים ואם יש משהו ספציפי שרוצים חוסכים כדי לקבל אותו)

בקשר ללימוד התורה, ברוך ה' אני חושבת שאני נותנת לבעלי ללמוד הרבה, אבל גם הוא קשוב מאוד לצורכי הבית ומבין ויודע מעצמו מתי הוא צריך לתת יותר יד. אז נכון שבערב אני לרוב זאת שנותנת לילדים ארוחת ערב, מקלחת והשכבה הכל לבד, אבל הוא מוציא אותם בצהריים מהמסגרות, נותן להם לאכול ומשעשע אותם עד שאני חוזרת מהעבודה, כך שלא חסר להם זמן אבא (כן חסר לנו זמן "יחד" אותו אנחנו משלימים לרוב די מאוחר בערב...)
 

היתרון הגדול, לפחות של בעלי, שכשאתה נמצא במסגרת כזו, זו עבודה תמידית על המידות ולכן אתה מאוד קשוב, אבא טוב, בעל טוב, וזה היתרון הבאמת גדול. לרוב החברה האלה הם גם היותר "עדינים ורגישים" ופחות "אנשי מעשה" ואני לא יודעת אם זה מתאים לכל אחת.. לי זה לרוב טוב, ולפעמים בדברים שמציקים, אני מנסה קצת לגרום לבעלי להיות יותר "מעשי".

בקשר ל"דוסיות"... בעלי יותר "דוס" ממני, למרות שאני חושבת שאני יחסית כן דוסית אבל לא כמו בעלי.. עכשיו הוא כבר רב לתלמידים, ואני צריכה הרבה פעמים לשמש יותר דוגמא, אבל אני משתדלת כן להיות עצמי ואם יש דברים שלא מתאימים לי, אני לא ממש עושה אותם, למרות שאני לא יעשה את זה במופגן מול התלמידים שלו (נגיד, אני לא אלך עם גרביים, רק כי אני "רבנית". לא מתאים לי... אפילו שבעלי היה שמח... מצד שני, גם עם חצאיות קצרות אני לא הולכת..) אני גם עוסקת במקצוע שהוא מאוד לא "סטנדרטי" לנשים, אבל טוב לי עם זה ולבעלי גם טוב, בערך - אני לא מפריעה לו ללמוד תורה, והוא לא מפריע לי לעסוק במה שאני אוהבת ולהרוויח את לחמנו.. הוא דואג לנו לעולם הבא ואני לעולם הזה... לא חלוקה מוחלטת אבל היא די קיימת בהרבה מישורים.
 

בקשר לחינוך ילדים, אני חושבת שהוא מביא את הצד היותר תורני, ואני את הצד היותר רגשי ולימודי. זה בא לידי ביטוי במקומות אליהם אנו שולחים, בחוגים אותם אנו בוחרים ועוד ועוד. לרוב אנחנו מתדיינים ומוצאים את נקודת האמצע שתתאים לשנינו. כמובן שלשנינו חשובים כל הדברים, אבל הדגשים השונים באים לידי ביטוי בראיה שלנו, ששלי היא יותר "אנושית" ולו יותר "תורנית". בתחילת הנישואין אני חושבת שהייתי יותר מתבטלת כלפי ה"תורה" כי זה בעצם ה"אמת המוחלטת" וקשה להתווכח איתה בייחוד שבעלך מ"ישיבות הקו"... היום אני כן נותנת ביטוי יותר לעצמי, וטוב לי עם זה וכשטוב לי, אני חושבת שבסופו של דבר טוב גם לבעלי.

ההפך הוא הנכון.

רווחה כלכלית מביאה לאושר, לבריאות, להנאה ולהרחבת הדעת.

אנשים צריכים לעבוד, ליצור, להרויח ולחיות טוב.

לא נוצרנו לסבול ולהתקמצן!

אוי לנו אם כולם יהיו עניים וחסכנים שחיים מהיד אל הפה.

יש אנשים שמוכים לחיות קצת בדוחק כמה שנים, למען מטרה חשובה, והם בוחרים בכך ברצון ובשמחה. באיזו זכות את שוללת מהם את הזכות הזו?

זכותם לחיות בדלות ובעוני כמה שרק מתחשק להם.

