איזו קרירות נושבת בתוכי,
רוחות של ביקורת בונה
שעושה אותי נשמה טובה,
נשמה מטושטשת ובלועה
מלמעלה נראית אפורה
ובעינכם,דווקא מלמטה.
עכשיו כשלא יוצא כלום
עכשיו,כשהכי קשה
שהתנגשתי באלף דרכים
ולא יודעת איפה בדיוק אפנה.
והפחד שמשתק כל דמיון,
שמחזיר אותי למסלול
דמיון שאול,
שלא יפתחו ויגעו
שלא ישאלו ויהרסו
עם הבכי והשתיקות
עם הכאב שהוא תוצאת החומות.
תגובהתגובות