באפו טבעי, אם הבעל לומד (זה לאו דווקא בלימוד תורה, אלא שלימוד תורה בישיבה בדרך כלל יותר אינטנסיבי), ואינו עובד אז, או עובד פחות, אז ההסתדרות עם המילגה שנניח מקבל והכנסה של אשתו אם עובדת, ואולי הכנסה שלו "מהצד", היא פחות מאשר אם עובד, לפעמים.

אז אם למישהו זה משמעותי מאד, זה יכול להיקרא "הקרבה" מסויימת, תלוי בנסיבות הספציפיות, בתנאים, לפעמים גם הורים.

לעומת זה, ממבחינת בנין הבית, רוחניותו, תשתיתו התורנית - לפעמים ה"הקרבה" יכולה להיות דווקא ההיפך, תלוי גם מה הבסיס התורני שכבר יש לאיש, ומה אישיותו. 

מבחינת הזמן זה לזה, אין בעיה לדעתי. אדרבה, יש איכות כשיש עולם רוחני משמעותי.

והתחלה של בית על חיי לימוד תורה במרכז, למי שאכן מיישם זאת כראוי ומידותיו מתוקנות גם בביתו, ויקבע גם אח"כ עיתים לתורה כראוי, זה ממש תורם יופי לבנין הבית והאישיות של שניהם. השקעה לטווח ארוך.

בהשקפת עולמן. 

באישיותן.

אם חשוב לה שבעלה ילמד תורה, והיא תופשת שזה בנין ערכי של הבית, וזה מענין אותה יותר מרמת ההכנסה באותו זמן, והיא לא מישהי שנושא הכסף מאד מלחיץ אותה - אז היא תשמח.

לא כל אחת ככה.

שזה לא בדיוק שמי שלא התחתנה עם אברך זה בגלל שהיא מרגישה שההכנסה חשובה לה יותר מהערכיות של התורה.

ויש משפחות של אברכים שאני מכירה שחיות יותר טוב ממשפחות שבהן הבעל עובד, מבחינה כלכלית...

(אולי כי תמיד חושבים שמי שהוא אברך אין לו כסף ולכן צריך לעזור, אבל סתם לשכן ממול שעובד קשה ומקבל קצת יותר ממינימום לא צריך לעזור, כי הוא הרי עובד..).

גם מי שלא אברך יכול להיות אדם שהתורה היא מרכז חייו.

וגם מי שלא אברכית יכולה להקריב הרבה כדי שבעלה ילך ללמוד בזמן שהוא יכול לעזור בבית וכד'.

גם לא כתבתי כך.. אלא לכיוון השני: שאם חשוב לה שילמד תורה, והנושא של הכסף לא מאד מלחיץ אותה - אז היא לא תהיה מאלה ש"לא מתאים להן".  וגם שלא תמיד ההכנסה פחותה, אלא לפעמים.

ובוודאי יתכן שאדם שאינו אברך, התורה היא מרכז חייו. למשל, שלמד כמה שנים - וכעת עובד במה שמתאים לו, וקובע עיתים בכל זמן שיש לו, וחי עפ"י זה וכד'. ובוודאי גם נכון מה שכתבת על אשתו של אדם כזה. אשרי חלקם.

אכן, "התחלה של בית" עם לימוד תורה, אינטנסיבי, כפי שכתבתי לעיל, בדרך כלל עוזרת לזה. תלוי גם באיזה שלב בחיים מתחתנים.

ה"אמונה" שלך זה בסדר גמור,

אבל אני חושב שגם פותחת השרשור, לא דיברה על מה שאת מתייחסת אליו.

היא שאלה מן הסתם על שנים ראשונות לנישואין. לא על "כל החיים".

ומה זה "ללמוד תורה שנים"? כדי להיות עם קישור רציני לתורה, צריך אכן בדרך כלל ללמוד שנים. יש אנשים שאחרי כמה שנים שלמדו, ולעיתים אחרי שנים ראשונות לבנין הבית, שלמדו - לומדים גם מקצוע, ועוסקים בו, ומקיימים כדברייך "תלמוד תורה עם דרך ארץ"..

כך שזה מקל על האשה שיכולה לאפשר לו את המשך ההתחזקות הרוחנית ובניית הבית על ערכי התורה.

על התורה (של הבעל), על העבודה (של האשה), ועל גמילות חסדים (של הההורים).

ואידך זיל גמור.

לא כתבתי אחרי לידה,

כתבתי שמלא פעמים נסעתי למיון ללידה וזה היה סתם, חשבתי שמיותר להוציא אותו אם במילא מסיים עוד שעתיים כי עד שאתקבל ואעשה מוניטור וכו'. כשסיים התקשרתי.

זה לא שבחיים הוא לא מפסיד כולל, אבל זה כי הוא מחליט שהוא רוצה להישאר כשאני אחרי לידה וכו, באתי להגיד שזה לא בא ממני, לי קשה להגיד ,אל תלך היום ללמוד כדי לעזור לי.

אני יודעת מה זה אברך וזה לא! בעל צריך להיות עם אשתו הזמנים מסויימים לוותר זה לא טוב לאף אחד

כנראה את לא מכירה אותי משרשורים אחרים, אז תקראי קצת אחורה

אני האחרונה הפריארית, אבל בשביל לימוד התורה של בעלי אני מותרת!!!! זאת בחירה שלי מתוך שמחה.

גן עדן עלי אדמות

אבל הרבה מאמץ בשביל לקנות אותו. גן עדן זה לא בחינם

מה ההשקעה הנדרשת?!

ראשית כל יש את הפן הכלכלי וזה הרבה תלוי בהכנסה שיש לך כתור מפרנסת. האם את מביאה הביתה 4 8 או 12

בכל מקרה כל אחד כאן במדינה לא ממש גומר חודש השאלה מה עושים בינתיים

בדרך כלל זה אומר רמת חיים נמוכה יותר ויותר להתחשבן על קניות,

מצד שני זה להיות מאוכלי המן -הרבה אמונה הרבה ביטחון והרה הרבה ניסים וס"ד

יש את העניין של סדרי הכולל שאת רוצה לשמור עליהם מכל משמר וגם הזמנים שמעבר אם ישנם,

וזה גם תלוי בשעות הלימוד שלו . אבל בזה יש לזכור שלא תמיד אדם עובד ובכל מקצוע פנוי יותר הביתה

אז זה אורמ לפעמים ללכת ל US לבד , לתמרן בקושי עם ילד חולה , להתארגן לשבת לבד, וסתם לוותר על הנוכחות שלו בבית

אבל שוב - זה תלוי בכמה הוא לומד ולא כל עבדוה של הבעל מאפשרת יותר מזה

חוץ מזה - אין דבר יותר טוב מזה שהייתי מאחלת לעצמי

בני תורה רציניים הם .. טוב אין לי מילים . חפשי את השיר אבל באמת הוא מלאך, ותדעי שזה כפשוטו

אני מכירה כמה משפחות אברכים ורובם כן עוזרים להתארגן לשבת ולתמרן עם ילד חולה

נראה לי שזאת עניין של מידות, מה זה קשור ללימוד תורה?

