בפעם ראשונה מאז שאני זוכרת את עצמי, כל החושים שלי מאותתים לי דבר אחד.
העיניים אומרות אפור וכחול וחום בהיר. יופי אינסוף שמתמזג בקו האופק.
האזניים אומרות מים. עליונים ותחתונים מתערבבים, ולרגע גם אני
לא ממש יודעת איפה אני.
האף אומר לי מלח.
השפתיים טועמות את המלח הזה, מלח יבש ומלח רטוב מתערבבים.
הלחיים מרגישות סטירות עזות, רוח קדם שחוטפת את מילותיי משפתיי.
כשאמרתי שאני אוהבת את הים בחורף, בחושך, בגשם,
חשבו שאני משוגעת.
אם היו רואים אותי עכשיו
הייתי מוצאת את עצמי בכותונת
לבנה כזאת, עם שרוולים צנועים למהדרין
אני רוקדת, רוקדת את עצמי לדעת
השיער הקצר שלי פרוע
כרגיל, אני כושלת, נופלת
צוחקת
ובוכה
וצוחקת
ובוכה
אושר
ניסיתי להעביר
מעט
תגובהתגובות