קירות דוממים,
קירות צבועים.
בצבעים המספרים על עליזות
המעידים על חיות ששוטטה כאן.
וגובהם משתנה לצד עומקם
ורטיבות בהם מול שרב כבד.
דוממים הקירות,
לא כן,המצב
הכותב את עצמו
בפנימיות קירות הכפופים לו מאליו,
הם זועקים מבפנים,
ומכוסים מכחול עליז
המתנהג כטיפש,כאכזר.
המתעקש הוא לשוא.
הנה הקיר מתפורר לאיטו,
מתפורר ומחייך
לא עוד צבעים עליזים,
לא עוד דיו בפנים חורט.
רק פירורי טיח השלמים בשברם,
המברכים את התנפצותם.
רק למה זה,נאנחים כולם.
מביטים במבט שבור,
חוזר הקיר למעמדו הישן,
העליז,השבור,
תגובהתגובות