חיכיתי, חיכיתי
זה זמן רב שלא בכיתי
והוא לא בא!
הוא לא בא,
החורף.
והבטחתי לעצמי פעמים
שהיום אחרי הצהריים
-------
ועדיין לא בא,
עדיין לא
חורף.
מסיכה לבשתי, שחורה מאוד
לא ציירתי לי אפילו
אופק וורוד.
(והוא לא בא
הוא לא
בה)
דומם ישבתי, דומם חשבתי
עלי, על החורף
את התקוות כולן
לישון השכבתי
שלא תיוודענה, שלא תפרענה
אותי ואת החורף
ובחלון ישבתי
וערגתי-
חורף..
מול תהום עמדתי
כמעט קפצתי, כמעט
הרגתי
אך חרדתי--
חורף.
מחר שוב יבקר הקיץ.
אלך לי אל הגן
אקטוף עלי דפנה
ואשב לי, ולא אבכה
כל הזמן
אחכה
תגובהתגובות