באפו טבעי, אם הבעל לומד (זה לאו דווקא בלימוד תורה, אלא שלימוד תורה בישיבה בדרך כלל יותר אינטנסיבי), ואינו עובד אז, או עובד פחות, אז ההסתדרות עם המילגה שנניח מקבל והכנסה של אשתו אם עובדת, ואולי הכנסה שלו "מהצד", היא פחות מאשר אם עובד, לפעמים.

אז אם למישהו זה משמעותי מאד, זה יכול להיקרא "הקרבה" מסויימת, תלוי בנסיבות הספציפיות, בתנאים, לפעמים גם הורים.

לעומת זה, ממבחינת בנין הבית, רוחניותו, תשתיתו התורנית - לפעמים ה"הקרבה" יכולה להיות דווקא ההיפך, תלוי גם מה הבסיס התורני שכבר יש לאיש, ומה אישיותו. 

מבחינת הזמן זה לזה, אין בעיה לדעתי. אדרבה, יש איכות כשיש עולם רוחני משמעותי.

והתחלה של בית על חיי לימוד תורה במרכז, למי שאכן מיישם זאת כראוי ומידותיו מתוקנות גם בביתו, ויקבע גם אח"כ עיתים לתורה כראוי, זה ממש תורם יופי לבנין הבית והאישיות של שניהם. השקעה לטווח ארוך.

בהשקפת עולמן. 

באישיותן.

אם חשוב לה שבעלה ילמד תורה, והיא תופשת שזה בנין ערכי של הבית, וזה מענין אותה יותר מרמת ההכנסה באותו זמן, והיא לא מישהי שנושא הכסף מאד מלחיץ אותה - אז היא תשמח.

לא כל אחת ככה.

שזה לא בדיוק שמי שלא התחתנה עם אברך זה בגלל שהיא מרגישה שההכנסה חשובה לה יותר מהערכיות של התורה.

ויש משפחות של אברכים שאני מכירה שחיות יותר טוב ממשפחות שבהן הבעל עובד, מבחינה כלכלית...

(אולי כי תמיד חושבים שמי שהוא אברך אין לו כסף ולכן צריך לעזור, אבל סתם לשכן ממול שעובד קשה ומקבל קצת יותר ממינימום לא צריך לעזור, כי הוא הרי עובד..).

גם מי שלא אברך יכול להיות אדם שהתורה היא מרכז חייו.

וגם מי שלא אברכית יכולה להקריב הרבה כדי שבעלה ילך ללמוד בזמן שהוא יכול לעזור בבית וכד'.

גם לא כתבתי כך.. אלא לכיוון השני: שאם חשוב לה שילמד תורה, והנושא של הכסף לא מאד מלחיץ אותה - אז היא לא תהיה מאלה ש"לא מתאים להן".  וגם שלא תמיד ההכנסה פחותה, אלא לפעמים.

ובוודאי יתכן שאדם שאינו אברך, התורה היא מרכז חייו. למשל, שלמד כמה שנים - וכעת עובד במה שמתאים לו, וקובע עיתים בכל זמן שיש לו, וחי עפ"י זה וכד'. ובוודאי גם נכון מה שכתבת על אשתו של אדם כזה. אשרי חלקם.

אכן, "התחלה של בית" עם לימוד תורה, אינטנסיבי, כפי שכתבתי לעיל, בדרך כלל עוזרת לזה. תלוי גם באיזה שלב בחיים מתחתנים.

ה"אמונה" שלך זה בסדר גמור,

אבל אני חושב שגם פותחת השרשור, לא דיברה על מה שאת מתייחסת אליו.

היא שאלה מן הסתם על שנים ראשונות לנישואין. לא על "כל החיים".

ומה זה "ללמוד תורה שנים"? כדי להיות עם קישור רציני לתורה, צריך אכן בדרך כלל ללמוד שנים. יש אנשים שאחרי כמה שנים שלמדו, ולעיתים אחרי שנים ראשונות לבנין הבית, שלמדו - לומדים גם מקצוע, ועוסקים בו, ומקיימים כדברייך "תלמוד תורה עם דרך ארץ"..

כך שזה מקל על האשה שיכולה לאפשר לו את המשך ההתחזקות הרוחנית ובניית הבית על ערכי התורה.

על התורה (של הבעל), על העבודה (של האשה), ועל גמילות חסדים (של הההורים).

ואידך זיל גמור.

לא כתבתי אחרי לידה,

כתבתי שמלא פעמים נסעתי למיון ללידה וזה היה סתם, חשבתי שמיותר להוציא אותו אם במילא מסיים עוד שעתיים כי עד שאתקבל ואעשה מוניטור וכו'. כשסיים התקשרתי.

זה לא שבחיים הוא לא מפסיד כולל, אבל זה כי הוא מחליט שהוא רוצה להישאר כשאני אחרי לידה וכו, באתי להגיד שזה לא בא ממני, לי קשה להגיד ,אל תלך היום ללמוד כדי לעזור לי.

אני יודעת מה זה אברך וזה לא! בעל צריך להיות עם אשתו הזמנים מסויימים לוותר זה לא טוב לאף אחד

כנראה את לא מכירה אותי משרשורים אחרים, אז תקראי קצת אחורה

אני האחרונה הפריארית, אבל בשביל לימוד התורה של בעלי אני מותרת!!!! זאת בחירה שלי מתוך שמחה.

גן עדן עלי אדמות

אבל הרבה מאמץ בשביל לקנות אותו. גן עדן זה לא בחינם

מה ההשקעה הנדרשת?!

ראשית כל יש את הפן הכלכלי וזה הרבה תלוי בהכנסה שיש לך כתור מפרנסת. האם את מביאה הביתה 4 8 או 12

בכל מקרה כל אחד כאן במדינה לא ממש גומר חודש השאלה מה עושים בינתיים

בדרך כלל זה אומר רמת חיים נמוכה יותר ויותר להתחשבן על קניות,

מצד שני זה להיות מאוכלי המן -הרבה אמונה הרבה ביטחון והרה הרבה ניסים וס"ד

יש את העניין של סדרי הכולל שאת רוצה לשמור עליהם מכל משמר וגם הזמנים שמעבר אם ישנם,

וזה גם תלוי בשעות הלימוד שלו . אבל בזה יש לזכור שלא תמיד אדם עובד ובכל מקצוע פנוי יותר הביתה

אז זה אורמ לפעמים ללכת ל US לבד , לתמרן בקושי עם ילד חולה , להתארגן לשבת לבד, וסתם לוותר על הנוכחות שלו בבית

אבל שוב - זה תלוי בכמה הוא לומד ולא כל עבדוה של הבעל מאפשרת יותר מזה

חוץ מזה - אין דבר יותר טוב מזה שהייתי מאחלת לעצמי

בני תורה רציניים הם .. טוב אין לי מילים . חפשי את השיר אבל באמת הוא מלאך, ותדעי שזה כפשוטו

אני מכירה כמה משפחות אברכים ורובם כן עוזרים להתארגן לשבת ולתמרן עם ילד חולה

נראה לי שזאת עניין של מידות, מה זה קשור ללימוד תורה?

