בְּס"ד
I .
אֵין כְּמוֹ אַהֲבָה, לְטַפֵּחַ רְגָשׁוֹת עֲלוּמִים
הֲשוֹעַטִים כְּתִּינוֹקוֹת מִבֵּית רָבַּן אָתָּה מְנָפְנֵף לְעָבְרָם,
בְּדֶגֶל לָבָן לְאוֹת כְּנִיעָה צוֹעֵד לְעֵבֶר שְׂדוֹת הַקָּמָה הַמְצָפָּה לִגְאוֹלָת הָאָדָם
אַל תַּחְשׁוֹב שְׁמוּתַר לְךָ לְהִשְׁתּוֹלֵל כְּיֶלֶד קָטָן, אֲנָשִׁים עָלוּליִם לִקְרוֹא לְךָ מְשֻגַּע
II.
מוֹתָר לְךָ לְהַלֵּךְ בְּרַחֲבֵי הָעִיר וְלְהָרִיחַ אֶת מִתְאֲבָנֵי הָאַהֲבָה,
בְּנֵי הָאָדָם נוֹהֲגִים לְיִיצֶר מֵאַהֲבָתָם דּוֹבֵי פָּרוָוה מְתוּקִים הַחוֹרְטִים בְּשַׂעֲרוֹתֶיהֶם
מַהִי אַהֲבָה.
תִּטְּעַם בְּבַקָּשָׁה מִן הַשוֹקוֹלָד הַהוּא, שָׁם בַּדוּכָן שְׁלְיַד רְחוֹב יָפוֹ,
אַתָּה מַרְגִּישׁ אֶת הָאַהֲבָה הַמְנַפֶּצֶת אֶת לִיבְּךָ לִרְסִיסִים רְסִיסִים שֶׁל מַוֶוֶת
אַתָּה יָכוֹל לֹא לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שְׂמְתִּים מֵאַהֲבָה.
III.
אַהֲבָה הִיא רֶגֶשׁ אַתָּה חוֹזֵר וְאוֹמֵר שׁוּב וְשׁוּב,
כְּשֶׁאֲנָשִׁים מִעִירִים לְךָ עַל פָּנֶיךָ הַחִוְורוֹת שְׁמַאֲדִימוֹת כְּשֶאֲתָה רוֹאֶה אוֹתָהּ,
אֶת הַבַּחוּרָה שְׁמִמּוּל לְבֵית הַשְּׁכֵנִים, הָרָגֶלַיים מְבַקְּשׁוֹת לָרוּץ לִקְרָאתָהּ
וְהַלֵּב אוֹי הַלֵּב יָכוֹל לְהַסְבִּיר לְךָ אַהֲבַת אֱמֶת.
תגובהתגובות