פסיפס אתר יצירה

----%-----
פורסם בתאריך ד' בכסלו תשע"ח, 22/11/2017

 

נכנסת לחדר בביטחוןכרגילבטחון שמחפה על העדרו של זה.

חדר נעיםאם כי משדר מעט משהו מרוחק.

"שלום", היא אומרת בנעימות.

אני מתיישבת. "שלום", אני עונהושוב הפנים רועד כעלה נידףאך כולי מקרינה בטחון.

"איך נקרא לך?" היא שואלת.

נקרא היא אמרהלא קוראיםאני אוהבת את זה.

"קוראים לי רעותנקרא לי רעות הסתומההדפוקההבעייתיתרעות שאף אחד לא רוצהרעות שאם לרגע אחד תשמוט כולם יגלו מי היא וישנאו.." אני כבר מתייפחת. "רעות שכולם אוהביםבטוחים שהיא זוהרת,רעות שאף אחד לא מכיר באמת.. רעות שרוצה שהאדמה תפתח ותבלע אותה והיא תגמר ולעולם לא יהיה יותר רעות.." אני משתנקתלא נותר בי כוח לדברהיא מביטה עלי בעיניים חמותמגישה לי חבילת ממחטות וממשיכה להביט בי בחום.

המבט שלה חודרשובר לי את כל חומות ההגנהואני מתקלפתשכבה אחר שכבה.

היא רואה הכלמיכל הזאתהכל.

המבט שלה מגיע אל פנים הנפשהמקום שכוסה בכל הקליפותבכל ההגנות.

"היא רועדתשם", מיכל אומרתאני מרימה אליה את המבט. "היא מפחדת.." היא ממשיכהושוב הדמעות. "ממה היא מפחדת?" היא לוחשת, "מה כואב לה?" "הכלאני שוב בוכה "הכלהכלהיא לא יודעת..."

אני מתפרקתהכל צףאין אווירהקירות סוגרים עליהכל חונקדופקגומר---

היא שולפת צעיף מהמגירה וקמה אליעוטפת את כתפיי ומחבקת.

"תבכירעותרעות היא אמרהעדין רעותהיא מעסה את כתפיי בעדינות.

אני ממשיכה לבכותוהיא שותקת.

היא מגישה לי דףכוס מים ולוח צבעים. "ציירי את הפחד של רעות", היא מבקשת.

אניהדףהמיםהשחור והכאבהכל מתערבל.

וכשאני יוצאתמעט יותר מאוששתהיא רק מביטה בי ובעיניה מלטפת.

 

 

                                             ***

"איך קוראים לך?" היא תשאל. "רעותאענה להזוהרת.

 

תגובהתגובות


----%-----