ונגיד עם ילד אחד אפשר להסתדר לבד אבל לנו ברוך השם יש 6 ומתחילת החורף 5 מהם כבר היו חולים, יש כאלו שפעמיים

איך אפשר להסתדר לבד? גם לבעל יש אחריות לילדים שלו

אבל אם את והוא רוצים יותר והחלטתם שביום שישי הוא לומד עד שעה לפני שבת, אז זה חתיכת התארגנות...

(כמובן שלא כל זוג חייב לבחור דבר כזה )

ולגבי ילד חולה - כמובן שהילדים הם של שניכם 

אבל בראש רשימת העדיפות עדיין נשאר הלימוד שלו

זה אומר לצורך העניין ללכת לעבוד אחרי צהרים במקום בוקר שאז ההספקים שלו עם החברותא גרועים יותר

או לקחת את הילד לשים אותו אצל ההורים שזה מתאים רק לילד במצב טוב ודורש עוד נסיעה של שעה בערך 

עדיין אם יהיה עומס בעבודה ואל אוכל להשאר - הוא ישאר . 

אבל נקודת המוצא הוא כמה שפחות להפסיד כולל וכשאתם משתלדים גם עוזרים משמים

אתם אלה שתחליטו בסופו של דבר מה הכי טוב בשבילכם, ותנסו יחד למצוא את האיזון שהכי מתאים לכם..

יש נשים שלא יפריע להן שבעל חוזר בחצות ויש כאלה שחייבות אותו בערה עם המקלחות.

נכון, בעל עם מידות טובות ידע להתבונן יותר בצרכים של אשתו והשיקול של הבית יגבר מבחינתו הרבה פעמים,

(אצל האישה השיקול של לימוד התורה צריך לתפוס מקום ראשון) ויחד הם יחליטו איך לנתב את הבית..

לבנותבית של תורה זו זכות עצומה לאין ערוך, התורה היא מה שבונה ומעדן את הבית, מכניס יר''ש, ובכלל, מי יוותר על הזכות לעשות קצת נחת רוח לרבוש''ע?

שאת יודעת שאת לא רוצה להוציא את בעלך מהעבודה כי בסופו של דבר בסוף החודש תקבלו משכורת

בשונה מבעל אברך שלא מביא לך הכנסה מיידית אז זו עבודה נפשית קצת קשה יותר

אבל נכון, גם בעל עובד לפעמים את צריכה להתמסר לעבודה שלו וזה מעצבן נורא 

אצלי מאוד קשה הקטע שאני לא כ"כ רואה את בעלי ביום יום

בבוקר אני יוצאת מאוד מוקדם  חוזרת אחרי שהוא כבר יצא לכולל אחה"צ, מחכה שישוב לשעה וחצי בערך (שזה בדיוק השכבה של הילדים והוא עוזר לי) ואחר כך הוא חוזר ב-11 בלילה כך שאני צריכה להיות גיבורה כדי להישאר עם עיניים פקוחות.

כל התקשורת שלנו היא בערך בטלפון, וזה גם מאוד קשה כי אני כל דבר מסתפקת אם להפריע לו באמצע? או לא? זה מספיק חשוב? או לא?

בעלי ב"ה לומד ברצינות וברצף ואני לא רוצה לקטוע לו את זה... מצד שני, כל פעם אני מרגישה גיבורה מחדש שאני לא מתקשרת... ואני גם אומרת את לו את זה והוא מאוד מאוד מעריך את ההקרבה הזו...

מלחמה לא פשוטה בכלל

צריך להילחם על להיות ביחד!

אני לא מדברת אפילו על אנשי עסקים שטסים כל שבוע לחו"ל, או פוליטיקאים וכו.

למה יש כאלו שהבעל יהלומן אז הם מוכנות להיות גם שבוע לבד כל חודש עם הילדים כי הבעל טס לחו"ל, אבל כשזה מגיע ללימוד תורה הם לא מוכנות להישאר לבד.

אני חושבת שאם בעלי היה איש עסקים או אפילו היה לנו עסק, היתי רואה אתו הרבה הרבה פחות מאשר הוא לומד בכולל.

על הפן הכלכלי לא אדבר, כי ב"ה אנו בהחלט חיים על גמילות החסדים של ההורים, שנותנים ומסוגלים לתת מעל ומעבר.

על ההשקעה הנפשית: אכן, כל זוג מחליט לעצמו כמה להשקיע למען הלימוד וכמה לוותר למען הבית, אבל ההסתכלות הכללית על הלימוד צריכה להיות שמשתדלים לעשות הכול בשביל לא לבטלו.

ההבדל בין עבודה ללימוד תורה הוא שבעבודה יש לך בוס שיושב על הראש ו"מכריח" אותך לעבוד, ואם אתה עצמאי - אתה צריך לעבוד מספיק כדי שתגיע למאזן מסוים, אך בלימוד תורה האדם קובע לעצמו את ההספקים, ולפעמים הם נראים מן הצד כלא-מוכרחים ודרישות מוגזמות.

התפקיד של האישה בזה זה לעודד את הבעל לעמוד בהספקיו, לאפשר לו את הפנאי (הנפשי, בעיקר) לעמוד בהם, ולשלוח אותו ללמוד בכל עת שמתאפשר.

אותה הקרבה (ואף יותר) יכולה להיות גם כשהבעל עובד ומשתדל לקבוע עיתים לתורה. 

ב"ה בעלי היה אברך עד עכשיו 

והשנה התגייס (לאחר 10 שנות ישיבה)

ומשהו שממש ראינו זה שיש למי שלומד תורה ברכה בכסף

יכול להיות זוג ששניהם עובדים ואין ברכה יש הוצאות לא צפויות 

וראינו עיין בעיין איך היה כשהיינו צריכים 

חוץמזה שכשאת מתחתנת עם בן תורה בסיס הבית שלך שונה 

המידות שלו שונות ועבודת המידות היא אחרת לגמרי

אלא שראיתי שיש יותר ברכה 

וכמובן 

שחשוב מה המרכז והמוקד של הבית גם כשהבעל עובד

וגם כשהוא אברך 

יכול להיות אברך שמרכז הבית שלו זה כסף / דברים אחרים

אישה מפרנסת עיקרית (לא שזה פסול או משהו)

בד"כ חיים מעט יותר בצמצום

שעות הלימוד המרובות קיימות גם בעבודה

רק ששם מקבלים עליהם תגמול כספי גדול יותר

ובאברכות תגמול רוחני גדול יותר

אבל אצלנו האברכיות ממש לא נראות ככה..

אפילו לא כולן לומדות הוראה! פלא!

יש מלא שלומדות משפטים ביולוגיה כימיה אדריכלות עו"ס... מה שתרצי. אפילו מאסטריות ודוקטורנטיות. מסתבר שהתאור שהבאת לעיל לא מאפיין בכלל אברכיות...

ככלל, אני לא מכירה כאלה שמגבילות את עצמן רק כי הבעל לומד תורה.

ויר''ש לא מתבטאת (ברוב המוחלט של המקרים) באורך החצאית ובמקצוע של האישה, גם לא בדברים חיצוניים אחרים.

התורה חיה בבית בהרבה מובנים אחרים, אבל התחום ההלכתי משתנה מבית לבית וא"א להסיק ממנו על הכלל..

זה מאוד באופנה שלהגיד שלא, אבל זאת האמת.