מי שרוצה לסבול שיסבול, אני האחרונה שאמנע ממנו את העונג.

אלא אם כן לצאת לחופשה רצינית רק פעם בשנתיים, וגם זה רק בצימר בארץ ולא במלון בחו"ל, רח"ל - נקרה לסבול (וכן על זו הדרך). זה לא שאין מה לאכול, פשוט מתפנקים פחות.

אם בעלי היה עובד, זה היה סבל!

העולם מתקיים רק בזכות התורה!!!!

על 3 דברים העולם עומד

• על התורה
• על העבודה (זאת עבודה שבלב-תפילה)
• על גמילות חסדים

העולם לא עומד על עורכי דין, הנדסאים וכו.

מי שלא מאמין הפסד שלו

ואנחנו טסים ומבלים ומטילים אנחנו ממש לא מסכנים, לא חיבים להפסיד לימוד תורה בשביל להנות.

זה לא עבודה עם נשים ולא עבודה עם אינטרנט, כשלומדים תורה לפחות אין את הנסיונות האלו (נכון שיש מקומות עבודה שיש אינטרנט חסום ואין נשים ,אבל זה נדיר!)

 גמילות חסדים-מי שאברך לא יכול לגמול חסדים ? מה זה קשור שזה הגומל ולא הנגמל?

הוא הגומל, הוא נותן זכות למי שתורם לו,

ומי שלא רוצה את הזכות הזאת, מפסיד. בעולה"ז ובעולה"ב.

הזכות שלנו היא לפרנס אברך, הרי אנו מקבלים מהזכויות שלו, מהשכר שלו, זה עיסקה משתלמת.

כזאת שנאה לדת

דת זה תורה

מה קשור ארה"ב לישראל? אתה משווה אותנו לאמריקאים?

יש לי משפחה בארה"ב שהם לומדים תורה כל היום לא עובדים בכלל

2 .בעלי היה לומד גם לולא מימון מהמדינה ויש הרבה שהיו ממשיכים ללמוד, אבא שלי בעבר כשלמד וויתר על ה800 ש"ח של הדתות.

3.שיקולי קואליציה לא מענינים אותי הקטנה.

אחרי הקיצוצים בשנים האחרונות הקצבאות לא מספיקות לשכ''ד, בטח לא בשביל לפרנס משפחה.

אין להם עבודה בעיקר בגלל קצר תקשורתי בינם לבין המדינה.

תנו פעם לנציגים שלהם להציע דברים, אני בטוחה שמי שמדבר מהשטח יידע לייעל את המערכת יותר טוב מהרבה מומחים אחרים.

חילופי האשמות לא יועילו לא אחד, רק ילבו את השנאה. חבל.

אולי בניו יורק ובמונסי זה כך אבל ממש לא איפוא שאני מתגוררת.

חרדים משלמים שכר דירה מלא,ביטוח רפואי מלא,שכר לימוד מלא,חלקם עובדים וחלקם רק לומדים.

בסיוע הם לא שונים מהגויים פה ולא מקבלים יותר אלא בידיוק אותו דבר,כאילו אם להיספני שהגיע הרגע מעבר לגבול מותר אז לחרדי לא?

פתאום שזה מגיע לחרדים...

המיסים לא "נשדדו"..

אלו "תירוצים" שנאמרים כ"כ הרבה עד שמשכנעים את אומריהם..

מה זה "לא תיקח ממני כסף, אני לא אבקש מכם כלום"?.. חיים באויר? זה לא עסק בין שני אנשים פרטיים על מוצר ספציפי. וכי "חרדים" לא נוסעים בכבישים? לא נהנים מפיתוח הארץ? לא נשענים על כך שהצבא מגן בעז"ה יומם ולילה?.. לא נהנים מתמיכות ישירות ועקיפות כשחסר? ביטוח לאומי, הנחות, סבסודים וכד'?

מדינה זו מערכת שלמה. שיש לה הוצאות - וזה לטובת כולם. ולא כל אחד יאמר, אני רוצה הוצאה זו ולא אחרת..

