כל מה שהבטיחו לה,
איננו.
אז היא כבר לא מאמינה.
שולפת ציפורניים,
מטפסת על קירות.
הם לא מבינים מדוע,
הרי הבית מלא בדלתות.
באיזו עליה גדולה, באמצע ירושלים.
ישנו הבית,הבית הגבוהה.
עליו תלויות התקוות.
כבר לילות שהיא חולמת
כבר לילות היא מדמינת
איך נראה הבית הזה.
והיא כבר בסוף העליה,
גוררת צעדים.
מצליחה כבר לשמוע,
את קולות האנשים.
שמבטיחים את ההרמוניה
ומעניקים את השלווה.
עוד ועוד,לעולם.
מקווה.
תגובהתגובות