ונגיד עם ילד אחד אפשר להסתדר לבד אבל לנו ברוך השם יש 6 ומתחילת החורף 5 מהם כבר היו חולים, יש כאלו שפעמיים

איך אפשר להסתדר לבד? גם לבעל יש אחריות לילדים שלו

אבל אם את והוא רוצים יותר והחלטתם שביום שישי הוא לומד עד שעה לפני שבת, אז זה חתיכת התארגנות...

(כמובן שלא כל זוג חייב לבחור דבר כזה )

ולגבי ילד חולה - כמובן שהילדים הם של שניכם 

אבל בראש רשימת העדיפות עדיין נשאר הלימוד שלו

זה אומר לצורך העניין ללכת לעבוד אחרי צהרים במקום בוקר שאז ההספקים שלו עם החברותא גרועים יותר

או לקחת את הילד לשים אותו אצל ההורים שזה מתאים רק לילד במצב טוב ודורש עוד נסיעה של שעה בערך 

עדיין אם יהיה עומס בעבודה ואל אוכל להשאר - הוא ישאר . 

אבל נקודת המוצא הוא כמה שפחות להפסיד כולל וכשאתם משתלדים גם עוזרים משמים

אתם אלה שתחליטו בסופו של דבר מה הכי טוב בשבילכם, ותנסו יחד למצוא את האיזון שהכי מתאים לכם..

יש נשים שלא יפריע להן שבעל חוזר בחצות ויש כאלה שחייבות אותו בערה עם המקלחות.

נכון, בעל עם מידות טובות ידע להתבונן יותר בצרכים של אשתו והשיקול של הבית יגבר מבחינתו הרבה פעמים,

(אצל האישה השיקול של לימוד התורה צריך לתפוס מקום ראשון) ויחד הם יחליטו איך לנתב את הבית..

לבנותבית של תורה זו זכות עצומה לאין ערוך, התורה היא מה שבונה ומעדן את הבית, מכניס יר''ש, ובכלל, מי יוותר על הזכות לעשות קצת נחת רוח לרבוש''ע?

שאת יודעת שאת לא רוצה להוציא את בעלך מהעבודה כי בסופו של דבר בסוף החודש תקבלו משכורת

בשונה מבעל אברך שלא מביא לך הכנסה מיידית אז זו עבודה נפשית קצת קשה יותר

אבל נכון, גם בעל עובד לפעמים את צריכה להתמסר לעבודה שלו וזה מעצבן נורא 

אצלי מאוד קשה הקטע שאני לא כ"כ רואה את בעלי ביום יום

בבוקר אני יוצאת מאוד מוקדם  חוזרת אחרי שהוא כבר יצא לכולל אחה"צ, מחכה שישוב לשעה וחצי בערך (שזה בדיוק השכבה של הילדים והוא עוזר לי) ואחר כך הוא חוזר ב-11 בלילה כך שאני צריכה להיות גיבורה כדי להישאר עם עיניים פקוחות.

כל התקשורת שלנו היא בערך בטלפון, וזה גם מאוד קשה כי אני כל דבר מסתפקת אם להפריע לו באמצע? או לא? זה מספיק חשוב? או לא?

בעלי ב"ה לומד ברצינות וברצף ואני לא רוצה לקטוע לו את זה... מצד שני, כל פעם אני מרגישה גיבורה מחדש שאני לא מתקשרת... ואני גם אומרת את לו את זה והוא מאוד מאוד מעריך את ההקרבה הזו...

מלחמה לא פשוטה בכלל

צריך להילחם על להיות ביחד!

אני לא מדברת אפילו על אנשי עסקים שטסים כל שבוע לחו"ל, או פוליטיקאים וכו.

למה יש כאלו שהבעל יהלומן אז הם מוכנות להיות גם שבוע לבד כל חודש עם הילדים כי הבעל טס לחו"ל, אבל כשזה מגיע ללימוד תורה הם לא מוכנות להישאר לבד.

אני חושבת שאם בעלי היה איש עסקים או אפילו היה לנו עסק, היתי רואה אתו הרבה הרבה פחות מאשר הוא לומד בכולל.

על הפן הכלכלי לא אדבר, כי ב"ה אנו בהחלט חיים על גמילות החסדים של ההורים, שנותנים ומסוגלים לתת מעל ומעבר.

על ההשקעה הנפשית: אכן, כל זוג מחליט לעצמו כמה להשקיע למען הלימוד וכמה לוותר למען הבית, אבל ההסתכלות הכללית על הלימוד צריכה להיות שמשתדלים לעשות הכול בשביל לא לבטלו.

ההבדל בין עבודה ללימוד תורה הוא שבעבודה יש לך בוס שיושב על הראש ו"מכריח" אותך לעבוד, ואם אתה עצמאי - אתה צריך לעבוד מספיק כדי שתגיע למאזן מסוים, אך בלימוד תורה האדם קובע לעצמו את ההספקים, ולפעמים הם נראים מן הצד כלא-מוכרחים ודרישות מוגזמות.

התפקיד של האישה בזה זה לעודד את הבעל לעמוד בהספקיו, לאפשר לו את הפנאי (הנפשי, בעיקר) לעמוד בהם, ולשלוח אותו ללמוד בכל עת שמתאפשר.

אותה הקרבה (ואף יותר) יכולה להיות גם כשהבעל עובד ומשתדל לקבוע עיתים לתורה. 

