לדוגמא, אם הוא נותן לך הרבה מתנות או מרעיף עלייך שבחים בלי סוף.

לגברים שיש להם נטיה לקחת את ההובלה של הקשר עליהם,

יש להם יותר נטיה לאלימות מאשר כאלה שרוצים שיתופיות בקשר.

המעניין הוא, שעד החתונה "הגבר המכה", הוא הגבר האידיאלי שרוב הבנות מחפשות.

הוא גברי, הוא מוביל, הוא רגיש, הוא מחמיא, הוא מפרגן, הוא נותן מתנות וכו'.

כמובן שלאחר החתונה הכל מתהפך, אבל אז בד"כ האישה כבר כבולה אליו.

למשל, לגבר כזה יש סבירות יחסית גבוהה שתהיה לו נטיה מסויימת לאלימות.

אבל בשביל לדעת באמת, צריך להכיר אותו ואת משפחתו טוב ולאורך זמן.

אם הוא לא רוצה למשל שתיפגשי עם חברות שלך וכובל אותך אליו

יש כאלה שחונכו שבקשר הגבר צריך להוביל, והם חונכו גם שלא כל שיתופיות נכונה (כלומר יש החלטות שהם צריכים להחליט)

הם יכולים להיות אנשים מדהימים עם מידות טובות וממש לא אלימים, אבל כיוון שהם חונכו ככה זה מתבטא אצלם בצורה כזו.

כך שלא טוב להחליט על סמך העניין הזה שהגבר אלים, הרבה פעמים זה לא נכון וחבל.

לשאלת הפותחת- 

יש רשימה של דברים שמעלים נורות אדומות אם הבחור איתו את יוצאת עלול להיות אלים, כשחלק מהדברים מספיק ששנים מתוכם נכונים וכבר צריך להפסיק את הקשר (אני לא זוכרת אותה, אבל אולי אפשר למצוא בגוגל)

אם יש לך חשש רציני לבחור ספציפי, מומלץ להתייעץ עם מישהי שמבינה בתחום ולשאול אם הפרטים באמת מעידים על בחור עם פוטנציאל להיות בעל מכה (אגב, הכאה מילולית- ביקורת קוטלת, השפלות, לא פחות גרועה מהכאה פיזית)

אלא שהסיכוי שהוא אלים הוא יותר גבוה.

דרך אגב, הסיכוי שגבר עם התכונות כמו שהסברתי לעיל הוא אלים - הוא סביב ה-20%

(שזה אומר שכ-80% מהם אינם אלימים בפועל)

מי שחושב שהנהגה הכוונה דיקטטורה טועה ובגדול. "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו" ואם זאת "והוא ימשול בך" אבל ממש לא מתוך דיקטטורה אלא היפך המוחלט מתוך אהבה ונתינה רבה! לא כל גבר טוב הוא בעל מכה ומי שלא מנהיג את ביתו אשתו תסבול לא פחות! 

אלו תכונות שב-99% מהמקרים יתגלו רק לאחר החתונה ובמקרה הכי הכי טוב אולי רק לאחר האירוסין.

לרוב בעלים אלימים הם ממש לא כאלה לפני החתונה (וודאי לא לפני האירוסין),

ולפני החתונה הם כביכול מתפקדים כ"גברים האידיאלים" (בשביל נשים, כמו שהזכרתי לעיל.).

וגם לרוב, אי-אפשר לזהות זאת בהתנהגותם כלפי חבריהם, כי היחס שלהם לסביבה החיצונית לעומת המשפחה שלהם הוא ממש שונה.

היה לי פעם שכן שהוא היה בעל מכה, והפער בין ההתייחסות שלו למשפחה שלו ובין ההתייחסות שלו לסביבה החיצונית - שמיים וארץ!

כל השכנים חטפו שוק כשהתברר שהוא בעל מכה, כי כלפי חוץ הוא היה נראה נורמטיבי לחלוטין.

לכן נראה שתגובות אלו לא עונות לשאלה:

"אפשר לזהות מראש בעל מכה? איך?"

http://www.clalit.co.il/he/your_health/family/mental_health/Pages/abusive_partner.aspx

פגשתי בחור שאמר לי, בצחוק אמנם, ש-"...אם אחותי תעז לומר לי שאני לא מסדר טוב את הבית, אני לא יודע מה יקרה לה, מבחינתי היא תמצא את עצמה קשורה במחסן"....

מזעזע, נכון?...אמנם הוא אמר את זה בצחוק, ולא היה נראה שהוא רציני. אבל ככל שחשבתי על זה יותר התחלתי לתהות האם צורת ההתבטאות הזו שלו לא היתה בלתי פרופורציונלית למצב, מה שאולי מלמד על פוטנציאל להיותו בעל מכה...