היא נמדדת כמובן גם בעוד הרבה דברים, אבל זה בזה.

עם מחלוקת פוסקים/החמרות למיניהן. לא במקומות בהם ההלכה ברורה.

9 שעות ביום לתורה ו 3 שעות לעבודה. זה נקרא אצל הרמבם "לקבוע עיתים לתורה"

(לא חכמה לצטט חצי רמב"ם )

מלבד זה אין מי שלא חולק על הרמב"ם הזה אבל OK זכותך ללכת כמו הרמב"ם

ובסדר אם אתה מתכוון לרמב"ם אז סליחה על הביטוי 

יש עשירים שרוצים לתרום ללומדי התורה

רוב הכסף שמקבלים אברכי כולל זה מתרומות של עשירים, אז למה שלא יקבלו אברכים כסף אם יש סידור שכבר הומצא מ12 השבטים של יששכר וזבולון?

המערכת דפוקה מהיסוד ולהיטפל רק לישיבות כמו שעושה התקשורת הישראלית זה עלוב ולא מקצועי.

אני בעד לבטל את תקציב הישיבות, יחד עם שאר הבטלנים החילונים. לא קודם !

ודוקא בעלי בכולל שהוא מרוויח יותר ממני ואני לא מרויחה מעט. כך שאין לי בעיה שיקחו את ה800 שח ולא יעשו טובות ויבכו על זה שגונבים מהמדינה כסף בשביל כולל.

והכסף בכולל זה מתרומות מעשירים, באמת מאוד קשה להתקבל לשם ,אבל בעלי מאוד מוכשר

סליחה זה ממש דיבור של חילונים ששונאים את התורה.

ולגופו של ענין:

הבטחת הכנסה ממש אין לנו, נראה לי שכבר לא מקבלים בכלל .

הנחה במעון יש, אבל בזכות כל אוהבי התורה שיצאו וצרחו שנה הבאה גם זה לא יהיה.

הנחה בארנונה יש לי מעט, פחות 100 שח בחודש...

ב. היא מקבלת מהמדינה לא יותר מסטודנט למשל. רק לימודים באקדמיה שווים את ההשקעה??

ההפך הוא הנכון, סטודנטים משלמים הרבה מאד.

ההטבות מהמדינה מגיעות פר הכנסה בלי קשר למקצוע.

ובלי לדבר בכלל על המלגות שסטודנטים מתקיימים מהן..

היום אדם שטרוד בפרנסתו לא יכול ללמוד תורה בנחת.

מה מפריע לכם שאנשים שרוצים חלק בתורה עוזרים להם ללמוד?

כי זה חלק מהאינטרס של המדינה כמדינה יהודית לתמוך בלימוד תורה.

וכמו שיש מפלגות שמתנגדות לתקצוב ישיבות, כך יש מפלגות שמתנגדות לתקצוב סטודנטים, אמנים, תרבות ובידור והרש"פ.

ככה זה בקופה ציבורית, לעולם אין תמימות דעים.

די"מ, אני באמת לא מצליחה להבין את הטענות שלך.

אתה חי בעולם ורואה בעצמך שא''א לגדול להיות תלמיד חכם וגם לעבוד, אין סיכוי במציאות שלנו!

אז מה הפתרון שלך?

לגדל דור של בינוניים בלימוד?

לוותר על תלמידי חכמים?

מאז ומעולם המציאות פעלה בצורה כזאת, חלק עובדים וחלק לומדים כנגדם.

שבט לוי עסק בקודש והתפרנס מתרומות ומעשרות, הסכם יששכר וזבולון וגם במלחמות ישראל בימי דוד.

נכון, אולי המצב לא הכי אידיאלי, אבל ה מה שיש לנו במציאות הקיימת.

התורה בארץ פורחת כמו שלא  פרחה מעולם, כמות הישיבות שוברת שיאים וממשיכה רק לגדול.

וזה נפלא! וכל זה מתאפשר בזכות תומכי תורה רבים כ"כ.

פעם היה גדול דור אחד או שניים והשאר בעלי בתים, היום תלמידי חכמים שוטפים את הרחובות.

לגבי הטענה הראשונה שלך-

גם לסטודנטים זה קורה. תלוי מי יושב בממשלה.

חו"מ, שסטודנטים מפגינים וזוכים לסיקור תקשורתי שמגביר את הלחץ הציבורי (ע"ע מחאת הקוטג)

עם תקשורת כ''כ עויינת אין לחרדים כמעט סיכוי להיאבק.

סחטנות קואליציונית תוכל לקרוא כמעט לכל דבר שמורכב ממנו תקציב המדינה, כי לעולם אין על קונצנוס על הדברים האלה.

החרדים מייצגים את הבוחרים שלהם בממשלה, והם קבלו מספיק מנדטים כדי להיאבק על הצרכים שלהם.

לא הוגן להפנות אצבע מאשימה כלפי ציבור מסויים כשממשלה שלימה פועלת בדיוק באותו אופן!

וחוץ מזה - התורה נמצאת כאן. ובגלל זה הרבה אברכים אמריקאים באים ללמוד כאן בארץ

ה' נתן לנו את התורה כדי שנלמד אותה. בשביל זה נברא העולם.

לצאת ולעבוד זו קללה שקיבלנו בגלל חטא אדם הראשון.

בתור אחת שבעלה אברך, לא ישראלי, לא מקבל שקל מהכולל ובטח שבטח לא מהמדינה, לימוד תורה הרבה יותר חזק בארץ ישראל. תמיד היה ותמיד יהיה.

היהדות התורנית היא חלק מהציבור הישראלי וככך יש להם גם חלק בהחלטות במדינה. אז כן אם הם 'דורשים' כספים לישיבות וסיבסודים למשפחות ברוכות ילדים, מותר להם. כמה כספים הולכים לארועי תרבות ריקניים מבחינתי? כמה עזרה לערבים ובני מיעוטים? 

נשים דתיות יוצאת לשוק העבודה  מ א ד  מוקדם. הן חרוצות ועובדות ביעילות גבוהה יותר מהציבור החילוני- זה מוכח. אחוזי הפשע בציבורני פחות משמעותית מבציבורים אחרים- שוב פחות כספים מבוזבזים על הציבור שלנו. ויש עוד מליון דוגמאות.

הקב"ה הוא היחיד שנותן כספים ולוקח כספים. לא שום שר או בוס או תואר. חבל שאנשים בוחרים לשים עצמם לאל ובמקום לתמוך בציבור שבגדול תורם ותומך ולא עושה בעיות, בוחר למרר את חייהם ולהציק להם.

התורה תמשיך להלמד, אנחנו נמצא דרכים יצירתיות להתקיים ולתמוך זה בזה.

(הנ"ל נאמר כמובן על בני תורה שבאמת יושבים ולומדים. אלא שלא רוצים/לא יכולים/מבזבזים זמנם גם כך, לא עליהם מדובר)

ודרך אגב פה כן פה באמריקה איפוא שאני מתגוררת כל האברכים מקבלים תמיכה ממשלתית,לומדים ואינם עובדים כמעט ובזה אינם שונים מהרבה מהגויים פה

מלגות, הנחות בתצ"ח ובעוד 1000 דברים.

אברכים משלמים?