ב"ה בעלי היה אברך עד עכשיו 

והשנה התגייס (לאחר 10 שנות ישיבה)

ומשהו שממש ראינו זה שיש למי שלומד תורה ברכה בכסף

יכול להיות זוג ששניהם עובדים ואין ברכה יש הוצאות לא צפויות 

וראינו עיין בעיין איך היה כשהיינו צריכים 

חוץמזה שכשאת מתחתנת עם בן תורה בסיס הבית שלך שונה 

המידות שלו שונות ועבודת המידות היא אחרת לגמרי

אלא שראיתי שיש יותר ברכה 

וכמובן 

שחשוב מה המרכז והמוקד של הבית גם כשהבעל עובד

וגם כשהוא אברך 

יכול להיות אברך שמרכז הבית שלו זה כסף / דברים אחרים

אישה מפרנסת עיקרית (לא שזה פסול או משהו)

בד"כ חיים מעט יותר בצמצום

שעות הלימוד המרובות קיימות גם בעבודה

רק ששם מקבלים עליהם תגמול כספי גדול יותר

ובאברכות תגמול רוחני גדול יותר

אבל אצלנו האברכיות ממש לא נראות ככה..

אפילו לא כולן לומדות הוראה! פלא!

יש מלא שלומדות משפטים ביולוגיה כימיה אדריכלות עו"ס... מה שתרצי. אפילו מאסטריות ודוקטורנטיות. מסתבר שהתאור שהבאת לעיל לא מאפיין בכלל אברכיות...

ככלל, אני לא מכירה כאלה שמגבילות את עצמן רק כי הבעל לומד תורה.

ויר''ש לא מתבטאת (ברוב המוחלט של המקרים) באורך החצאית ובמקצוע של האישה, גם לא בדברים חיצוניים אחרים.

התורה חיה בבית בהרבה מובנים אחרים, אבל התחום ההלכתי משתנה מבית לבית וא"א להסיק ממנו על הכלל..

זה מאוד באופנה שלהגיד שלא, אבל זאת האמת.

היא נמדדת כמובן גם בעוד הרבה דברים, אבל זה בזה.

עם מחלוקת פוסקים/החמרות למיניהן. לא במקומות בהם ההלכה ברורה.

9 שעות ביום לתורה ו 3 שעות לעבודה. זה נקרא אצל הרמבם "לקבוע עיתים לתורה"

(לא חכמה לצטט חצי רמב"ם )

מלבד זה אין מי שלא חולק על הרמב"ם הזה אבל OK זכותך ללכת כמו הרמב"ם

ובסדר אם אתה מתכוון לרמב"ם אז סליחה על הביטוי 

יש עשירים שרוצים לתרום ללומדי התורה

רוב הכסף שמקבלים אברכי כולל זה מתרומות של עשירים, אז למה שלא יקבלו אברכים כסף אם יש סידור שכבר הומצא מ12 השבטים של יששכר וזבולון?

המערכת דפוקה מהיסוד ולהיטפל רק לישיבות כמו שעושה התקשורת הישראלית זה עלוב ולא מקצועי.

אני בעד לבטל את תקציב הישיבות, יחד עם שאר הבטלנים החילונים. לא קודם !

ודוקא בעלי בכולל שהוא מרוויח יותר ממני ואני לא מרויחה מעט. כך שאין לי בעיה שיקחו את ה800 שח ולא יעשו טובות ויבכו על זה שגונבים מהמדינה כסף בשביל כולל.

והכסף בכולל זה מתרומות מעשירים, באמת מאוד קשה להתקבל לשם ,אבל בעלי מאוד מוכשר

סליחה זה ממש דיבור של חילונים ששונאים את התורה.

ולגופו של ענין:

הבטחת הכנסה ממש אין לנו, נראה לי שכבר לא מקבלים בכלל .

הנחה במעון יש, אבל בזכות כל אוהבי התורה שיצאו וצרחו שנה הבאה גם זה לא יהיה.

הנחה בארנונה יש לי מעט, פחות 100 שח בחודש...

ב. היא מקבלת מהמדינה לא יותר מסטודנט למשל. רק לימודים באקדמיה שווים את ההשקעה??

ההפך הוא הנכון, סטודנטים משלמים הרבה מאד.

ההטבות מהמדינה מגיעות פר הכנסה בלי קשר למקצוע.

ובלי לדבר בכלל על המלגות שסטודנטים מתקיימים מהן..

היום אדם שטרוד בפרנסתו לא יכול ללמוד תורה בנחת.

מה מפריע לכם שאנשים שרוצים חלק בתורה עוזרים להם ללמוד?

כי זה חלק מהאינטרס של המדינה כמדינה יהודית לתמוך בלימוד תורה.

וכמו שיש מפלגות שמתנגדות לתקצוב ישיבות, כך יש מפלגות שמתנגדות לתקצוב סטודנטים, אמנים, תרבות ובידור והרש"פ.

ככה זה בקופה ציבורית, לעולם אין תמימות דעים.

די"מ, אני באמת לא מצליחה להבין את הטענות שלך.

אתה חי בעולם ורואה בעצמך שא''א לגדול להיות תלמיד חכם וגם לעבוד, אין סיכוי במציאות שלנו!

אז מה הפתרון שלך?

לגדל דור של בינוניים בלימוד?

לוותר על תלמידי חכמים?

מאז ומעולם המציאות פעלה בצורה כזאת, חלק עובדים וחלק לומדים כנגדם.

שבט לוי עסק בקודש והתפרנס מתרומות ומעשרות, הסכם יששכר וזבולון וגם במלחמות ישראל בימי דוד.

נכון, אולי המצב לא הכי אידיאלי, אבל ה מה שיש לנו במציאות הקיימת.

התורה בארץ פורחת כמו שלא  פרחה מעולם, כמות הישיבות שוברת שיאים וממשיכה רק לגדול.

וזה נפלא! וכל זה מתאפשר בזכות תומכי תורה רבים כ"כ.

פעם היה גדול דור אחד או שניים והשאר בעלי בתים, היום תלמידי חכמים שוטפים את הרחובות.

לגבי הטענה הראשונה שלך-

גם לסטודנטים זה קורה. תלוי מי יושב בממשלה.

חו"מ, שסטודנטים מפגינים וזוכים לסיקור תקשורתי שמגביר את הלחץ הציבורי (ע"ע מחאת הקוטג)

עם תקשורת כ''כ עויינת אין לחרדים כמעט סיכוי להיאבק.

סחטנות קואליציונית תוכל לקרוא כמעט לכל דבר שמורכב ממנו תקציב המדינה, כי לעולם אין על קונצנוס על הדברים האלה.

החרדים מייצגים את הבוחרים שלהם בממשלה, והם קבלו מספיק מנדטים כדי להיאבק על הצרכים שלהם.

