שוב נזרקת בצפון,
ואת עוצרת טרמפים.
מחכה כמה דקות
ואז דמעות בעיניים
הוא עוצר בחריקה,
שואל,לאן את צריכה?
בלי לענות, את עולה
אל חלון מלא נופים
אל דמיונות,ושקרים
ובלי שהרגשת עברו רגעים.
הוא עוצר, ואומר,
מכאן,תמשיכי בעליה
אולי יש שם תחנה,
וזה,בדיוק מה שאת צריכה.
מגחכת,הולכת ומושיטה יד
ושוב עוצרת
את הדבר הזמני הבא
הבריחה אל הלא נודע
הגשמת האהבה
הקצרה מרגע
שיוצרת עוד פצע
ומרחיקה אותך מהאמצע
שמפחיד אותך יותר מכל דבר.
תגובהתגובות