תקווה

מאת
כימו
פורסם בתאריך י"ט בתשרי תשע"ה, 13.10.2014

גם

כשעייפת מלעמוד על רגלייך

עוד האמנתי שהכל יעבור,

 

גם

כשזעקת וזלגו דמעותייך

עוד האמנתי שתחלצי מהבור,

 

גם

כשמסביבך צפצפו מכשירייך

עוד האמנתי שתראי את האור,

 

אך,

כשירד החיוך מפנייך

ידעתי-

אין כבר דרך חזור.

תגובות

ב' בכסלו תשע"ה, 14:11
יקרה! כמה עצוב.. י יהודיה מאמינה י
את כותבת בצורה כל כך כנה ונקיה. כל כך מבינה את התוכן שניסית (והצלחת) להעביר.
מוזמנת בשמחה גדולה לאישי!
מקסים..
ט"ז בכסלו תשע"ה, 22:21
עצוב י tehila *_* י
כתיבה יפה
כ' בתמוז תשע"ה, 11:18
עמוק ומכאיב! י אופל י
כתיבה יצירתית מאוד! המשיכי! אם אפשר לשאול על מה זה מבוסס לפי מה שהבנתי זה כמה שלבים בחיים של ילדה חולה לא??
עליי והצליחי!! זה ממש טוב!!
כ"א בתמוז תשע"ה, 22:46
אכן... י כימו י    הודעה אחרונה
וסתם בכללי נקודה שגם אני ממש עובדת עליה- יש בשירים יופי מיוחד והוא הפרשנות האישית שלי לשיר. השיר מאפשר לנו לקחת את המילים למקום שלנו, ולהזדהות איתו מתוך ההסתכלות הסובייקטיבית שלנו עליו, ומתוך הקישור שמצאנו למציאות החיים האישית שלנו. האפשרות להתבונן בשיר, לזרום איתו, ולהתבונן מתוכו על החיים שלנו, הרבה פעמים נפגעת כשאנחנו יודעים בדיוק על מה השיר נכתב...