לאחוז בנצח

בעומדי על ידו

נזכרת אני,

בכל הטוב אשר

נטף מול עייני 

התמימים.

אחזו הם 

בנצח,

אך לא לחשו 

מילות שיר,

שקושרות נשמות

בנצח הטוב,

המאיר.

נפרדו דרכיהם,

שניהם מחפשים,

אחר נפש טועה

שאותם היא תזכיר.

כי הטוב היה טוב,

האפור רק הציק

לחוש באמת ובקסם,

שהיה ביניהם,

במרחק ידיהם

שרצו להדחיק.