רצית שם לצעוק מה אני מרגישה,
אבל,לא הרגשתי כלום
חיכתי להבין היכן הבעיה,
אבל עיניי כבר נעצמו.
וכשרציתי לממש את אותה אהבה,
הבהרת שהיית פה טעות
ושהזמן יעביר לי את מה ששרוט.
ועם השנים מתחלפים הפרצופים
שאותם אני מאשימה
בכל אותם רגעים שנכתבות המילים
אני מסתירה אבל מבינה,
שנשארתי כשהייתי,
והמציאות התקבעה.
וההתרסקות הזאת,
אינה שורפת
והבכי הבא כבר לא יגרור מעשה,
גם מחיאות הכפיים
לא מערפלות לי את החושים
כי הזירה שלי קטנה מיום ליום
וקשה לראות מה האמת.
תגובהתגובות