אז אין כל קשר כאילו בגלל שיש איזשהם מיסים, "להיות בצד המקבל כמה שיותר".. זו גישה שמעוותת את המוסר של האדם. אם אין ברירה - אין ברירה. אאבל לעשות מזה אידאולוגיה?....  וזה נכון גם ביחס למה שכתבת על אמריקה, אגב. מה הכבוד להיות "נתמכים ע"י הממשלה".. מה זה "ממשלה"? הם "מייצרים כספים"?.. מקבלים מהתוצר הלאומי שאחרים עובדים.

ובנוסף, ברור שהמיסים שמשלמים כשיש הכנסה נמוכה, הם שוליים מאד. לא צריך להעמיד פנים. צריך להגיד תודה רבה למדינה שמתחשבת ברמת-הכנסה, על אף שכולם נהנים מה"תוצרת הלאומית" (כנ"ל - תשתיות, ביטחון וכו') - וזה במפורש ב"הישענות" על אלו שמרוויחים יותר ומשלמים יותר מיסים.

קשר בין זה ל"קומוניסטי".  דומני שכדאי להכיר יותר את המושגים. הקצנת מילים אינה מייצרת את המציאות. לא במקרה רוב העולם סולדים מהקומוניזם, ובונים חברה שיש בה מרכיבים "סוציאליסטיים".

ב. מה זה "אנשים היו מקימים צבא מקצועי" ו"מוציאים מכספם".. היו פותחים "התרמה" לכל כביש?... היו מתארגנים, כחברה, ומטילים מס כדי לחייב גם את מי שירצה ליהנות בלי לשלם וכו' (היו דברים כאלה, אגב, גם בקהילות בעבר..). זו התארגנות של מדינה. 

ג. "המדינה" לא לוקחת ממך. חבל לייצר אשליות. "המדינה" זו התארגנות החברתית של כולם מבחינה זו (מעבר למשמעות הגדולה יותר). הציבור בוחר נציגים שיעשו עבורו את העבודה.

ד. המע"מ זה משהו. אבל הרבה פחות ממה ש"משאירים" אלו שמשתכרים הרבה ומשלמים על השקל האחרון 35% מס..

ה. כעת אני רואה משהו "חדש". שבעצם מאשימה את המדינה שעוזרת לחלשים, כי אחרת היו יוצאים לעבוד ולא חותמים אבטלה...אז היא "אשמה" שיש כוללים, ומיעוט עבודה אצל חרדים ושלא תבוא בטענות...  נו, ההיפך הגמור מהכיוון הקודם. ויש להניח מה היו אומרים "החרדים" אם "המדינה" היתה עושה כעצתך זו..  אז הדרך אינה כך - יפה שהמדינה עוזרת, צריך להכיר טובה, וצריך להיות מספיק ישרים לא לנצל את זה כשלא צריך. אנשים מבוגרים אינם אמורים להגיד: הוא אשם שהציע לי עזרה..  המדינה אינה "מחפה על נזקקים" אלא עוזרת להם. כל הכבוד. וכשמנסה לעודד יציאה לעבודה אצל מי שיכול, נתקלת בתלונות לא מעטות..

ו. לא מדוייק להגיד ש"כוללים וכספי תמיכה היו קיימים תמיד אצל חרדים", גם לא כ"כ מכובד.  היתה תמיכה בלומדי תורה. בוודאי לא היו "כוללים" בהיקף של כאילו ציבור שלם.  ב"ה שיש הגדלת תורה, צריך לראות ביושר למי זה מתאים ולמי לא.

ז. "לא צריך להגיד תודה", יש בכך צד של כפיות טובה. מצד אחד, לומר שתמיד היו "כספי תמיכה" ומצד שני - "משחקים בכסף שלנו"?.. איזה?  ראוי להכיר טובה למערכת על הטוב שבה. רק לדוגמה, יש טיפולים רפואיים שמאושרים ע"י מש' הבריאות. טיפולים סטנדרטיים לטווח ארוך.  אלו סכומים שאפשר לרכוש בהם דירה.. ואדם מקבל לצרך בריאותו/בריאות משפחתו. לא צריך להודות על כך שיש מערכת כזו?..

ח. אם את באופן פרטי לא מקבלת כרגע מהממשלה כמעט כלום, אין בעיה. אבל מלבד מה שזה לא נכון - כי גם עלייך מגן הצבא (חבל להזות על "צבא מקצועי פרטי"... בין ה70 זאבים..), גם את נהנית מרשת כבישים, תאורה, פינוי אשפה, ועוד ועוד - 

מלבד זה, יש דברים שאם תצטרכי, תהיה לך רשת הגנה של המדינה. זה בדיוק כמו שתאמרי שהביטוח שהזכרת "לוקח את כספייך", כי לא נזקקת לו.

