חולות המדבר,
מסמאים מתמיד.
קוצים, שכמו הוצאו ממוזיאון,
גילו לפתע את ייעודם האמיתי.
שירת חטאים
מרגיעה את נשמתי
מחזירה אותה למקומה.
שפיותי המבוקשת,
הנה היא, כבר חוזרת.
תראו,אלו דמעות עתיקות, חנוקות
ששכחו את ייעודן,
ומוכיחות את ההפך.
פני העבר,
על נופיו השונים
מכה בי כרעם,
המבשר על גשמי הברכה
הקורא אלי לשנות את התמונה
להשלים מה שחסר
לחפש בה את המשמעות
הנגלית ושוב חומקת.
עוד, נאחזת.
תגובהתגובות