נזכֶּרֶת בשתיקות של אמצע הלילה,
כשרק פעימות הלב נשמעות הרחק,
עיניים נישאות גבוה למעלה,
הזמן לא עובר, גם אם שעון מתקתק.
נזכרת בטריקות של אמצע הלילה,
נעלת את הדלת, נעלת את הלב,
עיניים יבשות מביטות מלמעלה,
יודעות שזה היה צפוי להיות כואב.
ועד שלא יהיה פה שקט,
לא אמצא מנוחה,
רואה אותך, שותקת,
מאבדת אותך.
קול נשמע בתוך הלב,
אך זה לא קולך,
שותתת דם מתוך כאב,
מבקשת סליחה.
תגובהתגובות