ט. ה"חוק" אכן דואג שהתוצרת הלאומית תגיע גם אלייך גם לאחרים, לפי הצרכים. בוודאי שתמיד אפשר לשכלל. אבל זה העיקרון - התוצרהלאומי בסופו של דבר הוא לרווחת הכלל והפרטים.

ומה זה "הטיסות ההוללות של חברי הכנסת"?.. מניין בא ה"היתר" של הוצאת שם רע הזה?  חברי כנסת לא מקבלים "טיסות" ע"ח המדינה. ומי שמקבלים כשהם עושים שליחות לאומית (שרים וכד'), יש לך סטנדרטים, מה מותר בשביל מה.  נסיעה אחת של שר הכלכלה, למשל, מכניסה למדינה לאין ערוך מעלותה..  זו עבודתם, בשביל זה נבחרו. וכי טיסות של "מגייסי תרומות" לכולל כלשהו, זה בסדר, ושל נציגי המדינה עבור המדינה לא?..

תמהני, מה המוטיווציה לקטרג על המדינה. אני חושב שזו מוטייוציה מוטעית, ומולידה גם סברות לא-ישרות. ולא זו הדרך לחיזוק ערך לומדי התורה.

הדוגמאות והמשלים שלך הם ממצוות עונה, מקיום יחסים, וכו'

אתה לא יכול להביא דוגמאות אחרות, חייב להכניס את זה לכל נושא?

למרות שאתם כביכול באותו צד בדיון.

ממקום של נער גבעות שונא רבנים הוא הלך ללמוד בישיבה....

יזהר צדק לגמרי.

יש פה כאילו אותה אמירה - משני כיוונים שונים בתכלית.

בטוח לא הולך לאברכים,

המדינה מפרישה אותו לתיאטרון הבימה, לכדורגל, לאוניברסיטת חיפה ולתקציב הבחירות,

הכסף של המיסים שלי הולך לאברכים.

גם אני בעד.

לא יעבירו את המיסים שלי למי שאני לא רוצה

ואת הכסף של המיסים אני וכמוני ניתן לאברכים.

תאמין לי כולם ישמחו, גם מי שלא מעוניין לפרנס את האברכים (מפסיד)

וגם מי שכמוני ומעוניין פלוס לעשות איתם הסכם יששכר וזבולון, אז תנו לי להחליט מה לעשות בכסף שלי.

בעצם אתה הוא זה שזקוק לו והוא הנותן לך.

אבל ראוי שכל הנהנים יעשו זאת על חשבונם הפרטי ולא על חשבון הציבור

אני ממש לא היתי יותר מאושרת, אם בעלי היה מהנדס והיה מביא עוד עשרת אלפים שקל בחודש!!!

צריך לחיות נורמלי, ככה אני חיה

למה כשזה מגיע ללומדי התורה כולם קופצים?

כשראשי ממשלה ושרים חיים על חשבון הציבור זה בסדר? זה מדובר על מליונים לא על כמה מאות שקלים אומללים.

מי שמאמין שאלוקים שולח את הכסף, מאמין שגם אם המדינה לא תיתן אז יהיה לו.

עובדה שהיה קיצוצים בביטוח לאומי , בקצבאות ילדים. אז מה את חושבת? היה לי רגע צל של ספק שבגלל זה בעלי יפסיק ללמוד , ממש לא!!!!!

כסף זה רק ניירות, אם זה לא יגיע מהממשלה, זה יגיע מכוון אחר. על כל אחד נגזר  מראש השנה עד ראש השנה כמה כסף יהיה לו באותו השנה ושום קיצוצים לא יעזרו!

מיקי לומד מיני עובדת . יופי של תורה ומלאכה

והתנגד להתפרנס מלימוד תורה

הרב גדליה נדל

אין עוד שום רב חרדי בשיטה הזאת

זה שיש את הרמב"ם והרב נדל זה לא מחייב את כולם לנסות להיות ת"ח בלי להשקיע את עצמם רק בתורה

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.