כולל:

אולם

צלם

להקה

שמלת כלה

ביגוד לחתן

ביגוד לבני המשפחה (ואנחנו משופעים בבנות ב"ה)

ריהוט

מוצרי חשמל

מוצרים משלימים לבית

קניות אוכל ראשוניות

זהו בגדול.

שקוראים כאן גם רווקים - 

וחלקם לאו דווקא ממשפחות משופעות בכסף - 

אני רואה לנכון להעיר, מהיכרות קרובה, שאפשר לעשות יופי של חתונות, עם אוכל טוב, ותזמורת וכו' - וכמובן שמחה אדירה.. - 

במחירים זולים מאד.

הצלחה לכולם (מחילה על התערבות ב"סקר".. שעיקרו על לשעבר... אבל מה נעשה, זה לצורך "העתיד"..).

בס"ד

אני מכיר להקה טובה וזולה! לכל המעוניין.. 

אני יקשר אותו אליהם..

אלא עזרו כפי יכולתם 

ואת הכסף שילמנו מהמתנות

היו כ350 אנשים

מיעוטם לא ישבו סביב שולחנות.

והיתה חתונה מאוד יפה

לדעתי זה מאוד תלוי במגזר, (ז"א עדה,זה ודאי שעדות המזרח עושים הרבה יותר מפואר)

גם חוזרים בתשובה החתונות  שלהם הרבה יותר מפוארות.

מצד שני גם לא מכסים אצלינו את החתונה.

ההורים עוזרים לקנות דירה בכסף הזה, לא חבל להוציא 100 אלף שקל על לילה???

בינינו זה בעיקר על האוכל. בשביל מה?? סליחה אבל שאח"כ אנשים בלילה מורידים את זה בשרותים????

בחתונה שלנו היה אוכל סטנדרט,אוכל נורמלי, סליחה עם כל הכבוד, באים לשמוח עם החתן והכלה לא  בשביל הבשר

היה  צלם ותזמורת ופרחים בזה קצת השקענו כי זה ענין של עוד אלף שקל לכל אחד וזה עליה ברמה, לעלות ברמה של אוכל זה עוד 30 אלף שקל אם לא יותר. אני אחת שמאוד אכפת לי יופי, החתונה באמת יפה, אנחנו לא סגנון פשוט בכלל, כך שמי שעכשיו עוברת לו מחשבה בראש שזאת היתה חתונה פשוטה , אז לא! אבל שוב, אוכל מינימום

זה בכלל בלי בר פתיחה!! מי אמר שחיבים לאכול לפני החופה וגם אחרי?

באים, מחכים לחופה

אחרי החופה, נוטלים ידים ומנה ראשונה זה בורקס/ בלינצס משהוא כזה...ויש סלטים על השוליחן עם לחמניה

מנה עקרית זה עוף/שינצל עם תוספת

מנה אחרונה גלידה

אפשר לשדרג עם מרק, דג, כבד, וכו.

אבל באמת אני חושבת שמטרת החתונה זה לא להאכיל את הקהל, גם היום נכנס יותר למודעות לא לאכול בשר ב11 בלילה, לראות שאנשים עוזבים את האולם עוד לפני המנה העיקרית זה סתם כסף לפח...

יש גם הבדל של מינוס עשרת אלפים שקל למינוס מאה אלף שקל.

לקחתי מאה אלף שקל משכנתא ושיפצתי את הדירה וזה משהוא שאני יום יום נהנת ממנו.

אבל על יום אחד?? שלא תבינו יופי מאוד מאוד מענין אותי.

ההשקעה בחתונה כמו שאמרתי היתה לא על אוכל,היתה על צלם, שמלת כלה ז"א זה היה גג של עוד 4 שקל הכל שידרוג זה משהוא שאפשר לעמוד בו. כך שמזכרת מהחתונה יפה יש.

האוכל כמו שאמרתי יש חתונות יפות יותר יש פחות, האמת גם לא אכפת לי לא צריכה שישימו לי את ה300 שקל ולא מנת בשר מפוארת, ללכת למסעדה יעלה לי הרבה פחות.

אולי זה גם מנטליות של אשכנזים, גם אנחנו ככה מנהלים בבית עם אוכל, יש אוכל כמה שצריך, אם יבואו פתאום בהפתעה אלי ממש אין מצב שאני אפתח שולחן ענק, אם אדע מראש אכין ויהיה די בדיוק. אבל אוכל טעים וטוב, אצלינו בחיים אוכל לא הולך לפח.

