גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל-אַרְצָהּ--לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ, וְלֹא-יַעֲלֶה בָהּ כָּל-עֵשֶׂב: כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה, אַדְמָה וּצְבֹיִים, אֲשֶׁר הָפַךְ יְהוָה, בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ.
תחרוש תזרע,
בזיעת אפיך לא תאכל לחם.
נצרבת על מצחך,
כחותם קין.
מילה שנמחקה,
מעל פפירוס,
בכתב אשורי קדום,
של פעם.
ארץ אוכלת יושביה,
קראתם לה,
עת עם סגולה,
נפוץ אל מרחבי תבל.
אורותיה של חיפה,
ניסו להשכין שלום,
במובן הנכון של המילה,
כספינה עוגנת במזח.
לבד,
דמעותיך שמחה ועצב,
בגוש קטיף לא יגדלו,
עגבניות שרי לעולם.
תגובהתגובות