לא הוגן להפנות אצבע מאשימה כלפי ציבור מסויים כשממשלה שלימה פועלת בדיוק באותו אופן!

וחוץ מזה - התורה נמצאת כאן. ובגלל זה הרבה אברכים אמריקאים באים ללמוד כאן בארץ

ה' נתן לנו את התורה כדי שנלמד אותה. בשביל זה נברא העולם.

לצאת ולעבוד זו קללה שקיבלנו בגלל חטא אדם הראשון.

בתור אחת שבעלה אברך, לא ישראלי, לא מקבל שקל מהכולל ובטח שבטח לא מהמדינה, לימוד תורה הרבה יותר חזק בארץ ישראל. תמיד היה ותמיד יהיה.

היהדות התורנית היא חלק מהציבור הישראלי וככך יש להם גם חלק בהחלטות במדינה. אז כן אם הם 'דורשים' כספים לישיבות וסיבסודים למשפחות ברוכות ילדים, מותר להם. כמה כספים הולכים לארועי תרבות ריקניים מבחינתי? כמה עזרה לערבים ובני מיעוטים? 

נשים דתיות יוצאת לשוק העבודה  מ א ד  מוקדם. הן חרוצות ועובדות ביעילות גבוהה יותר מהציבור החילוני- זה מוכח. אחוזי הפשע בציבורני פחות משמעותית מבציבורים אחרים- שוב פחות כספים מבוזבזים על הציבור שלנו. ויש עוד מליון דוגמאות.

הקב"ה הוא היחיד שנותן כספים ולוקח כספים. לא שום שר או בוס או תואר. חבל שאנשים בוחרים לשים עצמם לאל ובמקום לתמוך בציבור שבגדול תורם ותומך ולא עושה בעיות, בוחר למרר את חייהם ולהציק להם.

התורה תמשיך להלמד, אנחנו נמצא דרכים יצירתיות להתקיים ולתמוך זה בזה.

(הנ"ל נאמר כמובן על בני תורה שבאמת יושבים ולומדים. אלא שלא רוצים/לא יכולים/מבזבזים זמנם גם כך, לא עליהם מדובר)

ודרך אגב פה כן פה באמריקה איפוא שאני מתגוררת כל האברכים מקבלים תמיכה ממשלתית,לומדים ואינם עובדים כמעט ובזה אינם שונים מהרבה מהגויים פה

מלגות, הנחות בתצ"ח ובעוד 1000 דברים.

אברכים משלמים?

סטודנטים אולי מקבלים ואולי לא מקבלים מלגות, שום דבר לא מובטח להם.

אברכים תמיד מקבלים.

סטודנטים נשואים עם ילדים מקבלים משהו שדומה לתמיכה באברכים. וגם זאת רק לאחרונה.

דיבורים באוויר. מדינת ישראל משקיעה בסטודנט הרבה הרבה יותר מאשר באברך. גם סטודנטים למדעי הרוח והצילצולים.

400 מהמדינה, וכל השאר מעצמו, מתרומות וכו'.

אין כלל מקום להשוואה בין ההשקעות הנדרשות להקמה והפעלת אוניברסיטאות לזו הנדרשת מהקמת והפעלת ישיבות.

ובנוסף זה כלל לא הנושא, הנושא הוא כמה משלם הסטודנט וכמה משלם האברך.

האברך מקבל כסף והסטודנט משלם כסף (בין 10 ל 40 אלף שקל לשנת לימוד)

זה לא בא בצורת מלגה אוטומטית לחשבון הבנק, אלא בצורת מלגות שונות שמקבלים ע"י מילוי טפסים, או ע"י תרומת כמה שעות סמליות לטובת הציבור, וכן מלגות נדיבות למצטיינים, לדוקטורנטים. על כל אלו מצטרפים כמובן הנחות משמעותיות בתח"צ, בגנים לאומיים ובעוד אלפי מקומות.

לגבי העלויות - ממש לא נכון. לא סתם השוותי למדעי הרוח. שם אין מעבדות ואין הוצאות מחקר גבוהות. ההוצאה הישירה על התלמידים, בהתחשב ביתרון לגודל, ממש לא עולה בהכרח על עליות הלימוד של אברך. ואם יש הפרש - הוא נובע בעיקר מהפרש השעות של ההוראה הפרונטלית.

והדוקטורנטים מקבלים שכר עבור עבודתם כעוזרי הוראה ומרצים זוטרים.

האפליה לטובת תלמידי ישיבות היא כה בוטה ובולטת עד כי ממש אין טעם להכחיש אותה.

באשר להוצאות המוסד, גם במדעי הרוח והחברה ההוצאה גבוהה הרבה יותר מאשר בישיבה וזאת בשל ריבוי המורים וההיצע הגדול של קורסים בנושאים שונים ומכאן גם מספר גדול של מורים חוקרים ומרצים יחסית למספר התלמידים.(רק בירושלים יש למעלה מאלף קורסים בפקולטה למדעי הרוח!) 

בסטודנט המדינה משקיעה יותר מאשר באברך. יש גם יותר צורך, כי הוא צורך יותר משאבים. אחלה. לכן הוא גם משלם שכר לימוד.

ההתמקדות בשורה התחתונה של כמה כסף מקבלים/משלמים היא מגוחכת. אם ללימודים בכולל הייתה עלות כמו ללימודים באוניברסיטה - האברך היה משלם שכ"ל בערך פי שניים מהסטודנט, ע"פ הנתונים הקיימים כיום של תמיכה כספית במוסדות ובתלמידים.

אתה כותב דברים שקריים ולא נעימים.

אני אשת אברך, לא מקבלת הבטחת הכנסה, לא מקבלת הנחה בארנונה, מקבלת הנחה במעון בגלל שאני אמא שעובדת 40 שעות בשבוע והודות ליאיר לפיד, בגלל שחטאתי ואני אשת אברך מעלים לי דרגה בתשלום למעון. (סתם, לתת לי עונש על זה שאני נשואה לאברך. אם למשל הייתי נשואה למחבל לא הייתי מקבלת את העונש הזה)

בעלי מקבל מהכולל בדיוק 400 שקלים בחודש מהמדינה. כל השאר (בערך 700 ש"ח זה מתרומות)

אם תסתכל על תקציב המדינה, יש פה אוכלוסיות שמקבלות הרבה הרבה יותר מחרדים- החל מערבים וכלה בתושבי פריפריות שחיים על ביטוח לאומי.