אתמול באה אלי חברה בהפתעה חוץ מוופלים לא היה לי מה לתת לה, גם רק מים או קפה  כי אצילנו אין שתיה מתוקה חוץ מקולה בשבת .כן אין אצלינו מלא עוגות (גם בגלל דיאטה וגם בריאות.) ככה אני גם חשובת בחתונות צריך אוכל מינמום אפשר קצת שידרוג, אבל בר פתיחה זה עוד המון כסף. בשביל מה???

אבל רוב העם לא עשיר.... ככה אני חושבת

יש כאלו שגרים במקומות מסוכנים, תסתכלי בשרשור אפילו כאן, (אני כרגע לא מדבר על מגורים בגלל אידיאולוגיה) מגורים באזור שעולה הרבה יותר זול והסבתא פוחדת מבקבוק תבערה, אז תראי שחלק מזה שהם גרים באזור שלדעת הסבתא מסוכן . זה בגלל  כסף!!!

אז נראה לך שכזה זוג יעשה חתונה של 100 אלף שח אם לא 200 אלף שח ויסכן את חייו במקום מגורים? (שוב אני מדברת בלי השיקול של ישוב ארץ ישראל)במחיר הזה הם יכולים לפחות 3 שנים לגור באזור פ"ת כמו שהיא כתבה שפחות מסוכן

וזה היה מביש. אנשים הגיעו מכל קצוות הארץ, שמו מעטפה עם סכומים מכובדים (300 ש"ח) , והמנות היו מזעזעות והכלים חד"פ וסלטי מיקי.  לפי דעתי, במשפחות שבהן כן נהוג לשים מעטפה , צריך לארגן אירוע בהתאם.

(אני מבינה שאצלכן לא נהוג, אז באמת אין צורך להשקיע. אבל ברוב המקומות זה לא כך).

קיבלנו באזור 10,000 ש"ח לחתונה (אחים שלי אפילו קבלו 4000 שח) שזה נקרא היה מאוד מאוד יפה, חצי היה ממקום העבודה שלי ועוד חצי מהצד שלי בעלי, אבל משפחה כמעט לא הביאו כלום, צד המשפחה של אמא שלי הביאו כולם 700 שח שקנינו משהוא לבית.

צד של אבא שלי הביאו פחות.

זה מאוד ברור אצלינו לא לעשות מפואר ולא לעשוק את האורחים עם מתנות. יש לי משפחה גדולה ואבא שלי לא יתמוטט עם עוד ועוד חובות על חתונות בשביל שהאוכל יהיה על רמה.

כן אבל בר מצות לאחים שלי עשו בחד פעמי.... זה באמת לא משהוא .. אני לא אעשה כזאת בר מצוה לילדים שלי, הבריתות לילדים שלי כן היו יפות כי זה חשוב לבעלי.

אבל מה שכן שזה העיקר!!

שההורים מכל צד נתנו כסף לדירה ואנחנו לקחנו עוד משכנתא ובזכות זה יש דירה, כשכל צד מביא את ה100 אלף שקל אז אפשר לקנות דירה לא חבל להוציא את זה על לילה אחד??????????????????

נכון שהיום בסכום שאני קניתי דירה אין מצב היום לקנות כי זה הכפיל את עצמו לפחות.

אז אולי באמת אני לא מבינה מה מדובר.

יכולה להיות לי חתונה פעם בשלוש שנים של נסיעה רחוקה

לא לכולם יש את הסכומים האלה להשאיר,

ואנחנו רוצים שהאורחים שלנו ישמחו בחתונה שלנו ולא יחרגו מהחודשית שלהם בשביל אירוע בזבזני.

אם עשירים יתקמצנו פחות ויערכו אירועים בשופי זה רק יניע את הכלכלה.

אבל יש חברות שבהן גם עניים מרודים שמוזמנים לאירוע מוכרחים להשאיר מעטפה עם מינימום 300 ש"ח, אחרת הם ירגישו ממש ביזיון ויעדיפו להמנע מלבוא. זה נורא בעיניי.

כולם רק מרויחים מזה 

אבל שכל אחד יגע את מקומו ואל יהרוג את עצמו בשביל לעמוד בסטנדרט הזה 

מה למשל עושה שרשור כזה, לכאלו שאין להם בדיוק כסף בכמות כזו..

האם זה עצמו לא "תורם" לאותה אווירה שעושה סטנדרט מה"הוצאות" החיצוניות. והאם זה לא גורם להם ל"חלישות הדעת"..

