בס"דאני יודעת ששנים עברו מאז שכתבתי לאחרונה אבל פתאום התחשק לי להמשיך...
יום ראשון הגעתי אל האולפנא עייפה כל כך עד שבקושי הבחנתי בדינה. הכניסה לאולפנא הייתה יחסית מרוחקת מהכיתה של חניכות שלי והיא הייתה שופת בעצים. דינה אהבה את העצים האלו, היא ישבה שם וכתבה לתוך מחברת. ניגשתי אליה.
"שלום דינה, מה שלומך?"
"שלום אמונה." דינה השיבה לי בצורה יבשה ומאוד מאופקת.
"מה קרה ,דינה? הכל בסדר?"
"מה קרה? מה לא קרה...לא. הכל לא בסדר" דינה התפרצה סגרה את המחברת והתחילה לברוח. ניסתי לרוץ אחריה אבל זה לא הצליח לי הייתי עייפה מידי כדאי להתחיל לרדוף אחריה ובנוסף לכל הייתי עם התיק עלי. ישר הלכתי לחדר של הרב יהודה. הוא ישב בחדרו נכנסתי אליו בבהלה.
"הרב יהודה, מה קרה לדינה???"
"שלום אמונה, בוקר טוב, שבוע טוב. שבי תניחי את התיק אני מבין שכבר נפגשת עם דינה הבוקר." הרב יהודה היה רגוע בצורה שהטרידה אותי איך הוא יכול להיות רגוע?? הנחתי את התיק בכניסה והתיישבתי הרב יהודה התחיל לדבר.
"ביום שישי חצי שעה אחרי שהלכת קיבלתי טלפון מאבא של דינה. הוא ביקש את הטלפון שלך. שאלתי אותו למה הוא צריך אותו והוא אמר שהוא רוצה שתבואי אליהם לשבת כי הוא יודע שדינה ממש אוהבת אותך ואם תהיה אצלם בשבת אולי תצליחי להוציא את דינה עוד קצת מהעצבות. ידעתי שאת השבת תהיה עם ידידיה, נכון? (הנהנתי בראשי) כיוון שראיתי כשיצאת מהאולפנא שמכונית עם בחור צעיר באה לאסוף אותך ותיארתי לעצמי שזהו ידידיה ואם הוא הגיע עם אוטו כנראה שאתם ביחד בשבת. לכן אמרתי לאבא של דינה שאני יכול לתת לו את הטלפון אבל אני ממש מבקש שלא יתקשר השבת כי אני יודע שהשבת את לא יכולה וידעתי שאם הוא יתקשר רוב הסיכויים הם שאת תעשי אחורה פנה ותחזרי לפה. (הרב יהודה נשם נשימה ארוכה והמשיך) הכל היה טוב ויפה עד שהיום בבוקר דינה נכנסה אלי כעוסה "למה אמרת לאבא שלי לא להתקשר לאמונה? אתה לא יודע מה היה השבת בגלל זה". וברחה מהחדר. התקשרתי מיד לאבא שלה לדעת מה קרה. ואז הוא סיפר לי שהוא ידע שהשבת מי שיהיה בבית זה דינה והאחים הקטנים, כל האחים הגדולים לא יהיו וערב קודם הוא שמע את דינה אומרת "אולי אמונה תבוא לשבת? זה ממש יכול להיות נחמד..." והוא חשב להפתיע אותה ולהזמין אותך אבל אז ביקשתי ממנו שלא והוא ירד מהעניין. כשדינה הגיע הביתה היא החליטה שהיא מזמינה אותך אבל אבא שלה עצר אותה ואמר לה לא להתקשר היא לא הבינה למה ובסוף הוא אלץ להגיד לה שאני ביקשתי ממנו לא להתקשר. מסתבר שזאת הייתה אחת השבתות הכי קשות שהיו להם מאז האסון, ולכן דינה התנהגה ככה הבוקר."
לא ידעתי איך להגיב. התחלתי לבכות. חניכה שלי הייתה צריכה אותי ואני אפילו לא הייתי בשבילה טלפונית אפילו.
"תודה הרב יהודה, על המידע. אני הולכת לדבר איתה עכשיו ונראה מה יהיה. אני אעדכן אותך מה עם דינה" לקחתי את התיק שלי ויצאתי. לא ידעת מה אני אמורה לעשות. שלחתי לדינה הודעה: "דינה איפה את? אני ממש רוצה לדבר איתך..." אחרי פחות מחצי דקה קיבלתי ממנה הודעה חזרה: "אמונה אני בכניסה לאולפנא באותו מקום." הלכתי לרב יהודה וביקשתי ממנו אישור להכין לדינה שוקו ובמקביל שלחתי לה הודעה: "דינה בואי לחדר של הרכזת חברתית אני מחכה לך". הכנתי לדינה ולי כוס שוקו וחכתי לה.
דינה הגיע ראו עליה שהיא בכתה הרבה היום, היא נכנסה ונעלתי את הדלת אחריה.
"כן דינה מה קרה? אני רוצה שתספרי לי. הבנתי מהרב יהודה שהייתה לכם שבת לא כל כך נעימה."
"כן והכל בגללו!" דינה הייתה נחרצת.
"דינה, זה לא רק בגלל הרב יהודה זה גם בעיקר בגללי. דינה אני אספר לך משהו אבל את מבטיחה לא לספר לאף אחד?"
"כן."
"ביום שישי בצהרים התארסתי, אני לא יודעת אם שמת לב לטבעת שלי רוב הסיכויים שלא כי גם הרב יהודה לא שם לב אליה למרות שכל השיחה שלי איתו הבוקר שיחקתי איתה. ביום שישי לא נסעתי הביתה, למרות שתכננתי להיות בבית, כי הוורט היה אמור להיות רק ביום שלישי. הארוס שלי החליט שהוא רוצה שנהיה בשבת ביחד והוא הזמין את ההורים שלי לשבת אליהם. אני לא ידעתי מזה הוא רק התקשר להגיד לי שב- 11:45 אני צריכה להיות מוכנה עם התיק לשבת בכניסה לאולפנא. הרב יהודה ראה שהוא בא לקחת אותי ושיער שאנחנו ביחד בשבת. הרב יהודה ידע שאנחנו מאמורים להתארס ביום שלישי ולכן הוא לא רצה שאני היה בשבת אצלכם אבל הוא ידע שאם תתקשרו אלי אני מיד יחזור לפה לשבת. לכן הוא לא הסכים שתתקשרו.
דינה אני כל כך מצטערת שלא הייתי פה בשבילך... את יודעת שאם היית מתקשרת רוב הסיכויים שהייתי באה. " היה לי קשה לספר לדינה את כל הסיפור זה היה מין חדירה לתוך העולם שכל כך רציתי שעדיין יישאר מחוץ לאולפנא. דינה התחילה לבכות, חיבקתי אותה כל כך כאב לי עליה.
תגובהתגובות