בס"ד
וידוי חלומי
בסוף,
קרועה,
חולצתי האדומה ממיץ פטל,
או אולי מדם לבבי,
קרע של אבל,
או של שמחה.
אטבול,
את אניצי הבד,
בכוס דמעותי,
ששפכתי,
על מצבת השאול.
אשמתי,
בהלך רוח,
כעבד נרצע,
הייתי לפניך,
במצח נחושה.
שופר של משיח,
שעיר מרוטש,
על שפת תהום,
מנגן בקודשה את חטאי,
התוודתי וסלחת לי.
תגובהתגובות