ועם כל ההשתתפות בשמחתם של כל מי שהוציאו (או הוריהם..) הוצאות רבות על השמחה - האמת היא שאין בהכרח כל תלות בין רמת השמחה בחתונה לבין ההוצאה הכספית.  ואין צריך לומר, שה"המשך" בוודאי שאינו תלוי בכך (חוץ אולי מסכומי המתנות שעוזרים טכנית לזמן-מה..)..

שזה אומר אוכל,אולם ותזמורת ואני השגתי שימלה והינומה אז באמת לא הוצאנו שקל וויתרתי על סידור שיער ואיפור אבל החתונה הייתה אחד האירועים הטראומטים בחיי,לא יודעת אם בגלל שההורים שלי לא היו בחתונה,או הרגשת הבושה הנוראית מבחינתי(ועוד מישהי שהייתה בחתונה אמרה שהייתי כלה מכוערת)הלוואי שנוכל לתת לבת שלנו חתונה פשוטה אבל נסבלת...אז לכל דבר יש את הצדדים שלו.

גם אם יש עשרות שנים של זכרונות נעימים- את הזכרון הראשון קשה לשנות... 

ואולי עיצה- תעשי ליום נישואין עגול כלשהוא- אירוע יחסית גדול ויפה, ותביאי צלם מקצועי וכולי

(יש לי תמונה מהחגיגת יום נישואין 60 של סבא וסבתא רבא שלי, הם נראים שם מהמים ומאושרים...) 

ולא היית כלה מכוערת,

אולי היית כלה שצריך להיות בנאדם עם עיניים כדי לראות את היופי, למשל מי שיש לה פה מגעיל ואומרת עלבונות לכלה- אין לה נפש לראות בכלל יופי כזה.... 

והאישה ההיא....רק אספר לך שלבעלה יש מפעל ידוע בציבור שומרי המיצוות וכמה שנים אחרי שהתחתנו והבן שלה סיפר לי שהיא אמרה את זה כשהתארחנו אצלם ביום טוב. שאחרי החתונה..המפעל נשרף,באמת בלי שימחה לאיד חלילה אבל זה רק הוכיח לי שהשם שהכל נרשם לפניו גם רשם את הלבנת הפנים,הצער והכאב שנגרם לי.

הכוונה אינה שלא צריך להתאמץ שיהיה יפה ושמח (אני ראיתי חתונה - אופנה חדשה - שהחברים/משפחה הכינו את האוכל, ומישהי מחברות הכלה ארגנה מי מביא מה... ולא בגלל שלא יכלו אחרת, אלא עיקרון שלהם. היה שם אוכל באיכות שלא כ"כ רואים, מגוון כמובן... תזמורת של "הלב והמעין" ושמחה עד השמיים. הוצאות כמעט בריצפה..).

ומה שעשו לך.. - יש אנשים עם פה מגעיל בעולם. ה' ירחם עליהם. מי שלא רואה את היופי שעל הכלה, הבעיה היא בעיניים שלה... לא בך)

ת"ח חשוב וידוע - ולא חסר אמצעים כלל.. - שלח הזמנה, ואליה מצורף איזה "תקנון" שיזם בזמנו בהסכמת הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא זצ"ל, וכתב שם שבחתונה יוגש כיבוד קל, והסעודה תהיה אח"כ למשפחה. היו שם מאות רבות של אנשים, גדולים וחשובים. ושמחה רבה כמובן.

לא אומר שכך דווקא צריך לעשות. הרצי"ה כתב "לפי מסיבות החיים בס"ד".. כל אחד כעניינו.

אבל שצריך לדעת שאפשר לארגן מצוין, לא יקר - ושמחה רבה. שוב, בלי לזלזל במי שאירגן משהו יקר ושמַח גם כן... ב"ה. 

אבל לטובת מי שחושב שאולי זה "סנדרט הכרחי"..

20150101231723.pdf

25 לכל צד, או 25 סה"כ?

איך אפשר כ"כ זול?

צלם לפחות 3? להקה לפחות 4? מנה בסיסית לפחות 95 ש"ח למנה?

אבל אנחנו באים ממשפחות קטנות

ומימנו בעצמנו בלי לבקש מהורים

בלי לדעת כמה אנשים היו 

ומתי התחתנתם 

אני יכול באותה מידה לענות 

100 ש"ח

10 אנשים X מנה פלאפל 

ובבית זה הכי זול (תימני שכמותי ..)

ובאמת שהשתדלנו לצמצם...

היו לנו נראה לי 250 מוזמנים. חתונה חמודה אוכל רגיל אבל טעים 

בפירוש לא נעים להזמין אנשים בשביל אוכל לא אכיל. ככה לא מכניסים אורחים

אבל גם אין צורך לתת להם כל מיני מנות מפוארות

היתה חתונה הכי שמחה בעולם!!!!

זה היה רצון של שנינו וההורים הצטרפו.

היה אוכל טעים ובשפע! לא היה חסר כלום. לקחנו אולם שמחות פשוט והבאנו מעצבת שעשתה חופה, כסא כלה, עיצובים על השולחנות, עריכה וכו וכו והיה ממש יפה.

ומשהו שהוזיל מאד את החתונה- הכלים היו חד"פ. וזה היה יפה מאד!!!!!

אין עניין לבזבז כסף. והכי יפה זה פשוט!!!

ממליצה בחום!!!

 והיו בין 400 ל500 מוזמנים. 40 ש"ח למנה!

מנה ראשונה הי בלינצס/בורקס וסלטים

מנה עיקרית היה חזה עוף מוקפץ בירקות ותוספות- אורז תפו"א ואויל עדו משהו לא זוכרת

מנה אחרונה הי גליליות עם גלידה 

בבר היה קצת ממולאים עוגות ושתיה

מה שהיה חשוב מבחינתי שכל דבר שהוגש היה מאוד מאוד טעים. ציינו את זה במיוחד

איך אמר לי אבי שליט"א - טוב רבע עוף בגריל מאשר מגדל אייפל שאתה לא יודע מאיזה צד אוכלים אותו 

450 מוזמנים כפול 115 ש"ח למנה

כמה אלפים על הברים

התחלק חצי חצי בין ההורים

ועוד 20,000 תזמורת וצלם גם כן התחלק בין ההורים

אני לא זוכרת מה בדיוק היה התפריט רק זוכרת שאנשים אמרו לי שהם זכו סוף סוף להיות בחתונה שמנה לא עולה 150 ש"ח עם משהו פיצפון באמצע הצלחת ועיצוב מיותר אלא צלחת מלאה ובנוסף עוד צלחות מרכזיות על כל שולחן עם עוד שפע של אוכל למי שרוצה עוד!!!

מבטיחה לך שאף אחד לא יצא רעב והאוכל היה טעים במיחוד!!

הסוד הוא שהקיטרינג היה של הישיבה שבעלי לומד שם והמלצרים היו חברים שלו והכלים- חד"פ.

זה אפשרי!!!!

(סוד: אין שם כיכר ככל הידוע לי.. )

וברצינות 

הרבה פעמים ההורים משלמים כי הם רוצים לעשות SHOW 

וזה העניין שלהם 

לא יסכימו בחיים לדברים מעין אלה

אשריכם שיש לכם הורים שלא מחשיבים את העניין 

משהו מעין- המעמד מחייב

אבל הייתי בחתונה ממוצעת יחסית[מנה נראלי 130 שקל, יחסית לחתונות של האחים חוץ מאחד שהתחתן עם משפחה סופר בורגנית שהיה חשוב לה] שהיה תלוי שלט,

אנחנו רצינו לארגן לבנינו חתונה יפה, מי שהופך את החתונה ליפה זה אתם, אם ברצונכם לתת מתנה לזוג הצעיר תנו, אך אל תרגישו מחוייבים ח"ו..

ולי שלא שם לב הסקר הזה הגיע בשביל השרשור הזה
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t690340

כי התחתנו במקום שהקימו אוהל ומשלמים רק על האוכל (טעם ובשפע)

אגב בשביל חתונות צריך לדעת את הגבול בין לכבד את המשפחה האורחים וכו' ובין ראוותנות יתר יש את דרך האמצע שאפשר לעשות חתונה בלי להקרע יותר מידי ובלי להוציא את העיניים לשני.

בכל מקרה צריך לדעת שמצוות הכנסת חתן וכלה היא מצוה מאוד גדולה וזה ממש לא בושה לבקש עזרה מגמ"חים וכדו' שמוזילים את עלות החתונה בעשרות אחוזים באמצעות קניות קבוצתיות או דילים מענינים

או סתם להתרים אנשים(למי שצריך) בשביל אירוע מכובד.

זה דבר מאוד גדול ואנשים אוהבים לתרום לזה

אם אתם נמצאים במקום שבו המתנות לא מכסות את עלות האירוע, אז למה שאני אתרום כסף למנה לאנשים אחרים?

אני מעדיפה לתרום לאנשים שבאמת צריכים. גם מנה זולה ב30 ₪ - יכולתי לתרום את אותו הסכום ולספק מזון לארוחה לשפחה שלמה...

לא מבינה למה להתרים עבור זה, כשאפשר להכין אוכל בבית , ולהזמין משפחה מצומצמת וחברים לרבנות..

אגב מצוות צדקה זו חובה.

כולל סוס לרוץ לפניו למי שרגיל בזה..

אבל כבר אז הוציאו מחירים מטורפים על חתונות. אנחנו רצינו משהו הכי פשוט ולא מפואר, ניסינו לארגן חתונה באחד הישובים כדי לחסוך בהוצאות וגם מתוך אידיאל. בסוף זה לא יצא לפועל כי המשפחה המורחבת הודיע שלא תגיע לישוב ב"שטחים" ונאלצנו להתחתן בגן אירועים בירושלים ולשפוך טונות כסף סתם. ממש סתם.

כמה שניסינו לחסוך - לקחנו צלם שהיה צלם חובב שבא בתור תחביב ולא רצה כסף- תמונות מספקות בהחלט. (ללא צילום וידאו שהיה מיותר לדעתינו.)

שמלה- תפירה עצמית של קרובת משפחה מוכשרת. איפור- חברה שלמדה איפור. רכב לחתונה- ביקשנו מחברה רווקה להסיע בהלוך. (בחזור נסנו ביחד ברכב שכבר היה לבעלי.) אבל גם אחרי כל החסכנות הזאת ההורים השאירו באולם כמה עשרות אלפי שקלים, שעד היום אינני מבינה למה. 

מה, היה פחות שמח במקום פשוט יותר? עם אוכל מינימאלי? בסופו של דבר מה שעשה באמת את השמחה היה האנשים ששמחו איתנו, הריקודים והאווירה. עד היום אין לי מושג ולא מעניין אותי מה אכלו שם( אנחנו מהתרגשות לא טעמנו כלום.)

עוד כמה שנים כשהילדים שלי יתחילו בע"ה להתחתן מאיפה בדיוק אני אביא עשרות אלפי שקלים לחתן כל אחד?

אוטוטו בני מתברמץ והריני להודיע שמי שבא בשביל האוכל- שלא יבוא. רוצה מסעדה? תמשיך הלאה עוד 20 דק' תגיע למסעדה הקרובה. את הצ'ק תביא להם.

יהיה מה לאכול בעז"ה, יהיה שמח ויהיה צנוע בע"ה. 

אם זוג לא מצליח לארגן לעצמו חתונה אז איך הוא יסתדר אחר כך? אני מכירה זוגות שחיתנו אותם מתרומות ואחרי זה הם התגרשו כי לא היו מוכנים לחיים עצמאיים.

יש לי חברות שהתחתנו ברבנות כי לא רצו לבקש נדבות והרגישו טוב מאוד עם זה.

אני אישית הרגשתי שכל האירוע הזה בשביל אורחים נטו , כבר באמצע חתונה רציתי כבר ללכת הביתה ולנוח ודווקא הייתה אווירה טובה ושמחה, כולם אכלו, רקדו , דיברו  

האמת היא שלא בא לי למנוע מילד חוג או מעצמי בגד כדי לממן בעוד כמה שנים מנה טובה לדודה בלה שממלא בדיאטה. הסטנדרט הזה הוא מוגזם

וזה עלה בסביבות 70 אלף לכל צד [אצלי קצת יותר בגלל המשפחה היותר גדולה ב"ה שצריך להלביש] כולל הכל [מהארוסין עד החתונה] צריך להבין שההורים מזמינים אנשים מבוגרים יותר מהעבודה / שכנים וזה גורם לכך שהחתונה צריכה להיות מכובדת. 

מה שכן אני חושב שהמחירים בשוק היום יצאו מפרופורציה. כשאני משווה בין החתונה שלנו לחתונה של הבת זה פי חמישה בהוצאות!!! [עשרים וקצת שנים]

לא הייתי הולך על אולם פחות טוב ממה שלקחתי והייתי מרוצה מהשירות והכל אבל עדיין זה רווחים גדולים מאוד.

כנ"ל לגבי תזמורת /צלם אפשר להוריד מחירים.

מוציאים מאות אלפי שקלים בכמה שנים רק על אירוע? ומה אם לצד שני אין? כמה צריך לחסוך? הרי צריך להשאיר גם משהו לעת זקנה

ונגיד את האמת זה מכביד על אורחים - כל פעם שבעלי הולך לחתונה או בר מצווה לעמיתים בעבודה זה 250 שקלים מינימום והוא הולך לבד. 

ב140000 שקל אפשר לחיות שנה ברווח, אפשר לשלם תואר ל 7 ילדים, אפשר להשקיע את זה בדירה

תאמין לי כל הזמנה לחתונה - זה מחשבות על לזרוק כסף לפח 

קודם זורקים את כל הכסף לחתונה ואז מצביעים ללפיד או משהו דומה בצעקות - איפה הכסף? 

וכסף הלך על מנה של שכנה שנכנסה למינוס כדי להביא צ'ק מכובד

והיה אירוע מהמם, עם אוכל ממש טוב, ולהקה.

צריך לדעת איפה הגבול בהוצאות החתונה

עם "תוצאות" כמו שכתבת...

אם מישהו חושב שזה הנאה כזו גדולה שיקרא מה שכתבתי למעלה.

לא כולם רוצים להתחתן מתרומות,לא כולם מתכננים לחיות על חשבון הזולת......גם להאלץ לחיות מקופת הציבור הוא ניסיון לא פחות מייסר.

והם דווקא כן נהנו מהמצב

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה

תקציר הורס את הקטע

צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין

ואפשר גם לבקש יפה🤦‍♀️

מתומצתים

ב ביקשתי יפה

לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי

משפטים מתפרשים שונה

לי זה היה נראה כמו דרישה

נא לשלוח תקציר

לא ממש בקשה🤷‍♀️

כלומר במקומות כגון אלה של לסכם פוסט של אדם אנושי שכתב מתוך מהלך במוחו/ליבו, זה הרבה פעמים מפספס את המהות (ולעיתים גם את האנושיות) של הדברים.

אם הייתי יכולה לכתוב סיכום כאן ספציפית כנראה הייתי כותבת יותר קצר, יש בהחלט פעמים כאלו, אבל בפעם הנוכחית מרגישה שכך הדברים יכולים להתבטא בשלמות.

לא זו הייתה המטרה/המהות/השורש/הסיכום של מה שהתכוונתי להעביר.

לא נראה לי שיכולה לסכם במילה אחת, אבל אם כן היא אולי יותר קרובה ל"התבוננות" מאשר מה שהAI כתב...

ותודה לך על הפידבק 🙏

דווקא במקום הזה של הריחוק / הקושי / הריב / הפער הזוגי

שלנו הוא נחווה כירידה,

אבל אם נביט בו באמת זו ירידה *לעומק*.

כמו הפרפר שנאבק לצאת מהגולם שלו, ונצרך לחבוט שוב ושוב בדפנות הגולם עד שהוא יוצא ונהפך לפרפר יציב וחזק עם כנפיים שמסוגלות לשאת אותו,

וכמו הסיפור הידוע על אדם שריחם על הפרפר שנאבק ורצה לפתוח במקומו את הגולם כדי לחסוך ממנו את כל המאבק הזה אבל בסוף הפרפר יצא חלש ולא יכל לעוף ומת במהרה...

בדומה לזה גם המקומות הקטנים האלה דווקא,

הירידות האלה,

אם רואים אותם כחלק בלתי נפרד מהמסע שלנו, ממש דרך מתמשכת שאנו הולכים בה גם אם היא כרגע בירידה, 

ועוד יותר אם היא כרגע בירדה *לעומק* וחיזוק הכנפיים הזוגיות שלנו לצאת אל העולם חזקים יותר, יציבים יותר, עם מסוגלות וכוחות עמוקים ויקרים.

עצם ההתבוננות הזו יכולה להעניק לנו כוח.

ממש לאמץ ולהשתדל להיות בהכוונת המבט על היכולת שלנו להתחזק יותר דווקא מהירידות,

על כך שהן חלק בלתי נפרד מהחיים,

על כך שיש בתוכן דווקא אוצרות שלא נוכל למצוא בעליות,

ועל כך שזו ממש המשך הדרך עצמה - אנחנו לא עוצרים! אנחנו ממשיכים, מעמיקים,

אנחנו בדרך עצמה! דרך שבמהלכה ועם לימוד נכון שלה אנו מתחזקים יותר ב"ה.