חלזונות בלי קונכיות,מעכלים בדידותם
מטפסים על קירות,מחפשים את ביתם.
ואין מי שיזכיר להם שיצאו מרצונם,בעצמם
מי המשיב עלינו את רוח התעיה,המבלבל תמיד.
הדואג להזכיר לי שעוד לא תפסתי את הנקודה
שאני רחוקה גם כשנראה שהייתי קרובה.
ועדיין כאן,
מרחפת השאלה
מדמם בי ריחוק שנחשף
והנשמה מבולבלת משוטטת,אין מוצא.
וטבעת המלך שהשאירה חותמה בי,
אבדה או נסתרת מעיני
ואני בינתיים קורסת,
עד הקיץ הבא.
תגובהתגובות