אז לכתוב משפט כמו :"בכל מקרה, אין בעיה עם לומדי תורה, רק שבענו הצגות כאילו המדינה לא נותנת כלום... שילמדו בלי לבקש נדבות"

זה פשוט מגעיל.

משלמת ארנונה מלאה שום הבטחת הכנסה  והדרגה הנוספת במעון (על שני ילדים )

הבעיה היא שגונבים ממני כסף דרך מס הכנסה ומע"מ ודלק בשביל לממן כל מיני בטלנים בכדורגל, בתרבות, באומנות וגם קצת בישיבות.

תבטלו את הכל ותשאירו את כספי אצלי.

יש רב שפסק כך שאתה הולך לפיו או שפסקת לפי עצמך?

יששכר וזבולון שמעת?

על שבט לוי שחי רק מתרומות בזמן שהם למדו תורה והיו מלמדי תינוקות שמעת? וידוע שכיום כל תלמיד חכם בבחינת 'שבט לוי'.

חוץ מזה, יש סוגיות שהחומרא אתי לידי קולא, ואין לך באמת איך להמלט מהסוגיא ע"י החמר והימנעות מהכרעה.

כל אותם אלפים רבים, שרבים מהם כלל אינם מתאימים לעסוק בתורה, רק מוזילים את קרן הלימוד.

אילו היו רק הגאונים האמיתיים משקיעים את חייהם בתורה המצב היה אחר לגמרי.

אם אחד יכנס לתלמוד לא יהיה לנו שום מורי הוראה 

אין דבר כזה "מי שאמר ל18 שעות שיגדלו ת"ח יגיד גם ל6 שעות"...  זו המצאה.

והחפץ חיים לא היה "המון" בחנות שלו - זה דמיון.

ולא כל נער יכול להחליט שהוא "פוסק כרמב"ם" כשהוא רוצה וכשו"ע כשהוא רוצה.

ולא "כל הדורות" פשוט "קפצו לביהמ"ד"...  רבי חיים מוולוז'ין לא סתם בנה את המוסד הזה. 

ו"מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו", באופנים שונים. 

ובוודאי שלכלל ישראל נצרכים לומדי תורה רציניים ושקדנים כאויר לנשימה. בלי להיכנס כעת למי מתאים מה, ולכמה.

וגם לקבל מה"מימסד" אין שום "עבירה" כזו. מי שרוצה ללכת כמו "נטורי קרתא", שלא יהפוך את זה ל"הלכה".. יפה מאד לזכות את המימסד.

אני לא אכנס כעת ל"התמקחות" הזו כאן, רק ראיתי לנכון להעיר, כי זו נהייתה "שיטה" משונה, שמדלגים בקלילות על כל מיני גדולי עולם, ומגלים את הרמב"ם וכד', כאילו הם לא ידעו או סתם "התחמקו"...

ומה שכתבת פה   http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t686297#7587669

זה יפה מאד. אשריכם ואשרי חלקכם.  וכן אמר הרצי"ה זצ"ל. ו"הרגיע" את הדואגים על כך ש"מקבלים כסף", באומרו: אם היו יודעים מה שאתם תורמים ע"י הלימוד..  ובוודאי שמזה יצמחו מרביצי התורה ומורי ההוראה הגדולים לעם ישראל, מלבד הערך העצמי בכל רגע.

היכן כתוב בדברי שזה "מה שכולם צריכים לעשות"?..  אני התייחסתי בדיוק לדברים שעליהם כתבתי..

[לגבי הרמב"ם והלימוד, זה לא נכון. ה"כסף משנה", רבינו יוסף קארו בעל השולחן-ערוך, בהשגתו הארוכה על הרמבם, מתייחס לדבריו "על ההספקות שנותנים גם לרבנים גם לתלמידים", כלשונו שם]

זה לא הנושא שהתייחסתי אליו.

והב"י כותב מפורש בתחילת דבריו על הרמב"ם, שרואים מדבריו שזו היתה תופעה מצויה.

ואמנם מסתבר שלא מדובר שם בדיוק על מה שאתה מדבר עליו, כ"תופעה" שקיימת היום ("כולל" לאורך שנים רבות מאד, כתופעה מצויה, שאני מבין שלזה התייחסת).

והיו דורות שהיה מקובל שמי שמשיא ביתו לת"ח, היה נותן "קעסט" - דהיינו, מחזיקו על שולחנו כמה וכמה שנים שיגדל בתורה. זו היתה תופעה לא נדירה, עוד לפני וולוז'ין.

ובימי התלמוד, דורות ראשונים שהזכרת, אמר רבא לתלמידיו שלא "יתחזון לפניו" ביומי ניסן ותשרי, שאז עונה חקלאית בוערת, כדי שיוכלו כל שאר השנה לשבת וללמוד בשקט..

יש שינויי זמנים ותנאים. כבר אמרתי, אינני מתייחס ל"תופעה" מסויימת, באיזה מימדים היא אמורה להיות, האם מחנכים ל"נורמה" כזו, וכמה אכן מתאימים לה. אינני יודע. יש בכך צדדים שונים, תלוי בתנאי החיים, באנשים, ובהרבה דברים.  אני לא חושב שכל אחד יכול להכריע בזה לכלל עם ישראל. בוודאי לא אני. ולא תמיד ניתן להקיש מתקופה לתקופה. יש ממש "חיבורים" רציניים בנושאים האלו. ספרים.

מה שכן, מישהי כזו שכתבה כאן, שהם במאמץ משותף מגדלים בעל ת"ח ששוקד על התורה, בעמל ובשמחה, והכרת ערך הענין ע"י שניהם ושניהם משקיעים בכך באהבה וברצון כדי לגדל לעם ישראל תלמידי חכמים אמיתיים - אין ספק שהם עושים דבר גדול וראויים לכל שבח. אשריהם ואשרי חלקם.

במשנה בסנהדרין מבואר שהאפיקורס אין לו חלק לעולם הבא ושאלו בגמ' (סנה' צט: אפיקורס כגון מאן – כגון הני דאמרי "מאי אהנו לן רבנן, לדידהו קרי לדידהו תנו" (פי' מה מועילים לנו רבנן, הרי הם סה"כ לומדים לעצמם). ופירש"י דהם אפיקורסים כי אינם יודעים שהעולם מתקיים עליהם! 

אז מהר תחזור בך תעשה תשובה ואל תכנס לתוך הגדר הנ"ל 

אם לא יהיו תלמידי חכמים לאיזה רבנים הילדים שלנו יפנו שאלות בהלכה?!