(אין לי מושג אם הוא נישא ואיך הוא מתייחס לאשתו)

זה נראה לכם מלמד משהו עליו?

אומנם אומרים שלעיתים אף הגבר לא מודע לזה שהוא בעל מכה, (אולי כי עדיין לא היה לו על מי להתנסות..) אך בהחלט יש לגבר מכה סימנים מנבאים מאוד ברורים! כמו שחלק מהמגיבים כאן כתבו... כמו הרעפת מתנות (כמובן רק במקרים שזה מגיע מתוך רצון ל"קנות" את האישה ואת רצונה האישי..), רכושניות כלפי האישה (היא "שייכת" לו! הוא מכתיב לה מה לעשות, לוקח קשה כשהיא לא מספרת לו דברים שקרו לה- אלא למישהו אחר, מפריע לו שהיא יוצאת עם חברות וכו), כמו כן, אלימות כלפי אנשים אחרים (גם אנשים שעשו לו רע וכביכול האלימות שלו כלפיהם מוצדקת- לא סימן טוב, כי את האלימות הזו הוא יוציא על האישה כשזו תעצבן אותו). וכמובן אם הוא פוגע בה הוא מצדיק את הכל בטיעון שהוא אוהבבבבב אותה! ולא יכול בלעדיה, ואם היא תעזוב אותו הוא לא יוכל לחיות וכו....

אני מכירה מספר נשים מוכות והן טענו שהיו סימנים והן התעלמו כי חשבו שזה מתוך אהבה. (שמעתי מחקרים שבדקו זאת על הרבה נשים מוכות, והתוצאות הראו באופן מובהק כי היו סימנים מקדימים לגבר האלים)  

יש דרכים לזהות. רק צריך להכיר וללמוד על זה.

להקשיב לסביבה.

הרבה פעמים אנשים קרובים שמכירים אותנו יכולים לראות דברים מנקודת מבט אחרת דברים שאנחנו מבפנים לא רואים.

עוד לפני חיים משותפים,אני גם לא מאמין שהכאה היא רק תוצר של אופי כ"כ גרוע וחסר עדינות כלפי הסביבה המתבטא כמעט בכל אמירה,לכן אני חושב שיש בזה קיצוניות,התסמינים לא חייבים להיות כ"כ ברורים וחדים.

יכולות להיות הופעות של דברים מהסגנון הזה או יותר בקשר אמיתי,אבל נראה שבסרטון כל אמירה שיוצאת מפיו אומרת דרשני

ב.בנימה אחרת הגעיל אותי שהוא השתמש באמירות תורניות בשביל לעבור על ההלכה ולהכות את אשתו.מדובר בהכאה שיש מאחוריה שיטה ותפיסה,אני לא יודע כמה מהבעלים המכים עושים זאת מתוך תוכנית עבודה של תפיסה מעוותת מאשר מהתפרצות של כעס

יש משפחות שזה מופרך לגמרי שהבעל  (או האשה. יש גם את זה) ירימו ידיים. ויש משפחות שזה אחרת.

חלקם צוינו למעלה. העניין שבדרך כלל תסמין אחד או שניים לא אומרים. אבל אם יש כמות מכובדת - זה בעייתי.

ויש גם סימנים מאוד חריפים, שאפילו אם יש 'רק' אחד כזה - צריך לברוח. מהר. למשל: מנתק אותך מחברות ו/או ממשפחה.

יש לנעה אריאל הצגה :'הערב היפה בחיי', ואחריה יש לה שיחה קצרה בנושא זיהוי גבר אלים. מה שכתבתי מבוסס על זה. מומלץ מאוד. זה גם מאוד מסודר ולא משמועות או הערות.

אם את חוששת - תבדקי בלי לדלג.

* הוא שפן

* אין לו קורא'ג

* הוא ג'נטלמן

* הוא יס-מן

* הוא נשלט בקלות

* הוא לא אסטרטיבי

* הוא נותן לאחרים לדרוך עליו

יש הצגה בנושא "הערב היפה בחיי" שמדברת על זה,מביאים אותה הרבה לאולפנות וכאלה,ובסוף היוצרת מדברת על גבר מכה והסימנים-היא אומרת איזה עשר, ואם יש 3 מהם אז לחשוד, ושניים מהם הם באמת מחמאות ומתנות בהגזמה אבל -איך היא ניסחה את זה?משו כמו "אם אלו הסימנים היחידים ואת כל השאר את פוסלת-רוצי על זה,תתחתני".אל תהפכו את זה לשלילי!

ובגדול-מישהו שטובתך חשובה לו-גם אם על חשבונו לכאורה,ומוותר,ושבהרגשה שלך את מרגישה שיהיה לך טוב איתו (ולא רק אוהבת)-הוא לא.בעיניי. חברה אמרה לי פעם "במקום שיש אמת שם הלב שקט"..

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר