פורסם בתאריך כ' בחשון תשע"א, 28/10/2010
דרשת קרבתי
וברחתי.
אזקת ידי
והרכנתי ראשי
לאספלט.
יצרתי לי חיים,
דמיונות, אנשים
אהבות וריגושים.
רק מדי פעם
פוקחת עיניי
מקיאה על האספלט.
ועכשיו,
מולך, בין עפעופים והזיות
אני שומעת
דרשת קרבתי לעצמי
דרשת להרכיב אותי,
לשלמות.
תגובהתגובות