בס"ד
געגועי נשמה
עומדת בתווך,
משקולות של עופרת
צורבות את זרועותי
מכאב לא ברור .
נושמת זכרונותי.
אחד אחד
נכנסו אל הצריף,
שהכנתי להם מבעוד מועד.
אולי,
החזקתי בידי דובון של פרווה,
גנוב או שאול כבר שכחתי.
ערמות של אבני משחק,
מתגלגלות על רצפת חדרי.
קולך,
מזעזע את תנוך אוזני,
ואני,
לא שומעת.
או אולי לא רוצה לשמוע.
ושם ,
בתווך
מחזיקה משקולות כבדות,
לחינם
עמדתי כך לפניך.
תגובהתגובות