סטודנטים אולי מקבלים ואולי לא מקבלים מלגות, שום דבר לא מובטח להם.

אברכים תמיד מקבלים.

סטודנטים נשואים עם ילדים מקבלים משהו שדומה לתמיכה באברכים. וגם זאת רק לאחרונה.

דיבורים באוויר. מדינת ישראל משקיעה בסטודנט הרבה הרבה יותר מאשר באברך. גם סטודנטים למדעי הרוח והצילצולים.

400 מהמדינה, וכל השאר מעצמו, מתרומות וכו'.

אין כלל מקום להשוואה בין ההשקעות הנדרשות להקמה והפעלת אוניברסיטאות לזו הנדרשת מהקמת והפעלת ישיבות.

ובנוסף זה כלל לא הנושא, הנושא הוא כמה משלם הסטודנט וכמה משלם האברך.

האברך מקבל כסף והסטודנט משלם כסף (בין 10 ל 40 אלף שקל לשנת לימוד)

זה לא בא בצורת מלגה אוטומטית לחשבון הבנק, אלא בצורת מלגות שונות שמקבלים ע"י מילוי טפסים, או ע"י תרומת כמה שעות סמליות לטובת הציבור, וכן מלגות נדיבות למצטיינים, לדוקטורנטים. על כל אלו מצטרפים כמובן הנחות משמעותיות בתח"צ, בגנים לאומיים ובעוד אלפי מקומות.

לגבי העלויות - ממש לא נכון. לא סתם השוותי למדעי הרוח. שם אין מעבדות ואין הוצאות מחקר גבוהות. ההוצאה הישירה על התלמידים, בהתחשב ביתרון לגודל, ממש לא עולה בהכרח על עליות הלימוד של אברך. ואם יש הפרש - הוא נובע בעיקר מהפרש השעות של ההוראה הפרונטלית.

והדוקטורנטים מקבלים שכר עבור עבודתם כעוזרי הוראה ומרצים זוטרים.

האפליה לטובת תלמידי ישיבות היא כה בוטה ובולטת עד כי ממש אין טעם להכחיש אותה.

באשר להוצאות המוסד, גם במדעי הרוח והחברה ההוצאה גבוהה הרבה יותר מאשר בישיבה וזאת בשל ריבוי המורים וההיצע הגדול של קורסים בנושאים שונים ומכאן גם מספר גדול של מורים חוקרים ומרצים יחסית למספר התלמידים.(רק בירושלים יש למעלה מאלף קורסים בפקולטה למדעי הרוח!) 

בסטודנט המדינה משקיעה יותר מאשר באברך. יש גם יותר צורך, כי הוא צורך יותר משאבים. אחלה. לכן הוא גם משלם שכר לימוד.

ההתמקדות בשורה התחתונה של כמה כסף מקבלים/משלמים היא מגוחכת. אם ללימודים בכולל הייתה עלות כמו ללימודים באוניברסיטה - האברך היה משלם שכ"ל בערך פי שניים מהסטודנט, ע"פ הנתונים הקיימים כיום של תמיכה כספית במוסדות ובתלמידים.

אתה כותב דברים שקריים ולא נעימים.

אני אשת אברך, לא מקבלת הבטחת הכנסה, לא מקבלת הנחה בארנונה, מקבלת הנחה במעון בגלל שאני אמא שעובדת 40 שעות בשבוע והודות ליאיר לפיד, בגלל שחטאתי ואני אשת אברך מעלים לי דרגה בתשלום למעון. (סתם, לתת לי עונש על זה שאני נשואה לאברך. אם למשל הייתי נשואה למחבל לא הייתי מקבלת את העונש הזה)

בעלי מקבל מהכולל בדיוק 400 שקלים בחודש מהמדינה. כל השאר (בערך 700 ש"ח זה מתרומות)

אם תסתכל על תקציב המדינה, יש פה אוכלוסיות שמקבלות הרבה הרבה יותר מחרדים- החל מערבים וכלה בתושבי פריפריות שחיים על ביטוח לאומי.

אז לכתוב משפט כמו :"בכל מקרה, אין בעיה עם לומדי תורה, רק שבענו הצגות כאילו המדינה לא נותנת כלום... שילמדו בלי לבקש נדבות"

זה פשוט מגעיל.

משלמת ארנונה מלאה שום הבטחת הכנסה  והדרגה הנוספת במעון (על שני ילדים )

הבעיה היא שגונבים ממני כסף דרך מס הכנסה ומע"מ ודלק בשביל לממן כל מיני בטלנים בכדורגל, בתרבות, באומנות וגם קצת בישיבות.

תבטלו את הכל ותשאירו את כספי אצלי.

יש רב שפסק כך שאתה הולך לפיו או שפסקת לפי עצמך?

יששכר וזבולון שמעת?

על שבט לוי שחי רק מתרומות בזמן שהם למדו תורה והיו מלמדי תינוקות שמעת? וידוע שכיום כל תלמיד חכם בבחינת 'שבט לוי'.

חוץ מזה, יש סוגיות שהחומרא אתי לידי קולא, ואין לך באמת איך להמלט מהסוגיא ע"י החמר והימנעות מהכרעה.

כל אותם אלפים רבים, שרבים מהם כלל אינם מתאימים לעסוק בתורה, רק מוזילים את קרן הלימוד.

אילו היו רק הגאונים האמיתיים משקיעים את חייהם בתורה המצב היה אחר לגמרי.

אם אחד יכנס לתלמוד לא יהיה לנו שום מורי הוראה 

אין דבר כזה "מי שאמר ל18 שעות שיגדלו ת"ח יגיד גם ל6 שעות"...  זו המצאה.

והחפץ חיים לא היה "המון" בחנות שלו - זה דמיון.

ולא כל נער יכול להחליט שהוא "פוסק כרמב"ם" כשהוא רוצה וכשו"ע כשהוא רוצה.

ולא "כל הדורות" פשוט "קפצו לביהמ"ד"...  רבי חיים מוולוז'ין לא סתם בנה את המוסד הזה. 

ו"מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו", באופנים שונים. 

ובוודאי שלכלל ישראל נצרכים לומדי תורה רציניים ושקדנים כאויר לנשימה. בלי להיכנס כעת למי מתאים מה, ולכמה.

וגם לקבל מה"מימסד" אין שום "עבירה" כזו. מי שרוצה ללכת כמו "נטורי קרתא", שלא יהפוך את זה ל"הלכה".. יפה מאד לזכות את המימסד.

אני לא אכנס כעת ל"התמקחות" הזו כאן, רק ראיתי לנכון להעיר, כי זו נהייתה "שיטה" משונה, שמדלגים בקלילות על כל מיני גדולי עולם, ומגלים את הרמב"ם וכד', כאילו הם לא ידעו או סתם "התחמקו"...

ומה שכתבת פה   http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t686297#7587669

זה יפה מאד. אשריכם ואשרי חלקכם.  וכן אמר הרצי"ה זצ"ל. ו"הרגיע" את הדואגים על כך ש"מקבלים כסף", באומרו: אם היו יודעים מה שאתם תורמים ע"י הלימוד..  ובוודאי שמזה יצמחו מרביצי התורה ומורי ההוראה הגדולים לעם ישראל, מלבד הערך העצמי בכל רגע.

