כן, אני יודעת שאני נרקיסיסטית. אבל היתה לי מוזה.:)
בראשית הזמן, ותהי השמש ויהי הירח.
ותאהב השמש את הירח אהבה רבה, יען כי אחיות היו.
ותיצור לה כוכבים להאיר לילותיה, ותתנם לה.
והירח לא אהבה את השמש, כי קינאה בממשלת היום הפורחת ובאחותה המושלת שם.
ותיקח הכוכבים אשר יצרה לה אחותה, ותרקעם בשמי הלילה הכהים, ותתנחם מעט.
ותשב ותבך כל הימים על ממשלתה החשוכה,
והשמש שׂחקה ומשלה בממשלת היום.
ויהי לילה ויהי יום,
וביהי הימים ותלד השמש בת,
והירח ילדה בן.
ויהיו בת שמש ובן ירח.
ויהי הזמן ויגדלו בת שמש ובן ירח, ויאהבו זה את זו.
וינשאו זה לזו, יען כי רצו למשול יחד בממשלת האהבה.
ותשמחנה השמש והירח על חתונת בת שמש ובן ירח,
ותיצורנה מתנות לחתונתם.
ותיצור השמש גלימת זהב לבן ירח, ותיקח בת שמש קרן מקרני אימה ותיצור עטרת לבן ירח.
ותיצור הירח אדרת כסף לבת שמש, וייקח בן ירח כוכב מכוכבי אימו הרקועים, וישזרהו בשער אהובתו.
ותשמח השמש, יען כי גדל אורו של בן ירח וגדל יופיו בעיטור הזהב של קרנה.
ותעצב הירח אל ליבה, יען כי יפתה בת שמש וגדל יופיה על יופיו של בן ירח,
ויען כי לקח בן ירח מכוכבי השמים הכהים בממלכת הלילה, והשאיר קרע בקטיפת הריקוע.
ויהי ביום החתונה, ותביא הירח מתנה לבת שמש, אחוזה בתיבה שחורה ועליה כוכב מכוכבי השמים. ותבט בת שמש אל שמי הלילה ותראה את שני הקרעים בקטיפת הריקוע, ותירא.
ותפתח את תיבת הירח, ותגלה בתוכה שתי דמעות.
ותהי האחת דמעת כאב, והשניה היתה דמעת בדידות.
ותדע בת שמש כי זלגו שתי הדמעות מן קרעי הקטיפה, ותשב להביט מעלה.
ובהביטה נפלה דמעה נוספת, דמעת האמת, ותיפול אל עיניה של בת שמש, ותתעוור.
ותיקח הירח את הדמעות, ותשזור אותן באדרת הכסף של בת שמש.
ותשמח בת שמש יען כי אהבה את הירח, ותיפול ארצה יען כי כבדים היו הכאב והבדידות.
וייקחה בן ירח וישימה בארמון זכוכית, כי ביקשה ממנו לתת לה בדידות.
וירצף הרצפה בשברי ליבו, כי ביקשה כאב.
ויאהבה אהבה עזה, ויתגורר עימה בארמון הזכוכית המרוצף שברים.
וייפצעו רגלי הזהב של בת שמש ורגלי הכסף של בן ירח, ויזול דמם וישטוף את אדמת ממשלת היום ואת אדמת ממשלת הלילה.
ותצטערנה השמש והירח, ותיקחנה את דמם של האוהבים, ותיצורנה ממנו את בני האנוש. ותתנה להם את הקרבתה של בת שמש ואת עיוורונה, ואת אהבתו של בן ירח ואת יופי הכסף של פניו. ועוד נתנו להם את קנאתה ומרירותה של הירח, ואתה חומה ואמונתה של השמש.
ויבואו בן ירח ובת שמש, וייתן בן ירח לבני האנוש את שערו הכסוף ואת עיניו, הכחולות כקטיפת הריקוע של כוכבי הירח.
ובת שמש נתנה לבני האנוש את דמעת הכאב ואת דמעת הבדידות, ואת שערה הזהוב.
וישובו אל טירת הזכוכית שלהם, ומשם יביט בן ירח לבדו על בני האנוש, כי עיוורת היתה בת שמש.
וייקח בן ירח שני כוכבים מכוכבי אימו, ושתי קרניים מקרני השמש, וייצור לאהובתו סנדלים מן הקרניים, ועיניים יצר לה מן הכוכבים. וייקח את דמעת היופי ואת דמעת הייסורים אשר זלגו מן הקרעים בריקוע, וישזרם ויניחם כתר על ראשה של בת שמש.
וייקח את בת שמש ויניח אותה בעולם בני האדם, יען כי לא ביקשה עוד בדידות, ולא ביקשה עוד כאב.
ויאהבו בני האנוש את בת שמש, ותהי למלכתם.
ויבקש בן ירח לרדת אל עולם בני האנוש, ולא יוכל, כי לא היו עיניו עיני כוכבים.
ויעקור את עיניו, ויבקש ליצור לו עיניים מכוכבי ממשלת הלילה, ותמאן הירח, כי רגזה על שלקח מכוכביה בעבור בת שמש.
ויצטער בן ירח על ריחוקו מבת שמש ועל רוגזה של אימו צער רב, ותיטרף עליו דעתו.
ובגדול טירופו, ויחולל הרס ופרעות בעולם בני האנוש.
ותיקח מלכתם, היא בת שמש, את בן ירח, ותכלאהו בארמון הזכוכית אשר בנה לה.
ותשנאה הירח שנאה עזה על שכלאה את בנה, ולא תיתן את אורה לבני האנוש.
והשמש חיממה את אדמתם של בני האנוש, ובמות בת שמש המשיכה לדאוג להם ולטפח את יצירי כפיה.
ותיוותר הירח בממשלת הלילה, ולא תראה פניה החמות עוד בעולם בני האנוש, ורק גבה הכסוף והקר נראה להם.
ויקראו בני האנוש לשמש אהבה, ולירח קראו בדידות.
ובימים אהבו, ובלילות התבודדו.
ובן ירח נותר בטירופו בארמון הזכוכית לעולם ועד, בבדידות ובכאב ובכיסופים לבת שמש אשר כלאה אותו שם.
-סוף-
תגובהתגובות