אדם צריך לעבוד לפרנסתו ולא ליפול על הצדקה.

לא רציתי ולא תכננתי מראש חיי אברכות אבל קיבלתי כאלה די בגדול... (חיפשתי אדם טוב לב עם תקשורת בין אישית טובה ושיהיה גם תורני, ועל הדרך קיבלתי אברך שבגיל 34 נהיה גם רב ...)

ברוך ה', אצלנו למרות שהבעל תמיד (ועדיין) לומד תורה, הצלחנו תמיד לחסוך, קנינו בית ובדיוק סיימנו לשלם עליו. אבל זה גם היה עם הרבה תמיכה מההורים (לא חודשית, אבל בקניית הבית הם עזרו, וגם בהלוואה שהם נתנו לנו שהחזרנו להם בלי ריבית...). אני זוכרת שכשהתארסנו, אבא שלי שאל את בעלי איך הוא "יקיים את הכתובה"... בעלי המסכן לא מבין בכלל בדברים האלה, ודי קיבל הלם, אבל היום ההורים שלנו מודים שהם טעו, כי אנחנו יחסית מאוד מסודרים (אומנם לא כמו האחים שלי העובדים בהייטק, אבל ברוך ה' לא חסר דבר). אני חושבת שבאמת יש ברכה בכסף... וצריך גם לסמוך על ה'. אני זוכרת את השנים שכל קיץ מחדש - לא היה לי מושג ממה נתפרנס במשך השנה כי לא היתה פרנסה "מסודרת", בעלי לא דאג אבל אני כן, עד שראיתי שבאמת כל שנה עד אחרי החגים, פתאום הכל מסתדר ויש פרנסה בשפע שמספיק לנו.

אומנם זה גם דורש הקרבה. לפני שקנינו דירה גרנו במקום מרוחק בקראוון ונסענו הרבה בטרמפים. גם היום אין לנו אוטו ואנחנו חוסכים בזה, ובכלל חסכנות היא דבר שאני חושבת שחשוב מאוד לחיים. בדברים החשובים אנחנו לא חוסכים, אבל בחיי היום יום ובדברים הקטנים בהחלט כן. גם את הילדים אנחנו מחנכים לחשיבה על מה מוציאים ולמה וזה חשוב (בהחלט אני יכולה להסביר לילדים שאין לנו אוטו כדי שנוכל לחסוך ולעזור להם כספית כשהם יהיו גדולים, או שלא קונים כל צעצוע/ממתק שרוצים ואם יש משהו ספציפי שרוצים חוסכים כדי לקבל אותו)

בקשר ללימוד התורה, ברוך ה' אני חושבת שאני נותנת לבעלי ללמוד הרבה, אבל גם הוא קשוב מאוד לצורכי הבית ומבין ויודע מעצמו מתי הוא צריך לתת יותר יד. אז נכון שבערב אני לרוב זאת שנותנת לילדים ארוחת ערב, מקלחת והשכבה הכל לבד, אבל הוא מוציא אותם בצהריים מהמסגרות, נותן להם לאכול ומשעשע אותם עד שאני חוזרת מהעבודה, כך שלא חסר להם זמן אבא (כן חסר לנו זמן "יחד" אותו אנחנו משלימים לרוב די מאוחר בערב...)
 

היתרון הגדול, לפחות של בעלי, שכשאתה נמצא במסגרת כזו, זו עבודה תמידית על המידות ולכן אתה מאוד קשוב, אבא טוב, בעל טוב, וזה היתרון הבאמת גדול. לרוב החברה האלה הם גם היותר "עדינים ורגישים" ופחות "אנשי מעשה" ואני לא יודעת אם זה מתאים לכל אחת.. לי זה לרוב טוב, ולפעמים בדברים שמציקים, אני מנסה קצת לגרום לבעלי להיות יותר "מעשי".

בקשר ל"דוסיות"... בעלי יותר "דוס" ממני, למרות שאני חושבת שאני יחסית כן דוסית אבל לא כמו בעלי.. עכשיו הוא כבר רב לתלמידים, ואני צריכה הרבה פעמים לשמש יותר דוגמא, אבל אני משתדלת כן להיות עצמי ואם יש דברים שלא מתאימים לי, אני לא ממש עושה אותם, למרות שאני לא יעשה את זה במופגן מול התלמידים שלו (נגיד, אני לא אלך עם גרביים, רק כי אני "רבנית". לא מתאים לי... אפילו שבעלי היה שמח... מצד שני, גם עם חצאיות קצרות אני לא הולכת..) אני גם עוסקת במקצוע שהוא מאוד לא "סטנדרטי" לנשים, אבל טוב לי עם זה ולבעלי גם טוב, בערך - אני לא מפריעה לו ללמוד תורה, והוא לא מפריע לי לעסוק במה שאני אוהבת ולהרוויח את לחמנו.. הוא דואג לנו לעולם הבא ואני לעולם הזה... לא חלוקה מוחלטת אבל היא די קיימת בהרבה מישורים.
 

בקשר לחינוך ילדים, אני חושבת שהוא מביא את הצד היותר תורני, ואני את הצד היותר רגשי ולימודי. זה בא לידי ביטוי במקומות אליהם אנו שולחים, בחוגים אותם אנו בוחרים ועוד ועוד. לרוב אנחנו מתדיינים ומוצאים את נקודת האמצע שתתאים לשנינו. כמובן שלשנינו חשובים כל הדברים, אבל הדגשים השונים באים לידי ביטוי בראיה שלנו, ששלי היא יותר "אנושית" ולו יותר "תורנית". בתחילת הנישואין אני חושבת שהייתי יותר מתבטלת כלפי ה"תורה" כי זה בעצם ה"אמת המוחלטת" וקשה להתווכח איתה בייחוד שבעלך מ"ישיבות הקו"... היום אני כן נותנת ביטוי יותר לעצמי, וטוב לי עם זה וכשטוב לי, אני חושבת שבסופו של דבר טוב גם לבעלי.

ההפך הוא הנכון.

רווחה כלכלית מביאה לאושר, לבריאות, להנאה ולהרחבת הדעת.

אנשים צריכים לעבוד, ליצור, להרויח ולחיות טוב.

לא נוצרנו לסבול ולהתקמצן!

אוי לנו אם כולם יהיו עניים וחסכנים שחיים מהיד אל הפה.