היכן כתוב בדברי שזה "מה שכולם צריכים לעשות"?..  אני התייחסתי בדיוק לדברים שעליהם כתבתי..

[לגבי הרמב"ם והלימוד, זה לא נכון. ה"כסף משנה", רבינו יוסף קארו בעל השולחן-ערוך, בהשגתו הארוכה על הרמבם, מתייחס לדבריו "על ההספקות שנותנים גם לרבנים גם לתלמידים", כלשונו שם]

זה לא הנושא שהתייחסתי אליו.

והב"י כותב מפורש בתחילת דבריו על הרמב"ם, שרואים מדבריו שזו היתה תופעה מצויה.

ואמנם מסתבר שלא מדובר שם בדיוק על מה שאתה מדבר עליו, כ"תופעה" שקיימת היום ("כולל" לאורך שנים רבות מאד, כתופעה מצויה, שאני מבין שלזה התייחסת).

והיו דורות שהיה מקובל שמי שמשיא ביתו לת"ח, היה נותן "קעסט" - דהיינו, מחזיקו על שולחנו כמה וכמה שנים שיגדל בתורה. זו היתה תופעה לא נדירה, עוד לפני וולוז'ין.

ובימי התלמוד, דורות ראשונים שהזכרת, אמר רבא לתלמידיו שלא "יתחזון לפניו" ביומי ניסן ותשרי, שאז עונה חקלאית בוערת, כדי שיוכלו כל שאר השנה לשבת וללמוד בשקט..

יש שינויי זמנים ותנאים. כבר אמרתי, אינני מתייחס ל"תופעה" מסויימת, באיזה מימדים היא אמורה להיות, האם מחנכים ל"נורמה" כזו, וכמה אכן מתאימים לה. אינני יודע. יש בכך צדדים שונים, תלוי בתנאי החיים, באנשים, ובהרבה דברים.  אני לא חושב שכל אחד יכול להכריע בזה לכלל עם ישראל. בוודאי לא אני. ולא תמיד ניתן להקיש מתקופה לתקופה. יש ממש "חיבורים" רציניים בנושאים האלו. ספרים.

מה שכן, מישהי כזו שכתבה כאן, שהם במאמץ משותף מגדלים בעל ת"ח ששוקד על התורה, בעמל ובשמחה, והכרת ערך הענין ע"י שניהם ושניהם משקיעים בכך באהבה וברצון כדי לגדל לעם ישראל תלמידי חכמים אמיתיים - אין ספק שהם עושים דבר גדול וראויים לכל שבח. אשריהם ואשרי חלקם.

במשנה בסנהדרין מבואר שהאפיקורס אין לו חלק לעולם הבא ושאלו בגמ' (סנה' צט: אפיקורס כגון מאן – כגון הני דאמרי "מאי אהנו לן רבנן, לדידהו קרי לדידהו תנו" (פי' מה מועילים לנו רבנן, הרי הם סה"כ לומדים לעצמם). ופירש"י דהם אפיקורסים כי אינם יודעים שהעולם מתקיים עליהם! 

אז מהר תחזור בך תעשה תשובה ואל תכנס לתוך הגדר הנ"ל 

אם לא יהיו תלמידי חכמים לאיזה רבנים הילדים שלנו יפנו שאלות בהלכה?!

אדם צריך לעבוד לפרנסתו ולא ליפול על הצדקה.

לא רציתי ולא תכננתי מראש חיי אברכות אבל קיבלתי כאלה די בגדול... (חיפשתי אדם טוב לב עם תקשורת בין אישית טובה ושיהיה גם תורני, ועל הדרך קיבלתי אברך שבגיל 34 נהיה גם רב ...)

ברוך ה', אצלנו למרות שהבעל תמיד (ועדיין) לומד תורה, הצלחנו תמיד לחסוך, קנינו בית ובדיוק סיימנו לשלם עליו. אבל זה גם היה עם הרבה תמיכה מההורים (לא חודשית, אבל בקניית הבית הם עזרו, וגם בהלוואה שהם נתנו לנו שהחזרנו להם בלי ריבית...). אני זוכרת שכשהתארסנו, אבא שלי שאל את בעלי איך הוא "יקיים את הכתובה"... בעלי המסכן לא מבין בכלל בדברים האלה, ודי קיבל הלם, אבל היום ההורים שלנו מודים שהם טעו, כי אנחנו יחסית מאוד מסודרים (אומנם לא כמו האחים שלי העובדים בהייטק, אבל ברוך ה' לא חסר דבר). אני חושבת שבאמת יש ברכה בכסף... וצריך גם לסמוך על ה'. אני זוכרת את השנים שכל קיץ מחדש - לא היה לי מושג ממה נתפרנס במשך השנה כי לא היתה פרנסה "מסודרת", בעלי לא דאג אבל אני כן, עד שראיתי שבאמת כל שנה עד אחרי החגים, פתאום הכל מסתדר ויש פרנסה בשפע שמספיק לנו.

אומנם זה גם דורש הקרבה. לפני שקנינו דירה גרנו במקום מרוחק בקראוון ונסענו הרבה בטרמפים. גם היום אין לנו אוטו ואנחנו חוסכים בזה, ובכלל חסכנות היא דבר שאני חושבת שחשוב מאוד לחיים. בדברים החשובים אנחנו לא חוסכים, אבל בחיי היום יום ובדברים הקטנים בהחלט כן. גם את הילדים אנחנו מחנכים לחשיבה על מה מוציאים ולמה וזה חשוב (בהחלט אני יכולה להסביר לילדים שאין לנו אוטו כדי שנוכל לחסוך ולעזור להם כספית כשהם יהיו גדולים, או שלא קונים כל צעצוע/ממתק שרוצים ואם יש משהו ספציפי שרוצים חוסכים כדי לקבל אותו)

בקשר ללימוד התורה, ברוך ה' אני חושבת שאני נותנת לבעלי ללמוד הרבה, אבל גם הוא קשוב מאוד לצורכי הבית ומבין ויודע מעצמו מתי הוא צריך לתת יותר יד. אז נכון שבערב אני לרוב זאת שנותנת לילדים ארוחת ערב, מקלחת והשכבה הכל לבד, אבל הוא מוציא אותם בצהריים מהמסגרות, נותן להם לאכול ומשעשע אותם עד שאני חוזרת מהעבודה, כך שלא חסר להם זמן אבא (כן חסר לנו זמן "יחד" אותו אנחנו משלימים לרוב די מאוחר בערב...)
 

היתרון הגדול, לפחות של בעלי, שכשאתה נמצא במסגרת כזו, זו עבודה תמידית על המידות ולכן אתה מאוד קשוב, אבא טוב, בעל טוב, וזה היתרון הבאמת גדול. לרוב החברה האלה הם גם היותר "עדינים ורגישים" ופחות "אנשי מעשה" ואני לא יודעת אם זה מתאים לכל אחת.. לי זה לרוב טוב, ולפעמים בדברים שמציקים, אני מנסה קצת לגרום לבעלי להיות יותר "מעשי".

