יצירות של נח"תיסטית | יצירות ש-נח"תיסטית אהבה

20100326151731.swf


עבודה של ממש מתחילים בפלאש..

חג שמח :)

עבודה בתוכנת אילוסטייטור

בס"ד

"אמונה, אני כבר הרבה חושב על זה שאני רוצה שאת תהיי האשת חיל שלי." ידידיה השפיל את מבטו. התחלתי לבכות, כל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה. שתקתי גם ידידיה שתק. אחרי כמה דקות של שקט ידידיה הרים את ראשו ושאל "אמונה, את מסכימה. את רוצה?"הוא הסתכל עלי בפעם הראשונה מאז התחיל לדבר על הנושא.
"ידידיה, בטח שאני מסכימה ורוצה. כבר הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה." הסתכלנו אחד על השני ושמחנו.
"אז את

בס"ד
רק הקדמה קצרה שיפצתי את פרק 3 מומלץ לקרוא אותו קודם.

פרק 4:
משהו חשוב?! מה כבר יכול להיות כ"כ חשוב לידידיה להגיד לי? וחוץ מזה הוא רק עכשיו חזר הביתה ל"רגילה", מה כ"כ דחוף לו?
החזרתי לו הודעה "רב טוב גם לך, כן אני במקרה פה. עוד שעה בתחנה זה טוב?"
השעה הזאת היתה השעה הכי מעצבנת וארוכה שיכול להיות. בדיוק כשבאתי לצאת אל ידידיה הפלאפון שלי צלצל. עניתי והתחלתי ללכת.
"אמונה

בשעה 4 וחצי ידידיה הגיע לבית של סבתא שלי. קצת פחדתי מהשיחה איתו.
- "שלום, אמונה,מה שלומך?"
- "ברוך ה', בוא תכנס.. סבתא ידידיה הגיע".
- "אמונה, רציתי לשאול אותך על הקשר שלך עם סבתא שלך, הרבה פעמים אני רואה אותך ואת סבתא שלך יושבות בחצר במשך שעות מדברות וצוחקות ואני כל כך מקנא, כל כך הייתי רוצה לבד ככה סתם ופשוט לדבר עם סבא שלי. (הוא הרהר קצת והמשיך) גם סבא שלי ניצול שואה והוא פשוט לא רוצה

בס"ד
כמו עלה קטן,
שנפל מהעץ
אף אחד לא מתייחס ומתרגש,
סך הכל עוד עלה קטן
כמוהו ישנם עוד המון.
הוא חסר משמעות,
חסר אישיות.

והוא נופל ונמעך,
ועוד אחד עליו דורך.
כבר אין לו כוח לקום,
לנסות להתחיל מחדש.

ופתאום בליבו מתנגנת מגינה,
מנגינת צידתו של העץ,
להחזיק חזק, הוא אמר.
לא להתייאש.

והוא מרגיש איך פתאום
כוחות חדשים לתאיו

תו לתו מתווסף,
למנגינה אחת יפה.
ואם תו אחד ילך,
המנגינה אז תהרס.

כך אצלנו בקבוצה,
כל אחד הוא מיוחד.
אם אחד חס וחלילה ילך,
הייחודיות שלנו תהרס.

ציור שציירתי בעקבות יום כיפור...

בס"ד

לאור בקשות להמשיך....



זהו כבר לא היה אפשר להסתיר את זה איך שהגעתי לכיתה שלי החניכות שלי החניכות שלי קדמו את פני בשירה וריקודים של "עוד ישמע".. ישר הן החלו לשאול פרטים כמו: מה עושה? איך הכרתם? כמה זמן את יוצאים? את תזמיני את כולנו לחתונה? היה לי כ"כ מוזר להתחיל לשתף אותם בכל הפרטים שקשורים אליו. החלטתי עדיין לא לספר להם על זה שאני נשארת איתן עוד שנה.
מבין כל

תפילה שהכנתי לחתונה של בת דודה שלי

בס"דאני יודעת ששנים עברו מאז שכתבתי לאחרונה אבל פתאום התחשק לי להמשיך...


יום ראשון הגעתי אל האולפנא עייפה כל כך עד שבקושי הבחנתי בדינה. הכניסה לאולפנא הייתה יחסית מרוחקת מהכיתה של חניכות שלי והיא הייתה שופת בעצים. דינה אהבה את העצים האלו, היא ישבה שם וכתבה לתוך מחברת. ניגשתי אליה.
"שלום דינה, מה שלומך?"
"שלום אמונה." דינה השיבה לי בצורה יבשה ומאוד מאופקת.
"מה קרה ,דינה?

