בימים אחרים
לא ממש רחוקים
הייתי עוזבת.
בבמה קצת גבוהה
אולי יותר מרשימה
הייתי מוותרת לעצמי,
קצת יותר.
אבל עכשיו,
כשהימים קשים
וזה פנים מול פנים
המציאות מראה בלי בושה,
שהיא גם מכוערת.
עכשיו,
כשסימני שאלה
צפים ועולים.
(והתהום מנוקבת)
אין ברירה אחרת -
לנשוך שפתיים,
להאחז.
נשארת.
תגובהתגובות