אם לפעמים עלתה בך רוח שטות,שאמרה לך שאפשר אחרת-תאמין לה.
מסביב,רואים הכל משתנה.
והרחוב לפתע פסק מלהיות הומה,
לא פוגשים אותם אנשים
כל הפרחים היפים נעלמים.
והכל מתערבב,שחור לבן.
והקסם פג חלף ונגמר.
והריח המוכר אי שם נשאר
והוא לא מבין הוא קצת נסער
בליבו חור לזיכרון נפער.
והוא יודע של"שם",הוא יגיע.
יזיע וילך אבל קדימה.
הוא לבדו ,כבר לא מוקף באנשים.
נוקם את דממת הנקטפים.
והיום,שוב הסתובב לו הגלגל.
והוא, בעולמו הולך נסגר,
משתלב לו בנוף הנגמר
והחור בליבו הולך ונפער.
הוא לא בוכה ולא צועק
רק חושב ושותק.
והוא יודע שהדממה לא תעזור
אבל החומה עבה, אין לו כוח לשבור.
לפתע הרחוב שב להיות הומה,
כמו חלום חשב,או אולי סתם הוזה.
הוא לא מבין הולך וחושב,
ושוב,הכל משתנה.
תגובהתגובות