יש אנשים שמוכים לחיות קצת בדוחק כמה שנים, למען מטרה חשובה, והם בוחרים בכך ברצון ובשמחה. באיזו זכות את שוללת מהם את הזכות הזו?

זכותם לחיות בדלות ובעוני כמה שרק מתחשק להם.

מי שרוצה לסבול שיסבול, אני האחרונה שאמנע ממנו את העונג.

אלא אם כן לצאת לחופשה רצינית רק פעם בשנתיים, וגם זה רק בצימר בארץ ולא במלון בחו"ל, רח"ל - נקרה לסבול (וכן על זו הדרך). זה לא שאין מה לאכול, פשוט מתפנקים פחות.

אם בעלי היה עובד, זה היה סבל!

העולם מתקיים רק בזכות התורה!!!!

על 3 דברים העולם עומד

• על התורה
• על העבודה (זאת עבודה שבלב-תפילה)
• על גמילות חסדים

העולם לא עומד על עורכי דין, הנדסאים וכו.

מי שלא מאמין הפסד שלו

ואנחנו טסים ומבלים ומטילים אנחנו ממש לא מסכנים, לא חיבים להפסיד לימוד תורה בשביל להנות.

זה לא עבודה עם נשים ולא עבודה עם אינטרנט, כשלומדים תורה לפחות אין את הנסיונות האלו (נכון שיש מקומות עבודה שיש אינטרנט חסום ואין נשים ,אבל זה נדיר!)

 גמילות חסדים-מי שאברך לא יכול לגמול חסדים ? מה זה קשור שזה הגומל ולא הנגמל?

הוא הגומל, הוא נותן זכות למי שתורם לו,

ומי שלא רוצה את הזכות הזאת, מפסיד. בעולה"ז ובעולה"ב.

הזכות שלנו היא לפרנס אברך, הרי אנו מקבלים מהזכויות שלו, מהשכר שלו, זה עיסקה משתלמת.

כזאת שנאה לדת

דת זה תורה

מה קשור ארה"ב לישראל? אתה משווה אותנו לאמריקאים?

יש לי משפחה בארה"ב שהם לומדים תורה כל היום לא עובדים בכלל

2 .בעלי היה לומד גם לולא מימון מהמדינה ויש הרבה שהיו ממשיכים ללמוד, אבא שלי בעבר כשלמד וויתר על ה800 ש"ח של הדתות.

3.שיקולי קואליציה לא מענינים אותי הקטנה.

אחרי הקיצוצים בשנים האחרונות הקצבאות לא מספיקות לשכ''ד, בטח לא בשביל לפרנס משפחה.

אין להם עבודה בעיקר בגלל קצר תקשורתי בינם לבין המדינה.

תנו פעם לנציגים שלהם להציע דברים, אני בטוחה שמי שמדבר מהשטח יידע לייעל את המערכת יותר טוב מהרבה מומחים אחרים.

חילופי האשמות לא יועילו לא אחד, רק ילבו את השנאה. חבל.

אולי בניו יורק ובמונסי זה כך אבל ממש לא איפוא שאני מתגוררת.

חרדים משלמים שכר דירה מלא,ביטוח רפואי מלא,שכר לימוד מלא,חלקם עובדים וחלקם רק לומדים.

בסיוע הם לא שונים מהגויים פה ולא מקבלים יותר אלא בידיוק אותו דבר,כאילו אם להיספני שהגיע הרגע מעבר לגבול מותר אז לחרדי לא?

פתאום שזה מגיע לחרדים...

המיסים לא "נשדדו"..

אלו "תירוצים" שנאמרים כ"כ הרבה עד שמשכנעים את אומריהם..

מה זה "לא תיקח ממני כסף, אני לא אבקש מכם כלום"?.. חיים באויר? זה לא עסק בין שני אנשים פרטיים על מוצר ספציפי. וכי "חרדים" לא נוסעים בכבישים? לא נהנים מפיתוח הארץ? לא נשענים על כך שהצבא מגן בעז"ה יומם ולילה?.. לא נהנים מתמיכות ישירות ועקיפות כשחסר? ביטוח לאומי, הנחות, סבסודים וכד'?

מדינה זו מערכת שלמה. שיש לה הוצאות - וזה לטובת כולם. ולא כל אחד יאמר, אני רוצה הוצאה זו ולא אחרת..

אז אין כל קשר כאילו בגלל שיש איזשהם מיסים, "להיות בצד המקבל כמה שיותר".. זו גישה שמעוותת את המוסר של האדם. אם אין ברירה - אין ברירה. אאבל לעשות מזה אידאולוגיה?....  וזה נכון גם ביחס למה שכתבת על אמריקה, אגב. מה הכבוד להיות "נתמכים ע"י הממשלה".. מה זה "ממשלה"? הם "מייצרים כספים"?.. מקבלים מהתוצר הלאומי שאחרים עובדים.

ובנוסף, ברור שהמיסים שמשלמים כשיש הכנסה נמוכה, הם שוליים מאד. לא צריך להעמיד פנים. צריך להגיד תודה רבה למדינה שמתחשבת ברמת-הכנסה, על אף שכולם נהנים מה"תוצרת הלאומית" (כנ"ל - תשתיות, ביטחון וכו') - וזה במפורש ב"הישענות" על אלו שמרוויחים יותר ומשלמים יותר מיסים.

קשר בין זה ל"קומוניסטי".  דומני שכדאי להכיר יותר את המושגים. הקצנת מילים אינה מייצרת את המציאות. לא במקרה רוב העולם סולדים מהקומוניזם, ובונים חברה שיש בה מרכיבים "סוציאליסטיים".

ב. מה זה "אנשים היו מקימים צבא מקצועי" ו"מוציאים מכספם".. היו פותחים "התרמה" לכל כביש?... היו מתארגנים, כחברה, ומטילים מס כדי לחייב גם את מי שירצה ליהנות בלי לשלם וכו' (היו דברים כאלה, אגב, גם בקהילות בעבר..). זו התארגנות של מדינה. 

ג. "המדינה" לא לוקחת ממך. חבל לייצר אשליות. "המדינה" זו התארגנות החברתית של כולם מבחינה זו (מעבר למשמעות הגדולה יותר). הציבור בוחר נציגים שיעשו עבורו את העבודה.

ד. המע"מ זה משהו. אבל הרבה פחות ממה ש"משאירים" אלו שמשתכרים הרבה ומשלמים על השקל האחרון 35% מס..

