ובינתיים, שתיקה.

מאת
כותבת
פורסם בתאריך כ"ח בסיון תשע"א, 30/06/2011

פניה החרושות קמטים
כמו צוחקות לי,
הגיע העת שתביני
היא עייפה.

לא מבינה, לא רוצה או מתיימרת.
רק שימשיכו המים לזרום תחתיי
רק שימשיכו לחדש בי כוחות.
ואולי למרות הכל, אני אוהבת.

כמו כל הדברים
זה התחיל במסיבת חושים.
חשבתי שאהבת
אך הפער,
מהר מדי שכחת.
רק אני חוזרת מדי פעם לזירה
לחפש באשפתות
אהבה גדולה.

והאמת,
היא נעדרת רוב הזמן.
ולנו, נראה שנוח לנו
שהמנגינה היא השולטת
והאמת צומחת בר.
מצטדקים, אסור לקטוף
אסור לגעת.
כשיגיע העת, הוא יגיע
ובינתיים, שתיקה

תגובהתגובות