בס"ד
עצבות
היא אוספת אותי אל תוכה , כמעט חונקת , עונדת צמיד של ארגמן על צוארי כמעט ותולה אותי על עמוד תלייה שלא קיים. נכנסת אל תוך חדרי לבבי חדר אחר חדר מנקה אותו לפסח אך האביב עוד לא הגיע . אפילו היא לא בכוון היא רק מלכלכת ומוסיפה עוד ועוד כתמים בצחוק לועג ואכזרי. ממשיך והולך דוקר קורע קרעים בלתי נראים בתוך צפונות הנפש מקום שאמור להיות רק שלי . אני מליטה את פני בידי מחפשת מזור אולי לשכוח לא לזכור אך היא ממשיכה בכוח בלתי ברור לתקוע יתד בתוך ממשלתי .ניסתי לסלק אותה , לרדוף אחריה במקל של מטאטא , בשואב אבק או אפילו במטלית לחה אחת היא חזקה ממני הכתמים אינם נעלמים . אלא להפך נעשים מכוערים ומכערים את חלקת האלוקים שלי . היא מנסה להמציא תרוצים לגרום לי להאמין לה שהלכלוכים שלה הם בעצם נקיון יסודי וצודק. הנה כאן במגירה הנעולה הזאת כך היא אומרת יש שם מכתבים ששמרת גנזת . את יודעת שהדברים שכתובים שם נכונים הם . ואני מסתכלת עליה בעיני תרנגול ואומרת הרי זרקתי את מכתבי אלו לפח הזבל של השכונה והיא צוחקת צחוק לועג ואומרת לי כנראה דמיינת המכתבים חיים וקיימים .
ואולי אולי היא צודקת העצבות ואני טועה אולי אתן לה לנקות בשקט ולהשתלט על כוחי על מוחי ועל יכולתי אולי ...
תגובהתגובות