ה. כעת אני רואה משהו "חדש". שבעצם מאשימה את המדינה שעוזרת לחלשים, כי אחרת היו יוצאים לעבוד ולא חותמים אבטלה...אז היא "אשמה" שיש כוללים, ומיעוט עבודה אצל חרדים ושלא תבוא בטענות...  נו, ההיפך הגמור מהכיוון הקודם. ויש להניח מה היו אומרים "החרדים" אם "המדינה" היתה עושה כעצתך זו..  אז הדרך אינה כך - יפה שהמדינה עוזרת, צריך להכיר טובה, וצריך להיות מספיק ישרים לא לנצל את זה כשלא צריך. אנשים מבוגרים אינם אמורים להגיד: הוא אשם שהציע לי עזרה..  המדינה אינה "מחפה על נזקקים" אלא עוזרת להם. כל הכבוד. וכשמנסה לעודד יציאה לעבודה אצל מי שיכול, נתקלת בתלונות לא מעטות..

ו. לא מדוייק להגיד ש"כוללים וכספי תמיכה היו קיימים תמיד אצל חרדים", גם לא כ"כ מכובד.  היתה תמיכה בלומדי תורה. בוודאי לא היו "כוללים" בהיקף של כאילו ציבור שלם.  ב"ה שיש הגדלת תורה, צריך לראות ביושר למי זה מתאים ולמי לא.

ז. "לא צריך להגיד תודה", יש בכך צד של כפיות טובה. מצד אחד, לומר שתמיד היו "כספי תמיכה" ומצד שני - "משחקים בכסף שלנו"?.. איזה?  ראוי להכיר טובה למערכת על הטוב שבה. רק לדוגמה, יש טיפולים רפואיים שמאושרים ע"י מש' הבריאות. טיפולים סטנדרטיים לטווח ארוך.  אלו סכומים שאפשר לרכוש בהם דירה.. ואדם מקבל לצרך בריאותו/בריאות משפחתו. לא צריך להודות על כך שיש מערכת כזו?..

ח. אם את באופן פרטי לא מקבלת כרגע מהממשלה כמעט כלום, אין בעיה. אבל מלבד מה שזה לא נכון - כי גם עלייך מגן הצבא (חבל להזות על "צבא מקצועי פרטי"... בין ה70 זאבים..), גם את נהנית מרשת כבישים, תאורה, פינוי אשפה, ועוד ועוד - 

מלבד זה, יש דברים שאם תצטרכי, תהיה לך רשת הגנה של המדינה. זה בדיוק כמו שתאמרי שהביטוח שהזכרת "לוקח את כספייך", כי לא נזקקת לו.

ט. ה"חוק" אכן דואג שהתוצרת הלאומית תגיע גם אלייך גם לאחרים, לפי הצרכים. בוודאי שתמיד אפשר לשכלל. אבל זה העיקרון - התוצרהלאומי בסופו של דבר הוא לרווחת הכלל והפרטים.

ומה זה "הטיסות ההוללות של חברי הכנסת"?.. מניין בא ה"היתר" של הוצאת שם רע הזה?  חברי כנסת לא מקבלים "טיסות" ע"ח המדינה. ומי שמקבלים כשהם עושים שליחות לאומית (שרים וכד'), יש לך סטנדרטים, מה מותר בשביל מה.  נסיעה אחת של שר הכלכלה, למשל, מכניסה למדינה לאין ערוך מעלותה..  זו עבודתם, בשביל זה נבחרו. וכי טיסות של "מגייסי תרומות" לכולל כלשהו, זה בסדר, ושל נציגי המדינה עבור המדינה לא?..

תמהני, מה המוטיווציה לקטרג על המדינה. אני חושב שזו מוטייוציה מוטעית, ומולידה גם סברות לא-ישרות. ולא זו הדרך לחיזוק ערך לומדי התורה.

הדוגמאות והמשלים שלך הם ממצוות עונה, מקיום יחסים, וכו'

אתה לא יכול להביא דוגמאות אחרות, חייב להכניס את זה לכל נושא?

למרות שאתם כביכול באותו צד בדיון.

ממקום של נער גבעות שונא רבנים הוא הלך ללמוד בישיבה....

יזהר צדק לגמרי.

יש פה כאילו אותה אמירה - משני כיוונים שונים בתכלית.

בטוח לא הולך לאברכים,

המדינה מפרישה אותו לתיאטרון הבימה, לכדורגל, לאוניברסיטת חיפה ולתקציב הבחירות,

הכסף של המיסים שלי הולך לאברכים.

גם אני בעד.

לא יעבירו את המיסים שלי למי שאני לא רוצה

ואת הכסף של המיסים אני וכמוני ניתן לאברכים.

תאמין לי כולם ישמחו, גם מי שלא מעוניין לפרנס את האברכים (מפסיד)

וגם מי שכמוני ומעוניין פלוס לעשות איתם הסכם יששכר וזבולון, אז תנו לי להחליט מה לעשות בכסף שלי.

בעצם אתה הוא זה שזקוק לו והוא הנותן לך.

אבל ראוי שכל הנהנים יעשו זאת על חשבונם הפרטי ולא על חשבון הציבור

אני ממש לא היתי יותר מאושרת, אם בעלי היה מהנדס והיה מביא עוד עשרת אלפים שקל בחודש!!!

צריך לחיות נורמלי, ככה אני חיה

למה כשזה מגיע ללומדי התורה כולם קופצים?

כשראשי ממשלה ושרים חיים על חשבון הציבור זה בסדר? זה מדובר על מליונים לא על כמה מאות שקלים אומללים.

מי שמאמין שאלוקים שולח את הכסף, מאמין שגם אם המדינה לא תיתן אז יהיה לו.

עובדה שהיה קיצוצים בביטוח לאומי , בקצבאות ילדים. אז מה את חושבת? היה לי רגע צל של ספק שבגלל זה בעלי יפסיק ללמוד , ממש לא!!!!!

כסף זה רק ניירות, אם זה לא יגיע מהממשלה, זה יגיע מכוון אחר. על כל אחד נגזר  מראש השנה עד ראש השנה כמה כסף יהיה לו באותו השנה ושום קיצוצים לא יעזרו!

מיקי לומד מיני עובדת . יופי של תורה ומלאכה

והתנגד להתפרנס מלימוד תורה

הרב גדליה נדל

אין עוד שום רב חרדי בשיטה הזאת

זה שיש את הרמב"ם והרב נדל זה לא מחייב את כולם לנסות להיות ת"ח בלי להשקיע את עצמם רק בתורה

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע