בס"ד
"אמונה, מה שלומך?"
"ברוך השם" ישבתי כולי דרוכה.
אמונה , את יכולה להיות רגועה אנחנו מאוד מרוצים מכל העשיה שלך בחצי השנה שאת פה." הרב יהודה שם לב לזה שאני לא כל כך רגוע.חיכתי.
אז אמונה, איך את מסכמת את החצי שנה עם החינכות שלך?"
"ברוך השם, אני חושבת שהצלחתי להגיע לרוב הבנות."
"יפה. את יודעת ששבוע הבא יש ישיבת מורים על הכיתה שלך. ורציתי לדעת אם יש דברים שאת רוצה להגיד לי לפני הישיבה הזאת על בנות מסויימות, דברים שאולי אנחנו לא יודעים". התלבטתי אם לספר להרב על רות.
"את יודעת מה נעבור בת בת לפי הרשימה אם יהיה לך מה להגיד אז תגידי."
"אין בעיה".
"נחמה- אני חושבת שנחמה ממש התקדמה מתחילת שנה מבחינה לימודית אני לא בטוחה שכל כך רואים את זה אבל מבחינת היחס לה לבנות אלי ולכיתה כלל ואולי כדאי לציין את זה גם בפניה וגם לפני המורים.
רננה-מקסימה אין מה להגיד עליה היא פשוט היתה מקסימה ונשארה ככה." ככה המשכנו בת בת עד שהגענו לאורית.
"אורית- אורית היא סיפור שלם, דבר ראשון הם בבית 16 אחים, מבחינה לימודית היא מויינת, אבל לא הצלחתי להבין מה היא. היא עוזרת לכולם מאוד אוהבים אותה אבל היא מאוד מאוד שקטנה היא לא הולכת לבנות, לא מזמינה בנות, כלום. כשניסתי לדבר איתה על זה היא התחמקה. דיברתי על זה עם צילה המחנכת שלנו ולא הצלחנו לפתור את התעלומה. אומנם לפי מה שהיועצת אומרת היא השתפרה משנה שעברה היא יותר שמחה ומעורבת אבל עדיין לא מספיק."
"אורית, כן אותו סיפור היה גם שנה שעברה, אל תרפי ממנה תנסי להכניס אותה עוד לענייני הכיתה."
סיימנו לעבור על כל הבנות בכיתה. סיפרתי לרב את הסיפור של רות והוא ביקש שאם יהיו בעיות אני יעדכן אותו. ואז פתאום הרב זרק שאלה שלא ידעתי איך לבלוע אותה.
"אמונה, אנחנו רוצים שתמשיכי איתנו שנה נוספת."
"מה???" זה התגובה הראשונה שעלתה על לשוני. הייתי בהלם מוחלט.
"אנחנו רוצים שתמשכי להדריך את הכיתה שלך גם שנה הבאה."
"הרב, אני לא כל כך יודעת איך להגיב על ההצעה הזאת. אני צריכה לחשוב על זה ולהתעיץ עם ההורים שלי. מתי אני יכולה להחזיר תשובה?"
"קחי את הזמן. תתייעצי בבית ותחזירי לי תשובה.
אבל חוץ מזה רצינו להגיד לך גם בשם כל האולפנא והצוות כל הכבוד ולכל בעיה ושאלה את מוזמנת לבוא ולדבר עליה."
"תודה רבה."
יצאתי מהחדר מהורהרת כולי. עד שאפילו לא שמתי לב לרינתיה שרצה לקראתי כולה מרוגשת.
"אמונה, אמונה את לא יודעת איזה כייף אחותי התארסה. כל הבוקר אני מחפשת אותך, לאן נעלמת?"
"רינתיה, איזה כייף מזל טוב. עם מי היא התארסה?"
"עם אריאל דהן, מפדואל."
"איזה יופי מזל טוב לך."
רינתיה השמיכה את מסע ההתלהבות שלה ואני פניתי לכיון הכיתה לדבר עם קצת עם הבנות.
*~*~*
"שלום בית." נכנסתי בקריאה הביתה אחרי שלושה שבועות שלא הייתי בבית. הדבר הראשון שזכיתי לו היה חיבוק ונשיקה מרעותי אחותי הקטנה. "התגעגעתי אליך". רעות אמרה את המשפט הזה בכל כך מתיקות.
"אמונה, מה שלומך? כל כך התגעגענו אליך. אז עד מתי את בבית?"
"עד יום ראשון בבוקר"
"מה רק לחמישי, שישי, שבת את איתנו?"
"אמא, נו את יודעת שככה זה תמיד אני מגיע ביום חמישי בערב ויוצאת ביום ראשון בבוקר". אמא כרגיל לא היתה מרוצה היא טוענת שעד שאני בבית שלפחות אני אצא ביום ראשון בצהרים שיספיקו לראות אותי קצת, והאמת היא קצת צודקת.
בערב אמא שלי החליטה שאנחנו יוצאת למסעדה חלבית קצת לפנק אותי אחרי החודש האחרון שעבר עלי.
"אמא, הרב יהודה הציע לי להישאר עוד שנה באולפנא."
"יפה, את יודעת שזאת מחמאה מאוד גדולה. זה אומר שהם מרוצים ממך."
"כן נכון אבל יש עוד עניין. הם עוד לא יודעים על ידידיה ואני לא בטוחה שזה יסתדר, כי אנחנו רוצים מתי שהו להתחתן בעז"ה".
"אז אולי כדאי שתדברי על זה עם ידידיה. הרי בסופו של דבר זה גם קצת קשור ותלוי בו. ואם תחליטי שאת רוצה לקחת את ההצעה בחיוב אני חושבת שאת צריכה לספר לרב יהודה."
בערב דיברתי עם ידידיה וקבענו להיפגש ביום חמישי הבא אצל סבתא שלי.
*~*~*
"ידידיה, כל כך הרבה זמן לא נפגשנו."
"כן בהחלט הרבה זמן. אז מה שלום החניכה שלך שאמא שלה נהרגה?"
"קשה. אבל יהיה טוב בעזרת השם. ידידיה אני צריכה לדבר איתך."
"אני מקשיב"
"אתה כזה מצחיק לפעמים. אבל ברצינות. הרב יהודה הציע לי להמשיך להדריך באולפנא עוד שנה."
"וואוו אמונה כל הכבוד. ומה את מתכוונת לענות לו?"
"על זה בדיוק אני רוצה לדבר איתך. דיברתי אם אמא שלי והיא אמרה שזה מחמאה גדולה, אבל היא אמרה לי לדבר איתך."
"טוב, אמונה, צריכים לחשוב טוב על העניין הזה. הרי ברור לשנינו לאן הקשר הזה הולך. אני חושב שאם את רוצה לקבל את ההצעה אז את צריכה לספר לרב יהודה עלי ולהסביר לו שיש סיכוי דיי גדול שתתחתני במהלך השנה."
"השאלה שלי היא מה אתה אומר. כי אם אני אדריך באולפנא שנה הבאה, ונתחתן באמצע השנה אני לא רוצה לעזוב באמצע. וזה אומר שנצטרך לגור ליד האולפנא."
"אני חושב שלא תהיה לי עם זה בעיה. אני מבחינתי אין לי בעיה. אבל את צריכה להיות שלמה אם ההחלטות שלך.
תראי אמונה, אני כבר הרבה זמן חושב על זה. אני עוד חמישה חודשים משתחרר שזה יוצא בערך בתמוז. וחשבתי שאולי הגיע הזמן שנתחיל לקדם את הקשר שלנו. וחשבתי ש..." ידידיה קצת התמהמה הרגשתי שהוא קצת מתרגש. נתתי לו את הזמן שלו.
תגובהתגובות