בס"ד
"אמונה, מה שלומך?"
"ברוך השם" ישבתי כולי דרוכה.
אמונה , את יכולה להיות רגועה אנחנו מאוד מרוצים מכל העשיה שלך בחצי השנה שאת פה." הרב יהודה שם לב לזה שאני לא כל כך רגוע.חיכתי.
אז אמונה, איך את מסכמת את החצי שנה עם החינכות שלך?"
"ברוך השם, אני חושבת שהצלחתי להגיע לרוב הבנות."
"יפה. את יודעת ששבוע הבא יש ישיבת מורים על הכיתה שלך. ורציתי לדעת אם יש דברים שאת רוצה להגיד לי לפני

בס"ד


ראיתי את סבתא בוכה ושאלתי אותה: "סבתא למה את בוכה הרי זה יום שמח. היום נולד הנין הראשון שלך...".
היא ענתה לי כולה בדמעות: "אלו לא דמעות של צער, אלו דמעות של שמחה, דמעות של ניצחון הטוב על הרע. ניצחוני הפרטי על הגרמנים הנאצים יימח שמם. היום שאני מכניסה את בנך לבריתו של אברהם אבינו, לתוך העם היהודי, אני יודעת שניצחתי אותו, שניצחתי את היטלר יימח שמו.."
פתאום התחלתי גם אני

עבר עריכה קלה במחשב...

הנה הכלה נכנסת,
ובלבי התרגשות.
איך תראה הכלה?
שכל כך ציפיתי לבואה...

עוד מעט היא תגיע,
ואני לקראת יוצאת.
מה תחדש לי הכלה?
מה תוסיף?

הכלה כבר פה,
נצבת מולי.
כולי התרגשות,
וליבי מלא שמחה,
על שזכיתי לראות את הכלה...

והכלה כולה לוחשת סוד,
לוחשת לי את סוד ההוי-ה,
לוחשת לי את סוד ימי הבריאה,
אות סוד ההתחדשות...

בס"ד

"הרב יהודה, אפשר להיכנס לדבר איתך? יש לי תשובה והודעה". "בטח אמונה,
"כל כך מהר תשובה? אני לפחות מקווה שהיא טובה." נכנסנו לחדר שלו.
"כן, אז מה בפיך?"
"טוב, אז חשבתי על הנושא ההצעה הרבה וגם התייעצתי עם אנשים שקרובים לי, אבל לפני שאני אומרת את תשובתי יש לי הודעה קטנה להודיע לך כבוד הרב. אני המתחתנת בעזרת ה'. החתונה תתקיים ככל הנראה באזור סיוון. הוורט והאירוסים יהיו בעזרת

בס"ד

רות, אוריה, נהורה והודיה ישבו על הדשא ודיברו, היתה זאת שעה חופשית אחרי שעתים של מתמטיקה.ישבתי איתן והתחלתי לדבר קלטתי שרות לא ממש מתעניינת בשיחה ונראה היה כיאלו היא בעולמות משלה. ניסיתי לערב את רות בשיחה אבל נראה היה שאין לה כל רצון לזה. השיעור החופשי נגמר, אוריה, נהורה והודיה התחילו לקום בזריזות לכיתה ניצלתי את ההזדמנות שהן התקדמו ועיכבתי את רות בקשתי ממנה לדבר איתה עכשיו על השיחה שלנו

בס"ד

שבוע מלא מחשבות עבר עלי לא ידעתי איך בדיוק אני אמורה להגיב על דבר כזה תמיד באולפנא כשדיברו איתנו על הנושאים האלו זה היה נראה לי כ"כ רחוק, כ"כ לא קשור אלי ופתאום זה מגיע בבום אחד גדול ולא ברור.

יום שני הגיע, התארגנתי לקראת הפגישה עם ידידיה לא זכרתי איך הוא נראה בדיוק הרבה זמן לא ראיתי אותו. הגעתי לתחנה בה קבענו, ידידיה חיכה שם כבר, הוא היה נראה שונה ממה שזכרתי אותו. פתאום הוא

בס"ד
צולם בסוף הטיול הכיתית שלנו בסוף השנה... או תלוי איך מסתכלים על זה....
מוקדש ליער קטן...

בס"ד
הרים,
מצוקים,
עמקים,
שמים,
דברים שנראים לנו כ"כ טבעיים,
כ"כ ברורים.
הם עומדים בדממתם,
בצעקתם,
ומחכים...
מחכים שנבוא,
שנביט בהם,
שנשאב מהם את עוצמת אלוקים,
עוצמה שהיא אין סופית...

צולם ביציאה משרשרת הדורות בכותל....