מדבר צחיח
משתרע לכל האופק
אין עלה, אין גבעול, אין אדם.
אובדת.
משוטטת בלי מטרה.
מחפשת אותו,
מחפשת אותי,
בתוך האין - האינסופי.
צעקתי האילמת
מהדהדת
ביני
לביני.
קירות ביתי המתוקים
מתפוררים,
נטחנים עד אבק.
עד מתי אטעה כך,
בשממה;
בלי לראות זנב גלימה
מתנפנף?
תגובהתגובות