החלטות בן רגע,
נושמים קצת קצה
צבעים,נופים
אנשים רצים
הראש מתבלגן.
ביקשת לפתוח נקבובית
קצת לנשום,
קיבלת את כל העולם
פרוץ לנגד עיניך
ויכולה כמעט הכל.
כבר לא אותה ילדה,
אם בכלל.
לא אותו התום שאכן,
היה שם בעבר.
העיניים,
לא תמיד מביטות
לא ר(ו)צות לאהוב
את שאינן מכירות.
אהבות קצרות מרגע
נשכחות בן לילה
ושפתי ממלמלות תפילה
בלי שהלב בהם נוגע
סלעים איתנים נשברים על ליבי
משאירים אותי, חשופה לעצמי
תגובהתגובות