בקשר ל"דוסיות"... בעלי יותר "דוס" ממני, למרות שאני חושבת שאני יחסית כן דוסית אבל לא כמו בעלי.. עכשיו הוא כבר רב לתלמידים, ואני צריכה הרבה פעמים לשמש יותר דוגמא, אבל אני משתדלת כן להיות עצמי ואם יש דברים שלא מתאימים לי, אני לא ממש עושה אותם, למרות שאני לא יעשה את זה במופגן מול התלמידים שלו (נגיד, אני לא אלך עם גרביים, רק כי אני "רבנית". לא מתאים לי... אפילו שבעלי היה שמח... מצד שני, גם עם חצאיות קצרות אני לא הולכת..) אני גם עוסקת במקצוע שהוא מאוד לא "סטנדרטי" לנשים, אבל טוב לי עם זה ולבעלי גם טוב, בערך - אני לא מפריעה לו ללמוד תורה, והוא לא מפריע לי לעסוק במה שאני אוהבת ולהרוויח את לחמנו.. הוא דואג לנו לעולם הבא ואני לעולם הזה... לא חלוקה מוחלטת אבל היא די קיימת בהרבה מישורים.
 

בקשר לחינוך ילדים, אני חושבת שהוא מביא את הצד היותר תורני, ואני את הצד היותר רגשי ולימודי. זה בא לידי ביטוי במקומות אליהם אנו שולחים, בחוגים אותם אנו בוחרים ועוד ועוד. לרוב אנחנו מתדיינים ומוצאים את נקודת האמצע שתתאים לשנינו. כמובן שלשנינו חשובים כל הדברים, אבל הדגשים השונים באים לידי ביטוי בראיה שלנו, ששלי היא יותר "אנושית" ולו יותר "תורנית". בתחילת הנישואין אני חושבת שהייתי יותר מתבטלת כלפי ה"תורה" כי זה בעצם ה"אמת המוחלטת" וקשה להתווכח איתה בייחוד שבעלך מ"ישיבות הקו"... היום אני כן נותנת ביטוי יותר לעצמי, וטוב לי עם זה וכשטוב לי, אני חושבת שבסופו של דבר טוב גם לבעלי.

ההפך הוא הנכון.

רווחה כלכלית מביאה לאושר, לבריאות, להנאה ולהרחבת הדעת.

אנשים צריכים לעבוד, ליצור, להרויח ולחיות טוב.

לא נוצרנו לסבול ולהתקמצן!

אוי לנו אם כולם יהיו עניים וחסכנים שחיים מהיד אל הפה.

יש אנשים שמוכים לחיות קצת בדוחק כמה שנים, למען מטרה חשובה, והם בוחרים בכך ברצון ובשמחה. באיזו זכות את שוללת מהם את הזכות הזו?

זכותם לחיות בדלות ובעוני כמה שרק מתחשק להם.

מי שרוצה לסבול שיסבול, אני האחרונה שאמנע ממנו את העונג.

אלא אם כן לצאת לחופשה רצינית רק פעם בשנתיים, וגם זה רק בצימר בארץ ולא במלון בחו"ל, רח"ל - נקרה לסבול (וכן על זו הדרך). זה לא שאין מה לאכול, פשוט מתפנקים פחות.

אם בעלי היה עובד, זה היה סבל!

העולם מתקיים רק בזכות התורה!!!!

על 3 דברים העולם עומד

• על התורה
• על העבודה (זאת עבודה שבלב-תפילה)
• על גמילות חסדים

העולם לא עומד על עורכי דין, הנדסאים וכו.

מי שלא מאמין הפסד שלו

ואנחנו טסים ומבלים ומטילים אנחנו ממש לא מסכנים, לא חיבים להפסיד לימוד תורה בשביל להנות.

זה לא עבודה עם נשים ולא עבודה עם אינטרנט, כשלומדים תורה לפחות אין את הנסיונות האלו (נכון שיש מקומות עבודה שיש אינטרנט חסום ואין נשים ,אבל זה נדיר!)

 גמילות חסדים-מי שאברך לא יכול לגמול חסדים ? מה זה קשור שזה הגומל ולא הנגמל?

הוא הגומל, הוא נותן זכות למי שתורם לו,

ומי שלא רוצה את הזכות הזאת, מפסיד. בעולה"ז ובעולה"ב.

הזכות שלנו היא לפרנס אברך, הרי אנו מקבלים מהזכויות שלו, מהשכר שלו, זה עיסקה משתלמת.

כזאת שנאה לדת

דת זה תורה

מה קשור ארה"ב לישראל? אתה משווה אותנו לאמריקאים?

יש לי משפחה בארה"ב שהם לומדים תורה כל היום לא עובדים בכלל

2 .בעלי היה לומד גם לולא מימון מהמדינה ויש הרבה שהיו ממשיכים ללמוד, אבא שלי בעבר כשלמד וויתר על ה800 ש"ח של הדתות.

3.שיקולי קואליציה לא מענינים אותי הקטנה.

אחרי הקיצוצים בשנים האחרונות הקצבאות לא מספיקות לשכ''ד, בטח לא בשביל לפרנס משפחה.

אין להם עבודה בעיקר בגלל קצר תקשורתי בינם לבין המדינה.

תנו פעם לנציגים שלהם להציע דברים, אני בטוחה שמי שמדבר מהשטח יידע לייעל את המערכת יותר טוב מהרבה מומחים אחרים.

חילופי האשמות לא יועילו לא אחד, רק ילבו את השנאה. חבל.

אולי בניו יורק ובמונסי זה כך אבל ממש לא איפוא שאני מתגוררת.

חרדים משלמים שכר דירה מלא,ביטוח רפואי מלא,שכר לימוד מלא,חלקם עובדים וחלקם רק לומדים.

בסיוע הם לא שונים מהגויים פה ולא מקבלים יותר אלא בידיוק אותו דבר,כאילו אם להיספני שהגיע הרגע מעבר לגבול מותר אז לחרדי לא?

פתאום שזה מגיע לחרדים...

המיסים לא "נשדדו"..

אלו "תירוצים" שנאמרים כ"כ הרבה עד שמשכנעים את אומריהם..

מה זה "לא תיקח ממני כסף, אני לא אבקש מכם כלום"?.. חיים באויר? זה לא עסק בין שני אנשים פרטיים על מוצר ספציפי. וכי "חרדים" לא נוסעים בכבישים? לא נהנים מפיתוח הארץ? לא נשענים על כך שהצבא מגן בעז"ה יומם ולילה?.. לא נהנים מתמיכות ישירות ועקיפות כשחסר? ביטוח לאומי, הנחות, סבסודים וכד'?

מדינה זו מערכת שלמה. שיש לה הוצאות - וזה לטובת כולם. ולא כל אחד יאמר, אני רוצה הוצאה זו ולא אחרת..

אז אין כל קשר כאילו בגלל שיש איזשהם מיסים, "להיות בצד המקבל כמה שיותר".. זו גישה שמעוותת את המוסר של האדם. אם אין ברירה - אין ברירה. אאבל לעשות מזה אידאולוגיה?....  וזה נכון גם ביחס למה שכתבת על אמריקה, אגב. מה הכבוד להיות "נתמכים ע"י הממשלה".. מה זה "ממשלה"? הם "מייצרים כספים"?.. מקבלים מהתוצר הלאומי שאחרים עובדים.

