בס"ד
היה והווה
את אמרת,
הזמן
ירפא פצעייך הזבים דם,
שערך המתבדר ברוח
הנושבת על עצים ערומים,
לא שיכנעני.
יחדיו צעדנו על עיי חורבות,
בחולצה מוכתמת,
מנסות לבנות ולהיבנות
מִן ההרס,
כעת עיניך דומעות.
-------------------------------
מוקדש לתושבי גוש קטיף ולשירה חדשה בפרט.
תגובהתגובות