כל דבר
נושא עימו
זיכרון.
איפה עמדנו,
ועיניך שראו אותי
עמוק.
כל משפט
שנחרט בלב,
וגם תחושות
שהתפתחו
בלי קול או כאב.
תחושת הביטחון,
השמחה,
והיחד.
את כולם אקבור,
כמו היו גופה
של נמלה צולעת,
או של חייל
עייף קרבות.
אתן לו לנוח,
עד המערכה הבאה.
שיהיה לו כוח,
להתמודד,
ולחיות.
תגובהתגובות