ובנוסף, ברור שהמיסים שמשלמים כשיש הכנסה נמוכה, הם שוליים מאד. לא צריך להעמיד פנים. צריך להגיד תודה רבה למדינה שמתחשבת ברמת-הכנסה, על אף שכולם נהנים מה"תוצרת הלאומית" (כנ"ל - תשתיות, ביטחון וכו') - וזה במפורש ב"הישענות" על אלו שמרוויחים יותר ומשלמים יותר מיסים.

קשר בין זה ל"קומוניסטי".  דומני שכדאי להכיר יותר את המושגים. הקצנת מילים אינה מייצרת את המציאות. לא במקרה רוב העולם סולדים מהקומוניזם, ובונים חברה שיש בה מרכיבים "סוציאליסטיים".

ב. מה זה "אנשים היו מקימים צבא מקצועי" ו"מוציאים מכספם".. היו פותחים "התרמה" לכל כביש?... היו מתארגנים, כחברה, ומטילים מס כדי לחייב גם את מי שירצה ליהנות בלי לשלם וכו' (היו דברים כאלה, אגב, גם בקהילות בעבר..). זו התארגנות של מדינה. 

ג. "המדינה" לא לוקחת ממך. חבל לייצר אשליות. "המדינה" זו התארגנות החברתית של כולם מבחינה זו (מעבר למשמעות הגדולה יותר). הציבור בוחר נציגים שיעשו עבורו את העבודה.

ד. המע"מ זה משהו. אבל הרבה פחות ממה ש"משאירים" אלו שמשתכרים הרבה ומשלמים על השקל האחרון 35% מס..

ה. כעת אני רואה משהו "חדש". שבעצם מאשימה את המדינה שעוזרת לחלשים, כי אחרת היו יוצאים לעבוד ולא חותמים אבטלה...אז היא "אשמה" שיש כוללים, ומיעוט עבודה אצל חרדים ושלא תבוא בטענות...  נו, ההיפך הגמור מהכיוון הקודם. ויש להניח מה היו אומרים "החרדים" אם "המדינה" היתה עושה כעצתך זו..  אז הדרך אינה כך - יפה שהמדינה עוזרת, צריך להכיר טובה, וצריך להיות מספיק ישרים לא לנצל את זה כשלא צריך. אנשים מבוגרים אינם אמורים להגיד: הוא אשם שהציע לי עזרה..  המדינה אינה "מחפה על נזקקים" אלא עוזרת להם. כל הכבוד. וכשמנסה לעודד יציאה לעבודה אצל מי שיכול, נתקלת בתלונות לא מעטות..

ו. לא מדוייק להגיד ש"כוללים וכספי תמיכה היו קיימים תמיד אצל חרדים", גם לא כ"כ מכובד.  היתה תמיכה בלומדי תורה. בוודאי לא היו "כוללים" בהיקף של כאילו ציבור שלם.  ב"ה שיש הגדלת תורה, צריך לראות ביושר למי זה מתאים ולמי לא.

ז. "לא צריך להגיד תודה", יש בכך צד של כפיות טובה. מצד אחד, לומר שתמיד היו "כספי תמיכה" ומצד שני - "משחקים בכסף שלנו"?.. איזה?  ראוי להכיר טובה למערכת על הטוב שבה. רק לדוגמה, יש טיפולים רפואיים שמאושרים ע"י מש' הבריאות. טיפולים סטנדרטיים לטווח ארוך.  אלו סכומים שאפשר לרכוש בהם דירה.. ואדם מקבל לצרך בריאותו/בריאות משפחתו. לא צריך להודות על כך שיש מערכת כזו?..

ח. אם את באופן פרטי לא מקבלת כרגע מהממשלה כמעט כלום, אין בעיה. אבל מלבד מה שזה לא נכון - כי גם עלייך מגן הצבא (חבל להזות על "צבא מקצועי פרטי"... בין ה70 זאבים..), גם את נהנית מרשת כבישים, תאורה, פינוי אשפה, ועוד ועוד - 

מלבד זה, יש דברים שאם תצטרכי, תהיה לך רשת הגנה של המדינה. זה בדיוק כמו שתאמרי שהביטוח שהזכרת "לוקח את כספייך", כי לא נזקקת לו.

ט. ה"חוק" אכן דואג שהתוצרת הלאומית תגיע גם אלייך גם לאחרים, לפי הצרכים. בוודאי שתמיד אפשר לשכלל. אבל זה העיקרון - התוצרהלאומי בסופו של דבר הוא לרווחת הכלל והפרטים.

ומה זה "הטיסות ההוללות של חברי הכנסת"?.. מניין בא ה"היתר" של הוצאת שם רע הזה?  חברי כנסת לא מקבלים "טיסות" ע"ח המדינה. ומי שמקבלים כשהם עושים שליחות לאומית (שרים וכד'), יש לך סטנדרטים, מה מותר בשביל מה.  נסיעה אחת של שר הכלכלה, למשל, מכניסה למדינה לאין ערוך מעלותה..  זו עבודתם, בשביל זה נבחרו. וכי טיסות של "מגייסי תרומות" לכולל כלשהו, זה בסדר, ושל נציגי המדינה עבור המדינה לא?..

תמהני, מה המוטיווציה לקטרג על המדינה. אני חושב שזו מוטייוציה מוטעית, ומולידה גם סברות לא-ישרות. ולא זו הדרך לחיזוק ערך לומדי התורה.

הדוגמאות והמשלים שלך הם ממצוות עונה, מקיום יחסים, וכו'

אתה לא יכול להביא דוגמאות אחרות, חייב להכניס את זה לכל נושא?

למרות שאתם כביכול באותו צד בדיון.

ממקום של נער גבעות שונא רבנים הוא הלך ללמוד בישיבה....

יזהר צדק לגמרי.

יש פה כאילו אותה אמירה - משני כיוונים שונים בתכלית.

בטוח לא הולך לאברכים,

המדינה מפרישה אותו לתיאטרון הבימה, לכדורגל, לאוניברסיטת חיפה ולתקציב הבחירות,

הכסף של המיסים שלי הולך לאברכים.

גם אני בעד.

לא יעבירו את המיסים שלי למי שאני לא רוצה

ואת הכסף של המיסים אני וכמוני ניתן לאברכים.

תאמין לי כולם ישמחו, גם מי שלא מעוניין לפרנס את האברכים (מפסיד)

וגם מי שכמוני ומעוניין פלוס לעשות איתם הסכם יששכר וזבולון, אז תנו לי להחליט מה לעשות בכסף שלי.

בעצם אתה הוא זה שזקוק לו והוא הנותן לך.

אבל ראוי שכל הנהנים יעשו זאת על חשבונם הפרטי ולא על חשבון הציבור

אני ממש לא היתי יותר מאושרת, אם בעלי היה מהנדס והיה מביא עוד עשרת אלפים שקל בחודש!!!

צריך לחיות נורמלי, ככה אני חיה

למה כשזה מגיע ללומדי התורה כולם קופצים?

כשראשי ממשלה ושרים חיים על חשבון הציבור זה בסדר? זה מדובר על מליונים לא על כמה מאות שקלים אומללים.

מי שמאמין שאלוקים שולח את הכסף, מאמין שגם אם המדינה לא תיתן אז יהיה לו.

