מבעד לחלונות הראוה שלי אפשר לראות
עיניים יבשות
ומבטן העז ניצת באור שקיעה.
מעבר לפנסי הרחוב שלי אפשר לראות
שפתיים נוגות
ותפילתן נישאת הרחק עם הזריחה.
מעבר לאספלט השחור של נשמתי
מעבר לספסלי האוהבים הכואבים
מעבר לאמת המרירה שצצה. עכשיו
אפשר לראות.
אותי.
תגובהתגובות