עובדה שהיה קיצוצים בביטוח לאומי , בקצבאות ילדים. אז מה את חושבת? היה לי רגע צל של ספק שבגלל זה בעלי יפסיק ללמוד , ממש לא!!!!!

כסף זה רק ניירות, אם זה לא יגיע מהממשלה, זה יגיע מכוון אחר. על כל אחד נגזר  מראש השנה עד ראש השנה כמה כסף יהיה לו באותו השנה ושום קיצוצים לא יעזרו!

מיקי לומד מיני עובדת . יופי של תורה ומלאכה

והתנגד להתפרנס מלימוד תורה

הרב גדליה נדל

אין עוד שום רב חרדי בשיטה הזאת

זה שיש את הרמב"ם והרב נדל זה לא מחייב את כולם לנסות להיות ת"ח בלי להשקיע את עצמם רק בתורה

מה זה "ההיבט האנושי"?

הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?

מועיל.

מקווה שיהיו עוד תשובות

אתה מתאמץ יותר מידי לדעתי על הערב הזה.

תבחר אולם בטווח הסביר, לאף אחד מהאורחים שלך לא באמת אכפת מכמה אדיבים המלצרים (כל עוד לא מדובר בקטסטרופה).

הערב הזה גם לא באמת חשוב כמו שהוא נראה לכם.

אתם תשכחו את רובו במרוצת החיים במיוחד אחרי ילד אחד, אף אחד מהאורחים שלכם לא ידבר על כמה מדהים היה היה הצוות שארגן לכם את החתונה.

(אצלנו דווקא כן, כי אצלנו הזמר החתונה היה חנן בן ארי חודשים בודדים לפני שפרץ לגלגלצ, אבל זה מקרה חריג ביותר שעלה בפוקס, בחרנו את הלהקה הראשונה שהמליצו לנו, אז אנשים המשיכו לדבר על החתונה שלנו גם שנים אחרי ושוב זה היה בפוקס ולא ביקשנו את זה ועדיין לא מבקשים).

הןא רוצה בעלי אולם הוגנים שיכולים להתגמש במקרה הצורך ולהבין סיטואציות ולא נתלים בחוזה דרקוני. אין קשר לאורחים ובטח לא למלצרים

אבל גם אם את צודקת הוא מתעסק בזה יתר על המידה.

איזה מזל שהוא לא שאל אותך🙃

ככה הוא יכול לשמוע את דעתי גם כן כשהוא מתעסק בזה הרבה יתר על המידה

ומנגד, אתה לגמרי צודק שזה לא ממש מהותי.

כי במרוצת הזמן זה עוד אבן קטנה בבניין

בכל זאת חסר ניסיון בתחום

"הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?"

ואם יש לו מצב מיוחד שהוא יודע שעלול להוליד חששות, נניח סיכוי טוב למילואים או דחיה אחרת, סביר מאד שיחפש בעלי אולם שהחוזה שלהם הוגן ולא דרקוני, ולא בכל מקרה עומדים בדווקנות על כל פרט בו.

יש כאלה שמתגמשים, לא לבנות על זה.

אצלנו בעל האולם החליט להוציא מנות שהן שדרוג לתפריט על דעת עצמו. (כי האולם הצמוד בחר את זה. אז כנראה היה לו נוח לבשל הכל אותו דבר) לא ממש שינה לנו. האורחים היו מרוצים. הם לא באמת יודעים שאנחנו בחרנו סטייק פרגית והוא החליט להוציא אנטריקוט.

כמובן שבמעמד התשלום הוא לא ציפה שנשלם על ה"שדרוג"

ועצם זה שהבאנו את סכום למחרת באופן מסודר הוא אפילו עשה לנו עוד 5-10% הנחה סתם ככה

אבל היה חוזה מסודר

שנינו חתמנו עליו במטרה שהוא יקויים.

זה שיצא ששני הצדדים הסתדרו על אי הקיום שלו. אחלה.

אבל הוא שם כדי להבטיח מה קורה אם הצדדים לא מסתדרים

ורוצה להבין אם הם אנשים נעימים או לא

אשתי ואני הלכנו לבדוק 3 אולמות שהיינו בהם בעבר וזכרנו אותם לטובה (2 שאני זכרתי לטובה ואחד שהיא זכרה), ובחרנו מתוכם את זה שהיה נראה לנו הכי מתאים מבחינת המחיר, האוכל והרחבה.

זהו.

אף אחד לא זוכר את הערב הזה אחר כך, לא האורחים וגם לא הזוג. ומה שכן זוכרים לא קשור לאולם.

שלא עמד בדיבורו.

אתה כותב כי הרוב נורמלים,ובמצב נורמלי לא זוכרים את האולם, אבל חשוב לוודא שנורמלי.

עם הצוות שלו

החל בתשובות מהם כשרצינו סידור שולחנות וקיבלנו רק ברגע האחרון

וכלה בדרישה לתוספת תשלום מחוץ לחוזה בצורה מאוד לא נעימה בסוף החתונה...

(ועדיין זה היה עוגמת נפש נקודתית שאחרי עשור אם לא היה עולה פה הנושא לא זו החוויה הכללית שלי מהאירוע..)

אני דיברתי על מצב שבהחלט זו החוויה שלי מהאירוע.

לא אכתוב כאן כי זה אאוטינג אבל זה הדבר היחיד שאני וכל האורחים זוכרים.

מי שירצה להתחתן בתאריך כו תשרי, עלול לקבל מחיר לא רע,

אני נמנע מכך כדי לזכות לדברי חז"ל ש"וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור" (גמרא מסכת תענית דף יא עמוד א)

גם העיברי וגם הלועזי עכשיו תעשו חשבון מה הגיל שלי.....

אני מניח שהשני

(או שאולי בכלל 57)

30

כל מקום הגון יסכים לסעיף הזה, ורוב המקומות שמים מראש (מאז הקורונה)

בישראל של היום, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר, ובטח לא מה יהיה בתאריך החתונה.

כדאי מאוד גם עם הספקים.

בתפילה שלא יהיה צורך בכך.

וכן, זה מרגש

הנה קישור לדיבור על זה פה לפני שלוש שנים

חוף משפחות בכינרת | ערוץ 7

דרומית לכינר.

כינר זה החוף הנפרד, בדוגה לרוב באות המשפחות הדתיות (זה ממש מרחק הליכה, יש שביל בין חוף לחוף).

הייתי שם תחילת יולי והרגיש כמו מחנה בני עקיבא. אין שם צניעות מלאה על פי ההלכה, אבל גם אין בגדי ים חשופים.

בעיקר חולצות גלופה ומכנסיים.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

יש כאלה שחושבים שלהעליב את בן הזוג או בת הזוג. ולדאוג לתיקונה הפיזי והרוחני. זו זוגיות ממש תקינה. אז ממש לא. לכן יש פרמטרים להגדרה של הזוגיות התקינה. השואלת ניסחה נכון. לא בדיוק הבנתי מה היא רוצה...

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

1. מחוייבות לקשר.

2. הערכה הדדית.

3. אישות טובה.

מעבר לכך

1. מילה.

2. . מגע.

3. מתנות.

4. שרותים.

5. זמן.

   שום דבר לא המצאה שלי.

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...